כתוב במדרש רבה 'וזאת הברכה' פרשה יא, ג:
"נֹחַ אָמַר לְמשֶׁה אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ שֶׁנִּצַּלְתִּי מִדּוֹר הַמַּבּוּל, אָמַר לוֹ משֶׁה אֲנִי נִתְעַלֵּיתִי יוֹתֵר מִמְּךָ, אַתָּה הִצַּלְתָּ אֶת עַצְמְךָ וְלֹא הָיָה בְךָ כֹּחַ לְהַצִּיל אֶת דּוֹרְךָ, אֲבָל אֲנִי הִצַּלְתִּי אֶת עַצְמִי וְהִצַּלְתִּי אֶת דּוֹרִי כְּשֶׁנִּתְחַיְּבוּ כְּלָיָה בָּעֵגֶל, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יד): וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לִשְׁתֵּי סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ בַּיָּם וְהָיוּ בְּתוֹכָן שְׁנֵי קַבַּרְנִיטִים, אֶחָד הִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְלֹא הִצִּיל אֶת סְפִינָתוֹ, וְאֶחָד הִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת סְפִינָתוֹ, לְמִי מְקַלְּסִין לֹא לְאוֹתוֹ שֶׁהִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת סְפִינָתוֹ, כָּךְ נֹחַ לֹא הִצִּיל אֶלָּא אֶת עַצְמוֹ, אֲבָל משֶׁה הִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת דּוֹרוֹ, הֱוֵי וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה".
אפשר להבין את המדרש כפשוטו שנח לא התפלל בעד דורו ומשה כן, ועל אף שהוא לא הצליח להציל בסוף את האבות במדבר, הוא כן הצליח להציל את הבנים.
דרך אחרת להבין את המדרש על פי הגמרא בסנהדרין (קח ע"ב) שנח ניסה להוכיח את בני דורו ולהחזירם בתשובה. וכלשונו של רש"י על התורה: "הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה ושואלין אותו מה זאת לך והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם אולי ישובו".
נח לא הצליח.
אפשר להגיד שמשה כן הצליח להחזיר בתשובה. לכאורה זה תמוה, כי אם זה דור האבות במדבר כולם מתו בסוף ואם זה על הבנים, לכאורה התוכחה שלו בדברים יותר מתאימה להחזירם בתשובה.
אלא כנראה יש שתי דרכים ההחזרה בתשובה, לדבר ולפעול בצורה ישירה להחזיר בתשובה. אמנם יש דרך אחרת, שאתה מראה אכפתיות כל כך למישהו ואתה מתפלל בעדו מעומק הלב שיתקיים, אז הוא כבר מבין שצריך לחזור בתשובה לבד.
נח התמקד בעיקר בהחזרה בתשובה בדיבור ועשייה ומשה הרועה הנאמן הצליח ליישר את דרך הבנים מתוך זה שהוא התפלל עליהם מעומק הלב והראה אכפתיות ודאגה לצרכיהם הרוחניים והגשמיים.
"נֹחַ אָמַר לְמשֶׁה אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ שֶׁנִּצַּלְתִּי מִדּוֹר הַמַּבּוּל, אָמַר לוֹ משֶׁה אֲנִי נִתְעַלֵּיתִי יוֹתֵר מִמְּךָ, אַתָּה הִצַּלְתָּ אֶת עַצְמְךָ וְלֹא הָיָה בְךָ כֹּחַ לְהַצִּיל אֶת דּוֹרְךָ, אֲבָל אֲנִי הִצַּלְתִּי אֶת עַצְמִי וְהִצַּלְתִּי אֶת דּוֹרִי כְּשֶׁנִּתְחַיְּבוּ כְּלָיָה בָּעֵגֶל, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יד): וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לִשְׁתֵּי סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ בַּיָּם וְהָיוּ בְּתוֹכָן שְׁנֵי קַבַּרְנִיטִים, אֶחָד הִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְלֹא הִצִּיל אֶת סְפִינָתוֹ, וְאֶחָד הִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת סְפִינָתוֹ, לְמִי מְקַלְּסִין לֹא לְאוֹתוֹ שֶׁהִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת סְפִינָתוֹ, כָּךְ נֹחַ לֹא הִצִּיל אֶלָּא אֶת עַצְמוֹ, אֲבָל משֶׁה הִצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת דּוֹרוֹ, הֱוֵי וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה".
אפשר להבין את המדרש כפשוטו שנח לא התפלל בעד דורו ומשה כן, ועל אף שהוא לא הצליח להציל בסוף את האבות במדבר, הוא כן הצליח להציל את הבנים.
דרך אחרת להבין את המדרש על פי הגמרא בסנהדרין (קח ע"ב) שנח ניסה להוכיח את בני דורו ולהחזירם בתשובה. וכלשונו של רש"י על התורה: "הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה ושואלין אותו מה זאת לך והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם אולי ישובו".
נח לא הצליח.
אפשר להגיד שמשה כן הצליח להחזיר בתשובה. לכאורה זה תמוה, כי אם זה דור האבות במדבר כולם מתו בסוף ואם זה על הבנים, לכאורה התוכחה שלו בדברים יותר מתאימה להחזירם בתשובה.
אלא כנראה יש שתי דרכים ההחזרה בתשובה, לדבר ולפעול בצורה ישירה להחזיר בתשובה. אמנם יש דרך אחרת, שאתה מראה אכפתיות כל כך למישהו ואתה מתפלל בעדו מעומק הלב שיתקיים, אז הוא כבר מבין שצריך לחזור בתשובה לבד.
נח התמקד בעיקר בהחזרה בתשובה בדיבור ועשייה ומשה הרועה הנאמן הצליח ליישר את דרך הבנים מתוך זה שהוא התפלל עליהם מעומק הלב והראה אכפתיות ודאגה לצרכיהם הרוחניים והגשמיים.
ברור שבכך יש איסור חמור