קוראת פה הרבה ומחכימה ואשמח לקצת פריקה, אמנם לא קשור להריון ולידה אבל ילדתי לפני כמה חודשים אז אולי נחשב?
אז ככה, ב"ה נשואים באושר + כמה קטנטנים, ומאז החתונה תמיד מרגישה לא שייכת כל כך לגיסות מצד בעלי..
בעלי הוא בן זקונים, אבל עם הפרש ממש משמעותי משאר האחים שלו (הם רק בנים במשפחה) ככה שהגיסות הגדולות היו עושות עליו בייביסיטר באופן קבוע 😁
רוב הגיסות (חוץ מאחת) למדו באותה אולפנה וגדלו באותו איזור ובכלל יש להן הרבה דברים במשותף וחוץ מאח אחד כל האחים גרים באותו יישוב ככה שהם גם נפגשים הרבה.
אנחנו גרים לא רחוק אבל לא מרחק הליכה ועם פער משמעותי בגילאים (עכשיו ילדתי את הקטנה באותו שבוע שאחיינית של בעלי ילדה את הבן שלה..)
ויש לי את ההרגשה שתמיד מתייחסים אלינו בתור האחים הקטנים.. זה ממש ממש לא בכוונה רעה וחס וחלילה לא מרצון לפגוע, פשוט ככה אולי הם התרגלו במשך השנים.. זה בעיקר בא לידי ביטוי בדברים קטנים אבל לפעמים גם בדברים יותר מעליבים ואני תמיד מפחדת להעיר או להגיד משהו כי מרגישה לא שייכת..
למשל ביום הולדת של אבא של בעלי (גיל משמעותי) הגיסות קבעו תאריך ומיקום ואני גיליתי את זה רק בדיעבד שהכל היה סגור, או שכבר קנו מתנה ורק עדכנו כמה אנחנו צריכים לשלם לגיסה שקנתה (הייתי בשמחה חוסכת לה את הטרחה וקונה בעצמי אבל אף אחד לא עידכן אותי בכלל מה מתכננים לקנות וגם מה התקציב...)
לפעמים זה בא באמת מתוך מקום של התחשבות שהם יודעים שיש לנו ילדים קטנים ופחות פנויים להתעסקות ולסידורים שהם עושים בקלות אבל הייתי שמחה אם היו משתפות יותר..
סתם בסוכות היה מבאס לשמוע שהם אכלו מלא ארוחות ביחד (ההורים של בעלי התארחו כל סוכות אצל האח הבכור כי להם אין סוכה) ואנחנו קצת נשארנו בצד כי אנחנו לא גרים במרחק הליכה ופשוט גיסתי שאירחה את רוב הארוחות הניחה שלא נרצה לבוא להתארח לכל החג (דווקא היינו באים בשמחה, למרות שזה מאתגר עם הילדים ובעיקר עם הקטנה שיונקת אבל היינו עושים את המאמץ) וזה היה קצת מעליב..
סליחה שיצא קצת ארוך פשוט אין לי איפה לפרוק, אני לא אוהבת להתלונן הרבה לבעלי כי באמת שהם אחים מקסימים ומשפחה מתוקה, פשוט זו הרגשה מבואסת שלי, וגם הרבה מהחברות שלי גרות ביישוב שלהם ולא רוצה שיצא סתם לשון הרע.. בקיצור מרגישה בנוח לפרוק פה ואשמח לעצות איך להתגבר על המבוכה ולנסות "להידחף" קצת יותר לחבורה.. ותודה למי שהגיעה עד לפה, שולחת מהר לפני שאתחרט
אז ככה, ב"ה נשואים באושר + כמה קטנטנים, ומאז החתונה תמיד מרגישה לא שייכת כל כך לגיסות מצד בעלי..
בעלי הוא בן זקונים, אבל עם הפרש ממש משמעותי משאר האחים שלו (הם רק בנים במשפחה) ככה שהגיסות הגדולות היו עושות עליו בייביסיטר באופן קבוע 😁
רוב הגיסות (חוץ מאחת) למדו באותה אולפנה וגדלו באותו איזור ובכלל יש להן הרבה דברים במשותף וחוץ מאח אחד כל האחים גרים באותו יישוב ככה שהם גם נפגשים הרבה.
אנחנו גרים לא רחוק אבל לא מרחק הליכה ועם פער משמעותי בגילאים (עכשיו ילדתי את הקטנה באותו שבוע שאחיינית של בעלי ילדה את הבן שלה..)
ויש לי את ההרגשה שתמיד מתייחסים אלינו בתור האחים הקטנים.. זה ממש ממש לא בכוונה רעה וחס וחלילה לא מרצון לפגוע, פשוט ככה אולי הם התרגלו במשך השנים.. זה בעיקר בא לידי ביטוי בדברים קטנים אבל לפעמים גם בדברים יותר מעליבים ואני תמיד מפחדת להעיר או להגיד משהו כי מרגישה לא שייכת..
למשל ביום הולדת של אבא של בעלי (גיל משמעותי) הגיסות קבעו תאריך ומיקום ואני גיליתי את זה רק בדיעבד שהכל היה סגור, או שכבר קנו מתנה ורק עדכנו כמה אנחנו צריכים לשלם לגיסה שקנתה (הייתי בשמחה חוסכת לה את הטרחה וקונה בעצמי אבל אף אחד לא עידכן אותי בכלל מה מתכננים לקנות וגם מה התקציב...)
לפעמים זה בא באמת מתוך מקום של התחשבות שהם יודעים שיש לנו ילדים קטנים ופחות פנויים להתעסקות ולסידורים שהם עושים בקלות אבל הייתי שמחה אם היו משתפות יותר..
סתם בסוכות היה מבאס לשמוע שהם אכלו מלא ארוחות ביחד (ההורים של בעלי התארחו כל סוכות אצל האח הבכור כי להם אין סוכה) ואנחנו קצת נשארנו בצד כי אנחנו לא גרים במרחק הליכה ופשוט גיסתי שאירחה את רוב הארוחות הניחה שלא נרצה לבוא להתארח לכל החג (דווקא היינו באים בשמחה, למרות שזה מאתגר עם הילדים ובעיקר עם הקטנה שיונקת אבל היינו עושים את המאמץ) וזה היה קצת מעליב..
סליחה שיצא קצת ארוך פשוט אין לי איפה לפרוק, אני לא אוהבת להתלונן הרבה לבעלי כי באמת שהם אחים מקסימים ומשפחה מתוקה, פשוט זו הרגשה מבואסת שלי, וגם הרבה מהחברות שלי גרות ביישוב שלהם ולא רוצה שיצא סתם לשון הרע.. בקיצור מרגישה בנוח לפרוק פה ואשמח לעצות איך להתגבר על המבוכה ולנסות "להידחף" קצת יותר לחבורה.. ותודה למי שהגיעה עד לפה, שולחת מהר לפני שאתחרט
. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות