מסכימה עם זה לגמרי. 

אבל פחות מבחינת התנהלות

כלומר, לא אקבע לעצמי חברותא לכל ערבי השבוע, כי אני יודע שצריך לפנות זמן לדייטים,

אבל מצד שני, ההתנהלות שלי היא כמו שאני רוצה ולא לפי הניחוש שלי מה בנות ירצו (אלא אם זה משהו שגם בעיני הוא יתרון והאטרקטיביות שלו היא רק תמריץ)

את זמן הרווקות אני לא רואה כתקופה של אכול ושתו כי מחר נהיה נשואים.

אני רואה את זה כזמן הכנה לקראת חיי משפחה, על כל המשתמע מכך.

האם הבחירות שעשיתי בחיי הרחיקו ממני מדוייטים פוטנציאליים? כן. אבל גם קירבו אחרים.

כמה דוגמאות להחלטות שמושפעות מזה:

א. בחירת לימוד מקצוע שיפרנס - יכול להיות שחשקה נפשי להיות רקדנית מקצועית. אבל זה לא יפרנס את משפחתי העתידית. אז אולי הכי אני זה להיות כוכבת בלט, אבל זה לא מעשי לרוב. אולי אם הייתי מגיע מרקע כלכלי שלא היה דורש ממני לעבוד - מהצד שלי או מהצד שלו - יכולתי להשקיע יותר זמן באותם דברים שאינם מכניסים כסף בהכרח.

ב. מסגרת הזמן שלי - אני מנסה להשאיר את הלו"ז שלי כמה שיותר פנוי לדייטים. אם אני אהיה כל היום בלימודים, עבודה, התנדבות - מתי יהיה לי זמן לצאת לדייטים?

ג. בחירת אפשרויות קידום - נגיד שאני עובדת בחברת הייטק, והם מציעים לי לצאת לרילוקשיין לשנתיים לחו"ל. כרווקה, למרות שזה מסלול הקידום שצריך, לא אעשה זאת.

ד. בחירת מקום הלימודים\עבודה - מי שעובד כמורה באילת, מקבל הטבות משמעותיות במשכורת. ובנוסף, הכל זול יותר כי אין מע"מ. כרווקה, לא אלך לעבוד באילת, למרות שמבחינה כלכלית זה הכי משתלם.

ה. חופשות - נגיד שהייתי רוצה לעשות את שביל ישראל\לטייל במזרח הרחוק כמה חודשים. לא אעשה את זה כרווקה, כי זה כמה חודשים שיגבילו את אפשרויות הדייטים שלי.

בנוסף, אנחנו חלק מהחברה, ולא בכח דבר נכון וראוי להיות נון-קונפורמיסטים. אז גם אם לא בא לי להתקלח, ולא אכפת לי שאחרים חושבים שאני מסריחה, אתקלח, כי זה מה שמקובל לעשות בחברה שאני גרה בה. האם כל מה שהחברה חושבת הוא נכון? לא. האם בכל דבר ועניין אני עושה בדיוק מה שמצופה? לא.

האם זה זיוף?

אתה בטח מכיר את הגישה של ר' נחמן. תעשה את עצמך שמח מבחוץ, ו'הזיוף' הזה יהפוך להיות שמחה אמיתית ופנימית.

אז אתה בעצם שואל,

האם אני טיפוס מרצה?

אם זו באמת השאלה, אז יהיו אנשים שהתשובה שלהם היא כן ויהיו אנשים שהתשובה שלהם היא לא.

וכן, להחלטות שלנו יש השלכות בין אם נרצה בכך ובין אם לא. זכור לי פה דיון מהעבר על מישהי שלומדת תחום ריאלי - יש אנשים שזה ירתיע אותם, ויש כאלה שמחפשים דווקא את אלו שלא הלכו ללמוד מה שכולן לומדות.

אז ייתכן מישהי שרצתה ללמוד משהו ריאלי, ובחרה במקום זה ללמוד סיעוד - כי זו עבודה יותר נוחה לאימהות.

וייתכן מישהי שרצתה ללמוד סיעוד, אבל הלכה ללמוד משהו ריאלי - כי היא מצפה להכנסה יותר גבוה שבה תוכל לתמוך בבעל אברך.

האם הן טיפוס מרצה? האם אתה בז לצורת קבלת החלטות כזאת?

ולדעתי אתה טועה בקיצוניות שלך.

יש עניין להיות קצת הינדיק.

לדעתי צריך להיות איזון - 

וכן, גם בדגש על שידוכים. 

מוסכמות חברתיות זה לא הלכה, אבל זה לא אומר שצריך לזלזל בכל דבר.

המסר של דבריך מאוד אגואיסטי -

אני חי את חיי בשבילי.

אני המרכז, והכול סובב סביבי - "אני בעד להיות כמה שיותר אני כי אני יודע לעשות את זה על הצד הטוב ביותר."

אני רואה את תפיסת האני שלי כתלויה בחברה שאני נמצאת בה. היא נבנית ומתעצבת מתוך הבחירות שלי.

ואני חיה את חיי לא רק בשבילי. אני חולמת להקים בעז"ה זוגיות ומשפחה, ואז זה כבר לא אני, אלא אנחנו. וכבר עכשיו הבחירות שלי הולכות לכיוון האנחנו.

ואני לא רואה את זה כזיוף.

זה לנגן בכינור 24 שעות ביממה?

או לזרוק את הזבל שלי ליד הדלת של השכנים?

והעיסוק החביב עליי זה כייסות?

אני רוצה לבנות זוגיות, וזו מערכת שאני אבוא בו לקראת מישהו.

בגלל שזה בוער לי אז זה יכול לפעמים מאד להשפיע על החלטות כלשהן...

לא שינוי מהותי בחיים, אבל כן לסטות לכיוון שלדעתי יותר יתן לי סיכוי להכיר.

אז שינוי מהותי ברור שאני לא אעשה כי מה זה יתן להיות מזוייף אם בסוף אני צריך להכיר בחורה שמתאימה לי ולא להצגה שלי. 

אבל אם זה משהו שיכול גם לתרום לי וגם להגדיל סיכויים למה לא. 

או שזה משהו שבכל מקרה הוא טוב רק שהעצלות גורמת לוותר והמטרה גורמת לי לשבור את העצלות

זה אחלה... כי לפעמים זו התנהגות שבכל מקרה תהיה מצופה ממני בזוגיות אז למה לא להתחיל מעכשיו

אתה לא שואל "עד כמה אתם נותנים משקל לשידוכים על החלטות בחיים?"

אתה שואל "עד כמה אתם מנסים לזייף והתאים את עצמכם לסביבה כדי שאנשים ירצו לצאת איתכם?" אלו שתי שאלות שונות

אפשר וכדאי מאוד לתת משקל לדייטים החלטות בחיים (כמו ללמוד מקצוע כדי לאפשר פרנסת משפחה בעתיד)

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!