מכנסיים מידה 16 קטנים על ילד בן 9-עזרההשם בשימוש כבר
שלום, חברה טובה שלי תשמח ממש ממש לעזרתכן, אחרי שחפרתי לה על חכמות הפורום.
יש לה ילד בן 9, חברהמן, חמוד, חכם, ו.. שמן.
עם החולצות היא עוד מסתדרת, אבל מכנסיים-היא הגיעה למצב שקונה לו מידה 16, מקצרת אורך, ו-גם המכנסיים האלה נהיות קטנות ולא נסגרות עליו. היא כבר לא מוצאת לו בגדים, בקושי בגדי יום חול ובקושי שבת. יש לו בטן, וישבן בעיקר, והיא אובדת עצות ממש. הילד אוהב לאכול (בכלל לא אוכל ממתקים, אוהב אוכל. ירקות פירות דגנים פחמימות, דברים כאלה) והיא מנסה להגביל אותו אבל לא כ"כ מצליחה. וזה גם די מבנה תורשתי של בעלה.
שאלתה: איך גורמים לילד לשמור על המשקל שלו? הם היו אצל דיאטנית (שלא התייחסה יפה בכלל ולא הועילה).
ואיפה מוצאים בגדי ילדים שיתאימו למידות גדולות? בדגש על מכנסיים.
תודה רבה!!
טיפול רגשי במוזיקה/אומנות/חיותבימבה אדומה
יכול לעזור מאוד להוריד את הצורך בארוחה גדולה. להגביל זה ממש בעייתי כי זה יוצר יחס שלילי עם אוכל ורק עוד יותר מפתח את הצורך באוכל כנחמה וממשיך את הלופ שלא נגמר.

עוד אופציה זה נטורופטית מומחית לילדים ונוער.


הכי חשוב, לזכור שהמטרה היא לא שמירה על משקל. המשקל הגבוה מדי זה תוצאה של אכילת יתר. וצריך להבין למה יש פה אכילת יתר.

סך הכל כולנו צריכים להיות במשקל המאוזן הנכון לנו. ואם דואגים לאכילה נכונה, הפחתת נישנושים, שמחה וסיפוק בדברים שלא קשורים באוכל, ואכילת מזון איכותי, זה מועיל מאוד להגיע לאכילת הכמויות המאוזנות והנכונות לנו. וממילא המשקל יהיה בהתאם. בלי להישקל פעם אחת...
תודה רבה! מעתיקה לה את תשובתך ❤️השם בשימוש כבר
לפי מה שאת מתארת יש מרכיב תורשתי וסביבתיבתי 123
דבר ראשון והכי חשוב בגיל הזה אסור להעיר לא על המראה ולא על אוכל וגם לא להגביל באוכל. ולא לומר את המילה דיאטה
לדאוג שמה שלא רוצים שהוא יאכל לא יהיה בבית בכלל. דוגמה אישית...
היא צריכה לראות את המטרה לא שהוא ירזה אלא שישמור על המשקל ועצם הגדילה והצמיחה תגרום לו לרזות.
אוכל הרבה פעמים ממלא צורך מסויים שעמום עצבות שמחה לדאוג שיהיה עסוק לשלוח לחוגים טיפול ריגשי לעבוד על בטחון עצמי לעודד אותו ולשבח אותו המון על דברים שלא קשורים לדיאטה
ולהתפלל
תודה רבה! אני חושבת שהמילה דיאטה כבר נאמרה,השם בשימוש כבר
ולא פעם אחת..
ולגבי מה שלא רוצים שהוא יאכל-הוא לא אוכל ממתקים דווקא, ואפילו לא מדי ג'אנק. היא מספרת לי שהתענוג שלו בבוקר זה לאכול קולורבי וגמבה, למשל, לקחת לבית הספר סנדוויץ' עם חביתה ועוד המון ירקות חתוכים ופירות, לבוא בצהריים ולאכול הרבה קוסקוס או עוף ואורז או פתיתים ושניצל או.. ובערב כנ"ל-פיתה זעתר (שהוא או אחותו הכינו) או פיצות שהם הכינו.. יש לה 5 ילדים שיחסית יחסית לא אוכלים או שותים מתוק והיא לא קונה שטויות הביתה. מוצרי בסיס שמהם מכינים כל מיני דברים זה כן, אבל לא משהו מדי חריג. הוא פשוט אוהב ונהנה לאכול, ופשוט אוכל כמויות. ותכלס, כל הילדים שלה כאלה, טיפונת מלאים, אבל אף אחד לא גדול כמוהו. היא לא יודעת מה לעשות עם המכנסיים, יש לו רק 2 שהיא פשוט מכבסת ולובש, מכבסת ולובש. כלום לא עולה עליו.. והוא עסוק וחברותי ומשחק, גם כדורגל - בכיף, רק.. ממשיך לאכול ולהתעגל..
מעתיקה לה את כל התשובות, תודה!
אולי להפסיק לאפות בבית או רק כמותפליונקה
מסוימת. נגיד שתי חתיכות לכל ילד.
בדיקות דם. כי נשמע מוזר שילד לא אוכל , עושה ספורט וזה המצב.
הוא אוכל המון! רק לא ממתקים..השם בשימוש כבר
יש דבר כזהבימבה אדומה
אכילת יתר של אוכל (ולא ממתקים וחטיפים) שנגרם מאכילה רגשית. לגמרי מכירה את זה מילדים סביבי
יתכן מאוד וזה המצב אצלו.השם בשימוש כבר
לפעמים תוספות כמו מיונז טומנותפליונקה
לנו מלכודת. יש כל מיני רטובים ומיונז עם הרבה קלוריות.
מה עוד אפשר? פחות שמן, יותר מים, להקטין כמויות .
יוצא שבבוקר הוא אוכל בקטנה , ירקות וכאלו ואז לקראת ערב הוא רעב ו הם מכינים פיצות.
אז אולי דווקא לעשות דגש על ארוחת בוקר יותר משביעה וארוחת ערב יותר קלה.
יכול להיות גם בעיות בחילוף חומרים או חס וחלילה בבלוטת התריס. אז כדאי לוודא שהכל תקין.
אני רקבימבה אדומה
עבר עריכה על ידי בימבה אדומה בתאריך ח' בחשון תשפ"ג 21:48
עבר עריכה על ידי בימבה אדומה בתאריך ח' בחשון תשפ"ג 21:48
ששמן איכותי חשוב מאוד ובריא מאוד, ותורם לשובע. אבל כמובן תוך כדי אכילה מאוסנת ומגוונת עם הקשבה לגוף
ברור, אבל אולי הם לא שמים לבפליונקה
וקצת מגזימים עם זה.
ושיהיה משהו קליל לנשנש, מלפפון או כרוב
^^ לגבי בדיקות הדם. האם בדקו TSH?קמה ש.
אין לי מושג. אשאל אותה. תודה קמוש!השם בשימוש כבר
המון הצלחה!!!קמה ש.
אני רואה בבקרים ילדים קוניםפליונקה
חטיפים הורים שלהם בכלל לא יודעים על זה
לא חושבת שזה המצב כאן. זה לא מחטיפיםהשם בשימוש כבר
ההשמנה, אלא מכמות גדולה של אוכל
אז אם הוא אוכל דברים בריאים אולי המשקל זה לא בגללחילזון 123
כמויות האוכל
אלא חילוף חומרים לקוי/הורמונים/חוסר בפעילות גופנית/אולי חלק מהמאכלים פחות טובים לגוף שלו ספציפית

להגהיל כמויות נשמע סתם כמו מתכון להפרעות אכילה
ומה עושים לגבי חילוף חומרים לקוי?השם בשימוש כבר
בודקים את הסיבהבימבה אדומה
לרוב זה פתיר ע"י מאכלים מסויימים או הימנעות מחלק...
תודה! מעתיקה לה הכלהשם בשימוש כבר
דיאטה במילים מכובסותלמה לא123

אין כזה דבר חילוף חומרים לקוי

חילוף חומרים זה משהו שנולדים איתו

אפשר להגביר אותו ע"י ספורט, דיאטה והימנעות דווקא מאטות אותו

אמממבימבה אדומה
למשל אצלי פירות מאוד עוזרחם לחילוף חומרחם ובתקופה שפחות אכלתי היו לי נפיחויות וכאבי בטן... לא הבנתי למה זה נקרא דיאטה.
זה נקרא להכיר את הגוף שלי, מה עושה לו טוב ומה פחות ולהיות איתו ולא נגדו...
כשאת מונעת מעצמך, זה לא כמולמה לא123

למנוע ממישהו אחר

כשמישהו מכתיב לך מה לא לאכול, זה יוצר דווקא אנטי

לא הבנתי את הקשרלמה לא123

בין חילוף חומרים לנפיחויות בבטן

כשאין יציאות בקצב המתאים לגוףבימבה אדומה
זה גורם לנפיחות די מהר... וזה כואב כי המעיים לוחצים על שאר האיברים
ממש לאלמה לא123

נפיחות נוצרת בגלל שהאוכל לא מצליח להתפרק כמו שצריך והוא תוסס במעי ע"י חיידקים

חילוף חומרים, זה חילוף חומרים, אין תקין ולא תקין.

וא"א באמת לשנות את זה, רק ע"י הגברת פעילות

מענייןבימבה אדומה
כי אחת התופעות של עצירות למשל זה נפיחות... ותמיד אחרי שכמה ימים שסבלתי, הנפיחות ירדה סוף סוף
לא אמרתי למנוע ממישהו אחרבימבה אדומה
הבת שלי צריכה רטיה. כי ככה הרופא אמר שזה מה שיעזור לה לחזק את העין העצלה שלה. אנחנו מסבירים לבת שלי, שמתקשה להקפיד לשים את כל השעות שהיא צריכה, שאבא ואמא דואגים לעין שלה ולא מוכנים לוותר שהעין שלה תהייה בריאה.
ה' הביא לנו את העיניים כדי שהיא תוכל לראות טוב והרופא עיניים הוא שליח שה' בחר לתת לו חוכמה כדי להבין מה העין צריכה ואנחנו מקשיבים לו ולהוראות שלו אפילו שקשה לנו.

אם יסבירו לילד בן 9 שכנראה יש מאכל מסויים שמקשה עליו, למה זה צריך להיות חורבן עולם?
רק מדגיש לי כמה חייבים לטפל בעניין הרגשי לפני או במקביל לבעיה האולי רפואית שיש פה.

תראי כמה את נחרדת מהמחשבה שאולי יתגלה מאכל מסוים שיהיה עדיף שלא יאכל....
אני לא נחרדתלמה לא123

זה פשוט לא עובד

ואני לא מדברת על מאכל מסוים שעושה מיידית רע, כמו אצלך

מי שיש לו ציליאק ואוכל חיטה ומיד כואבת לו הבטן, הרבה יותר קל לו להתאפק, מילד שבא לו לאכול ואת מסבירה לו שלאט לאט הוא ישמין מזה

אלא על הגבלה של הרבה מאכלים או להרשות כמות מסוימת ממאכל מסוים, זה פשוט יוצר את "מים גנובים ימתקו"

אנחנו לא מוכנים לסבול עכשיו, בשביל עתיד מעורפל, ככה זה עובד ובגלל זה דיאטות בסוף בסוף פשוט לא עובדות

אין שום קשר בין הדוגמא שהבאת לבין הגבלת אוכל, 

ותסתכלי על מגפת ההשמנה ככל שנלחמים בה, היא רק מתגברת

נכוןבימבה אדומה
לכן בכלל לא צריך לדבר על שאולי עוד מעט אתה תשמין (כמו שכתבת)

אני חושבת שצריך לחבר את הילד לגוף שלו לכאן ועכשיו. בד"כ כנראה יש מצוקה נפשית כלשהי שאני מוצא נחמה באכילת יתר במקום לטפל בה. אז ללמד אותו כלים איך לשים לב לקושי הרגשי הזה ואיך נותנים את המענה האמיתי לקושי (הרי אכילת היתר גם לא פותרת את הקושי)

אולי הוא מתרגש? אולי הוא משועמם? אולי הוא חווה קשיים חברתיים? אולי הוא בלחץ מהלימודים? אולי יש לו מורה שמלחיץ אותו? אולי הוא לא מוצא את עצמו בין האחים? אולי ואולי...?

ללמד אותו להסתכל פנימה, מה הרגשות שנמצאים שם כשהוא רוצה עוד אוכל ועוד אוכל?
אולי אין לו הרגלי אכילה נכונים...?
אוכל תוך כדי נשנוש ושיחה ולא מתוך רעב, ועכשיו אוכלים ארוחה בשולחן בנחת...?
אולי רגיל שאוכל נמצא בכל דבר ובכל מאורע, ולמד שזה מה שמרגש אותו בחיים (מדברת מדם ליבי) ותמיד מצא שם מפלט להפחתת לחצים והתרגשויות....?

ועכשיו,הוא יכול לזכות לקבל הזדמנות ללמוד את הגוף שלו, את הרגשות שלו יותר טוב! והאכילה המאוזנת תגיע בתורה טבעית ולא כתפריט שכופים עליי.

אולי בהתחלב השינוי קשה, כמו שעוברים דירה ומוזר לנו לא לנסוע מהעבודה לבית הישן... אבל אחרי כמה פעמים השינוי כבר לא כ"כ דורש ממני אנרגיה ואני יוצר מציאות חדשה שמתאימה לי יותר...

יש לי המון מה לכתוב לךלמה לא123

ואני לא מסכימה עם רוב מה שכתבת

אבל אשמח דווקא בפרטי

זה נושא כ"כ עמוק

שלא בא לי לפתוח אותו פה

אין בעיהבימבה אדומה
מוזמנת לכתוב לי בפרטי ובע"ה אגיב לך שם...
אני לא יודעת בדיוקחילזון 123
מניחה שויטמינים, סוגי אוכל מסויימים
אפשר לבקש מן הסתם בדיקות דם
אפשר לנסות דברים כמו נטורופתיה וכו'
תודה! מעתיקה לה כל תגובההשם בשימוש כבר
חוג ספורטיבי? פעילות גופנית?רינת 23
אולי שחיה או משהו מיוחד שילהיב אותו?
תודה! הוא ילד די פעיל ובכלל לא בטטה. אין להם מחשבהשם בשימוש כבר
או טלוויזיה והוא לא רובץ בכלל מול מסכים למשל, ההפך, רץ ופורק אנרגיות..
נשמע ילד מתוק!מאוהבת בילדי


הוא באמת מתוק. חברהמן ושובה לבהשם בשימוש כבר
לגבי בגדים- למה לא לקנות של נוער ולקצר?מיקי מאוס
ואוחי באתרים מחו"ל.בארה"ב למשל זה תופעה מאוד נפוצה בטח יש שם גם בגדים יותר רחבים משמעותית

ולדעתי כדאי להם לגשת לבירור רפואי. זה נשמע הרבה יותר מסתם שמנמן
וכנראה שלא מעשי להגביל אוכל...
כמובן כדאי תמיד להתאמץ כמה שיותר שיאכל בריא אבל נשמע שזה לא העניין

מה שכן באמת חשוב למצוא רופא נעים
16 זה נוער לא? והיא קונה ומקצרת, פשוט גם זה כברהשם בשימוש כבר
נהיה קטן.. ולאן הוא יגיע אם רק עכשיו מלאו לו 9 וכבר ה16 קטן עליו?
לגבי מידותמתחדשת11
אולי עדיף אצל תופרת
לתפור לו מלכתחילה? או לקנות ולקצר?השם בשימוש כבר
מלכתחילהמתחדשת11
זו מדידה חד פעמית ואחכ המידות נשמרות אצל התופרת
אם מביאים בד, העלויות נמוכות יותר..
מידימפעם במידה ויש שינוי אפשר לחדש מידה
אציע לה. רעיון. אם כי כרוך בטרחה יחסית גדולה..השם בשימוש כבר
תראיבימבה אדומה
זה יהיה לא הרבה פעמים... פעם פעמיים בהתחלה ואחכ היא תקלוט את הקטע ולבד תכין ורק יהיה צריך לבוא לקחת. מדידה פעם בכמה זמן של הילד כי אולי המידה ו/או האורך ישתנו... אבל זה לא ככה גם כשקונים בחנות?
התכוונתי לקנות בד.. היא מזמינה לו מכנסייםהשם בשימוש כבר
באונליין בד"כ. אבל כמובן שאציע לה. תודה!
לא חובה לקנותמתחדשת11
גם לתופרת יש בדים. אבל אני מניחה שהמחיר בהתאם
בכל מקרה אפשר לעשות קניה אחת מרוכזת
או כאמור מהתופרת
ואפשר גם להזמין בד באונלייןלפניו ברננה!
כמו שא"א להכריח ילד לאכוללמה לא123

אי אפשר למנוע מילד אוכל

אמא שתגביל את הילד שלה באוכל, היא יחביא את האוכל ממנה

מי שרוצה לאכול, יאכל!!

 

זה פנטזיה שאפשר לגרום למישהו לרזות

נשים בעצמן לא מצליחות, אבל לגרום למישהו אחר כן יצליחו?

שתשחרר ממנו ותרד ממנו

ותחמיא לו על המראה כמה שיכולה ושתרד עליו כמה שפחות, ואז מתוך עוצמה יש סיכוי שהוא ורק הוא ירצה לעשות משהו

 

אבל גם א"א להגיע למימדים כאלה..השם בשימוש כבר
זו באמת מידה מוגזמת, לא?
זה מוגזם, אולי..למה לא123

ואז מה?

לא על הכל אפשר לשלוט בחיים, לא הכל אפשר לתקן

יש אנשים שנולדו עם נטיה לכל מיני מחלות, יש מה לעשות עם זה ? לא!

יש דברים שצריך להשלים איתם

כשתפגשי את הבן אדם שהצליח להרזות אדם אחר, אשמח ממש להיפגש איתו

 

נכון. אבל אמרה לי שקשה לה מאוד מאוד להשליםהשם בשימוש כבר
עם זה. אפילו לאהוב אותו בגלל המראה שלו קשה לה, כך אמרה לי ממש בדמעות..
יש פה תהליך גם שלהבימבה אדומה
בתור הורה, שחווה יחד עם הילד שלה קושי.... אני תמיד בעד לתת מענה להורה לפני הכל. כי הילד מקבל מההורה 95 אחוז מההרגשה שלו
אכן, גם אני אמרתי לה משהו בסגנוןהשם בשימוש כבר
מסכימה ומוסיפה שיתוףהמקורית
במשפחה שלי יש נטיה להשמנה
כמה מאחיי היו גדולים ועודם גדולים. ונלחמים בזה.
בגיל 9, לצורך העניין, לא היה שום דבר שאפשר לעשות מלבד לחפש בגדים בכל מקום בערך. ואם מדובר בילד פעיל, ובבית עם אוכל בריא לרוב, אז בכלל. אחיי בגיל הזה היו בטטות. אבל אמא שלי השתדלה לא להעיר ולומר כלום, ושזה יבוא מהם.
ובאמת, באזור גיל בר מצווה, קצת אחרי, תפסו את עצמם בידיים ועשו שינוי. עם הגובה וגיל ההתבגרות והפן החברתי שעזר, הצליחו. אבל עבדו על זה קשה ורצו בזה מאוד. וזה גלים, יש תקופות של משקל גבוה ויש תקופות של ירידה. וזה לא רק בגלל הרגלי אכילה, זה ממש נטייה של הגוף.
האמא פה כדי לאהוב, ולעזור במידה והיא יכולה והילד מבקש. אבל אם הוא נוטה להשמנה, אז הוא נוטה להשמנה.
אם *הוא* מעוניין בשינוי, אפשר לחשוב על עוד כיוונים. ויש עוד דברים לעשות. אבל היא כאמא, צריכה לעבוד על עצמה בהחלט.
וזה נכון שזה גם עניין בריאותי, לחלוטין. הייתי לוקחת אותו לבדיקות דם כדי לראות מה קורה מבחינת מדדים בתור התחלה ולפי זה חושבת. כי יש הרבה אנשים גדולים שהם בריאים סהכ, וזה רק עניין של נראות
עודף משקל קיצונילמה לא123

זה בד"כ משפיע על הבריאות

אבל עודף משקל לכשעצמו אין בו בעיה, בתנאי שהוא אוכל לרוב אוכל בריא והבדיקות תקינות והוא מאושר

רזה לא שווה בריא

ושמן לא שווה חולה

זה פשוט לא נכון

מסכימה עם כל התגובותיראת גאולה
שאמרו שלא להעיר לו ולא להגביל אותו, זה לא יעזור ורק עלול לגרום לנזק.
נשמע מדברייך שצריך בירור רפואי - להתחיל מרופא הילדים (אפשר תור טלפוני, לא חייבים ליד הילד. מקסימום אפשר להביא את הילד בנפרד), שיתן הפניה לבדיקות דם. אולי צריך להמשיך לאנדוקרינולוג... צריך לבדוק מה הגורם להשמנה.
מוסיפהלמה לא123

בדרך כלל אין שום גורם להשמנה

זה גנים כאלה וזהו.

אפשר לעזור לנטיהבימבה אדומה
לא להשתלט על הגוף... בהחלט אפשר ומוכח.
אשמח לשמועלמה לא123


לבעלי ולבני משפחתובימבה אדומה
יש נטיה לכולסטרול לטפס. וכשהתחתנתי עם בעלי זרק לי את זה באיזה דרך אגב שכן, אין מה לעשות מאיזה גיל 30 הוא יקח סטטינים (התרופה שמתחתנים איתה עד גיל 120).
הייתי בשוק.

ואז אמר לי שככה סבא שלו, ואבא שלו... וכנראה הוא ואחים שלו.

בקיצור, מפה לשם (לא אפרט מאוד איך) חמי הפסיק את הסטטינים (שעשו לו מלא תופעות לא רצויות אבל חשב שזה גזירת גורל לקחת אותם) והתחיל לקחת תוספי תזונה אחרים (ספירולינה וכורכום) והכולסטרול שלו ממש מאוזן

זו דוג' שאני מכירה באופן אישי...

אבל אני מכירה גם את עצמי, עם הנטיות שלי, ויודעת מה גורם לי להחליק במדרון חלקלק לתהום ומה עוזר לי להישאר על הגל. לא חייבים לומר שהכל גזירת גורל ואין לי אחריות אישית לשנות דברים...
אין באמת קשר בין הדוגמא שנתתלמה לא123

לבין השמנה

ואת בעצמך כותבת שהוא לוקח תוספי תזונה אחרים במקום הסטטינים

 

אם את רוצה להמשיך, אשמח בפרטי

 

 

לא אמרתי על השמנה!בימבה אדומה
אמרתי שלא חייבים לתת לנטיה פזיולוגית להשתלט... לא משנה איזו נטיה זו.
ברור שלא חייביםלמה לא123

אבל לא בכל נטיה אפשר לשלוט

במיוחד בנטיה שמתקשרת לאוכל ורגשות ואמונות והרגלים, וזה נושא כ"כ טעון

שלהשוות אותו ללבלוע כמה כדורים ביום, זה פשוט לא הגיוני

המון אנשיםבימבה אדומה
מתקשים להפסיק עם הסטטינים. המון. ככה שכנראה שגם השינוי הזה לא כ"כ קל... עובדתית.
אולילמה לא123

אבל זה לא כמו להפסיק לאכול שוקולד 

ובכל זאת יש אנשים שמרזים ומשמינים במהלך החייםיעל מהדרום
לק"י

אז יש נטיה, אבל לא רק.
נטיה=גניםלמה לא123

מי שמרזה, זה מי שהיה שמן

והוא חוזר להיות שמן, כי א"א באמת לרזות ולהישאר רזים

97% מהדיאטות נכשלות, למה? כי א"א באמת לרזות, מי שיש לו גנים שמנים, יישאר שמן, גם אן יהיו תקופות שירזה את עצמו בכוח

קשה לקבל את זהלמה לא123

אבל זו פשוט עובדה

לא יודעת מאיפה הבאת את העובדות האלהיעל מהדרום
לק"י

בפועל מה שאני רואה למשל זה אנשים שמנים שהיו רזים כילדים, חלקם הצליחו לרזות שוב (ע"י ספורט, זריקות סקסנדה....) ולשמור יפה (לא יודעת אם עד 120, אבל לפחות כרגע).

לי היו תקופות שהייתי די שמנמונת כילדה- נערה, ורזיתי (לא עם דיאטה מסודרת ולא עם ספורט), עם הלידות עליתי ונתקעתי. אבל אני לא שמנה.

אני מסכימה איתך שנכון שיש כאלה שממש קשה להם לרזות או להשמין. אבל לא כולם במצב הזה.
לגבי העובדותלמה לא123

אפשר לפתוח קצת עיניים ולראות שאנשים עוברים מדיאטה לדיאטה

ותגגלי ותראי מחקרים על דיאטות, בכל המחקרים טווח הכישלון נע בין95-97 אחוז

וגם מי שמצליח, זה רק כי הוא סופר קלוריות בדקדקנות וחי על ספורט

 

אם זה היה עובד, היית עושה דיאטה ונשארת רזה

ילדים גם הופכים להיות גבוהים, ילד זו לא דוגמא, הדוגמא צריכה להיות מאדם בוגר

ילדים משתנים עם הגביהה ועוד משתנים שונים

מה שיש לי לומר- שאי אפשר לדעת בוודאות מה הנטיהיעל מהדרום
לק"י

ולכן שווה לנסות.
לא מדברת על דיאטות, אבל לפעמים עוזר להוריד קצת בכמויות/ להוריד נשנושים/ לאכול יותר ירקות וכו'.

כשנהיה בני 120 אולי נוכל להסיק באופן וודאי מה הנטיה שלנו.

ובמקרה הספציפי של השרשור מדובר בילד. אז גם לשיטתך לא בטוח שיש לו נטיה להשמנה.
להורידלמה לא123

כמויות ולהימנע , אלו מילים של דיאטה

מי שמונע מעצמו אוכל כשהוא רעב באמת, הוא עושה דיאטה, גם אם הוא לא קורה לזה ככה

ובגלל זה הוא נהיה נדנדה, עולה ויורד כל הזמן

כל ההמנעויות האלו מביאות תסכולים וחוסר אמון בגוף שלנו, שמוביל לייאוש ואז לעוד דיאטה ואז לעוד יותר ייאוש

ובסוף נשארים שמנים ומתוסכלים

 

ובגלל שמדובר פה בילד, אני אומרת לשחרר, ככל שיתערבו לו הוא דווקא ישמין יותר לטווח הרחוק (גם אם לטווח הקצר הוא ירזה)

טוב, לא מסכימה איתך.יעל מהדרום
לק"י

לא כל שינוי תזונתי חייב להיות קיצוני ומתסכל. זה גם תלוי בתקופות בחיים.

לגבי זה שעדיף לשחרר את הילד, אני מסכימה. בעיקר שהוא אוכל בריא ועושה ספורט.
כל שינוי תזונתילמה לא123

שגורם לנו להרגיש הגבלה, לא יחזיק מעמד

 

השאלה היא למה אוכלים.מוריה
אכילה רגשית, מכירה?
גם אצל ילדים זה קיים.

במיוחד שהיום כל דבר הוא סביב אוכל-
התנהגת יפה- אוכל.
אתה שמח- אוכל.
אתה עצוב- אוכל.
נפגשים- אוכל.
זה קיים אצל כולםלמה לא123

אין לי זמן לפתוח נושא כ"כ רחב

 

אני מכירה אכילה רגשית מעולה,

אז יופי.מוריה
אז לא הכל זה שחור ולבן.
לא כל מי ששמן=שמן וזהו.
יש אנשים שמצליחים להשתנות. לשנות אורח חיים. למלא את עצמם בדברים אחרים שהם לא אוכל.
זה לא נכון בעיניילמה לא123

מי שגבוה גבוה, מי ששמן שמן, ומי שבלונדיני-בלונדיני

זה גנטי ולא ניתן לשינוי

 

גרמו לנו לחשוב שאפשר לרזות ולהישאר רזים ואנחנו רואים שזה לא קורה

ולא מתייאשים לנסות

גם גנטיקה אפשר לנצח.מוריה
מכירה אישית כמה וכמה אנשים ונשים שהיו שמנים במשך שנים, והיום הם לא.

נטייה גנטית להשמנה זה לא אומר שצריך להשלים עם זה.
כמו שלא משלימים עם נטייה גנטית לסרטן.

כל דבר אפשר למצוא את הדרך.
להרזות זה לא בהיכרח להיות 60 קילו.
גם לא להגיע ל120 קילו, זה הכרחי. זה עיניין בריאותי. לא רק חברתי.
אז שובלמה לא123

מי שהיה שמן והיום הוא לא שמן

זה בגלל 2 סיבות: ניתוח בריאטרי

                           או דיאטה מתמשכת, שבה סופרים קלוריות בדקדקנות וספורט כל יום

רוב בני האדם לא מסוגלים לחיות ככה, ולכן דיאטות נכשלות

 

כמו שאת משלימה עם הגובה שלך, את אמורה להשלים עם השומן שלך, כי א"א להילחם בגוף, כשהוא רעב הוא פשוט ידרוש את האוכל בכל מיני דרכים

ולכן בסוף מתייאשים מהדיאטה ונשברים ומפסיקים אותה

גם עם נטייה גנטית לסרטן משלימים, פשוט כורתים את האיבר הנגוע או שעוקבים אחריו באדיקות.

וזה גם מה שאפשר לעשות עם השומן אן לעקוב אחרי הבריאות שלנו ולהשתדל לאכול בריא, ולמדוד לחץ דם ובדיקות דם וכו'

אבל א"א לכרות את הקיבה

לא נכון יש אופציה נוספתחילזון 123
וזה כאלו שממש שינו הרגלי חיים ואכילה. (ממש לא בקטע של ספירת קלוריות אלא אוכל מאוזן וספורט).
דורש בהתחלה הרבה כח רצון, אבל יש הרבה שממש נכנסים לזה וממש חיים את זה כבר בטבעיות.

(בקרוב אצלינו...🙈)
כמה אנשים כאלה יש?למה לא123

נניח מתוך 100 אנשים שמצליחים לרזות כמה אנשים שינו ממש את אורח חייהם?

 

ואני לא מדברת על רזים שתמיד היו רזים ושינו את חייהם לדרך טבעית ובריאה יותר

אלא כאלה שהיו שמנים ורזו ונשארים רזים כי שינו את החיים שלהם?

יש עוד דרכים.מוריה
יש גם שינוי אורח חיים.
ומה זה אומר בפרקטיקה?למה לא123


שמחליפים לקמחים בריאים יותר.מוריה
שמחליפים לנישנושים יותר טובים.

מפחיתים התמכרות לסוכר. ופחמימות.
כתבת דברים מאוד ספציפייםלמה לא123

למה קוראים לזה "שינוי אורח חיים"?

 

וא"א להפחית התמכרות, התמכרות צריך להפסיק לגמרי

א"א לעשן קצת סמים ולשתות קצת אלכוהול, כשמכורים מכורים

צריך להפסיק לגמרי

איזון בחיים. לא הכל שחור או לבן. יש גם אפור.מוריה
לא נכנסתי אף פעם לתוכנית כזו, אז אני לא יכולה לומר מה בדיוק.
ועדיין זה דורש ש*הם* ירצו את זהחילזון 123
ותהיה *להם* מוטיבציה פנימית למצוא פתרונות וכו'.
לכן עדיף שהסביבה קצת תרפה,
כי לחץ מהסביבה בד''כ גורם ההפך.

אולי אם כבר אז לרשום את הילד לסדנא של בריאות וחיזוק מנטלי (עם בני גילו) זה יהיה יעיל יותר.
ברור שזה עיניין של רצון.מוריה
אבל אי אפשר לומר שזה גנטי ולא בר תיקון.
תודה רבה רבה לכולן! חבל שהפורום חסום אצלה, הייתיהשם בשימוש כבר
שולחת לה רק קישור.. צריכה להעתיק תגובה תגובה. לא עונה לכל אחת כי אין לי כ"כ ראש לזה עכשיו אבל תודה רבה רבה בשמה ובשמי 💞💞💞
לגבי מכנסייםסוד מתוק e
ראיתי בנקסט, וגם קניתי לאחד הבנים שלי, מכנסיים שהן גזרה בירכיים וביישבן רחבים יותר. שכחתי איך זה נקרא אצלם אבל שתחפש. מאוד מוצלח
הדבר הכי חשוב הוא שהיא תאהב אותו ממש כמו שהוא,כתבתנואחרונה
שתנסה להסתכל דרך העיניים שלו ותשאל את עצמה מה ישמח אותו- שינסו להגביל את הכמויות שהוא אוכל, ולסמן ולתייג אותו אפילו במקום הכי בטוח ומובן מאליו שלו בעולם כבעייתי מצד המראה, שכל ביס שהוא מכניס לפה יש מי שרושם לו אותו,
או שהיא מצליחה להבין שזה הטבע שלו, ושהתפקיד שלה כאמא זה לאהוב לאהוב לאהוב אותו כמו שהוא שמן ועגול, כי העולם בחוץ לא מידי עדין עם נראות עגולה. אז שבבית יהיה לו המקום שבו הוא מי שהוא על מעלותיו וחסרונותיו, ושם הוא לא צריך להתמודד עם העניין הזה.
וזה לא מספיק לא להגיד כלום אבל להסתכל עליו אוכל ושזה יצבוט לה בלב, אלא שהיא תהנה איתו מההנאה שלו, שהיא תהיה מסוגלת לפנק אותו באוכל שהוא אוהב גם אם הוא יותר שמן כי *אותו* זה משמח.
דבר נוסף, כללים לגבי אכילה והגבלות על אוכל הם כללים שכל בני הבית צריכים לעמוד בהם, לא רק השמנים. למשל, רוצה עוד אורז- אם אתה עוד רעב תאכל קודם עוד גם ירקות וחלבונים ולא רק מהאורז לקחת שוב ושוב. שלא יצא שמעמיסים פחממות בלי הגבלה ואת שאר אבות המזון אוכלים במינימום.
ועוד טיפ, טוב להתרגל לאכול בנחת, ללעוס היטב, להניח סכו"ם בין ביס לביס (מאט את קצב האכילה) וככה תחושת השובע יכולה להתחיל להשפיע ולהיות מורגשת בכמויות פחות גדולות של אוכל. אבל שוב- אם מחליטים להקפיד על זה אז בלי אפליה בין בני הבית.
לגבי בגדים, יש את הגילאים הקשים האלה, שהם עוד לא בדיוק נוער אבל כבר לא ממש ילדים, בפרט אצל בעלי מימדים רחבים, אז שתנסה לקנות גם מידות 18 ו20 ומבוגרים ואת זה לקצר. יש לי ילדים שאני קונה להם מידות של מבוגרים...
קרסתי בערב.עוד מעט פסח

מצאתי את עצמי אוכלת לחם עם קוטג' לארוחת ערב, אז החלטתי לפנק את עצמי, להכין סלט טעים לשבת ולאכול ממנו קצת כבר הערב.

הכנתי את הסלט עם הילדים סביבי, ואז שמתי לקטנים שירים בטלפון וישבתי לאכול במטבח.


חוזרת הביתה הגברת בת ה-15 (שקמה ב-12 וכל היום היתה עם חברות), אומרת לי- 'לכבוד מה הם רואים סרט?'.

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'

היא אומרת לי- 'אה, אבל להכין סלט מושקע יש לך כח? בגלל זה הם יצאו ככה מופרעים'.


מצאתי את עצמי בורחת לחדר, מקללת אותה בלב.

חצופה ומנותקת, שלא מבינה שמינית ממה שעובר על הורים בימים האלה.

ואני כל כך כועסת עליה על כל הימים האלה, שאני בקריסה והיא לא עושה כמעט כלום בבית (מתבכיינת שעה על זה שביקשתי ממנה לקחת את הכביסה של עצמה!!! לחדר).

ועוד באה בהערות מתנשאות.


עכשיו הקץ' המעצבן, זה שלדעתי זו אמא של החברה שלה שקצת מורידה אותה נגדי. מין אמא כוסמת-חינוך ביתי-טיטול רב פעמי כזאת, שכל היום מספרת כמה כולם נחותים לעומתה.


אוף.


בא לי לצרוח.

יואו! מחרפן בהחלטיעל מהדרום
לק"י

אני מבינה שזה חלק מגיל ההתבגרות, אבל זה לא הופך לנחמד יותר.


🫂

הפתח לאמירה שלהoo

זה ההסבר שלך

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'


אני לא נותנת הסברים שמצדיקים את ההחלטות שלי

גם כי אין צורך וגם כי זה פותח אפשרות דיון לא רצויה


הייתי עונה בסתמיות 'רואים' 'ככה'

או מתעלמת מהשאלה

תלוי בטון שהיא נשאלה

נשמע מדויקמתיכון ועד מעון

בדיוקכך.

הבעיה שאנחנו המון פעמים מתנצלות, ממה שאני קוראת אותך את לא חיה את חייך כך ואת צודקת לגמרי, אבל רובינו כן

כןoo

רוב האנשים מצטדקים וגם מתנצלים כששואלים אותם (ובמיוחד נשים)


כדי להגיב אחרת

צריך להיות מודעים להשלכות התגובה ולהתאמן להגיב אחרת

(זו יכולת נרכשת)


בשיח הורה ילד

זה הכי משמעותי

כי ההשפעה של ההורה על השיח היא כמעט מוחלטת

(בניגוד לשיח בין מבוגרים

ששם ל2 אנשים יש השפעה על השיחה

ותגובה אחרת עוזרת

אבל השיח תלוי גם בצד השני)

ממש מזדהה. חיבוק ענקקדם
עבר עריכה על ידי קדם בתאריך א' בניסן תשפ"ו 20:49

משפט כזה היה מוציא אותי מדעתי, כל הכבוד שהלכת לחדר ולא צעקת עליה, אני לא הייתי מצליחה.
 

מאוד קשה לי שהמתבגרות שלי לא עוזרות בבית בכלל. ברמות שמזעזעות אותי. אצלנו שיחות הבהרה עוזרות, לצערי לזמן קצר מדי...


 

מציעה לשבת איתה לשיחה ולשקף את המצב מהצד שלך, למשל מה את עשית מהבוקר ומה היא. וכמה היא מקבלת מהבית ולא נותנת. (ארוחות, שימוש בכלים שמישהו צריך אח''כ לשטוף, קניות, הסעות, כביסות וכו') האמת שבעיני זה משפט כל כך חצוף, שהייתי מבהירה בהזדמנות קרובה באופן חד משמעי שלא מדברים ככה לאמא. ושלראות סרט זה הרבה פחות חמור מגאווה וחוצפה... אבל איך שאת מכירה אותה ואת הדינמיקה בבית, תעשו מה שנכון לכם

ווא, נעתקו לי המיליםמתואמת

את אמא מדהימה, שהצלחת לא להגיב לה! אני בטוח הייתי מתפרצת מיד...

האמת, שאולי במצב כזה לא נכון להתאפק, וכן צריך להעמיד אותה במקום מיד - לא מתוך התנצחות, אלא פשוט כהעמדת גבולות, שלא מדברים ככה לאמא בשום אופן.

מניחה שזו לא פעם ראשונה שהיא אומרת פנינים כאלה... חיבוק לך❤️ אולי אחרי המלחמה כדאי לשקול הדרכת הורים, כדי לדעת איך להתמודד מולה...

חיבוק על זה, לא נעים בכללשופטים

אני כן חושבת שצריך לדבר ולשתף, אם קשה בשיחה אפשר במכתב, בסוף אנחנו אחראים על החינוך ואם לא תספרי לה שנפגעת ושזה ממש לא היה במקום איך היא תלמד?


כשהיה לי מקרה דומה והייתי עצבנית ביקשתי מה AI לנסח מכתב ודייקתי אותו עד שהיה נראה לי קולע.

לא בהכרח שזה יעזור ויהפוך אותה 180 מעלות אבל אותי זה הרגיע שעשיתי את ההשתדלות שלי, כי למרות שאני טיפוס  שנמנע מויכוחים יש מצבים שזה הכרחי..


ואי אין לי מתבגרת אבל מעלה לי את הסעיף רק לקרוא🩷לפניו ברננה!

תקראי לה לחדר לשיחה ותלמדי אותה

שכדי ליצור אמא רגועה עם כוחות

אמהות צריכות לאכול אוכל איכותי גם אם זה במחיר סרט.

ושאם יש לה ביקורת שתתכבד ותשמור על האחים או שתעזור קצת כדי שלא תקרסי כשהפרינססה מסתובבת עם חברות.


סתם. לא יודנת כמה חכם להגיד את זה אבל אני מבינה אותך כל כך ושולחת חיבוק.

תודה לכולכן!עוד מעט פסח

הייתי בהדרכת הורים ספציפית עליה, כי היא באמת ילדה שמאתגרת אותי באופן מיוחד (בעלי טוען שזה בגלל 'היא ממש דומה לי. אני לא רואה את זה, אבל כן מעריכה את הדעה שלו, אז כנראה שיש בזה משהו).

אולי אני צריכה לחזור, כי זה כן הועיל לתקופה מסוימת, ועכשיו אני מרגישה ששוב אנחנו מתרחקות.


וכמובן שהחופש הזה שלה, מול כמות העבודה שלי, לא מוסיף רוגע. זה מתסכל ברמות.

אני חושבת שאולי כן יש מקום להודיע לה שהיא לא אורחתלפניו ברננה!
בבית ושמצופה ממנה איקס דברים מסויימים בכל יום (נראה לי עדיף מוגדרים שחוזרים על עצמם, כמו לדוג ארוחת ערב, או כלים וכביסות, ככה את מנטרלת ויכוחים) ואם מולך זה יתפוצץ אז שאבא יקח אותה לשיחה..
הלוואיעוד מעט פסח

אבא שלה באמת מצליח לגרום לה לעשות דברים.

אבל כשהוא לא כאן, אני לא.

היה לה בעקרון תפקיד מוגדר, היא פשוט לא היתה עושה אותו. כשהיינו מתעקשים, היתה עושה עקום בצורה שיותר פוגעת ממועילה.

הקטע שבעלי מצליח להוציא ממנה קצת עזרה (עם תלונות, אבל לפחות משהו), לכן ברור לי שהנקודה היא הדינמיקה ביני לבינה.

גם לי קרה משהו כזה פה ושם כמעט עם כל ילדפילה

אנחנו כהורים אשמים בזה.

אנחנו כל הזמן משדרים להם כמה דברים בעייתיים

1) הורה צריך להכיל כל הזמן

2) הורה הביא ילדים לעולם כך שכל התחזוקה היא בעייה שלו והוא צריך להתמודד עם זה

3) מותר להשתגע בגיל ההתבגרות

4) הורה צריך להיות תמיד חינוכי, נחמד וכספומט

5) אין ילד רע, יש ילד שרע לו

6) הורה צריך להיראות טוב ,לשדר שמחה ולהיות מוכן לכל תרחיש

7) העיקר שילד ישתף אותנו

8) מערכת החינוך לא טובה

9) מורה צריך למצוא גישה לכל ילד ולתת יחס אישי

10) צריך לאהוב את הילד בלי תנאי

יוצא שילדים מקבלים מסר שהם לא אשמים בכלום אף פעם , לא אחראים על שום דבר והורה צריך לשמוח כשבכלל משתפים אותו. וגם אם הם עושים בעיות , הורה עדיין חייב להם כי הוליד אותם.

ומה טוב בכלל בחינוך ביתי או חיתול רב-פעמי? 

הכיוון שלך נכוןמתואמת

אבל פחות אהבתי את הקביעה של "אנחנו ההורים אשמים בזה"...

אשמה עצמית לא תוביל לשום מקום בשום מצב.

יש דברים שאפשר לשנות בהתנהלות ובדינמיקה כדי לנסות לשנות, אבל יש גם אופי מולד של ילד, שההורה לא אשם בו... (וגם הילד לא, כמובן, וצריך לעזור לו ולכוון אותו לטוב - ככל האפשר)

..הרמוניה

נכון זה לא אשמת ההורים זה אשמת התרבות

ההורים שלי לא שידרו לי את רוב הדברים שהיא כתבה, בכל זאת איכשהו קיבלתי את זה מהסביבה

והתפיסות האלו יצרו לי ביקורות שונות על ההורים שלי (מודה בצער)

 

אין ספק שאם גם ההורים מושפעים מהחשיבה הזאת זה יותר רציני

..הרמוניה

סליחה על הפלישה, תגובה גאונית. ומאד מעוררת מחשבה

תראי יקרההפי

קודם כל כואב לקרוא את זה , ואין ספק שאת חשובה קודם כל ורק שתשקיעי בעצמך יהיה לך את הסבלנות להשקיע באחר(:

אז לא להזניח את עצמך תמיד לחשוב עליך , גם בנקיונות גם בבאלגן .

5 דק קפה לפני עם עוגה .. לשבת בחוץ לשמוע רגע שיר שאת אוהבת .. זה לא חייב להיות הפסקות של חצי יום. ( וגם זה מותר )


 

לגבי הבת שלך 2 דברים

1. היא מנסה לדבר איתך ( גם אם עקום , היא רוצה תשומת לב , לפעמים ילדים עוקצים דווקא במקום שכואב , כי כואב לה משהו , בדרך כלל זה שלא רואים אותה מספיק .. תנסי מתי שאת נינוחה ואין לך עומס לדבר איתה ככה בכיף. . ובלי מגננות .


 

2. יש פה גם חוסר כבוד , זה לא אומר שהיא רעה זה בדרך כלל אומר שעובר עליה משהו , אבל זה לא צריך לצאת עליך .

תגידי לה אני מבינה שחשוב לך החינוך שלהם ( באמת ולא בציניות) עם זאת תביני שאת מתנהגת בחוסר כבוד את קודם כל מזלזלת בעצמך ובי כאמא 

( גילוי נאות אמא אני לא , אבל עבדתי מלא עם ילדים ונוער עם בעיות התנהגות)
 

 

תודה לךעוד מעט פסח

באמת אחרי שנת לילה אני מבינה שהיא רצתה לקבל קצת זמן של קשר ויחס.

אולי היא קיוותה ששמתי לאחים שלה סרט כדי שאוכל לדבר איתה רגוע, והתאכזבה שלא זו היתה הסיבה...


האמת שמהחוצפה עצמה אני כבר לא מתרגשת.

מבחינתי זה כמו שלקטן בורח לפעמים פיפי- מתחלקות לה אמירות פוגעניות, אני הולכת עד יעבור זעם.

היא יודעת מה מותר להגיד ומה לא, ובדרך כלל אני לא כזה מתרגשת מפליטות פה שלה (אבל, כמו שכתבתי למעלה, זה גם היה משהו קיצוני, וגם היא תפסה אותי בזמן שגם ככה הייתי על הקצה).

לפחות עברנו את השלב שהיא אומרת את זה בצרחות...

את מדהימה באמתהפי
זה נשמע שאת בעין טובה ומכילה את הסיטואציה יותר מכל עצה טובה שאפשר לתת 
קשוח עכשיו, קשוח עוד יותר עם מתבגריםמתיכון ועד מעון

בטח בזמן הזה. היו לנו לא מעט פיצוצים קולניים עם המתבגרים (בעיקר אחת מהם) כולל בדיוק בשנייה שאחותי הגיעה לקחת משהו ושמעה צרחות הדדיות, זה לא ממקום שאומר שזה בסדר, רק לנרמל שזה קורה ולכולם, כולנו על הקצה

אני חושבת שטוב שאת דואגת לעצמך, וזה גם אולי לא סבבה שהיא קמה מאוחר, אבל הרבה נוער בגילה קם סופר מאוחר.

 צריך למצוא זמן רגוע לדבר איתה לשמוע מה יושב עליה ולמסות למצוא דרך להציב דרישה וגם לראות אותה.

בהצלחה יקרה!!!

אני באמת מרגישה שהיא מתפספסת ליעוד מעט פסח

יש כל כך הרבה דברים הישרדותיים, sos שחייבים לעשות בדחיפות- שאין זמן לילדים שהם לכאורה עצמאיים ומסתדרים לבד.

אולי זאת היתה קריאת השכמה לראות אותה יותר.


מצד שני, בכנות, איפה אני מכניסה גם את זה ללו''ז???

אוף.

קשה להיות הורים במלחמה.

לגמרי קשהמתואמת
ואל תאשימי את עצמך על מה שאת לא מצליחה... תנסי לבדוק מה סדר העדיפויות הנכון לך עכשיו (אולי למשל אפשר לוותר על הלימודים של האמצעיים כדי שתוכלי לשים לב יותר למתבגרת? אולי איכשהו יש מקום להוריד סטנדרטים בסדר של הבית? אולי אפשר לשלב בין דברים, ודווקא תוך כדי שאת מסדרת להזמין אותה לדבר איתך? מה שנראה לך שתהיי מסוגלת לו עכשיו❤️)
זה ממש לא נאמר בשיפוטיות, מקווה שזה ברורמתיכון ועד מעון

אם תצליחי למצוא אפילו כמה דקות, רצוי בשעות הלילה שהקטנים כבר לא מסביב, לדבר איתה טיפה, ובעיקר להקשיב לה, זה מצוין. תנסי, רק אם יתאפשר.

זה באמת באמת קשוח

כל כך מכירה את זהאורי8
קרה לי עם חלק מהמתבגרים. זה מעצבן ופוגע ברמות אחרות... הגדולים שלי מעל גיל 20 ויש חי כבר נשואים. וטם זה מעודד אני יכולה לומר שזה מאוד מתעדם בהמשך, והם מתחילים בשלב כלשהו לראות אותך...ושאני ממש מנסה לעבד על עצמי לא להפגע אישית).לא תמיד מצליחה... רק בשבוע שעבר היה לח ענין דומה עם הבן שלי) . אני כן חושבת שכדאי לדבר איתה בזמן רגוע( אולי את ובעלך יחד) על איפה היא יכולה להיות שותפה בבית . ואחרי שנרגעת מהפגיעה הכל כך מוצדקת גם להיות המבוגר האחראי ולהמשיך את הקשר ולהיות אמא שלה  אפשר גם לנסות לומר שמה שאמר פגע בך כי את עובדת קשה ומותר לך לפנק את עצמך בלי להכנס לדיון על זה. ואז פשוט להמשיך הלאה ושזה לא יגרר לעוד ברוגז ןכעסים.  בהצלחה יקרה, זה לא קל , יכולה לומר שיש לי בת מהממת שדומה לי מאוד והתנהגה בדיוק כך בגיל 15. היתי נפגעת ממנה מאוד ותמיד אמרתי לה מה אני מרגישה אפילו שזה יכל להמשיך את המריבה כי לפי דעתי היא צריכה להבין שאמא היא בן אדם עם רגשות ולמילים שלה יש כח ויכולת לפגוע. אבל תמיד הקפדתי להמשיך הלאה ואחרי שנרגענו להיות אמא שלה לדאוג לה להיות אכפתית. לא נתתי למריבות להגרר .  ב"ה היום היא נשואה ואנחנו במקום אחר לגמרי. 
וואי קשוחתהילה 3>אחרונה

קודם כל נשמע מתסכל ומקומם

הקושי של הזמן הזה והעומס

זה שהגדולה מרוכזת בעצמה, וגם מבקרת, ולא מושיטה עזרה

תחושה שהאמא השניה מורידה אותך

ממש ממש קשוח.


בסוף הכל יושב על החוויה שלנו בתוך עצמנו,תחושה שאולי לא הצלחתי או לא הייתי אמא מספיק טובה היוםוהיא מכאיבה, ועוד יותר אם מישהו מגרד אותה, ופי כמה כשמסובבים את הסכין.


תחבקי את עצמך, תכאבי את התחושה,

ותזכרי שלמרות שזה מה שאת מרגישה כרגע,

הכל בע"ה יעבור ואת בוודאי אמא נהדרת ומשקיעה.


אחרי שתעבדי את מה שנגע בך וטלטל אותך, נשמע ששווה לתפוס שיחה עם הבת על הציפיה שלך ממנה, ובכללי על התחושה ואולי גם על האמירה הזאת (נשמע שגם לה יש תסכולים מסויימים, ושווה אולי לאפשר לה לשוחח על זה כשתהיי פנויה לשמוע)

אבחון פסיכודיאנוסטימשתדלת פלוס
מי מופנה לאבחון פסיכודיאנטסטי?

איך מתבצע?


מה בודקים?


מי מבצע אבחון זה?

בדרך כלל פסיכולוגים קלינייםמתיכון ועד מעון

עושים אולי גם שיקומיים, לא בטוחה

לרוב שיש שאלה רגשית עמוקה

עושים אבחון עם כלים רגשיים וגם מבחן אינטליגנציה 

תודה רבהמשתדלת פלוס
האם זה קשור לאוטיזם?
יש אבחון פסיכולוגי לאוטיזםמתיכון ועד מעון

ספציפי לאוטיזם עם כלים מותאמים.

שזה נערך ע''י התפתחותיים, קליניים של הילד וגם שיקומיים החינוכיים שעברו הכשרה 

מוסיפה שלצורך אבחנה של אוטיזםמתיכון ועד מעון
צריך גם אבחון רפואי של רופא התפתחותי או פסיכיאטר 
אצלנו קיבלנו הפניה בגלל חשד לאוטיזםמתואמתאחרונה

אבל בפועל האבחון הזה לא אבחן אוטיזם (צריך אבחון אדוס בשביל זה).

כך שאם זה החשד אצלכם - עדיף ללכת ישירות לאבחון אדוס אצל פסיכולוג שמומחה בזה... (וצריך גם לאבחן אצל פסיכיאטר)

מכירות ספרי שמע חרדיים לנוער צעיר?אנונימית באהב"ה

בשביל ילדה עם דיסקלקציה.

היא אוהבת לשמוע סיפורים מוקלטים, אבל מה שיש בשוק הרגיל כבר לא מתאים לגילה...

ובבית אנחנו קוראים רק ספרות חרדית/דתית תורנית.

לא בדיוק ספריםשופטים

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

אולי בפודקאסטים של משפחה יש סיפורים מתאימים לגילהאחתפלוס

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

דתי לאומי אבל ממש מומלץדפני11אחרונה
אמיתי המספר
אמהות לבנים מתבגרים- עדיף לבן בכור. האם אתם מעיריםאביגיל ##

לתפילה??

אצלנו הנהגתי כלל בבית שקמים עד השעה 8:15

לכולם. גם למתבגרים וגם לקטנים יותר. כמובן גם לעצמי (זה מאוד מפתה להשאר במיטה בחופשים)

אבל את הבן המתבגר הגדול- בן 15 אני צריכה להעיר מלאא פעמים וזה מתיש אותי וגם מכניס אווירה לא טובה בנינו

מצד שני אם אני אעזוב אותו ואתן לו לקום בשעות מאוחרות, ברור שכולם בעקבותיו...

אשמח לשמוע מה קורה אצלכן

אצלנוoo

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)


ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+


כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

בן הגדול תמיד קם לבדפילה

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אנחנו מעירים אותםמתואמת

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

לא בן בכור אבל יש כמה בנים בגילאי 15-22אורי8

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

כשאני מעירה אותו, הוא בסוף קם והולך. רק שזה התפקידאביגיל ##

שלי

ואת זה אני לא אוהבת 

תודה לכל מי שענתה! קראתי מזמן, אבל שכחתי את הסיסמאאביגיל ##

ולקח לי זמן להתחבר

אני שואלת האם בכלל להעיר את המתבגרים, זה בהכרח נכון?

ברור שהוא מעדיף לישון עד שעות הבוצר

מצד שני כן חשוב לי הגבולות, ולשמור על סדר יום ברור.

לקום בשעה נורמלית

מתלבטת בעניין 

כל מקרה לגופופילה

ברור שצריך לשאוף לנפרדות ולהעביר אחריות לילד. אבל לפעמים זה לא מתאים.

אם הבחירה בין להעיר או להגיע למצב שילד קם מאוחר , מפסיד חלק מיום לימודים , אז ברור שעדיף להעיר.

ממה שאני רואה כאמא לכמה מתבגרים , יש היום המון נשירה מבית ספר. גם מלחמה תרמה לזה

אני מדברת על החופש.. שאז הוא לא קם מעצמואביגיל ##אחרונה

בישיבה אני מתארת לעצמי שהוא כן קם בזמן


אני נוטה יותר להמשיך לעמוד על זה, פשוט הוא אומר לי שאת כל החברים שלו לא מכירים ומאפשרים להם לקום מתי שבא להם

אני באמת שומעת דעה כזאת פופולורית

מחנך שצועקנשימה עמוקה

כבר איזה כמה שבועות שאני מרגישה שהבן שלי בן ב9 לא כהרגלו. הוא קצת יותר משתובב ומתחצף, יש לו מין תיקים כאלו בעיניים ואפילו קרה שהגבתי על משהו בצורה לא הכי מכילה והוא התחיל לבכות.

מדובר בילד סופר מתוק וחברותי, שנראה שהכל טוב לו ולא נותן לדברים להשפיע עליו. הוא אהוב על החברים שלו ויש לו קסם אישי. הוא תמיד מסתדר עם הדברים ולעולם לא מקטר.


כששואלים אותו איך היה בבית הספר/בפעילויות תמיד עונה סבבה ונראה מבסוט. לכן היה לי ברור שמשהו עובר עליו.


לקחתי אותו לשיחה אחד על אחד ואמרתי לו שאני מרגישה שהוא לא כהרגלו וכמה שאני אוהבת אותו ואשמח לשמוע מה קורה איתו כי אני יודעת שגם לו פחות נחמד במצב הזה ואני רוצה לעזור לו.


הוא סיפר שיש שני דברים שמפריעים לו. יש 3 ילדים בכיתה שלוקחים לו דברים וזורקים אותם מאחד לשני. הם קרעו לו מחברת וחטפו לו את הכיפה וזרקו מעליו כמו קוף באמצע. הוא ממש היה עצוב כששיתף את זה וזה ממש עשה לי כווץ' ענק בלב והרגשתי את תחושת ההשפלה שלו. טען שהוא לא עשה להם כלום מראש והם עושים את זה בלי סיבה. הוא יודע גם להשתובב עם חברים אבל אף פעם לא עושה דברים כאלו שפוגעים בילדים.


הדבר השני שסיפר היה שהמחנך שלו בשבועות האחרונים ממש צועק. תיאר שהמחנך צעק על הילד שיושב לידו כי הוא דיבר בתפילה ואמר שהוא ממש פחד מזה ואחר כך ביקש לצאת לשירותים כי הרגיש שהוא צריך להירגע. הוא לא צועק עליו ישירות, אלא על חברים אחרים. הוא סיפר את זה עם דמעות בעיניים ואמר שזה גורם לו לפחד מהמחנך.


עכשיו, הנטייה הטבעית שלי במקרים כאלו שעולים בכיתה היא לפנות למחנך ולדבר איתו ישירות על מנת שיהיה מודע ויתערב באירוע. אבל עכשיו אני תקועה. לא יודעת אם נכון לפנות למחנך ולומר לו שהבן שלי מפחד כי הוא צועק. וגם לא בטוחה שהבן שלי ישתף פעולה עם המחנך לגבי הילדים שקשה לו איתם, בגלל שהוא לא סומך על המחנך ככה.


כמובן שלבינתיים אמרתי לו כמה אני שמחה ששיתף אותי ועכשיו אני יודעת מה עובר עליו. ניסיתי לחזק אותו כמה הוא חזק בפני עצמו ולהשתתף איתו ברגשות הקשים שעולים מתוך הסיפורים שלו.


אבל אני ממש רוצה לעזור לו מעבר ואשמח להצעות מה הדרך הכי נכונה לעשות זאת. לפנות לרב? לפנות להורים של הילדים הספציפיים? ליועצת?

קשה לשמוע שהילד שלנו עובר דברים כאלה...מתואמת

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.


נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

הייתי5+אחרונה

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

כמה אתן משלמות על משלוחי מנות לגדולים?1289

בעקבות דיון עם הגדולים יותר בבית (שלוש עשרה וחצי ו11)

כמה אתן מסכימות לשלם על משלוחי מנות לילד?

היה כאן דיון מעניין

ונשים רגע בצד את האופציה של הכסף שלהם…

ועל מה זה יושב כי אני יודעת על מה…

לא יודעת בדיוק כמהoo

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים


הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

תלוי כמה משלוחים יש בסך הכליעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך ו' באדר תשפ"ו 9:27

לק"י

 

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

אנחנו לרוב קונים משלוחי מנות עבור מה שנותנים בכיתהבארץ אהבתי

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

זה אומר שצריך להכין כמויות אסטרונומיות של עוגיות,שופטים
לא? 🤔

אני בדרך כלל מכינה בצק פריךבארץ אהבתי

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

אוי זה מתוקשופטים

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

פה יש קצת יותר פירוטבארץ אהבתי

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

בדרך כלל את העוגיות אנחנו מכינים בשבוע שלפני פוריםבארץ אהבתי

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

בערך 5 אולי טיפה פחותחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ו' באדר תשפ"ו 17:55

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

 

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

 

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

לא זוכרת בדיוקמתואמת
אבל עקרונית אנחנו קונים מארזים של ממתקים, ומסכמים איתם שהם יכולים להשתמש בזה, ואם הם רוצים להוסיף (למשלוח גדול יותר או לכמות גדולה יותר של משלוחים) הם יכולים להכין בעצמם מאכלים (כמו פופקורן, עוגיות וכדומה) ולהוסיף למשלוחים.
10 שח למשלוחאשת מקצוע
ישלי בת 11.5 ובת 10פלספנית

בעזהי"ת

 

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

הנשה הסתבכתי עם זה באמתפה משתמש/ת

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

באמת התלבטותיעל מהדרום
לק"י

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

לדעתי זה הגיונירוני 1234אחרונה

אני השנה קניתי לגדולה פחיות כי היא נתנה רק ל-4 חברות אבל החבאנו את זה מהקטנים…

בעבר אמרתי לה שאני מוכנה לקנות רק X ממתקים בכל משלוח ואת השאר היא השלימה ממשלוחים שקיבלה 

דילמת יום הפיג'מות השנתית124816

כבכל שנה הגענו ליום הפיג'מות ואיתו הדילמה הקבועה.

מה יותר פאדיחה?

ללכת לבית הספר עם פיג'מה או ללכת לבית הספר עם בגדים רגילים ביום פיג'מות?

הצעת הפשרה של ללבוש מכנסי פוטר וחולצת גלופה, נפסלה באמירה נחרצת:"או פיג'מה פיג'מתית או בגדים רגילים"

ואולי הפתרון לשבת על הספה ולהתלבט עד שיסתיים יום הלימודים?


*פיג'מה, לאלו שפחות מכירות את המושג, הוא בגד שנועד במקורו לשינה, אך משמש בעיקר ליום פיג'מות, כי למה לא לישון עם הבגדים...

אהבתי את הכתיבה😂יעל מהדרום

לק"י


היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

עדכון מהשטח124816

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יפה. חשיבה יצירתית😅יעל מהדרום
ועכשיו, למי יש מקלט ולא ממ"דמתואמת

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

עברנו לפני מספר שנים מדירה עם מקלט לדירה עם ממד124816

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

😅 ממש מהודו ועד כוש היה לכם!מתואמת
🤣יעל מהדרוםאחרונה
סקר על בנים בגילאי יסודיאבןישראל

בנים בגילאי 6-10

באיזה שעה הם חוזרים מהבית ספר/ תלמוד תורה?

ומה הם עושים אחרי צהרים/ איזה עיסוקים יש להם?

האם כל הפעילויות שלהם אחרי צהרים עם חברים או לא דווקא?

תודה ממש לעונות

זה יעזור לי ממש

רגילאבןישראל
ב8

אולי יעניין אותך