שתנסה להסתכל דרך העיניים שלו ותשאל את עצמה מה ישמח אותו- שינסו להגביל את הכמויות שהוא אוכל, ולסמן ולתייג אותו אפילו במקום הכי בטוח ומובן מאליו שלו בעולם כבעייתי מצד המראה, שכל ביס שהוא מכניס לפה יש מי שרושם לו אותו,
או שהיא מצליחה להבין שזה הטבע שלו, ושהתפקיד שלה כאמא זה לאהוב לאהוב לאהוב אותו כמו שהוא שמן ועגול, כי העולם בחוץ לא מידי עדין עם נראות עגולה. אז שבבית יהיה לו המקום שבו הוא מי שהוא על מעלותיו וחסרונותיו, ושם הוא לא צריך להתמודד עם העניין הזה.
וזה לא מספיק לא להגיד כלום אבל להסתכל עליו אוכל ושזה יצבוט לה בלב, אלא שהיא תהנה איתו מההנאה שלו, שהיא תהיה מסוגלת לפנק אותו באוכל שהוא אוהב גם אם הוא יותר שמן כי *אותו* זה משמח.
דבר נוסף, כללים לגבי אכילה והגבלות על אוכל הם כללים שכל בני הבית צריכים לעמוד בהם, לא רק השמנים. למשל, רוצה עוד אורז- אם אתה עוד רעב תאכל קודם עוד גם ירקות וחלבונים ולא רק מהאורז לקחת שוב ושוב. שלא יצא שמעמיסים פחממות בלי הגבלה ואת שאר אבות המזון אוכלים במינימום.
ועוד טיפ, טוב להתרגל לאכול בנחת, ללעוס היטב, להניח סכו"ם בין ביס לביס (מאט את קצב האכילה) וככה תחושת השובע יכולה להתחיל להשפיע ולהיות מורגשת בכמויות פחות גדולות של אוכל. אבל שוב- אם מחליטים להקפיד על זה אז בלי אפליה בין בני הבית.
לגבי בגדים, יש את הגילאים הקשים האלה, שהם עוד לא בדיוק נוער אבל כבר לא ממש ילדים, בפרט אצל בעלי מימדים רחבים, אז שתנסה לקנות גם מידות 18 ו20 ומבוגרים ואת זה לקצר. יש לי ילדים שאני קונה להם מידות של מבוגרים...