ציפורים שעפות חופשיות רומזות על הבטחה להרפתקה פלא וצחוק, בעולם שזז במסלול לא קבוע הצבעים עצמם מבקשים כבר נוע.
אז הם הקשיבו, ויצאו עם הרוח.
בעיקבות ההבטחה של פלא מתוק.
הם הפכו לנוודים. אימצו בתור בית חליל וצחוק.
למדו לדבר בשפת הכוכבים והחולות, למצוא דרכים בלב המדבריות הזהובות. לישון ולקום בקצב העולם, לרקוד עם הרוח ולהפוך אותה לבת זוגם.
וצחוקם קרן שמש ובכיים זרימת נחלים, וגעגוע של ים דוחף אותם להמשיך בדרכים.
נוודים.
וככה הם חיים, שיכורים מהחיים. שותים כל יום מטיפת הצבע הראשונה ועד לסוף השקיעה הבוערת, שאותה ממשיכים בעקשנות לא מתפשרת כשמדליקים כמה עצים בחתיכת שמש קטנה וסביבה מתיישבים. שולפים חליל חבוט שראה דרכים ועולם, שראה גשם שלג ושמש.
ולקול צליליו, צלילי האש המתפצחת וקולות הלילה השקטים הם מספרים סיפורים מופלאים.
סיפור על חפרפרת ונסיך קטן, סיפורים על הקסם שיש בעולם.


