חיי חתולה.
רובנו מונעים מפחד.
לכן הרמת אושר שלנו תלויה במשוואה: אושר=בטחון= היעדר פחד. במילים אחרות, הרגשת נוחות, מניעת סבל, זה קצת כמו לבוא אחרי יום עבודה ולהוריד נעליים לוחצות.
ברור שבן אדם צריך לאכול, לשתות, לנוח, אבל אלה רק צרכים. ובעצם מה מבדיל אותנו מהחיות? הרי גם הן עושות את אותו דבר. מחפשות אוכל, בונות בית, מתרבות.
כשהייתי קטנה הייתי שואלת את אמא המון שאלות. תקשיבו,אל תצחקו, אבל שאלות מהותיות!!
כשהייתי חוזרת מבית ספר, אז הייתה לנו חתולה והייתי מתבוננת בה ושואלת את אמא "החתולה נראית לי כל כך נינוחה, תמיד נחה בכיף שלה, מה חסר לה, נראה שהיא נהנית מהחיים סך הכל ואני צריכה לעשות שיעורים ולהתכונן למבחנים, למה לא נולדתי חתולה?
לא זוכרת בדיוק מה היא ענתה לי, דווקא מעניין.
לפעמים אנחנו רוצות להיות חתולות,
רוצות רק נוחות,
הבעיה שגם לרמת האושר של חתולה אנחנו לא מגיעות,
כי לה פנאן בכל מצב,
איך שהיא שוכבת זה נראה שיש לה תנאים של חמש כוכבים דה לוקס*****
ויש לה גם אמונה בה' שלא יחסר לה אוכל כל ימי חייה כי הוא דואג לכל.
ומה עם בני אדם? כל חיינו טרדות ויגיעות,
ונדמה שהגענו לייעדנו.
אבל אופס....הנשמה לא תתמלא. יש בעל, ילדים, עבודה מסודרת..אבל משהו חסר. תמיד המצב הכלכלי יכול להיות טוב יותר, בעל נחמד יותר וילדים מחונכים יותר.
כל זה נובע מזה שאנחנו תולים את כל האושר שלנו בהם, שאין לנו מקור אחר להתמלא ממנו.
אנשים שיש להם עבודה רוחנית וקשר עם השם טועמים מהו אושר אמיתי ולא נבהלים מקשיים שבאים, גם אם מרגשים קצת חיים "לא נוחים" תמיד יש להם מקור כח לסבול את זה.
הרי רוב הבעיות בחיים הם כי חסר לנו כח.
כשאין לנו כח להכיל, לסבול את הילדים ואת הבעל או כשאין לנו כח לקבל מרות ו"לסבול" את המנהל בעבודה או את ההורים וכו'.
ברגע שאדם חי חיים עם עבודה רוחנית, זה ממלא את החיים שלו באושר ומשמעות שלא תלויים בשום דבר חיצוני. בן אדם כזה מגיע לתובנות שממלאות אותו בסיפוק אדיר. וזה בעצם מה שמבדיל אותנו מחיות. כל אחד מאיתנו בפנים עמוק יש לו רצון לדעת ולהשיג את התובנות האלה. אמן שנזכה!
רובנו מונעים מפחד.
לכן הרמת אושר שלנו תלויה במשוואה: אושר=בטחון= היעדר פחד. במילים אחרות, הרגשת נוחות, מניעת סבל, זה קצת כמו לבוא אחרי יום עבודה ולהוריד נעליים לוחצות.
ברור שבן אדם צריך לאכול, לשתות, לנוח, אבל אלה רק צרכים. ובעצם מה מבדיל אותנו מהחיות? הרי גם הן עושות את אותו דבר. מחפשות אוכל, בונות בית, מתרבות.
כשהייתי קטנה הייתי שואלת את אמא המון שאלות. תקשיבו,אל תצחקו, אבל שאלות מהותיות!!
כשהייתי חוזרת מבית ספר, אז הייתה לנו חתולה והייתי מתבוננת בה ושואלת את אמא "החתולה נראית לי כל כך נינוחה, תמיד נחה בכיף שלה, מה חסר לה, נראה שהיא נהנית מהחיים סך הכל ואני צריכה לעשות שיעורים ולהתכונן למבחנים, למה לא נולדתי חתולה?
לא זוכרת בדיוק מה היא ענתה לי, דווקא מעניין.
לפעמים אנחנו רוצות להיות חתולות,
רוצות רק נוחות,
הבעיה שגם לרמת האושר של חתולה אנחנו לא מגיעות,
כי לה פנאן בכל מצב,
איך שהיא שוכבת זה נראה שיש לה תנאים של חמש כוכבים דה לוקס*****
ויש לה גם אמונה בה' שלא יחסר לה אוכל כל ימי חייה כי הוא דואג לכל.
ומה עם בני אדם? כל חיינו טרדות ויגיעות,
ונדמה שהגענו לייעדנו.
אבל אופס....הנשמה לא תתמלא. יש בעל, ילדים, עבודה מסודרת..אבל משהו חסר. תמיד המצב הכלכלי יכול להיות טוב יותר, בעל נחמד יותר וילדים מחונכים יותר.
כל זה נובע מזה שאנחנו תולים את כל האושר שלנו בהם, שאין לנו מקור אחר להתמלא ממנו.
אנשים שיש להם עבודה רוחנית וקשר עם השם טועמים מהו אושר אמיתי ולא נבהלים מקשיים שבאים, גם אם מרגשים קצת חיים "לא נוחים" תמיד יש להם מקור כח לסבול את זה.
הרי רוב הבעיות בחיים הם כי חסר לנו כח.
כשאין לנו כח להכיל, לסבול את הילדים ואת הבעל או כשאין לנו כח לקבל מרות ו"לסבול" את המנהל בעבודה או את ההורים וכו'.
ברגע שאדם חי חיים עם עבודה רוחנית, זה ממלא את החיים שלו באושר ומשמעות שלא תלויים בשום דבר חיצוני. בן אדם כזה מגיע לתובנות שממלאות אותו בסיפוק אדיר. וזה בעצם מה שמבדיל אותנו מחיות. כל אחד מאיתנו בפנים עמוק יש לו רצון לדעת ולהשיג את התובנות האלה. אמן שנזכה!
