מחכה.
(ומישהו השבוע עישן לי ברכב,
בלי שידעתי,
ולמרות שניסה אחר כך להסוות,
נשארה עננה עדינה עדינה של סגריה,
שהזכירה לי אותך.
תמיד הצהרתי שבחיים לא אתחתן עם מישהו שמעשן
ובאת אתה ופתאום זה לא היה חשוב.
נזכרתי איך עמדת לעשן מחוץ לרכב כדי שלא יפריע לי,
נשען על החלון,
היית בעיניי הדבר היפה בעולם.
אפילו הבטחת לי שבשבילי תפסיק,
בעבורי תיגמל,
והיה לי אכפת רק כי דאגתי לריאות שלך.
ועכשיו, כמעט ארבע שנים אחרי,
הריח הקל הזה באוויר תפס אותי ככה,
מחכה לבחור אחר בכלל,
ואתה עם אשתך (משערת שיושב במפרסת, שותה בירה, אולי מעשן, אם זה לא מפריע לה),
חשבתי כמה הייתי תמימה
כמה החיים היו שחור ולבן
בחורים היו שחורים ולבנים, מעשנים ולא מעשנים).



