"אני מתגעגע." אמרתי לה.
והיא צדיקה שכמותה, באמת צדיקה-
שתקה.
לא רצתה לשאול, לא רצתה לשמוע.
אז הסתכלתי עליה ועם דמעות התרגשות בעיניים
אמרתי שוב: "אני מתגעגע."
והיא צדיקה שכמותה, באמת צדיקה.
שאלה: "למי אתה מתגעגע?"
אז הסתכלתי עליה ואמרתי: "לא יודע."
והיא שאולי רצתה ואולי לא רצתה שאגיד שאני מתגעגע אליה, שאלה: "אתה מתגעגע למישהו?
אתה מתגעגע למישהי?"
ואני לא כל כך ידעתי מה לומר לה.
באמת שלא.
"אני אוהב להתגעגע.
זה מרגש אותי.
זה נותן לי איזה שהוא כיוון ללאן אני הולך,
נותן לי איזשהי חתיכת עתיד שמופיעה לפני כאן, בקטנה."
והיא לא הבינה.
היא לא הבינה אם הגעגוע שלי קשור לקשר שלנו
או לקשר אחר או שסתם פתאום נחה עלי
רוח געגועים למקום אחר או זמן אחר שאני לא זוכר.
היא לא הבינה ואני גם לא בדיוק הבנתי.
וניסיתי להסביר- שאולי הגעגוע שלי זה בעצם כל החלומות שלי, כל הגאולה שלי, כל הנשמה שלי,
שדופקת: פתחי לי אחותי רעייתי יונתי... ו
אולי בסוף כולנו כמו איזה נבוכדנצר קטן-
חולמים חלומות ולא זוכרים מהם, מתגעגעים ולא יודעים לאן.
"אתה מיוחד," היא אמרה לי.
"וזה באמת רעיונות יפים ומעוררי חשיבה
אבל אני לא לגמרי מבינה למה זה עלה לך דווקא עכשיו?"
והיא המשיכה ואמרה:
"שנינו מרגישים שהקשר שלנו קצת תקוע,
קצת לא מרגיש, קצת לא מתקדם לשום מקום,
ופתאום משום מקום אתה מגיע עם איזה שהוא רגש כזה חזק ומתחיל לדבר אותו.
אני לא כל כך מבינה מאיפה זה הגיע
למה זה קשור ולאן זה הולך."
ובהתחלה ניסיתי לומר שבסך הכל רציתי לשתף קצת
ברגשות ובמחשבות שלי.
אבל שנינו ידענו שזה לא נכון אז שתקתי.
אני שתקתי והיא אמרה:
"בשבילי געגוע זה כמו ריח,
הוא בסך הכל מזכיר חוויה מסוימת אבל הוא לא באמת שם,
הוא בסך הכל מזכיר שיש משהו אחר שהוא באמת שווה.
אז אולי אם אתה מתגעגע למשהו ולא אליי
אולי אני רק מזכירה מישהי אחרת או חוויה אחרת."
היא מדהימה באמת מדהימה, הרבה כנות יש בה, הרבה התבוננות פנימה בלי מחסומים ובלי לשחק אותה
והכל עם מלא רגישות והבנה.
ואני המשכתי לשתוק.
ואז בשקט אמרתי: "אולי.
אבל אולי גם הפוך,
אולי אני מרגיש איתך געגוע כי אני מרגיש שאיתך יש לי לאן להתגעגע, לאן להגיע, לאן לחלום.
כמו איזה עם שמגיע לכותל וכבר שנים מתרגש בוכה ומתגעגע למה שעתיד להיות בו,
למה שהוא עתיד לבנות בעזרתו."
והיא אמרה: "טוב. אולי."
והיא פתחה את הפק"ל שהיא הביאה, הדליקה את האש
הרתיחה את המים ומזגה לי תה ואמרה:
"אתה רואה גם מים קרים בסוף יכולים להיות חמים
הכל תלוי בזמן ובגודל של האש."
ואני לא הבנתי מה היא התכוונה,
אבל הטון שלה הרגיע אותי אז אמרתי:
"צודקת, תודה." תוך שאני מרים את הכוס,
לוגם לגימה מהתה וחוטף כוויה בלשון.
והיא צדיקה שכמותה, באמת צדיקה-
שתקה.
לא רצתה לשאול, לא רצתה לשמוע.
אז הסתכלתי עליה ועם דמעות התרגשות בעיניים
אמרתי שוב: "אני מתגעגע."
והיא צדיקה שכמותה, באמת צדיקה.
שאלה: "למי אתה מתגעגע?"
אז הסתכלתי עליה ואמרתי: "לא יודע."
והיא שאולי רצתה ואולי לא רצתה שאגיד שאני מתגעגע אליה, שאלה: "אתה מתגעגע למישהו?
אתה מתגעגע למישהי?"
ואני לא כל כך ידעתי מה לומר לה.
באמת שלא.
"אני אוהב להתגעגע.
זה מרגש אותי.
זה נותן לי איזה שהוא כיוון ללאן אני הולך,
נותן לי איזשהי חתיכת עתיד שמופיעה לפני כאן, בקטנה."
והיא לא הבינה.
היא לא הבינה אם הגעגוע שלי קשור לקשר שלנו
או לקשר אחר או שסתם פתאום נחה עלי
רוח געגועים למקום אחר או זמן אחר שאני לא זוכר.
היא לא הבינה ואני גם לא בדיוק הבנתי.
וניסיתי להסביר- שאולי הגעגוע שלי זה בעצם כל החלומות שלי, כל הגאולה שלי, כל הנשמה שלי,
שדופקת: פתחי לי אחותי רעייתי יונתי... ו
אולי בסוף כולנו כמו איזה נבוכדנצר קטן-
חולמים חלומות ולא זוכרים מהם, מתגעגעים ולא יודעים לאן.
"אתה מיוחד," היא אמרה לי.
"וזה באמת רעיונות יפים ומעוררי חשיבה
אבל אני לא לגמרי מבינה למה זה עלה לך דווקא עכשיו?"
והיא המשיכה ואמרה:
"שנינו מרגישים שהקשר שלנו קצת תקוע,
קצת לא מרגיש, קצת לא מתקדם לשום מקום,
ופתאום משום מקום אתה מגיע עם איזה שהוא רגש כזה חזק ומתחיל לדבר אותו.
אני לא כל כך מבינה מאיפה זה הגיע
למה זה קשור ולאן זה הולך."
ובהתחלה ניסיתי לומר שבסך הכל רציתי לשתף קצת
ברגשות ובמחשבות שלי.
אבל שנינו ידענו שזה לא נכון אז שתקתי.
אני שתקתי והיא אמרה:
"בשבילי געגוע זה כמו ריח,
הוא בסך הכל מזכיר חוויה מסוימת אבל הוא לא באמת שם,
הוא בסך הכל מזכיר שיש משהו אחר שהוא באמת שווה.
אז אולי אם אתה מתגעגע למשהו ולא אליי
אולי אני רק מזכירה מישהי אחרת או חוויה אחרת."
היא מדהימה באמת מדהימה, הרבה כנות יש בה, הרבה התבוננות פנימה בלי מחסומים ובלי לשחק אותה
והכל עם מלא רגישות והבנה.
ואני המשכתי לשתוק.
ואז בשקט אמרתי: "אולי.
אבל אולי גם הפוך,
אולי אני מרגיש איתך געגוע כי אני מרגיש שאיתך יש לי לאן להתגעגע, לאן להגיע, לאן לחלום.
כמו איזה עם שמגיע לכותל וכבר שנים מתרגש בוכה ומתגעגע למה שעתיד להיות בו,
למה שהוא עתיד לבנות בעזרתו."
והיא אמרה: "טוב. אולי."
והיא פתחה את הפק"ל שהיא הביאה, הדליקה את האש
הרתיחה את המים ומזגה לי תה ואמרה:
"אתה רואה גם מים קרים בסוף יכולים להיות חמים
הכל תלוי בזמן ובגודל של האש."
ואני לא הבנתי מה היא התכוונה,
אבל הטון שלה הרגיע אותי אז אמרתי:
"צודקת, תודה." תוך שאני מרים את הכוס,
לוגם לגימה מהתה וחוטף כוויה בלשון.
