"כן", היא ענתה הכי יבש שיש.
השתיקה שלו שאלה למה,
והשתיקה שלה ענתה שהיא בעצמה לא ממש יודעת,
מה שכן ברור לה זה שהיא מפחדת.
ולא בא לה להסביר לו ממה ולמה.
"בגללי?", הוא שאל בסוף,
והיא רצתה לומר לו שההיפך, ההיפך.
רק בגללה.
היא רצתה לומר לו שהלוואי וזה היה אפשרי
רק שעכשיו
היא לא יכולה להיות איתו
מצד שני גם לא יכולה בלעדיו
והיא רצתה להסביר
היא רצתה גם להעז לשאול
אבל לא יצא לה שום קול
ובסוף זה נגמר,
בסדרת גימגומים נבוכים ומתחמקים
ומלא סימני שאלה מרחפים
שממשיכים לשניהם את הלב לאכול
ושתיקה עמוקה שמכסה על הכל
ואולי יפתח בינהם פתח קטן
והכל יצא החוצה בשטף איתן
כבר לא אכפת לה אם הוא אוהב או לא אוהב
או מה הוא יחשוב או חושב
רק שהאבן הזו תרד כבר מהלב



