קצת על עצמי
אמא ל2 ילדים קטנים כשהגדול בן 3
בעלי קצין בצהל בבסיס סגור מה שאומר שהוא מגיע רק בסופש.
מזה 4 שנים עובדת בבית בעבודה שהייתה מאוד נוחה עם הילדים בחצי משרה כי הילדים היו איתי בבית והשנה נכנסו למסגרות .
בשנה אחרונה אני מרגישה שאני מאוד כבויה מבחינה מקצועית ז'א עובדת שמקצוע בו למדתי אבל לא בדיוק .
מרגישה שאני לא ממצה את עצמי מבחינה מקצועית ושהעניין הזה של ל יות בבית עם הילדים וגם לעבוד בבית ולא לראות אנשים ולדבר עם אנשים כי גם לחוגים או חיי חברה לא ממש יש לי מאוד חסרים לי .
זה מה שאני מכירה כבר 4 שנים להיות בבית ולעבוד מהבית
החלטתי לעשות מעשה ולהגיש קורות חיים למשרה אחרת
שהיא עבודה מחוץ לבית ויותר עוסקת במקצוע שלי.
תודה לה' יתברך ובחסדיו הגדולים עברתי את הראיון המנהלת די התרשמה ואמרה שהיא רוצה שנתקדם הלאה ואפילו דיברה איתי על המקום שבו אעבוד וכמה אעשה טוב ואתמקצע.
העניין הוא שפתאום אני מרגישה חרדה מהלא נודע
איך אצליח לעבוד מחוץ לבית בעבודה שאם הילדים לא ירגישו טוב חס ושלום ואצטרך להעדר מהעבודה ומה עם חופשות פסח וחופש גדול שאצטרך לעבוד רגיל - בעבודה הנוכחית שלי אני די יכולה לסדר לעצמי את השעות עבודה מה שאומר שהייתי מאוד זמינה לילדים אבל שוב זה מאוד כיבה אותי ואיפשהו הרגשתי תחושות של כעס כלפי בעלי על הביטול שלי ועל הרצונות והשאיפות שלי .
חששות של איך אסתדר הרי אני מכירה משהו אחד רק שהיה לי מאוד נוח איך אסתדר עם הילדים בלי שום עזרה מהמשפחה זה רק בעלי ואני ויותר אני .
אשמח לקבל חיזוקים
הארות
ושיתופים של אמהות שבאותה עמדה שלי או דומה שמצליחות להגשים את עצמן וגם להיות אמהות נפלאות.
אמא ל2 ילדים קטנים כשהגדול בן 3
בעלי קצין בצהל בבסיס סגור מה שאומר שהוא מגיע רק בסופש.
מזה 4 שנים עובדת בבית בעבודה שהייתה מאוד נוחה עם הילדים בחצי משרה כי הילדים היו איתי בבית והשנה נכנסו למסגרות .
בשנה אחרונה אני מרגישה שאני מאוד כבויה מבחינה מקצועית ז'א עובדת שמקצוע בו למדתי אבל לא בדיוק .
מרגישה שאני לא ממצה את עצמי מבחינה מקצועית ושהעניין הזה של ל יות בבית עם הילדים וגם לעבוד בבית ולא לראות אנשים ולדבר עם אנשים כי גם לחוגים או חיי חברה לא ממש יש לי מאוד חסרים לי .
זה מה שאני מכירה כבר 4 שנים להיות בבית ולעבוד מהבית
החלטתי לעשות מעשה ולהגיש קורות חיים למשרה אחרת
שהיא עבודה מחוץ לבית ויותר עוסקת במקצוע שלי.
תודה לה' יתברך ובחסדיו הגדולים עברתי את הראיון המנהלת די התרשמה ואמרה שהיא רוצה שנתקדם הלאה ואפילו דיברה איתי על המקום שבו אעבוד וכמה אעשה טוב ואתמקצע.
העניין הוא שפתאום אני מרגישה חרדה מהלא נודע
איך אצליח לעבוד מחוץ לבית בעבודה שאם הילדים לא ירגישו טוב חס ושלום ואצטרך להעדר מהעבודה ומה עם חופשות פסח וחופש גדול שאצטרך לעבוד רגיל - בעבודה הנוכחית שלי אני די יכולה לסדר לעצמי את השעות עבודה מה שאומר שהייתי מאוד זמינה לילדים אבל שוב זה מאוד כיבה אותי ואיפשהו הרגשתי תחושות של כעס כלפי בעלי על הביטול שלי ועל הרצונות והשאיפות שלי .
חששות של איך אסתדר הרי אני מכירה משהו אחד רק שהיה לי מאוד נוח איך אסתדר עם הילדים בלי שום עזרה מהמשפחה זה רק בעלי ואני ויותר אני .
אשמח לקבל חיזוקים
הארות
ושיתופים של אמהות שבאותה עמדה שלי או דומה שמצליחות להגשים את עצמן וגם להיות אמהות נפלאות.
