היא נכונה.

ובגלל שרבנים קבעו אותה היא למעשה.

ואם זה לא היה ברור- עכשיו זה ברור.

אם את יודעת זה מה שחשוב.

ההקשר הוא שאני הולך ברחוב ובלי שום הקשר רואה זוג שנוגעים אחד בשני.

אני יודע שיש אנשים שלא אוהבים שמעבירים להם מוסר.

בין השאר הוא יכלול גם מוסר

אני מסכים שיש נושאים שלא נעים לומר אותם ו/או לשמוע אותם.

זה נושא רגיש - אבל פומבי.

אז הנה אני רווק ושמעתי את ההלכה הזו מרב.

אולי מעבירים את זה ביועץ נישואין.

הרב פלוני כבר אמר לך את התשובה.

אה נכון, בין השאר. כי לפעמים אני רואה את זה ברחוב.

ולי אסור לראות (!!!) את זה.

מה שאמרתי זאת אמת לאמיתה.

איך מנהלים שיח איתי? בצורה עדינה.

תלוי איזה שיח.

שיח שמנסה להבין באמת את המקור - זה כן.

מסכים איתך שצריך לדעת את האמת.

רב אחד אמר לי את זה.

צודק לגבי הפתרון בשבילי.

 ו-כן, אלפיניסטית - אסור לראות את זה מבחינת "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"

אתה מדבר על ההסתכלות שלי או על המעשה עצמו?

נראה.

גם להבין את המצוה ואת השתייכותי אליה.

למשל: ספר החינוך.

יש הלכה שמדברת על לבוש.

בדיקת האורך באה לוודא שהולכים לפי התקן.

וכדי להבין מה השורש של הצניעות- צריך ללמוד את זה.

זה במקביל- וזה מה שהרב דרוקמן אמר.

שאיני מודע לחלק מהקשיים שלהן.

(ואני לא מדברת על הנושא הנידון בשרשור)

אבל זה ארוך מידי ואין לי זמן להסביר את מה שכתבתי (בעז"ה יותר מאוחר)

אני נאבק בזה.

אז העובדה שיש לך נסיון כלשהוא שלרוב העולם אין לא אומרת שלהסתכל על זוג מחזיק ידיים זה נכלל באיסור לא תתורו. איסור לא תתורו הוא איסור מאוד סובייקטיבי.

ראי ספר אוהב ימים.

אבל כששואלים רב הוא יודע להבחין בין אמת לסובייקטיביות.

ההלכה מגבילה אותי וזה לטובתי למרות שלפעמים אני לא מוצא בזה רווח.

אתה רומז לכך שאיסור הנגיעה זאת חומרה שלי"?

שוב, זה צניעות.

לא בטוח שנכון לקרוא לזה 'סטיות מיניות ביזאריות'. אולי עודף רגישות. האם זה רע? האם זה טוב? האם זה עדיף מהאלטרנטיבה? אני מאמינה שכן.

האם אכן זה מגובה במחקר, שבגלל שמירה על צניעות יש לאנשים מחשבות בעייתיות.

חשוב להבדיל בין סטיות לבין סף נמוך יותר - בדיוק כמו שמישהו שרגיל לראות לבוש לא צנוע לא ישים לב למישהי לא צנועה לידו. אבל זה לא שהוא יותר "נורמלי", הוא פשוט יותר מורגל לזה ולכן זה לא ראוי לציון, כי הוא רואה כל הזמן.

נשאל כך:

האם סך כל ההתעוררויות בחברה דתית או חרדית הוא משמעותי יותר מאשר בחברה לא דתית?

משל למה הדבר דומה

נניח שמישהו רגיל לשתות אלכוהול, ולכן סף הרגישות שלו גבוה יותר

ומישהו אחר איננו שותה ויש לו סף נמוך יותר.

וכעת נשאל - מי בפועל עובר את הסף הסובייקטיבי שלו יותר פעמים?

האם זה שאיננו שותה בכלל, ופעם בשנה משתכר בפורים מחצי בקבוק יין,

או זה שמרבה לשתות, ובפורים לוקח לו בקבוק וחצי, אבל אולי הוא משתכר בעוד הזדמנויות? או אולי הוא מגיע קרוב לסף, בלי לעבור, הרבה פעמים?

רק אם נאמר, שאותו בחור ששותה רק בפורים, פועל מתוך שכרות בצורה גרועה יותר ולעתים קרובות יותר, נוכל לומר שזה מחיר ההתנזרות מיין.

כך גם ביחס לצניעות - אם בציבור שמאד מקפיד, בחור מסמיק מזה שבחורה שאלה אותו מה השעה, אבל סך המחשבות הבעייתיות הוא נמוך מאשר אם הוא היה רגיל לדבר עם בנות - אין כאן "מחיר", יש כאן בסך הכל עובדה, שגם זהירות בצניעות היא לא ערובה שלעולם לא תחשוב על בחורה

שמדובר כאן באנשים שרואים קופסת נעליים וזה גורם להם להרהורים.

קשר בין איש לאשתו הוא במפתיע קשר מיני. זה בערך ההגדרה.

ואגב, לא בהכרח שמה שהוא קורא "הרהור" זה מה שאתה קורא הרהור. יכול להיות שהוא פשוט חושב על עצם הקשר בין איש לאשה, ומבחינתו זה כבר עובר את הגבול האסור.

בדיוק כמו "ליהנות מיופיה של אשה" שאסור אפילו אם אין לך שום מחשבות נוספות על עצם האבחנה של היופי.

חז"ל אסרו להסתכל על בגדים יפים של אשה שתלויים לייבוש. לא נראה לי שזה משאיר הרבה לתחום של "דברים לא מיניים בכלל".

לסיכום - אתה דורש כנראה סף גבוה מדי כדי להחשיב משהו כאסור, ודורש סף גבוה מדי כדי להחשיב משהו כקשור למיניות.

אם בהנחה שהנאה מיופי של אשה זה אסור, וראיה של אשה או אפילו הבגדים שלה זה קשור למיניות - לא מדובר במצב מוזר או בעייתי.

כלומר התגובה של הקהילה קצת קיצונית. אבל גם אני בגיל 5 לא ידעתי מה זה הריון וכד', ולא נראה לי שנדפקה לי הנפש מהעובדה שאף אחד לא נתן לי את birds and the bees talk בגיל 5 או בכלל..

קשה לי להאמין שהיו מספרים לי או מדברים לידי על העובדה שהיא נושאת תינוק ברחמה

לא נראה לי שבגיל שנתיים ילד מודע לזה אם לא מספרים לו חגיגית, וכמו שאמרתי, קשה לי להאמין שהיו מעדכנים אותי בעובדה הזאת

איזה משבר הוא עבר..

הריון הוא תופעה שקל מאד להבחין בה והיא קשורה יותר למה שבא אחריה, הלידה, ולרוב אנשים לא יראו בזה משהו צנוע.

לא שאין מה לנהוג בצניעות בעניין, אבל ההמנעות מעצם השימוש במילה הזאת הוא מגוחך בעיני.

אגב, החלופה החרדית - "לפני לידה" - היא תרגום של pre-gnant. במקום שזה נחשב עדיין צנוע ולא החליפו ל"מצב מיוחד" וכו'

אני חושב שההגדרה שלך ל"מיניות" היא מאד מצמצמת. בעיניך מיניות = חטאי עריות בגלוי. או ככה זה נשמע לפחות.

זכור לי דיון שבו גם סרבת לקבל את זה שהמשיכה של איש לאשתו מקורה בדבר שחז"ל כינו "יצר הרע". זה בערך אותו שינוי הגדרות. אתה שומר את ההגדרות האלה למצבים קיצוניים במיוחד, ואז מתפלא שאנשים אומרים את זה.

ושוב, "הרהור" הוא לאו דווקא מחשבת עברה מפורטת. כאמור, גם עצם ההנאה מיופיה של אשה הוא אסור, ולכן לא מוזר שיפריע למישהו להיות במקום שבו איש ואשתו נוהגים קלות ראש זה עם זו. מה שיכול לגרום לבחור מאד ביישן להסמיק או להרגיש לא במקום - זה מספיק כדי שיהיה הגיון להמנע ממנו.

אין לדבר סוף, ולכן להגיד "אם קיים איסור אז בואו נאסור ה-כ-ל עד שלא יוכח אחרת" זה לא טיעון רציני

וזה בדיוק העניין:

אי אפשר לחלק את המותר והאסור לפי קטגוריות מובנות וברורות. בסופו של דבר זה תלוי סיטואציה, הקשר, נסיבות, מיקום וכו'.

זה לא אומר שכל אחד יעשה כטוב בעיניו, חלילה. זה פשוט אומר שהנושא מורכב.

סתם דוגמה מהעת האחרונה:

אירחנו בביתנו זוג חברים שהתחתנו לאחרונה.

בשולחן שבת, מולנו, הם לא הפסיקו לעשות אחד לשנייה "קיצי קיצי" בלעז בידיים. הכל אך ורק עם כפות הידיים, ועדיין זה היה ברמה שאשתי ואני הרגשנו מאוד לא בנוח.

הרי הסיפור שאתה מביא הוא בדיוק מה שאני טוען לאורך השרשור ואתה מתווכח איתי.

אני לא טענתי שאסור להחזיק ידיים, אני רק טענתי שלדעתי ההחלטה כאילו יש גבול ברור שמתיר להחזיק ידיים וכל מי שלא מבין את זה יש לו בעיה רצינית בתפיסת הצניעות, היא תפיסה לא נכונה. יכול להיות אדם עם תפיסת צניעות בריאה שבעיניו יהיה מוגזם שזוג ילך ברחוב יד ביד.

(באופן אישי - ידוע לי על רבנים שסברו שמותר ונהגו למעשה, ומצד שני - על אחרים שתמהו על ההנהגה וההיתר)

או שהאיסור להחזיק ידיים הוא הזוי?

בסך הכל אמרתי שאם אדם כלשהו מרגיש רגשות עזים בעקבות מראה של זוג המחזיק ידיים - יש לו בעיה. לא הלכתית אלא פסיכולוגית.

אף אחד לא טען שמרגישים רגשות עזים

או שאני טועה ומישהו כן טען את זה?

בסך הכל טענו שזה מספיק אסור כדי לטעון נגד זה

וטענו שזה אכן מפריע לאנשים.

את ההחלטה שהרגשות הם "עזים" זה אתה הוספת

לי זה נשמע כמו רגשות עזים (אחרת למה להיאבק? פשוט מזיזים את הראש), וגם אם אני טועה בהגדרה - זה לא מצב נורמלי שצריך להיאבק במשיכה לראות אנשים מחזיקים ידיים.

הטענה שלי הייתה שמשיכה שאינה נורמטיבית אינה יכולה להטיל על אחרים מגבלות (כלומר אם זה אסור אז זה אסור בלי קשר למשיכה, ואם זה מותר אז המשיכה לא יכולה לאסור). 

לי זה היה נשמע שזה מושך אותו הכוונה היא שיש לו הנאה (לגיטימית) לראות את זה, ומשהו שמסב הנאה זה קצת ניסיון להסיר ממנו את המבט.. 

וממילא אין איזה צורך מטורף להסיר עיניים מזוג שמחזיק ידיים.

לי למשל זה גורם להנאה, זה משמח אותי וזה חמוד לי לראות זוג שמחזיק ידיים, אבל אני לא רואה בזה אקט מיני או גילוי חיבה של בינו לבינה, אלא מחוות תמיכה בין שני בני אדם. למשל, אני יכולה ללכת ולהחזיק ידיים עם אחותי כי אני אוהבת אותה (וזה כמובן אפלטוני לגמרי. וכן יש אנשים חושבים שזה מוזר )

אפילו שאין הרהור.

זאת הנאה מעבירה.

להסיר עיניים זה לא מטורף אלא נכון ורצוי.

ו-כן, לחיצת ידיים זה הנאה.

לא אמרתי שזה מטורף. אמרתי שאין צורך מטורף-סלנג ל'צורך משמעותי'.

העניין הוא שזה לא עבירה, כי בעייני להחזיק ידיים ה לא גילוי חיבה של בינו לבינה.

שאלה

שלום רב, האם זה צנוע ללכת יד ביד (בעל ואישה) ברחוב? האם זה צנוע להפגין חיבה (חיבוק לדוג') בין בני זוג בפומבי? מדובר כמובן לא על התנהגות מתלהמת ומושכת את העין, אלא על הפגנת חיבה בצורה עדינה. תודה רבה!!

תשובה

שלום רב,

מובא ברמ"א אבן העזר (סימן כא סעיף ה) שאין לנהוג עם אשתו בדברים של חיבה בפני אחרים, ולכן אין לבני זוג להתחבק בפומבי, וגם הליכה יד ביד יש בה משום חיבה בפומבי.

מקורות: ראה בספר טהרת הבית חלק ב' (מהדורת תשע"ט סימן יב בגליונות וציונים הערה 5). וע"ע בשו"ת בני בנים חלק ד' (סימן יב) ובשו"ת עולת יצחק חלק ב' (סימן רלט ד"ה ואגב) ובספר אום אני חומה חלק א' (בציון המצוינת אות תתרפב).

האם מותר לזוג נשוי ללכת שלובי ידיים ברחוב? | שאל את הרב - הידברות

ראיתי את זה בעוד מקומות, לא רק שם. וגם- זה לפי הרמ"א, לא לפי הידברות.

אם תשים לב, הבאתי את זה כתגובה למה שאלפניסטית כתבה- שזה לא עבירה.. 

יופי..

מותר לנעוץ עיניים בזוג שנותנים יד?

נתינת יד זה לא גילוי של חיבה? אז מה זה כן?

היא בעצמה אמרה שלהחזיק יד לאחות זה מתוך אהבה.

אם ככה זה לא נקרא שהם הפכו את זה להלכה אלא בחרו להחמיר.

רק מה שנחשב גילוי חיבה אסור הלכתית.

מה נחשב גילוי חיבה?

>גדר הדין הוא שכל דבר שרגילים לעשות בין איש ואישה משום הקשר המיוחד שיש ביניהם אסור לעשות בפני אחרים.

הווה אומר שאחיזת ידיים נחשב לגילוי חיבה שאסור.

באשתו אמרו. זה לא אסור, אבל חז"ל כן אמרו למעט

זה לא שאלה של הרהור. זאת שאלה של תרבות ושל סביבה.

המטרה של צניעות היא לא למנוע הרהור, אלא למעט הנכחה של מיניות במרחב הציבורי.

ההרהור הוא עניין צדדי. הוא בסך הכל סימן שהתחום של הדבר הוא תחום שיש לו שייכות לזה.

וכל קשר בין איש לאשה כולל בתוכו פוטנציאל של קשר מיני - שוב, כי מדובר בקשר בין שני המינים.

חז"ל רצו למעט ואפילו רצו לגזור על היצר הרע אלא שהבינו שהיצר נצרך לעולם.

כידוע חז"ל גזרו טבילה כדי שתלמידי חכמים לא יהיו מצויים אצל נשותיהם יותר מדי

ולגבי שינוי ערכי מחז"ל לימינו - מוזמן להוכיח שזה המצב

הוא החליט להקל, וכיון שהוא פוסק חשוב אני מניח שאני יכול לסמוך על ההכרעה שלו, אבל אני לא מקבל את זה שאפשר לגזור מזה התנהלות כללית.

ואגב, אני רואה שביקשתי הוכחה לשינוי ערכי, לא לטענה שהמציאות השתנתה. זה שהמציאות השתנתה אני ואתה יודעים. השאלה היא מה המידה הנכונה, אם בכלל, של שינוי ערכי

אתה מסיק ממנה לכל אורח החיים של זוג נשוי?

אם כן, אז באמת עליך לנהוג כמנהג גור, שהגבר והאשה לא הולכים באותו קו כדי שאף אחד לא יוכל לדעת שהם זוג נשוי... הרי אם בעצם היותם זוג נשוי כולם חושבים על זה שהם מקיימים יחסים - עליהם להסתיר את זה שהם נשואים.

לא אמרתי שכל שיחה בין איש לאשתו גורם להרהורים.

אמרתי שכל שיחה בין איש לאשתו קשורה ושייכת לזוגיות שלהם, וזאת הנכחה של דבר צנוע.

אתה מתעקש לקשר את הקצה הרחוק האחד עם הקצה השני. אני בסך הכל טוען ששניהם על אותו ספקטרום והשאלה איפה לשים קו

איך אני יודע מה נחשב מגע תמים ומתי  הוא הופך להיות משהו לא צנוע? הרי אם אדם יגור בשבט פרימיטיבי שבו מקובל שכולם כולל כולם הולכים בלי חולצות בעיניו זה יהיה התנהגות נורמלית ואילו אנחנו נאמר שזה ממש לא צנוע. אז גם כאן, איך אני יודע אם ההחזקת יד ברחוב היא בחלק התמים והצנוע או שהיא מעבר לגבול?

--

הבהרה: אני לא רוצה לתקוף, אני באמת סקרן.

בזמן ובמקום שבו אנחנו חיים, נתינת ידיים היא בפירוש לא מעשה מיני.

אימהות ואבות נותנים יד לילדיהם,

אנשים מבוגרים נותנים יד להוריהם,

אנשים ונשים זרים לחלוטין לוחצים ידיים זה לזה באמירת "שלום" או "תודה שהקדשת לי מזמנך" (אמנם לא מהלכים כך אלא רק לוחצים למספר שניות ומיד משחררים).

יש פעולות שהן אובייקטיבית מיניות,

למשל... פעולות שבאופן רגיל אנשים עושים בשביל ליהנות מהן מבחינה מינית.

שכל דבר שהוא מיני או התחלה של מיניות מצד חוקי הטבע

הוא כנראה ימשיך להיות מיני גם אם כולם יעשו אותו ולכאורה יתרגלו אליו

חוקי טבע לא משתנים..

ואנשים שרגילים למיניות לא הופכים למלאכים אלא בדרך כלל להפך

וזה רב אמר לי.

לעניין.

אני שמח מאוד שאנשים קוראים את מה שאני כותב.

פרדוקסלי משו..

אז שלא תחשבו שאני מי יודע מה.

שאתה רעב אסור לך לאכול חגב

בדיוק לכן הבאתי את ההשוואה הזו

האמת היא שאני קצת מסתייג מהאמירה "אסור", שהרי כידוע לא פוסקים הלכות מהפורום, אבל בהחלט יכול לקבל אמירה של "אל תעשה", ואפילו מזדהה עם האמירה הזאת (כמובן תלוי בהקשר ובמצב)

בכל מקרה זה לא שיקול הלכתי אלא שיקול של זוגיות

(גם מבחינת ההלכה היהודית, לדעתי יש מרחק בין "אסור" ל"לא ראוי")

בעל ששם את ידו על הכתף של אשתו בתחבורה ציבורית.

נראה לי שהייתי צריך להעיר להם בצורה עדינה,כמובן.

תקרא לזה איך שבא לך.

אמר אחד מגדולי ישראל "תמהני אם יש בדור הזה מישהו שיודע להוכיח".

אמת, אני צריך להשתפר בזה.

אתה מתכוון להתהלך לך בעולם ולהעיר לאנשים על בעיות צניעות שיש להם?

אני חושב שזה מעיד על OCD או הפרעת תקשורת כלשהי (אני כמובן לא איש מקצוע וזו לא אבחנה...)

הרי ממה נפשך?

או שהם חושבים שזה אסור אבל לא אכפת להם, או שהם הולכים לפי רב שמתיר לעשות זאת.

בין כך ובין כך, הם לא יתייחסו אליך אלא יגידו לעצמם "מי זה ההזוי הזה".

וזה עוד לפני שדיברנו על בעיית הצניעות של להיות כ"כ עסוק ושקוע במה שזוגות אחרים עושים.

תחשוב מה שבא לך.

וגם כן ישנה מצוה להוכיח שנאמר: "הוכיח תוכיח את עמיתך".

וזה לא שאני מושלם בזה.

לפעמים אני מתבייש לגשת לאחרים, קל וחומר לדבר איתם וקל וחומר להעיר להם.

הולך ברחוב או נוסע באוטובוס וכו' ומעיר לאנשים על כל שהם אינם צנועים?

אפילו הקיצוניים שבקיצוניים שבמאה שערים, עושים זאת רק בתוך השכונות שלהם. הם לא יגיעו לתל אביב או לכל עיר אחרת ויתחילו להעיר שם לאנשים על הצניעות שלהם.

אני לא בודק איך הרבנים נוהגים ברחוב.

זה דורש אומץ להעיר.

זה גם עניין של חינוך.

תשאל את רבך או רב אחר שאתה סומך עליו, האם לדעתו מדובר באומץ או בטיפשות.

וזה שזה מקפיץ אנשים זה בעצמו אומר שיש כאן משהו שצריך לחקור.

לגבי אומץ או טיפשות אני באמת צריך לשאול רב.

"פורום יקר, 

החלטתי היום להסתובב ברחוב כשאני לובש תחתונים בלבד (אלה עם הסמל של סופרמן עליהם) ועליהם האקדח שלי."

אהההה זה מקפיץ אנשים אז כנראה זה טוב לעשות כך!

גם בתחילת השרשור הגבת כך, כאילו עצם זה שאנשים לא אוהבים את הצורה שבה אתה כותב זו הוכחה לכך שאתה צודק.

אם בכל פעם שאשתי לא תאהב דברים שאני עושה, אני אסיק מכך שאני צודק - היא תתגרש ממני מהר מאוד... זאת לא דרך בריאה להסתובב בה בעולם.

ולכן אנשים מגיבים בצורה בוטה- כי -לדעתי- אני לוקח להם הנאה.

ובלי ספק שיש הנאה ברגעים כאלה-ולכן לא פלא שזה מקפיץ אנשים- אבל ההנאה הזאת היא לא מותרת.

אמת, לפעמים הקופצים צודקים כמו במקרה שהעלית ולפעמים טועים כמו במקרה שהיה היום.

אני לא אלך למישהו ברחוב "סליחה, עוד 5 דקות נגמר זמן מנחה ואני חושב שעוד לא התפללת". לא כי זה נושא רגיש, לא כי אני "לוקח לו הנאה", אלא כי לא מתנהגים כך.

למה לא? מסיבות הלכתיות, חברתיות ורגשיות.

אתה שוב משכנע את עצמך שאם ההתנהגות שלך נתפסת כמוזרה - סימן שאתה צודק.

ולא הגדרתי נכון את המעשה הזה.

בכל אופן- המעשה עצמו אינו ראוי.

זה מה שאני אומר.

לפעמים יתגלה שאני טועה ולפעמים צודק.

כי להעביר מוסר צריך לדעת איך.

כנראה שאני עוד לא שם.

מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין

אַל־תּ֣וֹכַח לֵ֭ץ פֶּן־יִשְׂנָאֶ֑ךָּ
  הוֹכַ֥ח לְ֝חָכָ֗ם וְיֶאֱהָבֶֽךָּ

אמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע (הוא לומד זאת מהפסוק שהבאתי למעלה)

מי אמר לך שזה בשוגג- וזה היה זוג דתי.

שוב, צריך לדעת איך להוכיח ואני מודה שאני לא מספיק טוב בזה.

אמרתי שאו שמבחינתם זה מותר, או שמבחינתם זה אסור אבל לא אכפת להם.

שתי סיבות לכך שעליך לשתוק ופשוט להסתכל על דברים אחרים.

אז אסור לי לבדוק את מעשיי באמצעות מה שאנשים אחרים חושבים. אלא עלי לעשות את המעשה בלי לחשוש מתגובת הקהל.

בדורות שלנו לא יודעים להוכיח , וזה כנראה גם המצב שלי.

דבר שני: אני שמח שהקהל מתעורר וזה מראה שיש מי שקורא אותי ויש מי שנפקחות לו העיניים בעקבות כך ואני מדבר גם על אלה שלא מגיבים.

הבנתי את הדרישה ממני לחדול מלהתעסק בכך אולי בגלל שאני לא יודע איך לדבר על זה בצורה מאירת עיניים. אני אישית הבנתי שכדאי לי לדבר בעדינות על זה.

אם אני אומר הלכה - אז אני מוזר? לא הכרחתי שום אנשים לקרוא את ההלכה הזו. מי שלא טוב לו- יום טוב לו.

מפריע? זה פורום פתוח ומי שלא נוח לו עם דבריי- אז שידלג על השרשור הזה שלי. או שתאירי את עיניי- למה ואיך אני מפריע.

אני את האמת שלי אמרתי.

יראת שמים- זה נכון שכדי להעביר מוסר צריך להיות מוסרי בעצמך וגם לדעת איך להעביר רעיון מסוים.

אמנם הרמ"א הראשון בשולחן ערוך אורח חיים פרק א' סימן א' אומר:

"ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת", ואכן אנחנו צריכים לעשות מצוות אפילו אם ילעגו עלינו וכו', אך שים לב שספציפית במצוות התוכחה נאמר במפורש שאסור לקיים אותה במצבים מסוימים (אם לא יקשיבו לך, אם תהפוך שוגגים למזידים).

מצוות התוכחה מגיעה עם מטרה מסוימת: לעזור לאנשים לשמור מצוות. אם המטרה לא מתקיימת, אין שום עניין (ואף אסור) לעשות זאת.

שוב אני אומר שצריך לדעת איך להוכיח. הרבי מילובביץ אמר שצריך לגזור ציפורניים לפני שמעבירים מוסר. 

אתה אומר שמראש אתה תדע אם הם שוגגים?

כי לא אכפת לאנשים מה אדם זר חושב - צעירים מעל עשרים

עוד פעם אני אחזור על דבריי: צריך לדעת איך מוכיחים.

אני מסכים שיכולה להווצר תקלה כשלא מוכיחים כמו שצריך.

תכלס מה שאתה אומר שזה שהם בכל מקרה ישימו עלי פס ואני אראה מוזר.

ולכן לא כדאי להעביר להם מוסר. הבנתי אותך נכון?

וכמו שכבר כתבתי לך: לא סתם אין אף אחד שעושה כך.

זה לא שאתה "מקל" בהלכות מצוות תוכחה כשאתה בוחר לשתוק, אלא אתה מקיים את המצווה בהידור רב, ככתבה וכלשונה: לא מוכיח את מי שממילא לא יקשיב לך.

(זה לא בדיוק אותו דבר, אבל דמיין אדם שמנסה לצום ביום כיפור למרות שיש לו סוכרת והוא בסכנת חיים. האם הוא מהדר כשהוא בוחר לצום ולסכן את חייו, או שדווקא בגלל שהתורה חשובה לו הוא צריך לשבור את הצום כדי לא להיות בסכנת חיים?)

נתת לי עניין למחשבה.

זה שלא עושים כך זה בגלל שכשאתה רואה מישהו בתחנה המרכזית אתה לא תלך לדבר איתו גם אם משעמם לך. זאת כעין מוסכמה חברתית.

דווקא בקיץ האחרון ראיתי אישה שמעירה לצעיר וצעירה על זה שהם נוגעים אחד בשני.

אז תכלס איך אני אדע אם מה שאני רואה זה מקרה של להתערב או שלא להתערב?

ביום כיפורים האדם צריך להקשיב לרופא. 

שהם לא יודעים שזה אסור.

וכבר חשבתי אחה"צ שהייתי צריך להעיר ואתה אומר שעוד עלולים להכניס אותי לכלא בגלל זה.

|אני בשוק|

תבדוק את זה אם אתה יכול. אני רוצה לדעת ללכת עם החוק ולא נגדו.

@ארץ השוקולד

אני לא בטוח אם הבנתי.

ואני מנסה להשיג אותה.

אני לא חושב שזאת הטרלה- זה החיים שלנו.

אם כבר המילה הנכונה כאן היא אכפתיות ושיתוף.

ואפילו את הרוב אני לא יודע.

אבל מה שאני כן יודע בודאות של 100 אחוז- למה שאני אמנע מלספר אותו?

הרב קוק אמר שלא קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדקות. ולא דרך הנשק.

אין תוכחה? למה? מי קבע את זה?

זאת הטרדה (מינית)? זה שאני מעיר לאנשים זאת הטרדה? 

הסיטואציה המדויקת: בעל שם את היד שלו על הכתף של אשתו.

התכוונת בכללי שאני מתעסק בבינו לבינה הרבה בחיים שלי- לא נכון.

בשרשור הזה- כן וגם זאת בגלל כמות התגובות פה. 

אני מתעסק עם זה כי זה דבר שהוא בולט. (מקווה שאני מנתח את עצמי כהוגן).

פה זה פורום פתוח עם אנשים איכותיים שבהחלט כדאי לשמוע את דבריהם המאירים.

איפה עובר הגבול של תוכחה לעומת הזכות לפרטיות?

במקרה שהבאתי כאן- זאת הטרדה?

את האמת אני אגיד, לא ראיתי כאן בדיון טיעונים הלכתיים מובהקים

הרוב כאן היו לקט ציטוטים שלא בהכרח נפסק כך או תחושת בטן שזה לא יפה..

תבדוק בעצמך הכי טוב

כל דבר אפשר לנפח ולהוסיף מילים מפחידות שירגיש כאילו המוכיח הוא איזה אטום חסר לב.

"מבט יוקד" "אש קויידש" וכו'.. לא רלוונטי 

אני לא בקיא, אבל מצטער, אני לא רואה כאן טיעון הלכתי.

אדרבא תעלי לכאן את המקור שנלמד כולם

אז זה מה שאמרתי שזה תחושת בטן שזה לא יפה.  

יש אנשים שגם על דברים יותר קטנים מרגישים שהדתיים האלה נדחפים..

זה בעצם כל הקושי בתוכחה, שהשני לפעמים כועס (וההלכה גם אומרת "עד שיכה אותו" משהו כזה)

זאת אומרת שלא כל דבר שהשני ירגיש מוטרד הופך את התוכחה ללא ראויה

נכון יש דרך כזאת, וצריך לבדוק מה היא...

לא רוצה לקבוע, אבל כשאת קוראת לזה "שיפוצניקית" זה נשמע שאת מרגישה שבכללי לתקן אחרים זה להיות נדחף.

אני דווקא קראתי שגם שבדורינו לא ראויים להוכיח עדיין יש חובה לתקן אחרים- רק לא בצורת תוכחה. אחרי הכל אנחנו עדיין ערבים לזה לזה

אבל אני יודע שקודם כל, צדיקים הוכיחו גם אחרי שנכתבה הגמרא.

אבל בעיקר קראתי ש"תוכחה" זה להטיח באדם למה עשית כך וכך..

אבל אם באים לאדם ואומרים לו בנעימות שכתוב כך וכך וכדאי להשתדל בזה זה אינו נקרא תוכחה.

אז כנראה אני צריך להרבות באור התורה ולא במחאה.

אני לא אומר שזה בהכרח לא נכון,

אבל זה שהוא לא הביא מקור למה כן לא מוכיח שהוא טועה.

כי לפי מה שידוע לי מצד שני אנשים כן מחוייבים לנסות לתקן את מי שטועה רק שיהיה בדרך טובה.

אז הכי טוב שיחקור את העניין  וישאל רב גדול

אבל אם אני רואה מישהו שנניח עובר על משהו דרבנן

והוא נראה לי תלמיד חכם או לכל הפחות אדם שומר מצוות, אין שום סיטואציה להסב את דעתו לנושא?

שואל באמת..

וכמה שידוע לי רוב הציבור היראי שמים לא עושים את זה ברבים

מישהו כאן יודע - נשואים טריים

זכור לי שכתוב על המדבר בבית כנסת או בתפילה שאפילו מביישים אותו.

אולי אתה זוכר טוב יותר.

בכל אופן, יש הנחת יסוד ביהדות שאנחנו ערבים זה לזה וצריכים לנסות לתקן

אז זה לא פשוט לבטל את זה עם כמה ציטוטים.  אחרי שכמובן שלכל דבר יש תנאים

הגמרא הביאה סדר עדיפויות אבל לא אמרה שלנסות לתקן זה בהכרח זה גאווה.. אפשר לתקן עם ענווה.

בגדול אני רק אומר שישאל רב מה אכפת לכם 

אם הצדק איתכם כנראה שזאת התשובה שהוא יקבל והכל יבוא על מקומו בשלום

וגם רב, כמובן.

אלא מוסיפים אור.

יש 2 נושאים שעל הפרק:

1. עצם ההסתכלות במגע של חיבה המבוצע על ידי אחרים. חסר: מקור הלכתי

2. מצות התוכחה. חסר: בירור מעמיק 

שאסור לנעוץ עיניים בזוג כזה?

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

אני ערה

לא ברור איך ולמה

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...

מאז אני פוחדת.....

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?