ה' שפתי תפתח
אורוש אהובה ❤!
חיבוק גדול לכם! לבן היקר, ולכם ההורים. זה אחד הדברים הקשים... ממש אחד הדברים שאנחנו מקוות הכי הרבה שהם לא יקרו לילדים שלנו... זה הכי בוקס בבטן שאפשר. זה הכי מטלטל ואני ממש מבינה אותך שאת מרגישה אבודה. קראתי אותך איזה חצי שעה לפני שבת ולא היה סיכוי שאכתוב לך אז אבל ממש הייתם במחשבות שלי מאז, לאורך השבת. ממש מחבקת אתכם.
אתחיל בלהגיד את מה שאולי מובן מאליו, אבל חשוב כל-כך!
- את מהממת שכתבת כאן! שביקשת עצות ושפרקת קצת מהמועקה הגדולה על הדרך! מאמינה שזה דרש אומץ...
- מהמם לקרוא שבגדול הילד שלכם חזק ולא פראייר. כל הכבוד לו! וכל הכבוד להורים הטובים שלו!
- מהמם לראות את כל ההשקעה שלכם בו - שני החוגים שהוא הולך אליהם! מדהימים...
- כל הכבוד לו שהוא התפרק וסיפר לכם! כמה אומץ זה לספר דבר כזה! ואיזה יופי שהוא עשה את הצעד הזה!!!
- כל הכבוד שחיזקתם אותו מיד! שפרגנתם לו על זה שהוא סיפר לכם! שהחמאתם לו על התכונות הטובות שלו, על הרגישות שלו ועל הלב הטוב שלו! ושאמרתם שתחשבו איך לעזור לו. זה כל-כך חשוב ומשמעותי שאמרתם את כל אחד מהדברים האלה!!!
***
כתבתי כאן בעבר (וגם בבלוג), אז אולי כבר קראת - אני סבלתי מבריונות בבית הספר כשהייתי בת 11. גם אני לא סיפרתי לאף אחד, במשך תקופה הרבה יותר ארוכה. בסוף בסוף, סיפרתי למבוגר מסוים, שסיפר להורים שלי. משם, הדרך הייתה סופר קצרה. ההורים שלי פנו למחנכת של הכיתה, המחנכת דיברה עם הילדה שהייתה האחראית העיקרית להתעללויות האלה (ואולי גם עשתה שיחה כללית לכיתה, אני כבר לא זוכרת בדיוק) - *וזה הפסיק מיד*! אני כמובן לא יכולה להבטיח שברגע שתפני לצוות של בית הספר הכל יסתדר באופן מיידי, אבל כן חשוב לי להעלות את הנקודה הזאת: לפעמים נראה לנו שהולך להיות ממש מורכב לטפל במשהו חמור ורגיש כזה, בעוד שלמעשה כל מה שצריך, זה להכניס מבוגרים אחראים לתמונה.
***
את שואלת את עצמך מה לעשות עכשיו, ואני אנסה לענות לך, גם מתוך הניסיון שלי כילדה שעברה בריונות וגם מתוך אמא שנתקלת פה ושם במצבים שבהם אני צריכה להגן על הילדים שלי מפני ילדים אחרים.
1) כשאנחנו שומעים שילדים פוגעים בילד שלנו, הבטן מתהפכת ומלא מחשבות מתערבבות לנו בראש. הדבר הכי חשוב בעיניי, זה להזכיר לעצמינו את הדברים הפשוטים והקריטיים הבאים:
א. אני ההורה של הילד שלי.
ב. נעשה כאן משהו לא תקין!
ג. צריך לשים לזה סוף באופן מיידי!
ד. זה התפקיד שלי להגן עליו.
עכשיו, ברור לי שאת יודעת את הדברים האלה ושאין כאן חידוש גדול. אבל עדיין. לפעמים מרוב כאב ובלבול, אנחנו לא מצליחים לחשוב בצורה ישרה. ולכן אני כותבת את האמיתות הפשוטות האלה. באיזשהו מקום אני מאמינה שככל שמצליחים להתחבר יותר לאמיתות האלה שבתוכנו, כך מתבהרת לנו מעצמה הדרך כדי לפתור את הבעיה.
2) הדבר השני זה לשדר את כל הנ''ל לילד שלנו. לדבר איתו מתוך מקום שלֵו ועוצמתי. מהמקום של האמא הלביאה שבתוכך. ולהעביר לו שאתם על זה, ושזה יטופל בע''ה. הילדים שלנו הכי זקוקים להרגיש שיש להם גב. שיש להם הורים ששומרים עליהם. ששווה להם לספר לנו הכל כי אנחנו אכן יכולים להגן עליהם. שוב, זה דבר פשוט ומובן מאליו, לכאורה. אבל אחרי שילד יקר עובר הצקות, הדברים האלה מתערערים לו. הוא הרי חווה ביריונות ולמשך תקופה מסוימת, לא היה מבוגר כדי לעזור לו (לא באשמתכם כמובן! ככה יצא למרבה הצער). ולכן צריך לחזק אותו מחדש לגבי זה ולהגיד לו במילים מפורשות שאתם כאן כדי להגן עליו ושזה יטופל בע''ה.
(וכאן, אני רוצה להציע הסתכלות חיובית על מה שקורה לכם כרגע. לכאורה, היה שם מחדל. הוא חווה הצקות. הוא לא סיפר. אתם לא שמתם לב. זה נמשך הרבה זמן. עד כדי כך שהילד הגיע לנקודה שהוא כבר לא רצה להגיע לבית הספר. אבל אפשר גם להסתכל על זה אחרת, ולראות את הסיפור הזה כהזדמנות. בע''ה מתוך זה שאתם עכשיו הולכים לפעול ולהפסיק את הדבר הזה, הוא הולך ללמוד ששווה לו לפנות אליכם ולשתף אתכם בכל פעם שח''ו הוא ייתקל בקושי. הוא בע''ה הולך לחוות בבשרו שאתם כאן ולא מרפים עד שהעניין יבוא על תיקונו. זה הרבה יותר חזק מכל דיבור תיאורטי של 'אנחנו תמיד כאן בשבילך'. הוא הולך לחוות מה זה הורים שמגינים עליו ובע''ה זה ייחרט בלב וב-DNA שלו. וזה דבר נפלא. מתנה ממש).
3. למי לפנות למעשה? למי שאתם הכי חושבים שהוא הכי יוכל לעזור. המחנך. היועצת. המנהל. אם אין בבית הספר מי שידע לטפל בזה, האמת היא שהייתי שוקלת אם להשאיר את הילדים שלי שם, וכנראה גם מוציאה, גם באמצע השנה. אבל אני מקווה ומאמינה שזה לא המקרה ושהם יודעים לטפל במקרים של אלימות. יש בסיפור הזה גם הצקות חוזרות ונשנות לאורך תקופה ארוכה! - וגם אלימות פיזית! אצלנו, בבית הספר של הבן שלנו, על דבר כזה לגמרי משעים מבית הספר למשך יום, יומיים או יותר. אני מאמינה שזה האינטרס של כל הגורמים בבית הספר שלא יהיו מקרים כאלה של ילדים ש'לוקחים את החוק בידיים' ומתעללים באחרים.
חשוב ממש שבית הספר יבהיר בצורה חד משמעית שדבר כזה הוא לגמרי מחוץ לתחום.
זה חשוב עבור כלל התלמידים.
זה חשוב עבור הילדים המציקים-המתעללים שצריכים ללמוד להתנהג כמו בני אדם.
וזה חשוב עבור הילד שלכם, כדי שהוא ירגיש שיש צדק בעולם, שהוא לא הפקר ח''ו - ושיש לו גב גם בתוך בית הספר.
בעיניי חשוב שבית הספר יתערב גם על מנת שהם ימשיכו להיות עם השגחה מיוחדת לגבי הילד שלכם ולגבי הילדים האלה.
על דבר כזה הייתי באופן אישי מבקשת פגישה דחופה עם המחנך / המנהל. ואם אפשר מגיעה ביחד עם בעלי. זה מבהיר שאתם על זה, שאתם הורים ששומרים על הילד שלהם, שיש כאן משהו חמור מאד ושאתם דורשים טיפול. [אני לא אומרת לדבר בצורה מאשימה או כוחנית, כן? הכל מתוך כבוד והערכה אמיתיים לצוות ומתוך רצון כנה להיות איתם בשיתוף פעולה. בעיניי זה ממש לא סותר. אפשר לדבר בצורה מכבדת ונעימה ובד בבד לבטא שיש כאן משהו שלא יכול לעבור על סדר היום].
הייתי מסיימת את הפגישה עם בקשה לדעת מה אמור לקרות מכאן ואילך. והייתי מחכה לעדכון שהדברים אכן טופלו. (ובמידה והעדכון לא היה מגיע מעצמו, הייתי לגמרי מתקשרת / שולחת הודעה כדי לשאול בעצמי מה התקדם עם העניין).
4. ''לא יודעת אם לאשר לו להישאר בבית יועיל לו להתחזק או יגרום להימנעות'' - אני חושבת שברגע שתטפלו בזה כנ''ל, זה ייתר את הצורך שלו להישאר בבית כי הוא ממלא יידע שהצוות על זה ושהוא מוגן מכאן ואילך. יכול להיות בהחלט שהייתי מרשה לו להישאר בבית עד שהפגישה הזאת תתקיים.
5. ''לא יודעת אם לפנות למחנך או להורים שלהם יעזור או יחמיר את המצב'' - את יודעת, אני חושבת שאיפשהו הבן היקר שלך שאל את עצמו בדיוק את אותה השאלה. יתכן מאד שזאת הסיבה לכך שהוא לא סיפר לאף אחד עד עכשיו. כי כמה שאנחנו סובלים, תמיד מסתתר בתוכנו הפחד שיכול להיות יותר גרוע ח''ו.
וכאן אני מחזירה אותך למה שכתבתי בנקודה הראשונה. אל תפחדי! אל תפחדו!
אתם הולכים לפוצץ את בועת ההפחדה הזאת כי זה מה שצריך לעשות.
אתם הולכים לפנות לגורמים שיכולים לשמור על הילד שלכם בתוך בית הספר, כי זה מה שצריך לעשות, כי הוא צריך להרגיש מוגן ומושגח בתוך כתלי בית הספר, כמו כל ילד.
אתם הולכים להעלות נושא שהושתק עד עכשיו - כי זה לטובת כולם!!! כמו שכתבתי למעל. זה לטובת כל הילדים בכיתה וכל ההורים שלהם. אף הורה לא רוצה לשלוח את הילד שלו למקום שבו משתוללות התנהגויות בריוניות! זה לטובת בית הספר, שרוצה לשמור על השם הטוב שלו ולהישאר מוסד מתפקד. זה לטובת הילדים המציקים האלה, כי אם אף אחד לא יעצור אותם וילמד אותם שיהודי (ובכלל, בן אדם) לא מתנהג ככה, הם ח''ו יגדלו למבוגרים מאד בעייתיים. וזה כמובן לטובת הילד שלכם.
אל תפחדי. מדובר בסך הכל בילדים בכיתה ד'. בע''ה יהיה לגמרי אפשרי לעצור אותם, להציב להם גבול וללמד אותם התנהגות מתאימה מהי. זה אתם מול ילדים. הם התנהגו בצורה מזעזעת, אבל הם רק ילדים. הם לא בראש של איזשהו ארגון אפל של העולם התחתון. אל תפחדי מהם, או מההורים שלהם. הפנייה שלכם היא באמת-באמת לטובת כולם.
6. תשמרו כל הזמן על שפה מכובדת (כמה שהעניין מרתיח), תתקמדו בעובדות. תישארו ענייניים, בלי שום שימוש במילות גנאי על הילדים האלה. אל תדברו עליהם. תדברו על ההתנהגות שלהם. (כלומר - ברור שתגידו לצוות בית הספר במי הם. אבל אל תדברו במושגים של 'ילדים בריונים' - אלה במושגים של 'התנהגות אלימה'). ככה אתם ממקסמים את הסיכויים שזה באמת לא יחזור אליכם או אל הילד כבומרנג ח''ו. זה נכון כשתדברו עם הצוות וזה נכון אם ייצא לכם לדבר עם ההורים של הילדים האלה.
(בהקשר הזה, אפשר גם לנסות לזכור שהילדים האלה הם ילדים בסך הכל. שילדים טועים ועושים דברים נוראיים, אבל שהם רק ילדים. שהפנייה שלכם היא באמת ובתמים גם לטובתם. שלרוב ילדים שמתנהגים ככה, סימן שלא הכי טוב להם - במשפחה, בתוך הלב וכו'... לזכור את כל זה עשוי לעזור לכם לדייק את הפנייה שלכם לכל מי שרלוונטי).
***
לגבי הילד היקר שלכם, הייתי נשארת עם יד על הדופק גם הרבה אחרי שכל הסיפור הזה יסתיים בשלום בע''ה. יכול להיות מאד שהוא ייצא מועצם מכל זה, בזכות התגובה המטיבה והיעילה שלכם ושל הצוות. אבל יכול להיות שזה כן ישאיר איזושהי צלקת, ושתצטרכו לטפל גם בה, במסגרת החוגים-טיפולים הקיימים או באמצעות משהו נוסף.
אחד הדברים שהייתי מנסה להקפיד עליו, זה לנסות לבלות כל יום או לפחות כמה פעמים בשבוע כמה דקות בפניות רק שניכם (יכול להיות שאתם כבר עושים את זה, כותבת למקרה שלא). כך שאם יהיה לו משהו בלב, הוא ידע שיש את המפגש הקבוע הזה ביניכם, ושיש לו את ה'פלטפורמה' הזאת כדי לספר לכם דברים.
ועוד משהו שאפשר לעשות - זה סימולציות. לתרגל תגובות לכל מיני מצבים שיכולים לקרות בבית הספר. לתרגל ללכת לדווח למורה. לתרגל להחזיר מכה. לתרגל לצעוק ''די''. לצעוק ''לא!''. לתרגל שפת גוף אסרטיבית. וכו' וכו'.
וגם אולי לרשום לחוגים מעצימים כמו הגנה עצמית.
***
ועוד משהו אחרון ממש-ממש חשוב: יש ריפוי בעולם. (ביטוי נפלא ששמעתי בהרצאות של 'לתת פה'). הוא עבר חוויה נוראית. זה מזעזע וזה קורע לכם, לי, ויכול להיות שלכל מי שקראה - את הלב. אבל בע''ה הוא יקום מזה. בע''ה הוא יעבור תהליכים של ריפוי. יתכן אפילו שמתוך החוויה שהייתה, הוא ביום מן הימים יביא תיקון מאד גדול לעולם הזה בנושאים האלה. תתחזקו במחשבות האלה. ככל שתסתכלו על המלאך היקר שלכם כילד שבע''ה יחלים מהחוויה הזאת, כך הוא גם יתחזק מהשדר המרפא הזה שאוטומטית תשדרו לו ❤
ה' איתכם ❤❤❤❤❤❤❤
נב: שמה לך קישור לפוסט שכתבתי על הנושא הזה בבלוג, אולי יחדש או יחזק בך עוד משהו.
