בריונות, קושי חברתיאורוש3
הבן שלי חמוד בכתה ד'. בגדול ילד חזק ולא פרייאר. בכור.
יש בחודשים האחרונים מסתבר שני ילדים שמציקים לו ברמה מאוד קשה. ידעתי שהם לא כוס התה שלו ולפעמים מציקים. אבל היום הוא התפרק פה בבכי ולא רוצה ללכת לבית ספר וגיליתי שזה ממש חמור. הוא אומר שהוא לא יכול לסבול את זה יותר. מסכן שלי. למה לא אמר קודם.
אחד ממש שולח לו רגל שיפול, אם משחק קלפים (האלה שהבנקים מקפיצים), בא ומפזר לו, אומר לו שהוא רמאי, עושה פו על הקלפים שלו ואז אומר שזה הבן שלי עשה. אם נראה עצוב צוחק עליו. בזו הדרך.
והשני גם, יורד עליו, אומר לו לסתום, אומר שהוא לא טוב, מוריד עליו מכה מדי פעם. נגיד תפס את השער לכדורגל- עוף מפה אתה גרוע בזה.
שניהם פועלים בנפרד. לא קשרו יד אחת. שניהם מקובלים וחזקים. אחד עם בעיות לימודיות והתנהגותיות. השני לא חושבת שבאופן מיוחד.
אין לי מושג מה לעשות. מרגישה אבודה.
לא יודעת אם לפנות למחנך או להורים שלהם יעזור או יחמיר את המצב. לא יודעת אם לאשר לו להישאר בבית יועיל לו להתחזק או יגרום להימנעות.
תעזרו לי בקיצור.
כמובן חיזקנו אותו. גם על זה שסיפר. גם שיש לו לב זהב ואיזה כיף שהוא יודע להיראות עצוב, להביע רגשות ועוד. ואמרנו שנחשוב איך חכם לפעול.
אשמח ממש לעצות. הוא בחוג מוטורי ומאוד מצליח וגם בעוד תחום כזה חצי טיפולי (מים, סוסים, בסגנון) טיפול רגשי גם אם נתחיל תהליך זה תורים של שנה. אני יודעת כי אני במערכת.
מתייגת לי מי שאני זוכרת שיש לה גדוליםאורוש3
@באר מרים
@בארץ אהבתי
@קמה ש.

אוף יש לי בלאק אאוט. כולן אשמח שתענו.
אורוש מהממת ❤קמה ש.

ה' שפתי תפתח

 

 

 

אורוש אהובה ❤!

 

 

חיבוק גדול לכם! לבן היקר, ולכם ההורים. זה אחד הדברים הקשים... ממש אחד הדברים שאנחנו מקוות הכי הרבה שהם לא יקרו לילדים שלנו... זה הכי בוקס בבטן שאפשר. זה הכי מטלטל ואני ממש מבינה אותך שאת מרגישה אבודה. קראתי אותך איזה חצי שעה לפני שבת ולא היה סיכוי שאכתוב לך אז אבל ממש הייתם במחשבות שלי מאז, לאורך השבת. ממש מחבקת אתכם.

 

אתחיל בלהגיד את מה שאולי מובן מאליו, אבל חשוב כל-כך!

 

- את מהממת שכתבת כאן! שביקשת עצות ושפרקת קצת מהמועקה הגדולה על הדרך! מאמינה שזה דרש אומץ...

- מהמם לקרוא שבגדול הילד שלכם חזק ולא פראייר. כל הכבוד לו! וכל הכבוד להורים הטובים שלו!

- מהמם לראות את כל ההשקעה שלכם בו - שני החוגים שהוא הולך אליהם! מדהימים...

- כל הכבוד לו שהוא התפרק וסיפר לכם! כמה אומץ זה לספר דבר כזה! ואיזה יופי שהוא עשה את הצעד הזה!!!

- כל הכבוד שחיזקתם אותו מיד! שפרגנתם לו על זה שהוא סיפר לכם! שהחמאתם לו על התכונות הטובות שלו, על הרגישות שלו ועל הלב הטוב שלו! ושאמרתם שתחשבו איך לעזור לו. זה כל-כך חשוב ומשמעותי שאמרתם את כל אחד מהדברים האלה!!!

 

***

 

כתבתי כאן בעבר (וגם בבלוג), אז אולי כבר קראת - אני סבלתי מבריונות בבית הספר כשהייתי בת 11. גם אני לא סיפרתי לאף אחד, במשך תקופה הרבה יותר ארוכה. בסוף בסוף, סיפרתי למבוגר מסוים, שסיפר להורים שלי. משם, הדרך הייתה סופר קצרה. ההורים שלי פנו למחנכת של הכיתה, המחנכת דיברה עם הילדה שהייתה האחראית העיקרית להתעללויות האלה (ואולי גם עשתה שיחה כללית לכיתה, אני כבר לא זוכרת בדיוק) - *וזה הפסיק מיד*! אני כמובן לא יכולה להבטיח שברגע שתפני לצוות של בית הספר הכל יסתדר באופן מיידי, אבל כן חשוב לי להעלות את הנקודה הזאת: לפעמים נראה לנו שהולך להיות ממש מורכב לטפל במשהו חמור ורגיש כזה, בעוד שלמעשה כל מה שצריך, זה להכניס מבוגרים אחראים לתמונה.

 

***

 

את שואלת את עצמך מה לעשות עכשיו, ואני אנסה לענות לך, גם מתוך הניסיון שלי כילדה שעברה בריונות וגם מתוך אמא שנתקלת פה ושם במצבים שבהם אני צריכה להגן על הילדים שלי מפני ילדים אחרים.

 

1) כשאנחנו שומעים שילדים פוגעים בילד שלנו, הבטן מתהפכת ומלא מחשבות מתערבבות לנו בראש. הדבר הכי חשוב בעיניי, זה להזכיר לעצמינו את הדברים הפשוטים והקריטיים הבאים:

 

א. אני ההורה של הילד שלי.

ב. נעשה כאן משהו לא תקין!

ג. צריך לשים לזה סוף באופן מיידי!

ד. זה התפקיד שלי להגן עליו.

 

עכשיו, ברור לי שאת יודעת את הדברים האלה ושאין כאן חידוש גדול. אבל עדיין. לפעמים מרוב כאב ובלבול, אנחנו לא מצליחים לחשוב בצורה ישרה. ולכן אני כותבת את האמיתות הפשוטות האלה. באיזשהו מקום אני מאמינה שככל שמצליחים להתחבר יותר לאמיתות האלה שבתוכנו, כך מתבהרת לנו מעצמה הדרך כדי לפתור את הבעיה.

 

 

2) הדבר השני זה לשדר את כל הנ''ל לילד שלנו. לדבר איתו מתוך מקום שלֵו ועוצמתי. מהמקום של האמא הלביאה שבתוכך. ולהעביר לו שאתם על זה, ושזה יטופל בע''ה. הילדים שלנו הכי זקוקים להרגיש שיש להם גב. שיש להם הורים ששומרים עליהם. ששווה להם לספר לנו הכל כי אנחנו אכן יכולים להגן עליהם. שוב, זה דבר פשוט ומובן מאליו, לכאורה. אבל אחרי שילד יקר עובר הצקות, הדברים האלה מתערערים לו. הוא הרי חווה ביריונות ולמשך תקופה מסוימת, לא היה מבוגר כדי לעזור לו (לא באשמתכם כמובן! ככה יצא למרבה הצער). ולכן צריך לחזק אותו מחדש לגבי זה ולהגיד לו במילים מפורשות שאתם כאן כדי להגן עליו ושזה יטופל בע''ה. 

 

(וכאן, אני רוצה להציע הסתכלות חיובית על מה שקורה לכם כרגע. לכאורה, היה שם מחדל. הוא חווה הצקות. הוא לא סיפר. אתם לא שמתם לב. זה נמשך הרבה זמן. עד כדי כך שהילד הגיע לנקודה שהוא כבר לא רצה להגיע לבית הספר. אבל אפשר גם להסתכל על זה אחרת, ולראות את הסיפור הזה כהזדמנות. בע''ה מתוך זה שאתם עכשיו הולכים לפעול ולהפסיק את הדבר הזה, הוא הולך ללמוד ששווה לו לפנות אליכם ולשתף אתכם בכל פעם שח''ו הוא ייתקל בקושי. הוא בע''ה הולך לחוות בבשרו שאתם כאן ולא מרפים עד שהעניין יבוא על תיקונו. זה הרבה יותר חזק מכל דיבור תיאורטי של 'אנחנו תמיד כאן בשבילך'. הוא הולך לחוות מה זה הורים שמגינים עליו ובע''ה זה ייחרט בלב וב-DNA שלו. וזה דבר נפלא. מתנה ממש).

 

 

3. למי לפנות למעשה? למי שאתם הכי חושבים שהוא הכי יוכל לעזור. המחנך. היועצת. המנהל. אם אין בבית הספר מי שידע לטפל בזה, האמת היא שהייתי שוקלת אם להשאיר את הילדים שלי שם, וכנראה גם מוציאה, גם באמצע השנה. אבל אני מקווה ומאמינה שזה לא המקרה ושהם יודעים לטפל במקרים של אלימות. יש בסיפור הזה גם הצקות חוזרות ונשנות לאורך תקופה ארוכה! - וגם אלימות פיזית! אצלנו, בבית הספר של הבן שלנו, על דבר כזה לגמרי משעים מבית הספר למשך יום, יומיים או יותר. אני מאמינה שזה האינטרס של כל הגורמים בבית הספר שלא יהיו מקרים כאלה של ילדים ש'לוקחים את החוק בידיים' ומתעללים באחרים.

 

חשוב ממש שבית הספר יבהיר בצורה חד משמעית שדבר כזה הוא לגמרי מחוץ לתחום. 

 

זה חשוב עבור כלל התלמידים.

זה חשוב עבור הילדים המציקים-המתעללים שצריכים ללמוד להתנהג כמו בני אדם.

וזה חשוב עבור הילד שלכם, כדי שהוא ירגיש שיש צדק בעולם, שהוא לא הפקר ח''ו - ושיש לו גב גם בתוך בית הספר.

 

בעיניי חשוב שבית הספר יתערב גם על מנת שהם ימשיכו להיות עם השגחה מיוחדת לגבי הילד שלכם ולגבי הילדים האלה. 

 

על דבר כזה הייתי באופן אישי מבקשת פגישה דחופה עם המחנך / המנהל. ואם אפשר מגיעה ביחד עם בעלי. זה מבהיר שאתם על זה, שאתם הורים ששומרים על הילד שלהם, שיש כאן משהו חמור מאד ושאתם דורשים טיפול. [אני לא אומרת לדבר בצורה מאשימה או כוחנית, כן? הכל מתוך כבוד והערכה אמיתיים לצוות ומתוך רצון כנה להיות איתם בשיתוף פעולה. בעיניי זה ממש לא סותר. אפשר לדבר בצורה מכבדת ונעימה ובד בבד לבטא שיש כאן משהו שלא יכול לעבור על סדר היום].

 

הייתי מסיימת את הפגישה עם בקשה לדעת מה אמור לקרות מכאן ואילך. והייתי מחכה לעדכון שהדברים אכן טופלו. (ובמידה והעדכון לא היה מגיע מעצמו, הייתי לגמרי מתקשרת / שולחת הודעה כדי לשאול בעצמי מה התקדם עם העניין).

 

 

 

4. ''לא יודעת אם לאשר לו להישאר בבית יועיל לו להתחזק או יגרום להימנעות'' - אני חושבת שברגע שתטפלו בזה כנ''ל, זה ייתר את הצורך שלו להישאר בבית כי הוא ממלא יידע שהצוות על זה ושהוא מוגן מכאן ואילך. יכול להיות בהחלט שהייתי מרשה לו להישאר בבית עד שהפגישה הזאת תתקיים. 

 

 

5. ''לא יודעת אם לפנות למחנך או להורים שלהם יעזור או יחמיר את המצב'' - את יודעת, אני חושבת שאיפשהו הבן היקר שלך שאל את עצמו בדיוק את אותה השאלה. יתכן מאד שזאת הסיבה לכך שהוא לא סיפר לאף אחד עד עכשיו. כי כמה שאנחנו סובלים, תמיד מסתתר בתוכנו הפחד שיכול להיות יותר גרוע ח''ו.

 

וכאן אני מחזירה אותך למה שכתבתי בנקודה הראשונה. אל תפחדי! אל תפחדו! 

 

אתם הולכים לפוצץ את בועת ההפחדה הזאת כי זה מה שצריך לעשות.

אתם הולכים לפנות לגורמים שיכולים לשמור על הילד שלכם בתוך בית הספר, כי זה מה שצריך לעשות, כי הוא צריך להרגיש מוגן ומושגח בתוך כתלי בית הספר, כמו כל ילד.

אתם הולכים להעלות נושא שהושתק עד עכשיו - כי זה לטובת כולם!!! כמו שכתבתי למעל. זה לטובת כל הילדים בכיתה וכל ההורים שלהם. אף הורה לא רוצה לשלוח את הילד שלו למקום שבו משתוללות התנהגויות בריוניות! זה לטובת בית הספר, שרוצה לשמור על השם הטוב שלו ולהישאר מוסד מתפקד. זה לטובת הילדים המציקים האלה, כי אם אף אחד לא יעצור אותם וילמד אותם שיהודי (ובכלל, בן אדם) לא מתנהג ככה, הם ח''ו יגדלו למבוגרים מאד בעייתיים. וזה כמובן לטובת הילד שלכם.

 

אל תפחדי. מדובר בסך הכל בילדים בכיתה ד'. בע''ה יהיה לגמרי אפשרי לעצור אותם, להציב להם גבול וללמד אותם התנהגות מתאימה מהי. זה אתם מול ילדים. הם התנהגו בצורה מזעזעת, אבל הם רק ילדים. הם לא בראש של איזשהו ארגון אפל של העולם התחתון. אל תפחדי מהם, או מההורים שלהם. הפנייה שלכם היא באמת-באמת לטובת כולם.

 

 

 

6. תשמרו כל הזמן על שפה מכובדת (כמה שהעניין מרתיח), תתקמדו בעובדות. תישארו ענייניים, בלי שום שימוש במילות גנאי על הילדים האלה. אל תדברו עליהם. תדברו על ההתנהגות שלהם. (כלומר - ברור שתגידו לצוות בית הספר במי הם. אבל אל תדברו במושגים של 'ילדים בריונים' - אלה במושגים של 'התנהגות אלימה'). ככה אתם ממקסמים את הסיכויים שזה באמת לא יחזור אליכם או אל הילד כבומרנג ח''ו. זה נכון כשתדברו עם הצוות וזה נכון אם ייצא לכם לדבר עם ההורים של הילדים האלה.

 

(בהקשר הזה, אפשר גם לנסות לזכור שהילדים האלה הם ילדים בסך הכל. שילדים טועים ועושים דברים נוראיים, אבל שהם רק ילדים. שהפנייה שלכם היא באמת ובתמים גם לטובתם. שלרוב ילדים שמתנהגים ככה, סימן שלא הכי טוב להם - במשפחה, בתוך הלב וכו'... לזכור את כל זה עשוי לעזור לכם לדייק את הפנייה שלכם לכל מי שרלוונטי).

 

 

***

 

לגבי הילד היקר שלכם, הייתי נשארת עם יד על הדופק גם הרבה אחרי שכל הסיפור הזה יסתיים בשלום בע''ה. יכול להיות מאד שהוא ייצא מועצם מכל זה, בזכות התגובה המטיבה והיעילה שלכם ושל הצוות. אבל יכול להיות שזה כן ישאיר איזושהי צלקת, ושתצטרכו לטפל גם בה, במסגרת החוגים-טיפולים הקיימים או באמצעות משהו נוסף.

 

אחד הדברים שהייתי מנסה להקפיד עליו, זה לנסות לבלות כל יום או לפחות כמה פעמים בשבוע כמה דקות בפניות רק שניכם (יכול להיות שאתם כבר עושים את זה, כותבת למקרה שלא). כך שאם יהיה לו משהו בלב, הוא ידע שיש את המפגש הקבוע הזה ביניכם, ושיש לו את ה'פלטפורמה' הזאת כדי לספר לכם דברים.

 

ועוד משהו שאפשר לעשות - זה סימולציות. לתרגל תגובות לכל מיני מצבים שיכולים לקרות בבית הספר. לתרגל ללכת לדווח למורה. לתרגל להחזיר מכה. לתרגל לצעוק ''די''. לצעוק ''לא!''. לתרגל שפת גוף אסרטיבית. וכו' וכו'.

 

וגם אולי לרשום לחוגים מעצימים כמו הגנה עצמית.

 

 

***

 

ועוד משהו אחרון ממש-ממש חשוב: יש ריפוי בעולם. (ביטוי נפלא ששמעתי בהרצאות של 'לתת פה'). הוא עבר חוויה נוראית. זה מזעזע וזה קורע לכם, לי, ויכול להיות שלכל מי שקראה - את הלב. אבל בע''ה הוא יקום מזה. בע''ה הוא יעבור תהליכים של ריפוי. יתכן אפילו שמתוך החוויה שהייתה, הוא ביום מן הימים יביא תיקון מאד גדול לעולם הזה בנושאים האלה. תתחזקו במחשבות האלה. ככל שתסתכלו על המלאך היקר שלכם כילד שבע''ה יחלים מהחוויה הזאת, כך הוא גם יתחזק מהשדר המרפא הזה שאוטומטית תשדרו לו ❤

 

 

 

ה' איתכם ❤❤❤❤❤❤❤

 

 

 

 

נב: שמה לך קישור לפוסט שכתבתי על הנושא הזה בבלוג, אולי יחדש או יחזק בך עוד משהו.

תודה תודה קמה. אני חסרת מילים. רק דמעותאורוש3
תודה באמת על כל מילה שם. אקרא שוב ושוב.
❤️ עלו והצליחו יקרים!קמה ש.
בס״ד

תודה שכתבת בחזרה ותודה לה׳ שעזר לי לכתוב דברים שעזרו לך. המון הצלחה!!! הילד המתוק שלכן זכה באמא מהממת (ובטוחה שגם באבא מהמם).
ואורוש, עוד משהו קטן שרציתי לשלוח לך כבר אתמול:קמה ש.
בס״ד



(ושולחת גם לך @אחתפלוס יקרה)
וואוו. תודה. נותן כח!אחתפלוס
מקסים. תודה יקרהאורוש3
קמה, את יודעת שעצם קריאת ההודעה שלך נתנה לי מרפאלפניו ברננה!

הרגשתי שזה מאחורי
בכלל לא זכרתי את זה
ביום יום זה בכלל לא רודף אלי
ברגע שקראתי את ההודעה של אורוש זה חזר אלי
(אוף מה קורה בשבועיים האחרונים כל הזמן יש טריגרים לחוויות עבר מפוקפקות 😥)
וההודעה שלך
הסבירה לי מה ההורים שלי עשו בשבילי
הסבירה לי קצת על הילדה ההיא (שהיא בסך הכל הייתה ילדה, גרמת לי קצת לרחם עליה..)

וגם נתנה לי כוח עוצמה וידע, איך לנהוג במקרה כזה, שבע"ה לא נזדקק לו לעולם!!
וואו, תודה ענקית שאת כותבת!קמה ש.
בס״ד

גם אני כמוך לא חושבת על זה ביום-יום. אבל הגוף והלב זוכרים היטב מה זה לעבור דברים כאלה.

התגובה שלך ממש-ממש משמעותית לי, שתדעי 🙏🏻. אז תודה שעצרת וכתבת. ותודה גדולה לה׳ על הזכות לכתוב משהו שעזר גם לך .

לפניו ברננה יקרה שלנו, חיבוק על עודף הטריגרים האלה של השבועות האחרונים 💔. אוּף... מקווה שזה היה האחרון ושיהיה לך שבוע דבש בע״ה.

❤️
תודה גדולה, ואמן!!לפניו ברננה!
ותודה גם על התודה 🤗😘
חיבוק. לא פשוט בכללאחתפלוס
תודה 🥰לפניו ברננה!
גם את מחזקת אותי!
קמה. העלית לי דמעותמאוהבת בילדי

ב"ה שלא התנסיתי בנסיון הזה, ושגם לא אצטרך... אבל נתת לי בטחון בעצם המילים שלך... הרגשתי ילדה קטנה ועטופה...

 

ה' יברך אותך!!

וואו... תודה רבה שאת אומרת מאוהבת יקרה!!קמה ש.
בס״ד

זאת בדיוק ההרגשה שאני מתפללת להצליח להעניק לילדים שלי באמת... הלוואי❣️

הלוואי ונזכה כולנו כולנו לגדל דור מוגן.

ממש תודה שעצרת והגבת, זה ממש משמעותי בשבילי. ותודה לה׳ ששולח את המילים.

❤️

לא יודעת אם זה נכון לעשות ומה מקובלאחתפלוס
אבל אני הייתי פונה למורה.
הבת שלי עברה בריונות וגם לא הבנתי כמה זה חמור.
דיברתי עם אמא של החברה ולא יצא מהעניין תועלת.
ועד היום רע לי כשאני נזכרת בזה.
זה השפיע ממש לרעה.
אז מעודדת אותך לדבר עם מי שרק אפשר❣️

תודה יקרהאורוש3
חיבוק גדול גם לכן, שולחת כוחות! 💕קמה ש.
בס״ד

זאת חוויה נוראית.
תודה אהובהאחתפלוס
זה פצע אצלי שלא הגליד.
מרגישה שלא הייתי שם מספיק בשבילה
כי באמת לא הבנתי את העוצמה
וואי אחתפלוס יקרהקמה ש.
ה׳ שפתיי תפתח



איזו תחושה כואבת 😔

אפשר לנסות לענות לך? (אולי את רוצה רק חיבוק. זה הרי ממש רגיש. אם מתאים לך לקרוא עוד - תמשיכי לקרוא. ואם לא - פשוט קבלי חיבוק ענק נוסף ❤️)














התחושה העמוקה שלי לגבי מה שכתבת זה שהלוואי ותצליחי לאט לאט להתחבר לעניין הזה ש״יש ריפוי בעולם״ ❤️

מה שהיה - לא היה באשמתכם. כנראה שלא הבנתם את עוצמת מה שהיה בגלל שככה ה׳ רצה. אחרת הוא היה פותח את עיניכם מוקדם יותר הרי.

כנראה שגם מהסיבה הזאת הניסיון לפנות לאמא של הילדה לא צלח. לא באשמתכם. אלא כי זה לא היה אמור לצלוח 😔

כנראה שלמרבה הצער, איכשהו, הבת היקרה שלכם הייתה צריכה לעבור את החוויה הזאת כדי שהיא תהפוך להיות האדם המיוחד והמדהים שהיא עוד הולכת להיות.

תנסי להאמין שמשהו טוב עוד ייצא מכל זה.
תנסי להאמין שמתוך הכאב הגדול הזה שהיא עברה, היא תפתח תכונות וכישורים מיוחדים שדרכם היא תביא אור מיוחד לעולם. אולי, כמו שכתבתי לאורוש, ביום מן הימים, היא תקים מיזם גדול שיביא לתיקון גדול ולריפוי עצום בעולם הזה בהקשר של בריונות, הצקות והתעללויות בבתי ספר?

אני ממש מאמינה שככל שאנחנו מצליחים להאמין שהילדים שלנו יהיו בסדר, כך אנחנו גם שולחים להם כוחות של ריפוי. ככל שאנחנו מאמינים שניתן לצמוח נפלא גם אחרי שנפצענו קשה, כך הם גם קולטים את האמונה הזאת ומאמצים אותה. כך הם מתמלאים תקווה לגבי עצמם והחיים שעוד הולכים להיות להם.

(כשאני אומרת ״להאמין שהם יהיו בסדר, הכוונה לא בקטע של ״הכל בסדר, קורה, לא צריך לעשות מזה עסק שלם״. אלא ממקום של ״עכשיו כואב לה עדיין ועצוב לי לראות את זה. כואב לי לראות שהיא עדיין מצולקת. אבל היא תצמח מזה, והיא תהיה הכי בסדר שיש בסוף, ויותר מזה אפילו. אני מאמינה בה ובכוחות שלה.״).


חיבוק אחתפלוס יקרה, אני כל-על מעריכה אותך!!! מכל ״ההכרות״ שלנו על גבי הפורום, אני באמת חושבת שאת אדם נפלא ואמא מהממת. ושהבת היקרה שלך זכתה בך.

שולחת לך מלא מחשבות טובות וכוחות טובים 💕

את מהממת ומרגשת כאחדאחתפלוס
תודה רבה רבה שהגבת. לוקחת לי את מה שכתבת לתשומת לב. זה היה ממש במקום.
היא ילדה חזקה והיא תצמח מיזה בטוח בעז''ה רק שהנקיפות מצפון שלי לא עוזבות אותי.
אני צריכה לזכור שהכל מלמעלה ולטובה-אני חייבת להכניס לי את זה לראש
איזה משמח לקרוא!שהיא ילדה חזקה ושהיא תצמח מזה בטוחקמה ש.אחרונה
בס״ד

ואיזו אמא מהממת את ❤️

ואני בטוחה שתצליחי להכניס לעצמך בראש שזה באמת חלק ממהלך אלו-קי בסופו של דבר.

ותודה על המילים יקרה!!!
הדרךoo
שלי להתמודד עם פצעים שלא מגלידים, עם טעויות שלי או של אחרים, היא ללמוד מהטעויות, להפיק לקחים ולעשות אחרת בפעם הבאה.
אנסה ללמוד ממך. תודה!אחתפלוס
חיבוק גדולאורוש3
אנחנו בני אדם. מול הילד הזה עשיתי כ''כ הרבה טעויות בהקשרים אחרים. חייבת לשחרר את זה איפה שהוא. בסוף זה גם המסלול שלהם משמיים.
נכון. אני צריכה לזכור את זה, תודה!אחתפלוס
יש לי ילדoo
שלפעמים יש ילדים שמציקים לו. כל פעם שזה קורה בעלי הולך לדבר עם הילד המציק בצורה תקיפה שלא יציק. אם יש צורך הוא גם מדבר עם האבא שלו.
תמיד זה עוזר.
ממ תוהה מה אני חושבת על זהאורוש3
לא הייתי רוצה להיות בצד השני. שמישהו יבוא ככה לבן שלי. כמובן אם לבן שלך זה חיוני זה משהו אחר. אבל בגדול זה לא הדפוס של הבן שלי. ורואה שזה יכול להיות בעייתי קצת.
ברור שבא לי לפוצץ אותם. אבל...
גם כשקרו מקריםoo
שהוא הציק בצורה חריגה לילדים אחרים, הייתה התערבות של ההורים ובאו אלינו או אליו.

כשיש התנהלות חריגה אצל ילדים, המבוגרים צריכים להתערב. לא צריך לחכות שזה יהיה ממושך או חמור. מספיק שהילד פונה לעזרה.

אם ילד פונה לעזרה בתדירות גבוהה, אז משהו בעייתי בהתנהלות שלו. אבל אם ילד פונה לעזרה פעם בתקופה ארוכה, אז מובן שצריך להתערב ולעזור לו.
יש הבדל בין לפנות לילד ללפנות להורים שלופה לקצת
אצלי הם קטנים עדיין אבל ברור לי שאם היו מוותרים על שיחה איתי ופונים ישירות לילד לא הייתי אוהבת את זה בכלל.
אולי בגלל שאנחנוoo
גרים ביישוב, זה מקובל פה. בעיניי זה סבבה לחלוטין, כל עוד זה בגבול הטעם הטוב ולא מסתבך למריבות בין המבוגרים או שהילד מרגיש מאויים מהמבוגר.
זהו בעלי בטוח יכול לשמור על הגבולאורוש3
אבל לא כולם. לכן קצת טריקי. אבל בהחלט נשקול את זה אם דרכים אחרות לא יועילו.
בעינייoo
חשוב לעצור הצקה לילד במיידי. פניה ישירה זה הכי ברור לילד המציק ולכן זה הכי יעיל.

גם אם יקרה מצב שבו מבוגר יפנה לילד שלך בגלל הצקה, רוב הסיכויים שזו תהיה פניה סבירה. אם היא לא תהיה סבירה אז פונים לאותו מובגר שלא יפנה יותר לילד.
נשקולאורוש3
ותודה רבה! זו זווית חשובה.אורוש3
גם אצלנו קרה פעם אחת וזה מה שבעלי עשהאור123456
וזה עזר..
לפעמים אין דרך אחרת...ואם הבן שלי היה כזה בריון ורע אז כן אןלי מבוגר אחר יאפס אותו
להורים לא הייתי פונה כי זה מגיע כנראה מהבית
הייתי מנסה מורה ואם לא עוזר מפעילה את בעלי ( או אח גדול משמעותית)
ברור שלפנות למורה! אם המורה אחד שמבין עניין...מתואמת
אוף, איזה מסכן
ובינתיים טוב שחיזקתם אותו כמו שעשיתם. תזכירו לו שאתם רוצים שהוא תמיד ישתף אתכם בדברים כאלה שעוברים עליו - זה חשוב לכם גם כדי לעזור לו וגם כדי להיות שותפים בחייו.
ואולי אולי יש מקום לבדוק למה הוא הפך להיות קורבן להצקות... ואיך אפשר לחזק אותו בצורה כזו שזה לא יקרה שוב...
תודה. יש לך רעיונות מה הסיבה?אורוש3
כי באמת הוא לא ילד שהייתי חוששת לו להיות קורבן.
אני מעדיפה לא לזרוק רעיונות בלי להכיר אותו...מתואמת
אם אתם חוששים שזה משהו שעלול להימשך - אולי כדאי לפנות איתו לטיפול לחיזוק (וגם לאבחון לסיבות אפשריות)...
בטח כדאי. רק התור של שנה. אני יודעת, אני מבפניםאורוש3
מתואמת
אולי כדאי ללכת למפגש אחד בפרטי? אם יש לכם אפשרות...
אבל רק אם הפנייה למורה לא תועיל...
נשקול, תודה רבהאורוש3
האמת שאם זה במסגרת בית הספרמתואמת
אז יועץ בית הספר יכול לעזור. זה יהיה טיפול הרבה יותר מהיר ונגיש.
נשמע שפעלתם מעולה בתגובה שלכםתהילה 3>
שהכלתם, תיקפתם, וחיזקתם אותו. זה דבר ראשון.
הייתי מתחילה עם שיחה למחנך, למה שזה ירע את המצב?
קודם כל לשאול אותו אם ומה הוא רואה, מה הוא מציע לעשות וכו'


לגבי הסיבה קצת קשה לדעת בלי להכיר, אבל אם את מתארת שמצד אחד הוא ילד חזק
ומצד שני גם הם, לפעמים דווקא בין ילדים כאלה יש מלחמת מעמדות שעלולה להגרר למקומות כאלה. סתם כי אולי הם מרגישים מאויימים ממנו.
תודה רבה. מנסה להתקשר אליו.אורוש3
לא חושבת שזה מלחמת מעמדות האמת. יש לבן שלי את הכמה חברים שלו. אבל לא בליגה של ההכי מקובלים. אבל בגדול עד כה אם התחילו איתו הוא החזיר.
כמובן יכול להיות גם דברים אחריםתהילה 3>
תדברי איתו ותבקשי ממנו גם לפקוח עין
❤️
אוף עצוב כ''כחילזון 123
לדעתי ברור שלפנות למורה וגם ליועצת/מנהל כל מי שצריך.
אבל יש סיכוי שזה לא יפתר ע''י זה שהמורה סתם ידבר עם המציקים.
אולי גם להתייעץ עם איזשהו פסיכולוג וכד' איך להתנהל ושידריך את המורה מה לעשות.
לפנות למחנך או למנהל או ליועצתלפניו ברננה!
מניסיון שלי בתור ילדה
ביום אחרי שהשארתי בבית ואמא התקשרה למנהלת
הכל נגמר.
כמובן שעם תפילות שינהגו בחכמה.
אין לי מושג מה אמרו לילדה שהציקה לי.
תודה אהובות. המחנך ממש על זה. ב''ה. מקווה מאודאורוש3
שזה בדרך לשיפור. הילדים הללו לא פשוטים והבי''ס גם בתהליכים מולם. מקווה שיהיה שיפור מיידי ובהקדם. יום כיף השבוע איתי גם יקרה בע''ה.
איזו הקלה לקרוא את זה ושיש בבית הספר מי שנכווקמה ש.
בס״ד

לטפל בזה. ממש מרגיע. וגם שבכללי בית הספר כבר עם עין עליהם ועובד על הדברים. מקווה איתכם לגבי השיפור המיידי! ממש אמור להיות בע״ה! ואם לא ח״ו - אז אתם על זה וכאן כדי לשמור עליו. מדהימה שאת הולכת לעשות איתו יום כיף. באמת באמת שהוא זכה בך.
תודה מהממתאורוש3
ב''ה. משמח לקרואאחתפלוס
תודה יקרהאורוש3
בהצלחה גדולה!לפניו ברננה!
טוב לשמוע שזה בטיפול!
תודה נשמהאורוש3
משמח לשמוע שהמחנך ובית הספר יודעים לטפל בזה!מתואמת
בע"ה הבן שלך רק יצא מחוזק מכל זה ♥️
תודה יקרהאורוש3
המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמת

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

יש המון..אביולאחרונה

יכולה להתחיל לפרט, אבל למה שלא תלכו לספרייה והיא תבחר פשוט?

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...