מצד אחד בוודאי שאתה צודק, ובאמת צפייה מיועדת להנאה רגעית בלבד ולא כתחליף לבן/ת הזוג, והיא לא מעידה על חוסר משיכה/אהבה וכו'.

מצד שני חששתי מכך שאולי התגובה תהיה לא רגישה, כי באמת עכשיו כואב לה ומי אנחנו שנגיד לה אם הכאב שלה מוצדק או לא.

ואז ראיתי את התגובה שלך - והבנתי שבאמת אפשר גם וגם.

אפשר להבין את הכאב, להציע חיבוק וירטואלי כי זה באמת באמת פוגע לדעת שבן הזוג הסתיר ושיקר ורימה ועשה מעשים כאלו, וביחד עם זה להגיד בקול ברור וצלול שמומלץ להבין באמת באמת מה המשמעות של הצפייה הזאת וכו' לפני שמגיעים להחלטות או למסקנות לגבי האיש שעד היום היא העריכה.

שדיברת עליה אבל היא מחוקה

איזו תגובה נמחקה?

יש רימון אז בהתראות אני רואה את זה

אבל התגוה הזו גם ריקה...

שלח בוואצאפ אם אתה חושב שזה חשוב

אוף מעצבן

ברור שבעל יסתיר את הדבר הזה מאשתו, כשהוא יודע מה תהיה תגובתה

וככל שהתגובה שלה תהיה חריפה יותר, הוא יסתיר את זה טוב יותר בפעם הבאה

זה לא סותר את ההלם והקושי שלה, היא צריכה זמן לעכל ולהבין את החיים שלה,

אבל את צריכה לפעול כרגע מהשכל! בכדי לא להרוס את החיים שלך

כמה שנפחיד יותר את הילדים שלנו, נכעס עליהם יותר כשהם עושים מעשה אסור וכו' - כך יפחת הסיכוי שהם יבואו לספר לנו בפעם הבאה.

צריך למצוא את האיזון בין שני מצבי קיצון (להתעלם מצד אחד ולהתפוצץ מכעס מהצד השני), כדי שהילדים יבינו מצד אחד שזה לא בסדר ותהיה לכך תגובה, ומצד שני עדיין ירגישו חופשי לבוא לספר.

ועכשיו חידדת לי את זה שהדברים יפים גם ביחס שבין בני זוג.

שכוייח!

התגובה החכמה לדעתי צריכה להיות כזו

קודם כל לעכל את הדברים, להסביר לבעל כמה זה גדול עלייך כרגע ואת צריכה זמן לעכל הכל.

לתת יום יומיים, אולי אפילו יותר לרגשות להרגע

ואז לפתוח את הכל עם הבעל, לשתף מה את מרגישה, לתת לו לשתף מה הוא מרגיש ולחשוב יחד איך פותרים את זה

ולהבין שגם כשיהיה פתרון, ייתכן ויהיו נפילות, וזה בסדר, הוא אנושי 

ועוד דבר, ה' לא עושה לנו רע, זה ניסיון שאם תעמדי פה, הזוגיות שלך יכולה לעלות בכמה רמות למעלה.

זה נשמע מוזר ומעצבן, אבל זה ככה ואת לא תראי את זה עכשיו בזמן הניסיון, אבל בעוד כמה חודשים תצליחי לראות את זה

השאלה כמובן אם תטפלו בזה בצורה חכמה, או שתשברו את הכלים

זה גורם לחברינו עם אינטרנט רימון להתהלך כעיוורים באפילה

את הפרק הזה (על שני חלקיו):

פרק 48 – שז"ל בזוגיות – חלק א'

פרק 49 – שז"ל בזוגיות – חלק ב'

יש שם שיח בין ד"ר מיכל פרינס לבין הרב ד"ר אילעאי עופרן, בדיוק סביב הנושא הזה.

(אני הכרתי את הפודקאסט הזה דרך מישהי כאן בפורום שכתבה על פרק 50, ומאז התמכרתי... הוא כל כך מלמד ועוזר להבין דברים בזוגיות ובכלל!)

לגבי זה שהוא האשים אותך:

ההגנה הטובה ביותר היא התקפה... כמובן שזה לא חכם ולא צודק ולא הוגן, אבל לפעמים כשאנשים מרגישים אבודים ואשמים הם עוברים להתקפה בניסיון להוריד קצת מהאשמה שלהם. 

כלומר זה שהוא אמר לך שזאת אשמתך - לא מעיד שהוא בהכרח חושב כך באמת.

הנקודה היא שלפעמים אנשים עושים דברים מתוך בעירה פנימית לספק את היצר, דברים שהם לא גאים בהם ואפילו לחבר הטוב ביותר הם לא יספרו לעולם. האמת היא שגם לעצמם הם לא מספרים את זה מרוב בושה.

כך שזה בהחלט רלוונטי גם למקרה דנן.

וכמו שכתבתי בהתחלה, באמת התלבטתי אם לכתוב עכשיו. בסוף די שרוט שכנע אותי שכן כדאי לכתוב זאת, אפילו אם זה לא הזמן בשביל  יעל היקרה לקרוא ולהפנים.

חשוב שאחרי שהדמעות ייפסקו והכעס מעט ישכך, תהיה לה האפשרות לעבד את זה בפרופורציות מסוימות.

ובאמת ששום דבר שאני כותב לא מגיע כדי להגיד "הכאב שלך מוגזם", חלילה. זה בכלל לא הכיוון.

אבל אני חושב שעם ידיעה נכונה על הסיבות שבגללן זה קורה - יש סיכוי טוב יותר שהיא, הזוגיות שלה והילדים שלה יעברו את המשבר הזה במצב טוב יותר.

באמת לא הזמן

אם זה המקום שהיא נמצאת בו, כלומר קודם כל באמת מאמינה

(נשמע מקום שהפותחת לא נמצאת בו, וגם לא בן זוגה.

אצלכם אתה באת ושיתפת שזה צעד של אמון, אצלם הוא אמר דברים שונים והיא גילתה ששיקר)

ושנית אם היא במקום שמסוגל להיות בקרבה ולהסתכל לו בעיניים כרגע- גם נשמע שלא.

כדי להגיע למקום כזה אם בכלל

(ואני הכי בעד שגברים יתגברו, ושאישה תתן בגבר שלה אמון לגבי היכולות שלו),

נשמע שמהמקום שבו הם נמצאים יש לה עוד דרך ארוכה לעבור.

קודם כל בינה לבין עצמה, של אבל ועיכול המצב, ומשם לראות מה יהיה הצעד הזוגי שנכון *לה*.

מומלץ לקרוא בנחת:

חיבוק - נשואים טריים

ובהמשך אותו שרשור:

כי חייבת להיות הפרדה. חייבת להיות הבנה שהעולם הוא לא שחור ול - נשואים טריים

להיפך

מה שהוא ראה זה חיקוי עלוב מאד מאד של הדבר האמיתי

חיקוי של צד אחד, פיזי בלבד, אגואיסטי בלבד, של הדבר המלא והשלם והמורכב והיפייפה הזה שיש בין בני זוג בחיים האמיתיים.

משהו שמספק צד אחד , אחד ויחיד. פיזי בלבד, אגואיסטי בלבד. זה לא משקף באמת את מכלול הרגשות והתחושות שקיימים במציאות, זה לא יכול כי אין שם קשר, אין שם אהבה, אין שם נתינה!!!

זה כמו להסתכל על ציור של פרח ולהגיד שהוא יותר יפה מהפרח.

אבל הוא לא פרח, הוא מת, הוא רק צבעוני. הוא לא נושם, גדל, מגיב. 

זה רק שטויות שלא יכולות לקרות בין אנשים אמיתיים

*את הדבר האמיתי*

אתם הדבר האמיתי

כל השאר שקר, שקר מוחלט ועלוב מאד.

יקרה,

זה באמת שבר גדול וכואב.

התחושה הזו שהכל מתנפץ. בבת אחת.

כואב כואב

תני לעמך את כל הזמן שאת זקוקה לו כדי לכאוב ולבכות.

ולחבק את עצמך חזק חזק

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות בהודעתך -

הראשונה היא באמת הנגיעה בכאב הגדול גדול,

והשנייה היא לראות איך דווקא מתוך הכאב והשבר הזה אפשר אולי לצמוח.

בכאב:

עכשיו קשה לך מאוד, את ממש בעיצומו של הקושי,

בתוך המקום הכואב והשחור הזה - קשה מאוד לראות מעבר.

אבל זה ב"ה מצב זמני.

את לא תמיד תהיי בחושך הגדול הזה.

גם אם כרגע זה נראה שכן - זה באמת באמת לא.

כתבת הרבה דברים, בסוג של מוצפות רגשית מאוד גבוהה

וענו לך כאן בחוכמה רבה 

גם אני הקטנה מצטרפת לדברים שנאמרו -

גם להבין עם *עצמך* איפה הייתה כאן הפרת האמון מבחינתך,

מה זה אומר מבחינתך,

ואח"כ מבחינת בעלך

ואח"כ מבחינה זוגית.

בנוסף, צריך באמת להבדיל בין ההרגשה שלך והתפיסה שלך, שבצדק היא קשה מאוד, פגועה מאוד, נגעלת מאוד

לבין המציאות עצמה שלצערנו כוללת בתוכה כמעט 99% של צפייה לפחות פעם אחת בפורנו בעבר/הווה/עתיד של כל גבר באשר הוא גבר...

זו מציאות עגומה, אני יודעת - אבל היא כבר בגדר נורמה...

כן, גם גבר חרדי, דתי, חילוני, רווק, נשוי - כולם כולם.

האחוזים ממש זהים ודומים אצל כולם לצערנו.

הקב"ה אכן ברא את האנשים בעולמו עם יצר מין חזק מאוד, כדי בעיקר לפרות ולרבותף יצר ההישרדות, ואכן אצל גברים (בהכללה, יש גם אחוזים מטורפים של נשים שצפו/צופות) - היצר יותר חזק.

ולתכונה הטבועה והבלתי נפרדת הזו באנושות - נוספה הקידמה, והזמינות הבלתי נתפסית.

העולם השתנה, הזמינות השתנתה - זה כמעט בלתי אפשרי שאדם יעבור חיים שלמים בלי ליפול לדבר הזה אפילו פעם אחת...

ויצרני התעשייה הזו משקיעים מיליונים ומילארדים כדי לגרום לאנשים להתמכר, להקליק שוב ושוב ושוב,

זה כמעט חזק מהם!

זה לא אומר בשום צורה שזה בגללך או שזה קשור אלייך - זה לא!

אולי חלק מתחושת הנבגדות, משבר האמון, הגועל והסלידה שאת חשה כרגע נעוץ בעובדה שאת מרגישה שזה קשור גם אלייך, שהוא בגד בך אישית כשהוא צפה בפורנו,

שאת לא מספיקה עבורו או מספקת אותו, שאת לא מספיק יפה בעיניו, ובגדול שאת לא *מספיק*.

זו הרגשה מאוד קשה להיות בה.

ומאוד חשוב להבהיר - צפייה בפורנו *לא* אמורה להתקיים בגללך.

זה שני דברים שונים לגמרי - כמו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו - זה שלו. בלי בדל קשר אלייך.

את טובה. כן, גם בעיניו.

את יפה ומושכת, כן גם בעיניו

הוא לא מחפש להחליף אותך

הוא אוהב אותך והוא רוצה בך וחושק בך.

הוא ממש לא משווה חלילה *אותך*, לאותן זוועות שהולכות שם, 

זה בכלל לא בר השוואה,

זה לא שהוא "רואה בנות ומלא עירום" ובא אלייך ומשווה וזה כאילו "עוד בת, עוד עירום" - זה פשוט לבל אחר לגמרי!

כמו שכתבתי - כמו שני קווים מקבילים שלא יםגשו לעולם. 

שם זה לא אמת, זה רק רק פנטזיה מכוערת ומלאכותית ודוחה ובריחה מהמציאות לשנייה,

בלי שום קשר לאהבה עמוקה שלו אלייך

לתשוקה האמיתית והגדולה שלו אלייך,

ליופי האמיתי והענק שהוא רואה בך, פנימי וחיצוני!!!

אז מה הוא כן?

[זה *ממש לא* נשמע המצב כאן, אך אם יש מצב בו הוא מכור - אז במקרה כזה כמו בכל התמכרות - צריך לטפל]

ואם הוא לא

אולי הוא סקרן, והכל זמין וחינמי ואנונימי עד להכעיס

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

אם מבינים את השורש למה אנשים צופים בזה - מבינים שזה כלל לא קשור לנשוי או לא.

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית

ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון,

והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

עוד דבר חשוב -

זה לא אומר בשום צורה שזה טוב ושצריך "להחליק" את זה בגרון ואין ברירה - כמובן שצריך להילחם כל יום מחדש! להתקין סינון ראוי וחזק, לעבוד על עצמנו, על המידות, על היצר, על הנפילות.

וכמובן לשים לב לנשק הכי חזק של הנפילות - היאוש.

ישנו מעגל מאוד מתסכל של אדם שצופה בפורנו ומלקה את עצמו על כך-

הוא צופה-

הוא מתוסכל מעצמו ומתבייש בעצמו ובמעשיו -

היאוש הזה מחליש אצלו את האנרגיות הטובות לבחור בשינוי ולעלות מעלה-

ואז שוב הוא צופה - וחוזר חלילה.

צריך לשבור את המעגל הזה,

ודבר ראשון צריך לטלפל ביאוש!

זה שבעלך לא מיואש ומוכן לעבוד קשה - זה מבורך.

אסור לוותר וצריך להילחם - ולי זה נשמע שבעלך זועק לעזרה ורוצה להילחם 

ואולי עםפ עצמו הוא כבר נלחם אלף פעמים

אבל זו ממש בגדר מלחמת התשה

והוא פשוט מותש.

ואולי אין לו כלים,

ואולי הוא פשוט זועק לקבל את הכלים הללו.

אם הוא אכן מכור - יש בעלי מקצוע שזו בדיוק ההתמחות שלהם - התמכרויות.

אפשר לפנות אליהם.

התקווה המאוד גדולה כאן - שבעלך מוכן להשתנות!

מוכן להילחם!

מוכן לעבוד קשה!

כי זו באמת עבודה מאוד קשה.

וזה הרבה. הרבה מאוד.

יש גם הרבה כאלה שלא היו מוכנים לעשות עבודה עצמית, והיו אומרים "הכל בסדר אצלי. תשתני את".

אז זה כבר אומר שיש בו ענווה, ולב נכון, ורצון מאוד טוב.

אל תראי אותו, את כל המהות שלו כשחורה וכרשעה וכחוטאת, הוא אדם שלם, עם טוב שלם שאת מכירה ויודעת והכרת כל השנים והכרת לפני שהתחתנת - הוא נשאר שם. הוא האמיתי. הוא לא השתנה.

אותו אדם טוב, בתור היותו אנושי ומועד לטעויות ולנפילות ("אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"), אכן חטא. אכן נפל.

עכשיו הוא רוצה לקום. הוא רוצה לחזור בתשובה.

הקב"ה רוצה ומוכן לחכות עד יום המיתה לתשובה. את מוכנה? יש בך את הכוח?

אם יש - גייסי את כולו.

נסי להפריד בין האדם עצמו לבין החטא והנפילה.

ההפרדה הזו קיימת.

נסי לראות את בעלך ללא הנפילות. איזה אדם הוא?

מה טוב בו?

איפה הוא עזר ונתן לך בחיים?

על מה את כן יכולה להוקיר לו תודה?

איפה הוא תמך בך בחייכם המשותפים שאת היית למטה והיה לך קשה?

מה זה עשה לך?

איפה כן כיף וטוב לכם ביחד (גם אם לא עכשיו - בעבר?)

- ולגבי הקימה, התשובה:

"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"!

ואם הקב"ה סולח לנו ביום הכיפורים ובכל יום על דברים יותר חמורים שעשינו מי אנחנו שלא ניתן לאדם פתח של תשובה?

גם גדולי וענקי עולם חטאו!

אין אדם שלא חטא. אין. רק הקב"ה לבדו מושלם.

יהודה הצדיק שהודה - עם תמר.

דוד המלך

משה רבינו!

הסיפור בגמרא על האמורא שצעק "אש בבית אש בבית!" כי רצה לטפס בסולם ולעשות עבירה עם אישה,

ועוד שלל סיפורים על צדיקי עולם, שאחד מהם אפילו הלך לכל זונה בעולם כדי לחטוא ובסוף בכה וחזר בתשובה ונקרא רבי ומוזמן לחיי העולם הבא!

חז"ל רצו לבטל בעבר את יצר הרע מרוב כל מה שהוא גרם לחטוא

ואז באמת ביטלו

וראו שהעולם לא מתקיים. אין התרבות אפילו של תרנגול ותרנגולת. ממש פחדו שהעולם יחרב! אז החזירו את היצר.

זה יצר כ"כ כ"כ בסיסי! צר החיים, יצר ההמשכיות.

נכון. הוא חזק מאוד מאוד

אבל כמו כל דבר חזק ועצום - יש לו גם את הכוח הניגודי שלו.

כדי שתהיה לנו יכולת בחירה.

"ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע 

ובחרת בחיים!"

אם הטוב היה יותר מהרע בעוצמה - איפה כאן הייתה הבחירה? לא הייתה.

אז זה באותה עוצמה.

אותו כוח חיים בדיוק טומן בחובו גם את פוטנציאל ההרס והחטא הכי גדול - כדי שתהיה לאדם בחירה.

אז בעלך הצדיק נפל. נכון.

אבל הוא קם!

הוא עשה תשובה!

ומאהבה ולא מיראה!

אז הוא אפילו במדרגה שהעוונות נהפכו לו לזכויות!!!

ואם הוא יפול שוב? יכול להיות. הוא בנאדם יקרה.

הוא יכול הכי לרצות בעולם לא ליפול -אבל פעם, מתישהו, שהיצר יתחזק, והוא יהיה מדוכדך וחלש ועצוב - הוא יכול ליפול. כי הוא אדם.

כמו כל גברי העולם. באמת האחוזים הם מטורפים - 99%!!!

וכמו כל נשי העולם - שאולי לא בזה, אבל בדברים אחרים. כל אדם וההתמודדות שלו.

אפשר להבין שזו המציאות, להבין שזה טבע האדם,

שהקב"ה ברא אותו כך. 

שהוא לא מצפה ממנו להיות מושלם כי אין מושלם - אלא להיות *בהשתלמות*, ואם נפל -לקום

שבע יפול צדיק וקם!

על ההתרוממות הזו

על הקימה מתוך הנפילה

על התשובה

על זה העולם עומד!

כי אנחנו בני אדם לא מלאכים ובטח ובטח שלא הקב"ה!!!

כל העולם הזה הוא התמודדות אחת גדולה. זה טבע האדם.

אם מבינים את זה יותר קל להבין גם כאן את התהליך בנפילה הזו ספציפית.

דבר נוסף-

באמת באמת יקרה שזה לא קשור בטיפה אלייך ולגוף המדהים שלך בעיניו!

זה באמת שני דברים אחרים לגמרי, שני דברים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

לפעמים צריך גם לתת גם לזמן לעשות את שלו.

כרגע את בתוך ההלם והשוק והכאב הכי גדול.

כרגע חווית אובדן של החלום כפי שראית אותו.

באמת ובתמים חשבת וחלמת שלך זה לא יקרה.

היה לך חלום כזה.

וכאשר זה התנפץ זה ממש כמו אובדן - אובדן החלום שהיה,

ובסליחה שלך את בעצם "מוותרת" על עבר טוב יותר בעצם הסליחה. ואת הרי לא מוכנה שהעבר הזה יקרה כי את לא רוצה בו - אז זה ממש מעגל שמזין את עצמו וגורם לכל הרגשות הקשים והכואבים הללו לצוץ.

כמו בכל אובדן, יש אבל.

ושלבי האבל כוללים

הכחשה

מיקוח

כעס

צער ועצב גדול

ורק אח"כ השלמה וחזרה לחיים.

נשמע שאת עדיין בתוך תהליך האבל - וזה ממש טבעי ולוקח זמן לדברים להתעכל ולעבד את הדברים.

בתוך כל זה, 

ואחרי שנותנים לדברים קצת להירגע, וזמן לעצמך לעכל ולהרגיש את כל מה שאת מרגישה, כן חשוב לזכור שהיחס לכל הדבר הזה אצל בעלך היקר הוא ממש ממש *לא* במקום הזה של מישהי שהיא "ברת השגה" ובוא נראה אותה בלבוש מינימלי ונשווה אותה לאשתי או ננסה לעשות משהו בעניין או משהו בסגנון,

וגם הצפייה/הנפילה *לא* מגיעה אצלו מתוך השוואות או חוסר אהבה/תשוקה אלייך אשתו האהובה והיחידה,

אלא לרוב ממקום של יצר, סקרנות, אי-שימת לב לשבריר שנייה, טבע שיותר קשה לגברים להתגבר, והמציאות של כל המדיה וכל מה שקורה בעולם - הופכים את ההתמודדות הזו שלהם (גם של נשים, אגב) לכמעט בלתי אפשרית. הם יכולים לנסות מאה פעמים, ולהצליח 99, והם גיבורים! והפעם הזו שנפלו? לקום, להתגבר. מאוד מאוד מאוד קשה לעבור חיים שלמים בלי לעולם לא להתבונן אפילו במראה לא צנוע, בטח בעולם כמו שלנו...

שולחת לך המון כוחות ותמיכה,

ומתפללת יחד איתך שתצאו מזה מחוזקים ב"ה!

תודה רבה על שיתוף ההודעה!

משום מה לא הייתה לי התראה שראיתי בכרטיס על כך

(אגב זו הודעה יותר ישנה בינתיים הספקתי קצת לשפצ'ר אותה 😅)

תשימי את הדברים בפרופורציות הנכונות. מחקרים מראים ששיעור הצפייה בתכנים מהסוג הזה עומד על למעלה מ 90%. לא מצדיק, אבל גם לא צריך להיות נאיבי ולחשוב שדווקה הבן זוג שלך יהיה מל"ו הצדיקים שלא נופלים בזה.

עם כל ההבנה לכאב שלך, בעלך לא בגד בך, ויותר מזה כנראה שזה לא קשור אליך בכלל או לנשים אחרות, אלא לצורך בריגוש זמין.  

בהצלחה!

.

אני לא מחטט לה בפלאפון או עוקב אחרי ההיסטוריית צפיות שלה.

ואם היא צופה אז זה לגמרי עניין שלה.

כל היהדות גם בנויה על זה של שנאת החטא ולא את האדם!

ברור שבעניים שלנו זה הגיוני לשנוא כזה אדם כי אנחנו בני אדם

אבל הקב"ה רוצה את כולם! ה' ה' אל רחום וחנון=קודם החטא וגם אחר החטא!

בעל שבוגד ואשה שבוגדת חמור בענייך אותה חומרה בקטע של הפגיעה בזולת?

אדם שמרגיש ש-ה' שונא אותו - ישקע בדיכאון וייאוש וכלל לא ינסה לצאת מהמצב שהוביל אותו לכך מלכתחילה, שהרי ממילא ה' שונא אותו אז מה הטעם.

זה שקשה לי לא אומר כמובן שזה לא נכון, אבל השימוש בזה נראה לי מאוד מאוד מייאש, אלא אם כן מיד מוסיפים את האפשרות של התשובה והכוח שהיא נותנת. אני מדמיין רב אומר לתלמידו "ה' שונא אותך!", ולא מצליח לדמיין את התלמיד נשאר בישיבה (ובעולם הדתי או בעולם בכלל...).

תשמחי שאתם בריאים ומאושרים, ותביני שמה שהוא עושה זה בסך הכל התמכרות. 

אני לא חושבת שזה אומר שאת לא טובה או שבגדו בך, אני חושבת שהוא מתבייש בעצמו שהוא עושה את ה, אבל זה חזק ממנו. צריך להבין ממה זה נובע, ושלמוח שזה בסרטונים ולא בבגידה ממשית שבה הוא מקיים יחסים עם מישהי אשכרה.

אתם חייבים לדבר, ואת חייבת להפסיק לחשוב שנפל העולם על ראשך. 

אמנם לא הגבתי פה, אבל אני ממש עוקבת 

מחכה לקרוא שאת בסדר יותר

פרק 33 – שיח על פורנוגרפיה עם נערים.

אמנם הכותרת מדברת על נוער, אבל הפרק עוסק גם במבוגרים.

החלק הרלוונטי לשרשור הזה:

אנשים מצפים לדבר אחד ממערכת היחסים הזוגית שלהם, ולדבר אחר לגמרי מהצפייה באינטרנט. מערכת היחסים והצפייה נותנות כל אחת מהן משהו אחר לנפש, והן כלל לא מתחרות זו בזו.

כלומר הצפייה לא באה להשלים חוסרים מהזוגיות והיא לא באה על חשבון הזוגיות, אלא היא באה לתת אדרנלין ודופמין, לשחרר אמוציות מיניות ולתת דרור לפנטזיות לא אפשריות וכו' (כל מקרה לגופו).

המסקנה היא לא שהצפייה סבבה וצריך להשלים איתה, אלא שאין לראות בה לכשעצמה כמעידה על הזוגיות או על האהבה לבת/ן הזוג. ההתמודדות עם הצפייה היא התמודדות עצמונית, החתונה והקשר הזוגי כמעט ולא עוזרות פשוט כי הן כלל לא מתחרות על אותן הדברים.

ולגבי זה שהסתיר ממך -  כדי לעודד את בן/ת הזוג לספר (כמו גם את הילדים), צריך שיהיה בבית שיח פתוח ורגיש ו(כמעט) נטול האשמה. מי שמפחד על עתיד משפחתו לא יספר לעולם.

וכפי שכבר נאמר:

ואני אוסיף - נשואים טריים

אני חושב שכל אדם צריך לדעת מה הקווים האדומים שלו שעליהם הוא לעולם לא יוכל למחול,

וכל דבר שלא עובר את אותם קווים אדומים (אפילו אם הוא מתקרב אליהם ומאוד מאוד מכעיס ומעליב וכו') - צריך שיהיה לגביו שיח פתוח וכן ושהצד השני יידע שהוא תמיד יכול לבוא ולספר.

לכן,

אם אני יודע שאני אוהב את הילד שלי ולא אנטוש אותו ויהי מה, אני תמיד אגיד לו שהוא יכול לספר לי כל דבר שעשה - אפילו דברים חמורים מאוד - כי אני תמיד אוהב אותו ואני רוצה לדעת רק בשביל לעזור לו (גם אם לפעמים העזרה תהיה ללמד אותו לקח על ידי כעס/עונש וכו').

אם אני יודע שאני אוהב את אשתי אפילו אם היא תעשה א' ב' ג', אז אותו דבר - אני צריך שהיא תדע שהיא תמיד יכולה לספר לי אם זה קורה, ושאני אשמח לדבר על זה ולעבוד על זה ביחד אם צריך וכו'.

אם יש משהו שאני לעולם לא אוכל להבליג עליו (נניח אם אשתי תרצח מישהו...), אני בהחלט לא אגיד לה לגביו שהיא יכולה לספר לי הכל ונעבור את זה ביחד.

כלומר זה לא משהו שמפרקים עליו נישואין

האנטרנט חסום?

מה שרשמתי למעלה....

וגם בריא בעיני. עברת דבר קשה ופגיעה באמון, זה הזמן שלך לראות איך לכאוב ולהתרפא.

האמירה שאני קוראת מדי פעם שמפנה נשים פגועות וכאובות עד עמקי נשמתן,

להתעלם מהכאב שלהן ולעזור לבעל שלהן להתמודד עם זה שהוא פגע בהן היא בעיני במחילה נוצרית ועקומה.

ואדרבה, בעל שעיניו בראשו יבין טוב יותר כמה הוא פוגע בבית שלו ובזוגיות שלו

כשיראה כמה באמת אשתו כאובה ופגועה, במקום בעל שעלול לטעות לחשוב

מתוך ההכלה וההבלגה של אשתו שזה דבר שהיא בסך הכל בולעת בטוב.

והפוך על הפוך, דווקא זה יכול לתת לו יותר כח להתגבר להבא, ההבנה של הצער הכאב והפגיעה שהוא עלול להביא.

אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

אבל צריך להיות סדר כללי ושגרה בריאה.

המגבות על הספה זו רק דוגמה קטנה.

זה לא העניין של הבלאגן,

זה החוסר הטוטאלי בגבולות והזריקה הכללית על כל דבר שקשור בשגרה וסדר וחינוך נכון ובריא לילדים. 

ההתנהגות שלו בבית בבית

מושפעת מהיחסים שלכם?

אולי הוא עושה דווקא?

אפילו לא  במודע..

ואת "אולי" מנסה להחזיק את הבית

ולכן זה משדר גם לילדים.

אבל זו הפסיכולוגיה בגרוש שלי..

טיב היחסים ביניכם כמובן...

בין התנהלות הבית בנוכחות כל אחד מההורים

מכמה סיבות אפשריות

אחרי שמבינים את זה

ניתן לקבוע איך לתווך לילדים את הגבולות גזרה 

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.