טוב אז.... אולי ייצא לי קצת ארוך..
פגשתי מישהו כמה פעמים, התחלה כזו של קשר, אבל היתה לנו היכרות בעבר אז זה קצת אחרת....
הוא הראה המון המון התלהבות ועניין, לי הדברים האלו לוקחים קצת יותר, זה לא שאני מנוכרת אבל צריכה קצת להכיר לפני....
היו לנו שיחות ארוכות ועמוקות, בסך הכל היה די טוב.
בפעם השלישית שנפגשנו הוא התאמץ מאד, הבעתי את ההערכה שלי לזה, באיזשהו שלב בפגישה הפסיק לדבר איתי ועבר להתעסקות בטלפון, הרגשתי שממש לא מצליח להישיר מבט. לא הצלחתי לגרום לו להיות איתי. זה היה די מתסכל וכך הסתיימה הפגישה.
אחר כך ניסיתי לברר את זה ולא הגיב. כך במשך מספר ימים, עד שקיבלתי הודעה ממנו שהוא עובר דברים עם עצמו, קשה לו להסביר אבל ממש רוצה לדבר איתי ולא יודע איך, אין לו מושג איך לאתגר אותי, איך לגרום לי לרצות, ועוד ועוד, ושבסך הכל הוא מרגיש שאני גורמת לו ל"מצוקה".
אז זה ממש מבאס. נכון, לא הייתי עדיין במלוא ההתלהבות, אבל כן הבעתי עניין, זה משהו שלוקח לו זמן להיבנות (לפחות מבחינתי...) ואז זה אמיתי, ולא התלהבות שטחית שקשה לי לזייף.
לא יודעת אם זה נכון להעיד על עצמי, אבל אני טובה יחסית בניהול שיחות, טוב לי עם שיחות קלילות, יודעת להפיג מתח, נזהרת שלא להיכנס לפינות בעייתיות, לא חופרת בשאלות נוקבות (בכל אופן לא בהתחלה..) משתדלת להקשיב ולהכיל וגם לא להביע ביקורת יתר (גם אם היא קיימת..)
יש לי המון שיחות טובות ביומיום וגם עם בחורים שמעידים על זה הרבה, אבל קרו לא מעט פעמים שהרגשתי שבחורים "מפחדים" ממני. לא מצליחה להבין את הסיבה.
וגם לא מצליחה להבין את הנטייה הזו להתלהבות שיא על ההתחלה שהופכת אתכם לכל כך רגישים, עד שכל תנועה קלה מערערת.
אשמח לתובנות
