איך מחזקים ילד?סליל
הבן שלנו בן ארבע וחצי. ילד מהמם, סקרן, חייכן, רגיש ועדין.
יש לו המון חוזקות, אבל בגן קצת קשה לו.
יש המון ילדים, וממה שאני שומעת, עבורו זה קצת ג'ונגל.
הוא אף פעם לא מרביץ, לא מציק.
אבל הוא טוען שילדים מציקים לו.
דיברתי עם הגננת, לא נשמע שזה משהו מכוון דווקא כלפיו. אלא פשוט יש גם ילדים כאלו בגן, וגם איתם צריך להתמודד.

השאלה איך אני מלמדת אותו להתמודד?
בבית הוא פורח, כשמזמינים חברים הביתה, הוא ממש שמח. אני מרגישה שבגן חסר לו ביטחון. הגננת גם אמרה שהוא הרבה פעמים יושב בשקט, לא יוזם משחק עם חברים. אבל בבית הוא מאוד יוזם.

אז אנחנו מנסים לחשוב איך לחזק אותו.
בעצם יש כאן שתי שאלות:
1. איך אתן מלמדות ילד להגיב להצקות? איך מגיבים אם מישהו מרביץ לי? מה אומרים כשמישהו צוחק עלי?
2. איך נותנים לילד ביטחון? איך מראים לו את התכונות הטובות שלו שירגיש שהוא שווה? שידע שהוא כיפי, שהוא ילד טוב, שהוא חבר טוב, שנעים איתו. איך גורמים לו להרגיש חזק ובטוח בעצמו, גם בלי כוח?
היי וואו נשמע לא פשוט בתור הורהעוד אחת!
הייתי קודם כל מנסה להסביר לו שזה לא מכוון כלפיו. שלילדים האלה אולי קצת קשה ..
דבר שני , להזמין חברים הביתה ! זה כל כך חשוב לילד. גם אם קשה לו להתחבר אותי בבית במקום הנוח ירגיש יותר בטוח.
עוד רעיון שעולה לי.. לשלוח עם הילד משחקים שהוא יכול לשחק עם חברים..
תודה רבה!סליל
זה באמת משהו שאנחנו מנסים להגיד לו. שהם התבלבלו, שזה באמת לא בסדר שהם מתנהגים ככה. שמה שמשנה זה מה שהוא חושב על הקלמר / בקבוק / קופסה שלו, ולא מה החברים חושבים.

לגבי חברים, זה ממש נכון!
ננסה לחשוב על עוד חברים שהוא יכול להזמין, ולא רק השלשה הקבועים.
אצלנוהמקורית
אני מלמדת להגיד לגננת ומדברת איתה. ובמקביל מלמדת אותו שמי שמציק לו שלא ידבר איתו ולא יהיה חבר שלו. אם זה משו לא פוסק, הייתי מלמדת אותו גם לענות.

לגבי הבטחון - פשוט חיזוקים חיוביים על התנהגות טובה, מידות טובות. מחמאות והרבה. אנחנו עושים את זה מגיל קטן.
תודה!סליל
זה בגדול מה שאנחנו עושים, אבל מרגישים שזה לא מספיק לו. הוא צריך יותר הכוונה איך להגיב, כי הוא פשוט בורח אבל זה רק מעודד יותר הצקה.
כשניסיתי ללמד אותו להגיב בחזרה, הוא אומר שהם לא אוהבים שמציקים להם. (ברור, מי אוהב?)

ולגבי מחמאות, חשבתי שאנחנו אומרים המון. אבל כנראה לא מספיק. זה כנראה צריך להיות מדוייק יותר. וואו איזה חבר טוב אתה, איך אתה דואג לאח שלך, היה לי ממש כיף לדבר איתך עכשיו, ראיתי ששמת לב ל.... בקיצור, על מעשים ספציפיים ולא באופן כללי
אנחנו עשינו איתו האמת גם ממש סימולציותהמקורית
של כל מיני סיטואציות. ייאמר לזכות בעלי
סימולציות זה רעיון מעולהסליל
תודה!
לא להציק חזרה, להדוףמיקי מאוס
נגיד אם ילד בא לעשות משהו לא נעים- לדחוף אותו
אם ילד אומר משפט לא יפה אז לענות לו "לא אכפת לי" או "אני לא רוצה לדבר איתך"

לא בטוחה שזה מספיק בשביל שבאמת ברגע האמת זה מה שהוא יעשה, אבל שידע שמותר לו, ושהוא צריך להגן על עצמו, ובסוף זה יחלחל

סימולציות נשמע כמו רעיון טוב באמת
זה מה שניסינו להסבירסליל

אם ילד מרביץ לך, אל תשאר במקום. אתה יכול לדחוף אותו בחזרה. ועל זה הוא ענה שהם לא אוהבים שמציקים להם...

משהו ששמעתימכחול
אולי מעינת נתן, לא בטוחה

שכשאומרים לילד איך להגיב (נניח להדוף, לברוח, להחזיר) והוא לא מצליח לעשות את זה, הוא מרגיש עוד יותר רע. כי גם הציקו לו, וגם הוא לא עמד בציפיות של ההורים.
לכן עדיף לחשוב איתו ביחד על רעיונות, שיבואו כמה שיותר ממנו, ושיהיו כמה רעיונות, לא שיש דרך פעולה אחת שהוא חייב לעמוד בה.

בהצלחה 💕
תודה❤️סליל
את צודקת
באופן כללי השיח שלנו הוא מאוד כזה, של שאלות וחשיבה ביחד.
אבל במקרה הזה, אני מרגישה שהוא צריך יותר הכוונה מאיתנו, כי כשמדברים על זה הוא לא יודע איך להגיב.

אז זה באמת לא נאמר כהוראה כמו שכתבתי, אבל כן דיברנו על כמה אפשרויות תגובה, וזו אחת מהן
אמנם הבנות שלי כל אחת רולה, שיהיו בריאותחגהבגה

אבל כן קורה שמציקים להן.

תלוימה אופי ההצקה. נגיד הבת שלי באה ואמרה שאחד הילדים קרא לה שמנה. עכשיו זה מושג שבחיים לא שמעה בבית אנחנו ממש משתדלים בכלל לא להכניס את השורש הזה בשיח, והיא רחוקה מלהיות שמנה, אפילו שמנמנה לא.

אז קודם כל כשהיא סיפרה לי פשוט צחקתי, אז הגדולה אמרה אמא זה לא יפה העליבו אותה ואת צוחקת? אז אמרתי, אם זה היה נכון את צודקת, אבל זה בכלל בכלל לא נכון, זה כמו שיגידו לך את כסא, תיעלבי? אז היא נקרעה מצחוק והבינה שאין קשר אליה.

זה סוג אחד.

סוג אחר שצוחקים על משהו שבאמת קיים או סתם מנמיכים. מנסה לתת להן כלים איך לענות ומה לעשות- קודם כל יש ילדים אחרים שישמחו לשחק איתך, ונותנת דוגמאות במיידי.וגם נותנת פתרונות פרקטיים שהם לאו דווקא משחק בחברה, קודם כל להגיד לגננת כשמישהו מציק, וגם להחליף משחק, לבחור לעשות משהו אחר.

בהצלחה רבה, זה באמת ממש לא פשוט בתור הורה לחשוב על הילד שלך מתמודד ככה בתוך הסיטואציה..

מהממתסליל
תודה רבה על העצות.

זה באמת קשה לי לחשוב עליו בסיטואציה, מצד שני מבינה שאלו החיים ולכן מנסים לחשוב איך ללמד אותו להתמודד
וכמובן הרבה תפילותחגהבגה

שה' ישמור על הנשמות הטהורות שלנו...

מסכימה! אבל מוסיפהבימבה אדומה
הכלים להתמודדות שאנחנו עוזרים לילדים שלנו לרכוש ולתרגל זה ממש רצון ה' ואחת הסיבות להבאת הנשמות האלו לעולם. ללמוד להתמודד. כל אחד עם מה שה' מביא לו. זה השליחות שלנו בעולם בתור הורים (נכון שהיינו משלמים כסף מרובה כדי שהילד היקר שלנו לא יחווה עצב וצער... אבל זה החיים ולומדים איך לחיות עם הצער שיש בעולם!)
אני ממש מתפללת שאני נותנת להם עצות נכונות..חגהבגה


לגמריבימבה אדומה
יש המוןב מה להתפלל עלצזה.
אני מוצאת את עצמי לפני שאני עונה על שאלות מטלטלות, אומרת לעצמי בלב "יהי רצון שתשים לי בפה את המילים הנכונות!"
בול!!!חגהבגה


תודה לשתיכן!סליל

אתן ממש צודקות, וזה לגמרי חלק מהחיים ולכן אנחנו כהורים רוצים לכוון אותו

עוקבת גםבשורות משמחות
בעיקרון אנחנו כהורים כן אומרים לו להחזיר במכות, בתיאום כמובן עם הגננת שדווקא למזלנו כן רואה את זה ומשדלת אותו להגיב בסיטואציות כאלו ולהגן על עצמו ולא מתוך אלימות לשמה. וגם שלחה אותנו לייעוץ הכוונה בהתפתחות הילד שנוכל באמת לדעת איך להגיב ולכוון אותו בפן הזה.
בפועל הוא מתקשה מנטלית בקטע החברתי.
כשחברים מגיעים אלינו או שנפגשים איתם הוא פורח ושמח איתם, אבל מה ששמתי לב שבהתחלה הוא לא יודע ליצור שיחת קרבה, משתמש בדר'כ בלספר משהו שבעיניו 'יכול לעניין חבר' אבל הוא לא בכיוון ואז כאילו משחקים ביחד אבל עד שנוצרת שיחה מעניינת זה בדרכ' מהחבר.
אולי זה בגלל שהוא הבכור שלנו... ואחים קטנים יותר קל להם בעניין הזה.

חיזוקים והעצמה אנחנו עושים איתו, לא חושבת שמשפיע על המצב בגן, כי שם הוא יותר צריך להתמודד עם ההמוניות, וגם קשה לו במעברים..
אז בעיקר ביטחון עצמי
יכולה לשתף מהניסיוןמקקה
גם אצלי לבכור היה מורכב בגן, במיוחד בשנתיים הראשונות. הוא היה מפרש כל דבר כהצקה ומגיב בהתאם, ובתמורה הילדים התלוננו עליו הרבה לגננת. החוויה שלו הייתה שמציקים לו ולא שהוא מציק.
גם ראיתי את הקושי בהבנת הסיטואציה כשחבר היה בא...
באתי לעודד שעם הגיל זה ממש השתפר. עדיין קיים אבל הוא כבר לא מגיב במכות ולמד ממש להתמודד.
נשמע די רגילאביול
כל ילד יש לו את האופי שלו. גל הילדים שלי ביישנים יותר במסגרות, לא חושבת שזה משהו בעייתי. לוקח להם זמן להיפתח .
אני אומרת להם כל פעם שמישהו מציק חהן- ישר להגיד לגננת. ואם זה חוזר על עצמו, אני מדברת עם הגננת ומבקשת שתטפל בזה.
אני אומרת להם גם שמותר להחזיר למי שמרביץ לי, אבל לא חזק. תמיד שנאתי את ההורים שאומרים את זה בתור מורה, אבל אז ראיתי שאחרת הם ילדי כאפות...
עונה על 1. על 2 צריכה תשובות בעצמי...אודיה.
השניים הגדולים שלנו הפכים מהבחינה הזאת

לגדול היינו צריכים ממש להגיד, שאם מרביצים לו שירביץ בחזרה, שיצעק, שידחוף. כי הוא היה ילד כאפות קצת.

לשני אנחנו צריכים להגיד מיליון פעם לא להרביץ, לדבר עם יש בעיה, ללכת לגגנת...

אלה איזונים בהתאם לילד.
שאלה, באמת מנסה להביןחגהבגה
למה להרביץ בחזרה?
למה לא ללכת לגננת ולהגיד, להתרחק?..
עונה מהמקום שלימתחדשת11
לפעמים ילדים לצערנו יכולים בלי משים ובלי מודע ממש לפגוע ועד שהגננת מגיעה זה כבר מאוחר מידי
ילד צריך לדעת להתגונן ולשמור על עצמו
אני אומרת לדחוף בחזרה או לברוח- זה נורא תלוי סיטואציה לא תמיד אפשר לברוח. במקרים מסוימים למשל אם לוקח לך צעצוע באמצע משחק אפשר לפנות לגננת
אבל לא להשאר במקום, ומי יודע מה יהיה הנזק

ילד שכל הזמן מרביצים לו, ובכל פעם הוא ניגש לגננת
והגננת אומרת די ומספיק ואנחנו לא מרביצים בגן שלנו
אם לא ניתן לו כלים להתגוננות
יקרו, לרוב, אחד משני הדברים:
א. הוא כבר לא יוכל להיות "ילד הכאפות" והפעם יחזיר, מתוך כעסים שהצטברו וכאן הסכנה גדולה יותר
או ב. שימשיך לא להחזיר ותיגרם לו פגיעה בנפשו/ גופו או גם וגם
מסכימה שצריך להגיבחגהבגה

אבל אני אישית (חלילה חלילה לא מתוך שיפוטיות לאף אחת!!), ראיתי בתור מורה כמה ההנחיה הזאת של הורים יכולה להיות הרסנית, ממש כך.

אז מה הכוונה שלי בלהגיב- לחסום עם היד, להגיד תפסיק זה לא נעים לי...

אני לא יודעת אולי קל לי לדבר וכשהבן שלי יגדל בע"ה, אם חלילה יציקו לו אולי גם אני אנחה אותו להחזיר... לא יודעת...

אני חושבת שזה טוב כקו הגנה ראשוןהמקורית
אבל אם גם זה לא עוזר, וזה קורה - אז להחזיר
אני מסכימה שבמצבי קיצון ילד צריך לדעת גם להחזירחגהבגה

השאלה שלי פה היא האם לתת את זה כהנחיה גורפת מהתחלה ישר לכל מקרה- כל פעם שמרביצים לך תחזיר?

אז בעיניי לא.המקורית
להחזיר זו לא המילה המתאימה בעיניימתחדשת11
אלא להגיב.
כלומר
לברוח
לקרוא לגננת
ולפעמים כן. להגיב ולהחזיר


אבל ללמד את הילד שיש אופציה אחת שהיא לקרוא לגננת , בעיניי זה לא נכון
גם הגננת מוגבלת ביכולת התגובה שלה,
וגם.. בסופו של דבר אף אחד לא יכול להכיל ולהכיל אם דוחקים אותו לפינה וזה בעיניי עלול להיות יותר הרסני
לצערנו יש מקרים מאוד קשים של בריונות
שמגיעים לרמת התקיפה המינית בתוך כותלי המוסד הלימודי ממש!! שלא נדע..
מסכימה לא אמרתי רק לקרוא לגננתחגהבגה

ללכת, להגיד זה לא נעים לי, וכו'...

אני חושבת שתקיפה מינית זה כבר דיבור אחר לגמרי, מאשר ילד בגן שחברים מציקים\מרביצים לו.

שם בהחלט הייתי מלמדת הגנה עצמית בסיסית, מכוונת וחזקה על מנת לפגוע ולהכאיב כדי שאפשר יהיה לברוח

בעיניי, גם להגיב ממש להחזיר.מתחדשת11
לא רק ללכת או להגיד לא נעים
לגבי התקיפה המינית- לא חושבת שהובנתי. קורה שהילד שמציקים לו הכי הרבה גם מותקף מינית
ילדים לפעמים עושים את זה בלי משים
מבחינתם זה צחוק ועוד דרך לרדת על אותו ילד "כאפות"
מבחינתו זה צלקת לכל החיים
הבן שליסליל
סיפר לי שילד הרביץ לו, והוא פשוט עמד במקום ולא עשה כלום, עד שילדים אחרים אמרו את הילד המרביץ לגננת.
הוא ילד שמאוד נענה לכללים, ולכן הוא אף פעם לא מרביץ בגן. אז במקרה כזה, אני כן אוסיף כלל חדש - אם מישהו מרביץ לך, אתה יכול לדחוף אותו ולהרחיק אותו ממך. לא כדי להכאיב לו בכוונה, לא כ"להחזיר". אבל כן כדי להגן על עצמו.
אם הוא עומד בכלליםהמקורית
זה מזכיר לי קצת את הבן שלי, וצריך לעבוד על גמישות מחשבתית.
נגיד, אצלנו- אמרנו שאלימות זה קו אדום וצריך להימנע מכך. אבל לא בכל מחיר. ואז פירטנו לו - בתור התחלה, להגיד שזה לא נעים לו, להתרחק ולומר לגננת.
ואם זה חוזר על עצמו - אז להגיב

אצלנו אני רואה את זה בהמון דברים שאני צריכה לתווך לו את האםור בין השחור ללבן
כן זו הכוונה שליחגהבגה


רק לשים לב שזה לא מוסיף מטען של אשמה -סופי123
למה לא החזרת? למה אתה ילד כאפות? יש ילדים שלא יודעים להחזיר, יש ילדים שמפחדים,וזה בסדר כי בחברה מתוקנת ילד בן 5 לא צריך להתמודד לבד עם אלימות, אמור להיות שם מבוגר שמשגיח (ועם זאת, כל ילדיי למדו או ילמדו הגנה עצמית)
זה לא נאמרסליל
כהאשמה, זה נאמר כאופציה נוספת להתמודדות.
אבל את צודקת שצריך לשים לב איך אומרים ומה
בתור אמא לילד החזקולוחחאמאשוני
מסכימה מאוד שיש ילדי כאפות שצריכים לדעת להחזיר ולפתח עמוד שדרה.
ילדים חזקים קולטים את השבריריות ומנצלים את זה.
ועונשים וחינוך לא עוזרים בכל גיל
(נניח 5-8 זה גיל שכמעט לא רלוונטי לדבר להיגיון)
ילדים שמערבים את המבוגר האחראי בכל עימות נתפסים חלשים אף יותר.
יש סיטואציות שצריך לערב ויש סיטואציות שצריך פשוט להיות עם עמוד שדרה.
סתם לדוגמה ילד מוציא לך לשון, אתה נפגע ורץ לגננת או מוציא לשון חזרה?זרו
דווקא ההתגוננות הפיזית (להחזיר מכות) מפתחת את החוסן הנפשי.

בתור אמא לילד המרביץ יכולה להגיד ששנים הבן שלי גם סבל.
כי הוא היה חננה בננהאודיה.
ישב ובכה כי הרביצו לו
נשכו אותו
חטפו לו

אז היה לנו חשוב לתת לו את ההבנה שהוא לא חסר אונים. הוא יכול להחזיר.

היום הוא כבר גדול יותר והוא כמעט ולא מרביץ בחזרה.
קורא למבוגר שיטפל בבעיה.
הבנתי אותךחגהבגה

תודה שהגבת!

כיוון נוסף שאולי רלוונטיnorya
מתאים לכם חוג ג'ודו?
אני רואה שזה מעלה את הביטחון העצמי, נותן תחושת מסוגלות כבר מהשיעורים הראשונים. הכלל הוא שלא מרביצים סתם אבל לומדים להגן על עצמי, ואפילו רק במודעות אני חושבת שזה משנה את ההתנהלות.
תודה!סליל
אני חושבת שהוא עוד קצת קטן לזה, לא?
גם ככה הוא חוזר עייף מהגן, והוא הולך לישון בסביבות 19. אז להוסיף חוג זה נראה לי קצת עמוס.
זה תלוי מה יש אצלכם...norya
וכמובן תלוי בלוז שלכם וביכולת..
אצלי בני 3 ו-5 הולכים לחוג. מאוד נהנים ונתרמים. בגיל הזה רוב זמן החוג עושים פעילות גופנית כמו ללכת כמו חיות, תופסת מסוגים שונים וכד', וגם מכניסים החזקות ובלימות. יש לנו חוג ב-16:30 אז זה מושלם מיד אחרי הגן.
אני רואה שהם מקבלים שם ביטחון, שהם יודעים איך להגן על עצמם אם הם יצטרכו, ואפילו שהם יודעים איך ליפול בלי להפגע מדי... וזה גם נותן גאוות יחידה🙂 בעיקר הגדול נתרם מזה מאוד, שגם עליו חששתי שיהיה ילד כאפות.
נכון זה מתאים מגילאים קטנים ורעיון מעולה ממשמתחדשת11
הכי חשוב לדעתי בלחזק ביטחון של ילדסופי123
זה לקבל אותו באופן שלם ומלא כפי שהוא.
ילד מסתכל בעיניים של אמא ושם הוא רואה את ההשתקפות של עצמו, ואיך שאמא רואה אותו - ככה הוא רואה את עצמו. יש אנשים אסרטיביים ויש פחות , יש עומדים על שלהם ויש פחות, יש פתוחים וחברתיים ויש פחות. מה שהופך אדם למאושר הוא הקבלה העצמית ולא תכונה כזו או אחרת.
ולא התכוונתי חלילה לומר שאתם לא עושים את זה, רק שכתבו לך פה המון דברים נכונים וזה לא ראיתי שכתבו, אולי פספסתי ובעיני זה הבסיס להכל.
תודה רבהסליל
זה לגמרי נכון, ואת זה אנחנו מנסים לעשות
לגבי 1, מסכימה מאד עם ההמלצה על סימולציותקמה ש.
בס״ד

הרבה סימולציות, עם כל מיני מקרים שונים.

- ללמוד לצעוק ״די״ באופן אסרטיבי.
- לעבוד על שפת גוף אסרטיבית (כמו לשים את היד קדימה בתנוחה של ״עצור״).
- ללמד באלה מקומות בגוף ניתן להרביץ בחזרה (עם הדברים הנ״ל לא עובדים) ואיפה לא (ראש, איברים פרטיים, בטן). ולתרגל גם את ההרבצות האלה (קחי כרית כדי להגן על עצמך ושהוא ינסה להדוף אותך / לדחוף אותך / לתת מכה עם היד או עם הרגל...)

- וגם סימולציות של לגשת לגננת! לגבי זה מפרטת לך מתוך משהו שלמדתי מפסיכולוגית לילדים:

* אפשר סימולציה ישירה (את הגננת והוא הילד)
* אפשר דרך משחק. את בקצה המסדרון והוא בקצה השני. הוא צריך להגיע אלייך בריצה ולהגיד לך ״X מציק לי״. כל פעם שהוא מגיע אלייך הוא מקבל מדבקה / פצפוץ שוקולד...
* אפשר דרך בובות. את מחזיקה בובה אחת והוא בובה אחרת. אפשר שעוד בובה תהיה הילד המציק. ומשחקים צנה של הצקה-קריאה לעזרה. זה יכול לעזור כי זה מייצר ״הרחקה״: מדברים על משהו ׳תיאורטי׳, במשחק, עם דמויות דמיוניות. לפעמים יותר קל לגשת לנושאים כואבים בצורה עקיפה כזאת מאשר לדבר על הילד עצמו.

כך או כך או כך, סימולציות הן דבר נהדר כי זה גורם *לגוף* ללמוד ולזכור את התנועות, את שפת הגוף ואת טון הדיבור - כך שבזמן אמת זה הרבה יותר ״מוכן לשליפה״. זה מה שעושים גם בסדנאות להגנה עצמית למבוגרים אגב, מהסיבות האלה.

טוב מאד שדיברת עם הגננת! גם אם היא לא רואה משהו מיוחד, אני מניחה שמעצם השיחה היא עשויה להיות קצת יותר במודעות עליו ולהשגיח קצת יותר.

ובכללי, את אמא מהממת @סליל!!! אלופה שאת ערנית ומנסה לקדם את הילד המתוק שלך גם בזה! את מעניקה לו כלים לכל החיים!!! ❤️
שומרת לי לקרואאוהבת את השבת
💗קמה ש.אחרונה
אני רוצה לשאול שאלה שמעניינת אותי לגבי משפחותפרח חדש

מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,

מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?

הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים

ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד

אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..

אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?

זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?

יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה

לא נעים לשאול אותם ישירות

אז שואלת פה

אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃


 

 

דווקא אצלנונעמי28

בצד של המשפחה של אמא שלי, היא כך כך גדולה (14 אחים) כבר בכלל אין קשר ומעקב בין הבני דודים ואפילו האחיינים

מרוב שהיא גדולה כי כל אחד עסוק במשפחה שלו.


ומצד האבא שיש רק שני אחים ומעט בני דודים, יותר ריאלי להיפגש והקפדנו יותר לשמור על קשר.

איזה חשקים היו לכן בהריונות? והם היו שונים בכל הרימעיין34
הריון?
🤣🤣🤣יהלומה..
מרגישה כבדהאפרסקה

אני מרגישה שאני מתניידת כמו איזו סבתא. כשאני יושבת אין לי כח לקום, בבוקר אין לי אנרגיה לצאת מהמיטה, כשאני הולכת אני לא מצליחה ללכת בנחת רק חושבת מתי ההליכה תסתיים.

והמשקל שלי סבבה, הכי נמוך שהיה לי בשנים האחרונות (61). וכשאני מבשלת נגיד במטבח אני עומדת בסבבה, כנ"ל כשאני מנקה.

אבל בכללי מרגישה שכל פעולה דורשת ממני משאבים שאין לי. בעבודה אפס מוטיבציה, בקושי גוררת את עצמי לעשות את המשימות הכי דחופות. אחרי העבודה, אם אני לא מתחילה ישר לנקות ולבשל, אני נזרקת על הספה ולא מצליחה לגרד את עצמי. אתמול בערב עשיתי קניות באושר עד, חשבתי לעצמי שעוד דקה אני מתרסקת על הרצפה מעייפות.

אני לוקחת ברזל וויטמין די (שאר הבדיקות יצאו סבבה), לא עושה ספורט בכלל רק בעבודה הולכת כל היום. יש לכן איזה רעיון? כיוון מה יכול לגרום לזה? ואולי אני סתם בטטה?

צריך להציב גבולות ברוריםזוית חדשה

לומר - אני לא זמינה מחוץ לשעות העבודה ופשוט לא לענות לטל' אם הוא מתקשר.

אם הוא מבקש משהו "ב5 דק'" שבפועל לוקח שעתיים, לומר לו את זה. "בסדר, אני אעשה את זה, אבל זה הולך לקחת לי שעתיים."

"אל תדאג סיכמנו שאעשה xyz ואעשה זאת. אין צורך להזכיר לי."

אני מנסה לאכול בריא. באמת.מאוהבת בילדי

אבל קשההה לי בלי שוקולד.

ולא. 2 קוביות לא מספיקות לי.

עם האוכל אני מסתדרת, עם הנשנושים פחות...

מה אתן אוכלות בתור נשנוש שהוא ללא סוכר וללא קמח?

אני רגילה לאכול עוגות ושוקולד, לפעמים חטיפים.

 

החלפתי את זה בסודה, פירות וירקות, מה עוד?

תודה ניקזמני

לגבי המייפל והדבש וכו' לא רוצה להגביל את עצמי יותר מדי בהנקה... אבל בהחלט גם מבחינה קלורית עדיף להתנזר לגמרי

המלצה למשהו מעניין לצפות בו?ytrewq
לבטטה בחודש תשיעי שרובצת כל היום עם הטלפון 🤦🏾‍♀️

סיימתי עכשיו לראות המירוץ למיליון, ממש אהבתי! לא חייב להיות בסגנון. מה שכן, אהבתי שקללות צונזרו, לא היו יותר מדי יחסים בין גבר לאישה (וגם אם כן זה היה ממש שולי ולא חלק מהתוכן) והלבוש של הנשים היה נסבל יחסית...


אני לא מצליחה לראות עונות ישנות יותר, אם מישהי יודעת איך אפשר לראות, אשמח! 

תכף יש דה ווייס אם את בקטעכנה שנטעה

רוצה לפרט מה הסגנון שאת אוהבת? אולי ידייק יותר.

ועוקבת לבטטה בחודש שביעי שמחפשת משו מרגיע כשהקטן נרדם.

לא מעניין אותי שירה...ytrewq
מקפיצהytrewq
ווארט ראית? יש שתי עונות.מתואמת
כןytrewq
פאוור קאפל, מעניין (לא יודעת כמה מתאים מבחינת לבושסטודנטית אלופה
ותוכן)
מה זה?ytrewq
קונספט דומה, אבל הזוגות הם באמת זוגותמרגול

ונשארים באותו מיקום

אבל יש משימות כל פעם וכזה…

יש סוטאז שמתאים ליותר מעלות.. (לנו יש של פוד אפיל)בת מלך =)
טעית בשרשור 🙃ytrewq
אני נורא אוהבת תכניות בישולאבי גילאחרונה

יש לחיים כהן השף תכנית בערוץ 11

שום פלפל ושמן זית העונה החדשה

כל פעם מראיין אדם אחר..

נורא מצחיק ויש בחיים משהו מאוד מרגיע.


אבל בכלל כשיש לי זמן אני מול תכניות בישול כאלה ואחרות 

תכונת ריצוי שבי כלפי חמותי, שהפכה לאנטיהדרים

אז אני וחמותי בדרכ מסתדרות פלוס פלוס ברמת שיתופים התייעצויות וכו, בשנה האחרונה מאז שלא חזרנו לצפון לאחר "סיום" המלחמה, חמותי נעשתה עוקצנית מהרגיל- תמיד הייתה זורקת הערות אבל מאחרי המלחמה ובייחוד מאז שהבן שלה לא חזר צפונה אלא נשארנו במרכז.

סה"כ היא אישה עם לב טוב מאוד, אמא וסבתא מדהימה, אבל מתערבת יותר מדי ומרשה לעצמה לשאול הכל, כנל לגבי חרדת נטישה שלה ורצון תמיד להיות מעורבת והסבתא הכי טובה (אוי ואבוי אם לאחד הנכדים כיף יותר בצד השני), גם כשהיינו גרים לידה בצפון היה לה קשה אם היינו מספר ימים ברצף אצל המשפחה שלי (שהיו רואים אותנו אז אחת לכמה חודשים).

כתוצאה מהמלחמה המשפחה שלי יותר נתראה איתנו ופחות הם בגלל המרחק, אנחנו לא גרים ליד שום צד אבל הצד שלי יותר קרוב עדיין אז יוצא שפעם בשבועיים נגיד אחותי באה לישון פה מביאה מתנות לילדים וכו וזה פשוט צורם לה .

היה יומולדת לבת שלי השבוע וזה היה בתאריך של בעלי , לא הזמנתי אותה ליומולדת של הבת שלי , זה היה בעיקר עם חברות, ואמא שלי ואחותי הגיעו ע"מ לעזור לי , נודע לה על זה (דרך בעלי לאחר שחקרה אותו למרות שביקשתי שלא יגיד ע"מ לא לצער אותה, מה גם שלא הזמנתי את אמא שלי מראש והיא באמת הגיעה לעזור לי כי אני בשבוע מטורף של ארגון שני ימי הולדת פלוס תינוק שמוציא שיניים), וגם הסיבה העיקרית שלא הזמנתי כי אם הם היו באים מהצפון הם היו נשארים לישון ולא התאים לי לארח (אציין שבכל מהלך המלחמה החלפנו את תפקיד חמי וחמותי ואירחנו אותם ואת אחים של בעלי כמעט בכל החגים כל שנה כי שכרנו דירות בתור מפונים והם היו במלונות ). בקיצור עשתה סרט לבעלי למה לא הוזמנו אנחנו גם סבתא וסבא, וכל זה בידיעה שהיא על רמקול כדי שאשמע , ואח"כ שאלה אם אמא שלי עוד אצלנו - כאילו מה אכפת לך ???

גרמה לבעלי ריב איתי ערב יום ההולדת שלו שאמא שלו צודקת ושאני אנטי אליה בזמן האחרון - (אצלו אנטי זה לא להתייחס אליה כמו אמא שלי בול, למרות שאני כל יומיים מחייגת אליה, יש וידאו קבוע עם הנכדים, ועוד), ולי נמאס לרצות אותה היא אישה שמפחדת שהנכדים והילדים לא יעניקו לה מספיק תשומת לב כמו שהיא רוצה וזה כבר משפיע לי על החיים גם מרחוק תמיד צריך ללכת בתפר הדק בין שלום בית לבין ריצוי שלה .

אני ובעלי רבנו לצערי מול הילדים במקום לחגוג לו בסוף יצא מעפן יצאנו איתם לאיזה נשנוש ביישוב וחזרנו בלי לשיר יומולדת ובלי כלום, הכל בגלל העקיצות שלה . ואכן שנים שלמות שגרתי שם ריציתי אותה והיום אני מגיעה למצב שמצד אחד מרחמת עליה כי. בינה שזה ממקום של חוסר הרצון לעודף יחס הזה, מצד שני לא מסוגלת יותר לסבול שיחות ממנה וכל הערה הכי קטנה שפעם הייתה עוברת לידי, היום גורמת לי לכעס ולרצון להתרחק ממנה .

דוגמא מלפני כמה שבועות - אמרה לבן שלי קניתי לך מלא הפתעות אבל תקבל אותן רק אם בכל פעם שאתה מתקשר לסבתא השנייה תתקשר גם אליי. אשכרה ילד בן 4 מניפולציה רגשית . ובעלי מאוד דומה לה באופי (רק מעודן יותר ברוך השם) אז מלא פיצולים שלנו שהוא מבין אותה לפני שהוא מבין אותי , היום כעס על הבן שלנו שלא רצה לדבר איתה אמרתי לו אתה לא יכול להכריח אותו לדבר עם סבתא אם הוא לא רוצה (כמובן רק אחרי שהיא ניתקה), ובטח שלא לכעוס על ילד אלא לכבד את רצונו

דוגמא נוספת בחג מסוים הודענו כשבועיים לפני החגהדרים
שבסוף לא נגיע, והגענו שבת לאחר מכן לא דיברה איתי כל השבת החמיצה פנים אמרה הילדים שלכם יחזירו לכם כשיגדלו, ואחכ אחרי שבוע שלא התקשרתי אליה תקפה אותי שחבל מאוד וככה מתחיל נתק משפחתי, וגם כשאמרתי לה שתפסתי מרחק כי היא כעסה אז היא אמרה אוקיי אבל שהגזמתי (כלומר היא עושה מעשים שגורמים לאנטי ואז נהיית הקורבן)
וואי, אחותי... זה נשמע ממש ממש מאתגריעל...

באמת מניפולציות והתנהגויות לא הגיוניות,

שבמקום לקרב רק מרחיקות וממש ברור התחושות שלך.

 

השאלה הגדולה היא איך את ובעלך נמצאים יחד באותו הצד ושהוא מבין אותך.

כי כרגע- הוא בעצם נתון בין 2 נשים שהוא אוהב וזה ממשלא קל עבורו.

את צריכה לחשוב בחכמה איך הוא מגיע להבנה של התחושות שלך ומצליח לשים לאמא שלו את הקו האדום, ברגישות אבל באופן ברור

נשמע קשוחכולנה
אם את בקטע להבין את הצד שלה אז מניחה שהיא נכנסה ללחץ לאבד את הקשר עם הנכדים, אם היא מבוגרת יש גם עניין של הקצנה שבאה עם הגיל. כמובן שלא צריך להסכים לכל גחמה שלה, אבל אם היה פעם קשר טוב בינכן אולי את יכולה לראות איך את נותנת לה את היחס ותשומת הלב שהם עדיין חשובים למרות המרחק, לפני שהיא דורשת אותם.

אוינעמי28אחרונה

באמת נשמע קשר מעיק ומניפולטיבי.


אני חושבת שמה שחשוב הוא שאת ובעלך תהיו באותו ראש מולה. להבין ולזהות את המניפולציות ולקבוע כללים איך להתנהל מולם.

משפטים או התנהגויות מסוימות שלא יזינו שוב ושוב את השרשרת הזאת.

נשמע שזה מפעיל אותו יותר מאשר אותך ואת יודעת לזהות את המניפולציה.


הייתי אפילו מתייעצת נקודתית עם איש מקצוע כי אלה דפוסים ידועים ויש ממש כללים איך להתנהל מולם.

התקנת התקןניקזמני

מחייב דימום? ז"א אם אני אחרי מקווה אז בהכרח אאסר?

 

תלוי בפסיק. כלומר לרוב יש דימומים קלים אבל אם אתרק לרגע 1
אחרי טבילה. לפי הפסיקה אצלנו זה לא אוסר
לא בהכרח. אבל אין לדעת מתי יתחיל לך דימום הסתגלות.עניינית
ההמלצה להתקין בימי הוסת כי כך יותר קל להתקין.
לא מחייב, אבל ממה שהבנתי בדר"כ כןסטודנטית אלופה

לי היו כמה ימים של כתמים, התקן לא הורמונלי.

לא בהכרח, לפי הפסיקה שלנו זה לא אוסר.

תבררי מה הפסיקה אצלכם

לא מחייב דימום. אבל יש פסיקות שעצם ההתקנהפרח חדשאחרונה

של ההתקן אוסרת

אז תבררי מה הפסיקה שלכם. 

שקיפות עורפית בן או בתעדן1000
שכחתי לשאול את הרופאה מה היא חושבת אם זה בן או בת מה אתן חושבות לפי התמונה

אף פעם לא הבנתי איך מתמונה כזו אפשר לדעת ממתקית

חחח
אבל בכל אופן הקפצתי לך.
נראה לי שרופאות או טכנאיות רנטגן יכולות לזהות.

אני לא חושבת שבזווית הזאתכמהה ליותר

של העובר אפשר לזהות את המין...

גם אני לא חושבת שאפשר ככהרק טוב!
אולי הצאט ידע?!
אומרים לפי הזווית כלפי מעלה יותר לכיוון בןעדן1000
וכלפי מטה יותר לכיוון בת
ככה מישהי אמרה לי גם והאמת צדקההלוואייי
אז לכאורה זה נראה בת אבל אני סתם אומרת אין לי שום ידע בתחום..
זה לא נראה כלפי מעלה?עדן1000
לא מבינה בזה..אולי..הלוואיייאחרונה
בדרך כלל אי אפשר לדעת בוודאות בשקיפותהלידה שלי

אולי יעניין אותך