אין לי כוח לספר את הסיפור ולפרט,
אבל אני כלכך עצובה ומתוסכלת..
הבטיחו לי כולם ואפילו אתן שהלב מתרחב, שאוהבים במידה שווה, שזה יקרה בוודאות באופן טבעי, שאוהב אותה כמו את הראשון, והנה שנתיים וחצי אחריי וזה לא קורה.. כנראה שאני סוג של מפלצת.. כל כך עצובה.. מרגישה שצריכה כל כך להתאמץ כדי להרגיש אליה משהו.. היא כל כך קשה ומתישה, מרגישה לצערי אפילו שבאיזה מקום מרגישה אליה גם רגשות שליליים שממש בלתי נסבלת, מעיקה ממש סליחה ששופכת את רגשותי באופן כל כך חשוף אבל לצערי אלה רגשותיי, בעלי גם מחפש אותי על קטנות איתה שלא עושה הפליות וזה עוד יותר גורם לי להתרחק ממנה,
מותשת.. התעייפתי מרגשות האשם.. ומה עם השלישי שעוד רגע צריך להיוולד ואמא שלו לא יודעת אפילו מה זה לאהוב יותר מילד אחד?
פליז אל תציעו טיפול לא יכולה ללכת לטיפול אין כסף וגם בעלי ממש אנטי הדברים האלו.. הלוואי שלמישהי מכן יש נחמה או משהו חכם לומר.. בבקשה אל תשפטו.. מי שרוצה לומר משהו רע אשמח שעדיף שלא תגיב כי אני במילא במצב רגיש מידיי..


אבל לא יודעת אם זה מעשי לכם...