אבל הפואנטה היא חשובה לדעתי

אף אחד לא חייב לה כלום

לעצם פואנטה זה טבעי מאד להיות מרוכז בעצמך ובתוכניות שלך ולא לחשוב כל הזמן על הצרכים של האחרים, מי שיחשוב כך ישתגע לגמרי.

נכון, יש צרות לאנשים סביבנו, את רובם אנחנו לא יודעים, וגם אלה שכן - בדרך כלל אין לנו כלים לעזור.

זה קשה לקבל יחס כזה
מחברים, שקרובים אליך
ש"נשכחת" מהם. כואב

בתחושה שלי, להפך.
רוב האנשים שסביבי זוכרים ומנסים להיות 'טובים' אחד לשני.
מה שכן, בהכי פשוט, לא כולם מבינים בשידוכים,
לא כולם באמת יעשו את זה בצורה יעילה וטובה

וגם באמת שמתי לב
שלכל אחד יש את הצרה שלו,בעולם הזה
כמו שאתה מנסה כל הזמן להזכיר ולרמוז להם,
כי זה מה שמעסיק אותך בראש ובלב,
הראש שלהם כל הזמן עסוק בבעיה שלהם,
זה טבע העולם.
לא כולם פנויים לזה מאלף סיבות

(אלה קשיים בשלום בית ואלה מחכים לילדים
היא על סף גירושים והיא אלמנה ואלה הבת שלהם חולה או ילדה מיוחדת
והם נראה שהכל בסדר כלפי חוץ, אבל האשה בדכאון אחרי לידה ואין סוף בעיות וקשיים
שאי אפשר לתאר.)
עכשיו ברור שזה לא תירוץ, כי לכל אחד יש קשיים
ואנחנו צריכים קצת 'לצאת' מעצמנו או יותר נכון להתחבר לעצמנו
(הכאב של השני אמור להיות כאב שלנו, לגמרי)
אבל אולי זה עוזר להבין קצת את המקום שהשני נמצא בו
לדעת שגם הוא עובר סרטים
שמעסיקים לו את החיים

ועוד משהו, בכללי הרבה יותר קל לנו לשים לב ולתת,
לבנאדם שמעריך את הנתינה שלנו
מאשר בנאדם שרואה אותה כמובנת מאליו
ולא מוקיר טובה ולפעמים אפילו להפך.
זה קשה לרצות ולנסות לעשות טוב ולקבל מזה רק
כאפה לפנים והדיפה ואחרי זה עוד מצפים ממך
להמשיך לעשות טוב.

אנחנו אוטמטי, מגייסים את הכוחות שלנו לאיפה שחווינו חווית הצלחה 
ולא איפה שקיבלנו הדיפה
נראה לי זה גם אחריות שלנו, בתור רווקים
להיות אמפטים למה שהנשואים עוברים
ולהודות להם באמת,עם כל הלב,
על כל נסיון או השתדלות שהם כן עושים
הם לא חייבים לנו כלום!
 

"אני שם בצד את הסיפור עצמו ומתייחס לפואנטה שהוא רוצה להעביר"

וצריך אומץ להציע להם לא בגלל הפדיחה אלא בגלל שתצטרך להצטדק ולהסביר למה בכלל אתה חושב שמתאים וכו וכו..?

ולקבל תגובות של - "אז מה היא הוא בן ואני בת" וכו... במקום תודה והערכה על כך שחשבת... (בהנחה כמובן שלא זו הסיבה להצעה, אלא קצת יותר, גם אם לא ביטחון מוחלט בהתאמה)

היו פעמים שהייתי יכולה לחשוב על הצעה, אבל רק הידיעה שאצטרך להתגונן ולתרץ למה לדעתי זה מתאים (והרי בטור שלו הוא מותח ביקורת בדיוק על זה - על מקרים של סיכוי קלוש) מנעה ממני להציע...

האחריות היא ממש לא רק על החברים הנשואים, אלא גם על רווקים (כמובן לא כולם..) שלפעמים מתנהגים כאילו הם עושים טובה...

יש המון מקרים שבהם אני לא מכיר מספיק אחד הצדדים כדי להציע

היו מעט מקרים שבהם פניתי לאחד הצדדים ואמרתי "יש מישהי שהיא כך וכך, אם אתה מעוניין אשאל אותה" אבל פחות כ"הצעה" ויותר כסיפור

לדעתי היה טוב אם היתה דרך לעדכן "תדעי שיש בחור כזה וכזה וכדאי לך לפגוש אותו" בלי שיהיה לזה המטען הרגשי של "הצעה". אבל אין דרך כזאת וזה בלתי אפשרי, ועם זה צריך להתמודד

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי