לדוגמה, אם מוסד המשפחה "לכל החיים" יפורק, אז סביר שבחור יוכל למצוא מישהי לזוגיות בלי מחויבות ארוכת טווח (ולהיפך). וברגע שנמצאים בזוגיות לטווח קצר, יש 1 פחות אנשים שנמצאים בלי זוגיות בכלל 2 יותר אנשים שמתחילים לטווח קצר ונשארים.

אבל זה לא פתרון, וסביר מאד שהנזק גדול מהתועלת

יכול להיות גם פתרון בתחום ההצעות - אבל גם שם, הרבה זוגות נפגשו לא בגלל שידעו זה על זו אלא בגלל שמישהו שכנע, ואת זה אי אפשר שכולם ישכנעו את כולם לצאת עם כולם.

יותר הגיוני שאדם שמחובר לעצמו ולעצמיות שלו יתחתן יותר בקלות מאשר אדם שחי אידאולגיה

"הפרטיות" משמשת ליראת שמיים/עבודת השם, במידה מסויימת.

אם אכן הבן דוד ההרבה יותר אינטלגנטי של אלגו הוא כל כך מוצלח, הוא ימגר 90% מתופעת הרווקות תוך חודשים ספורים.

הוא יוכל לזהות זוגות שקל להם להתחבר ולהגיע עד לשלב החתונה, ופשוט יחבר ביניהם. בהנחה שיהיה לו מספיק נתונים זה ממש קל. יהיו כמובן כאלה שכרגע אף אחד לא יתחבר אליהם בקלות, או הם לא בנויים כרגע לחיבור קל כזה, והם יצטרכו יותר עבודה. זה ממש לא מופרך. מה שצריך זה מודל שמסוגל לזהות יכולת להגיע לחתונה מרצון תוך חודשים ספורים (נניח 85% הצלחה. זה הישג מטורף עבור שדכן). מאד מורכב אבל לא בלתי אפשרי.

AMICO, זה בעצם חבר

אילו היה מדובר בחיפוש עבודה, הרווק המצוי היה שולח קו"ח למיליון מעסיקים פוטנציאליים ואף שוקל רילוקיישן לחו"ל במידת הצורך. כשמדובר במציאת בת זוג, לפתע היקפי ההשתדלות והמאמץ נהיים צרים למדי. 

קודם כל, זה פשוט לא נכון. האדם הסביר לא ישקול מעבר לחו"ל בשביל משרה שיש כמוה בארץ. ואם קשה למצוא, והוא יודע שבחו"ל יש יותר - אני מניח שיש מוכנות להשקעה דומה בזוגיות.

שליחה של קו"ח למליון מעסיקים פוטנציאליים לא דורשת מאמץ ולא מחויבות. במידה והבקשה נענתה, יש בהחלט מחשבה עד כמה העבודה כדאית ומתאימה.

אמנם נכון, יש הרבה יותר מוכנות להכנס לעבודה שלא מתאימה בדיוק - אבל הרבה פעמים פשוט מהסיבה שאם זה לא יתאים לי אעזוב ואף אחד לא מחייב אותי להישאר. בזוגיות הסיפור הזה מסובך הרבה יותר.

בנוסף, עבודה לא דורשת מעורבות רגשית. אדם שעושה את חובותיו בעבודה יכול להיות אפילו עובד מצטיין; מקום עבודה שמשלם משכורת ותו לא, הוא מקום עבודה נפלא. אבל בן זוג ש"עושה את חובותיו" ולא מניע אצבע יותר מזה, הוא בן זוג נוראי.

לא להיות לחוץ, להיות לפנים.
בכל המובנים.
(גם במובן של יותר פנימיים, להפעיל סדר עדיפוית שקול.
לא לוותר על דברים מהותיים
אבל לחשוב בהגיון מה אני מעדיף? שאישתי תתלבש בסגנון קצת אחר או להתחתן בגיל 40?
מה אני מעדיפה שהוא יהיה קצת זייפן או שתהיה לי משפחה קטנה יותר וכד',
להיכנס לקשר ולחשוב יותר 'איך' מאשר 'אם', לתת אמון באנשים ובעולם)

וגם במובן של לא להיות בלחץ מזה.
כשזה יבוא זה יבוא.
לא לדחוק את הקץ,
הרבה פעמים אנחנו מאבדים את עצמנו לדעת
וחוסמים את עצמנו מלהיגאל, רק מלחץ

הבלחיז"ם שטבעו בנו ממקום תכליתי וטהור
בדיוק זה שמפריע לנו להתקדם בביטחון ואמונה

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!