ושאני מתבקש לענות שוב ושוב על אותם טענות.
אנסה לרכז כאן את הטענות והמענות (ואני מתלבט כמה עוד אמשיך את הדיון, דיון שמתחיל להיות חזרתי הוא מתיש):
עשיתי מאמץ רציני לסדר את הדיון ולנסות להקיף את הטענות. מבקש מחילה אם לדעתכם לא הצגתי את עמדתכם וטענותיכם באופן הנכון או החסרתי דברים חשובים מדי. אתם כמובן מוזמנים להעיר.
הטענות של @הסטורי@הסטורי ו@ארץ השוקולד:
א'- למה חוגגים את חנוכה? לפי הטענה בפתיחת השרשור חנוכה הוא הוכחה שניצחון גשמי של עם ישראל, הוא סיבה לתקן חג.
ב'- המלכות של החשמונאים- בחטא יסודה. על פי הרמב"ן.
ג'- סופה של מלכות החשמונאים- בדברים חמורים בהרבה.
ד'- הרמב"ם מציין את מלכותם (למאתיים שנה, שכוללת את ינאי והורדוס) כסיבה לקביעת החג.
ה'- קביעת הלל היא רק על הצלה מעבדות לחירות או ממוות לחיים. ואם אני רוצה לטעון שיש עוד סיבה אני צריך להוכיח את זה.
ו'- אי אפשר לקבוע הלל בלי מלכות. ולכן כנראה שהעיקר זה שהמלכות היא של ישראל ולא משנה אם הם צדיקים.
ז'- מחנוכה מוכח שגם על גאולה לא שלמה אפשר לקבוע חג והלל.
תשובות על הדברים:
א'- החג הוא לא על הניצחון הגשמי. החג הוא על הניצחון הרוחני.
מלכתחילה הסיבה לפתוח במרד היתה הגזירות נגד המצוות וחילול המקדש.
היום שבו נקבע החג הוא היום של טיהור המקדש. לא יום שמסמל אירוע פוליטי או התרחשות גשמית כלשהי.
גם תפילת על הניסים, אמנם מזכירה "גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים", אבל היא לא מזכירה את עלייתם של החשמונאים לשלטון כמשהו משמעותי. המשפט שלפני גיבורים ביד חלשים - הוא "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך...", והמשפט שאחרי הוא "טמאים ביד טהורים, רשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך". והשיא של התיאור הוא טיהור המקדש והדלקת הנרות.
גם הנס שחז"ל מזכירים בגמרא, נס פך השמן, הוא נס שקשור למקדש וכל כולו מציין דברים שקשורים לטהרה ולמקדש. אם עיקר ההודאה היא על הניצחון הגשמי, אז הנס הזה כלל לא מייצג את האירוע האמיתי.
כמו כן, כמו שאמרתי בתגובות אחרות, אני חושב שחלק מהסיבה לקביעת החג (ובמיוחד לקביעת מצוה מיוחדת) זה לא סתם שקרה נס ולכן יש סיבה למסיבה, אלא שבנס הזה יש שני חידושים ביחס להיסטוריה של עם ישראל עד אז- שהנס נעשה על ידי איתערותא דלתתא של עם ישראל שיצאו למסור את נפשם במלחמה על הקשר שלהם עם ה'. (זה עצמו שני דברים - גם שה' התערב באיתערותא דלתתא, וגם שיש כאן מסר שמי שנלחם על הקדושה מנצח, אפילו כשזה גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים.)
(אגב, גם בפורים יש חידושים שהופכים אותו למיוחד: היבט מסוים של מלחמת עמלק שהתחדש, הדור קיבלוה, הצלה שהיא בתוך הגלות ולמרות שנראה כאילו ה' עזב אותנו ("ישנו עם אחד"...). יש קשר כמובן בין המרכיבים הללו, ואכמ"ל.)
תמיד היה ברור לי שאלה דברים פשוטים. הופתעתי שאני בכלל צריך להסביר ולבסס אותם.
ב'- ראשית, כיון שעיקר הנס, וכן החג עצמו, בכלל לא קשור למלכות, אז אופיה של המלכות לא רלוונטי. העיקר שגזירות היוונים בטלו והמקדש טוהר. (לרמב"ם אתייחס בהמשך. כמו שאתה יכול לראות בטענות למעלה- הקדשתי לו סעיף)
ולגופו של ענין- כמו שהבאתי בשם הרב נבנצאל, זה לא ברור שדעת הרמב"ן מוסכמת.
(וכל שכן אם אתה מדייק מכל פרט שהרמב"ם מוסיף ויכל שלא לכתוב- שמדובר במשהו טוב, אז הרמב"ם אומר במפורש "והעמידו מלך מהכהנים", ואז יוצא שהוא חולק על הרמב"ן.)
וגם אליבא דהרמב"ן- זה שהחשמונאים חטאו לא אומר שהם היו רשעים.
וזה גם לא ברור (אפילו אליבא דהרמב"ן) שיסודו של השלטון היה בחטא. יתכן שבתקופה הראשונה- תוך כדי המלחמה- לא היה אפשרי להעביר את ההנהגה, ורק אחרי שהמלכות התייצבה, אז הם היו צריכים להעביר את המלכות. והחטא לא היה בייסוד השלטון, אלא בכך שלא העבירו אותו בהמשך.
ג'- כמו שכבר כתבתי בסעיף הקודם - עיקר הנס ועיקר החג לא קשורים למלכות, ולכן מה קרה עם המלכות בהמשך לא רלוונטי. כמו כן- הדבר העיקרי- גזירות נגד התורה, לא חזר על עצמו. ואתייחס לזה עוד בהמשך, בהקשר לדברי הרמב"ם.
ביחס לב' וג'- אני אוסיף עוד שאם נקבל את ההשערה שהצעתי (שלדעתי היא נכונה) שחלק מהסיבה לקביעת חנוכה זה החידושים שיש בו, אז ודאי שהעובדה שאחר כך היו דברים אחרים זה לא כל כך קשור, כמו שכתבתי שפסח, גם בעומק הגלות, מאיר את אור הגאולה העתידה. ככה חנוכה מאיר גם למשל בתוך מחנות סיביר- את אור הניצחון נגד "להשכיחם תורתך".
ד'- הרמב"ם. אז בואו קודם נצטט את הרמב"ם המלא:
"בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות; וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלהי אבותינו, והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני.
וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ"ה בחדש כסליו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור."
ועכשיו אלך צעד אחר צעד.
בכל הסיפור הארוך הזה, יש משפט אחד שמדבר על המלכות. ככה שקשה ללמוד מכאן שהמלכות היא הענין הגדול של חנוכה. ובודאי שאי אפשר לומר שמי שיגיד שזה פרט שולי לא הבין את הרמב"ם. מי שיגיד כך פשוט נותן משקל אחר לחלקים שונים בדברי הרמב"ם.
אילו הם לא היו מקימים מלכות, או אילו היא לא היתה מחזיקה מאתיים שנה, האם לא היו מתקנים את החג על עצם הצלחת המרד בביטול גזירות היוונים הקשות וטיהור המקדש?
(לצורך הענין, כדי לנטרל את טענת 'עבדי אחשוורוש', בא נניח שהם היו מגיעים למצב כמו ימי השופטים- "בימים ההם אין מלך בישראל", לא גוי ולא יהודי.)
לגבי עצם הטענה שרואים מכאן שהרמב"ם מחשיב את מלכותם כדבר טוב למרות הבעיות שלה, זה עדין לא אומר שזה דבר שראוי לקבוע עליו חג ולומר עליו הלל. זה רק אומר שבאופן כללי זה דבר טוב וזה חלק משמחת חנוכה.
והאמת שלדעתי קשה להוכיח מכאן אפילו את הטענה שהמלכות הזו היא דבר טוב, ויכול להיות שכל מה שהרמב"ם רצה זה להראות שההישג של החשמונאים היה יציב ולא עראי. זה מאדיר את הניצחון הזמני. בנוסף, בדומה למלכות בית דוד שהיו בה מלכים צדיקים ומלכים רשעים, כך היא דרכה של מלכות שחלק מהמלכים טובים וחלק פחות, אבל כל עוד הקו הכללי של המלכות הוא כזה המחויב לישראל ולחכמיהם- אז בסך הכל זה טוב.
והמחוייבות לחכמי ישראל היתה כל כך ברורה וחזקה, עד כדי כך שינאי המלך שהיה צדוקי, והורדוס שתפס את השלטון שלא כהלכה, נאלצו להרוג את חכמי ישראל כדי לשמור על כוחם הפוליטי.
זה אמנם אירוני- שההרג של חכמי ישראל על ידי השלטון מעיד על כוחם השלטוני, אבל זה עדין נכון.
(אולי כדי להמחיש את הענין, ההבדל בין השלטון אז לשלטון היום הוא קצת כמו ההבדל בין דתי שעובר עבירות לבין חילוני. בימים ההם בפשטות שלטון ישראל היה דתי. גם אם יתכן שהיו פזילות, וגם אם עברו עבירות חמורות. היום השלטון באופן רשמי הוא חילוני (או אולי מדוייק יותר לומר- חילוני מסורתי), ואינו מחויב לתורה.)
ה'- אילו הדין שהלל הוא על הצלה ממוות לחיים או מעבדות לחירות, היה דין שמופיע במקורות בצורה עצמאית כדין מדיני הלל, אז היה חידוש באמירה שיש דברים נוספים שאפשר לקבוע עליהם הלל. (ועדין זה לא היה שולל אותה בהכרח.)
אבל אין זה כך. אין לנו לצערנו אף מקור שמסכם את דיני הלל. יש לנו רק מקור שמובא בדרך אגב על דיני פורים, שם הגמרא מנסה ללמוד מקל וחומר מפסח לפורים שבפורים יגידו הלל.
לאמיתו של דבר, הלל אומרים גם בחגים האחרים, ולכן בהכרח שיסודו של ההלל אינו דוקא בהצלה כזו או אחרת. ולכן תיאורטית יתכן פשוט שחכמי ישראל החליטו שחנוכה הוא מספיק מיוחד.
אבל אפילו לשיטתכם, אפשר לומר שכן יש כאן הצלה, הצלה משמד רוחני- ושהיא נחשבת כמו ממוות לחיים- גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, ולכל הפחות היא כמו הצלה משעבוד.
ו'- נניח שאני חייב להסתדר גם עם התירוץ בגמרא שמחייב שלא נהיה עבדי אחשוורוש.
עדין אפשר לקבוע הלל גם בלי מלכות, העיקר זה שאנחנו עבדי ה' ולא עבדי מישהו אחר, ועל ידי מרד החשמונאים הפסקנו להיות עבדי אנטיוכוס. ולומר שהחשמונאים הם כמו אנטיוכוס, זה נראה לי גם הרמב"ן לא העלה על דעתו לומר. כמו שכתבתי, לא כל מלך שחטא הוא מלך רשע. ובפשטות מספיק שהחירות תהיה זמנית כדי לקבוע את החג, שהרי גם היציאה ממצרים לא היתה הגאולה האחרונה.
ז'- אני לא אגיד שזה לא נכון, רק שתי הסתייגויות: א'- לא רואה קשר למילה 'גאולה'. גם על ישועה לא מושלמת אפשר לומר הלל ולקבוע חג, נכון בהחלט. ב'- לדבר קטגורית על "ישועה לא מושלמת" זה קצת קשה, כי ברור שלא על כל דבר נקבע חג, והשאלה היא על מה כן ועל מה לא. וזו כבר שאלה הרבה יותר קשה, ואני חושב שמחנוכה קשה להוכיח לתחום של יום העצמאות.
