אשמח לעצות ותמיכה מנשים חכמותאנונימית באהב"ה

הבכור שלי בן 16. ילד מאוד מיוחד ומאתגר- מחונן, עם הפרעת קשב (מהסוג המרחף, לא הפעיל) וקרוב לספקטרום האוטיסטי (שלחו אותנו לאבחון, הפסיכיאטר אמר שהוא גבולי, הפסיכולוגית אמרה שלא. אבל בהחלט יש לו מאפיינים בכיוון). בחצי שנה האחרונה התחילו לו אפיזודות של דיכאון שהגיעו לשיא בסוכות עם נסיון התאבדות.

חוץ מזה היה יש לו עבר של גניבות (רק מאיתנו- אבל בסכומים של אלפי שקלים, עד שפשוט חסמנו כל גישה שלו לאמצעי תשלום שלנו) ושל בריחות מהבית.

בגדול אנחנו נפגשים קבוע גם עם רופאת הילדים שלו,  גם עם הפסיכיאטרית (הוא לוקח תרופות גם להפרעת קשב וגם לדיכאון), ולפני חודש הוא התחיל טיפול רגשי וגם אנחנו נפגשים עם המטפל שלו להדרכת הורים.

אבל יש לנו הרגשה ששום דבר לא באמת מתקדם לשום מקום. כלומר- התרופות עובדות, זה בטוח (היה שבוע שהוא לא לקח אותן, וחטפנו ריבאונד מטורף. כמה ימים אחרי שחזר לקחת ההשפעה שוב ניכרה היטב). מצד שני, הטיפול והשינויים ההתנהגותיים שאנחנו עושים בבית- לא מזיזים לו בכלל. הרבה פעמים אני מרגישה שהוא הולך לטיפול כדי לסמן וי, שלא נשב לו על הגב, וזהו. ממה שאנחנו שומעים מהמטפל- לא נשמע שקורה שם משהו מהותי (בעיקר הבן שלנו מנסה להציג מצג שווא מסוים, ואנחנו צריכים להראות למטפל שמה שקורה זה עולם אחר לגמרי. אבל ממש אין שם פתיחות. וזה מטפל שהבן שלנו בחר אחרי פגישות עם 3 מטפלים אחרים...).

אנחנו ממש הולכים על ביצים לידו כל פעם שהוא בבית, חושבים אלף פעם לפני כל מילה ובולעים מיליון צפרדעים- וכל שינוי ההתנהגות שאנחנו כ"כ מתאמצים ללמוד וליישם- לא מקדם אותנו לשום מקום, רק מביא אותנו לעייפות נוראית ותחושת רווחה ענקית בכל פעם שהוא יוצא מהבית.

באיזשהו מקום, אני משערת שאם נחזור להתנהלות הקודמת, תהיה התדרדרות.

אבל להשקיע בלי סוף (זמן, כסף והמון אנרגיה נפשית) רק בשביל לא להדרדר- זה כ"כ מייאש ומתסכל.

הכי מתסכל זה כשההשקעה בו באה על חשבון הילדים האחרים. וזה קורה המון. רק הבוקר הוא התפוצץ, ושנינו היינו כ"כ מגויסים לשים לב אליו ולהגיב מדויק ונכון (כי כל מילה לא במקום- יכולה להוביל ליומיים-שלושה של היעלמות מהבית או הסתגרות בחדר בלי לצאת מהמיטה), ששכחנו משהו קריטי שהיה לאחותו. בעלי כל הזמן טוען שאם הילד לא רוצה לעזור לעצמו- אין סיבה שאנחנו נשקיע את כל חיינו בלעזור לו. מצד שני- הוא הבן שלנו. איך אפשר פשוט לוותר עליו?

 

אנחנו ממש אובדי עצות.

וואו נשמע ממש קשוח.דיליה

זה גיל סופר מורכב וקשה...

אין לי ממש עיצות חוץ ממשפט ששמעתי היום ממשהו חכם. 

הגיל הזה עובר.......

לגבי המטפל להערכתי זה נשמע ממש טוב.

אם זה המטפל שהילד בחר והוא יכול להציג שם משהו אחר זה מעולה בעיני (אם הוא מכסה ומציג צצג שוא חיובי) כי זה אומר שזה מה שהוא רוצה להיות...

אבל אולי אני טועה

וואו נשמע ממש קשוחתהילה 3>
שולחת חיבוק גדול ❤️❤️❤️

קודם כל בטיפולים רגשיים קלאסיים חודש זה לא הרבה זמן כדי לראות שינויים משמעותיים. ויחד עם זה כן כדאי להיות עם יד על הדופק ולראות אם זה טיפול שנכון בשבילכם.
כדאי כן לשתף את המטפל בתחושה שלכם לדעתי, וגם לבדוק אם התדירות של ההדרכת הורים מספיקה בטח עכשיו כשזה התחלה והמצב מורכב.

מעבר לזה תרופה שטובה כמעט בכל מצב-
לאהוב אותו, ליצור איתו קשר טוב ככל האפשר, לדבר על דברים וכו


מצב כזה של להיות על ביצים כל הזמן הוא ממש מורכב וקשה בטח❤️
מקווה שיש לך ולכם את הדרך לשתף ולהתפרק מכל המורכבות הזאת.


מציעה הצעה שאני לא יודעת אם היא באמת מעשית, אולי לחלק את הזמן ביניכם מי "עליו" והשני יהיה באיזשהי הפוגה ועל יתר הילדים.
אולי לפחות בחלק מהזמן זה מעשי

ותנצלו את חנוכה להתפלל לאור וניסים משלכם❤️
נשמע קשה ממשoo
אולי לחפש מסגרת עם פנימייה שמתאימה עבורו?
אין ל עצהמאוהבת בילדי

רק שקראתי ואתם נשמעים הורים קשובים ומהממים ואכפתיים! הוא זכה בכם!!

תצליחו בכל מה שתבחרו. שה' יכוון אתכם בעצה נכונה עבורכם ועבורו...

חנוכה זהו חג של ניסים... המון תפילות!

אולי להתיעץ עם יערה ישורון?רינת 23
חפשו אותה בפייסבוק. היא גם גם כתבה ספר על ילדים עם דכאון וחרדה (החיים הם טריגר) ומדברת הרבה על הצד של ההורים וההתמודדות שלהם מול המערכת.

לא בטוחה אם רלוונטי לכם, יכול להיות שהיא עוסקת במצבים יותר חמורים של ילדים באשפוז פסיכיאטרי וכדו׳
תפני אליי בפרטילמה לא123

יש לי רעיון בשבילך

פתחתי ניק בשבילךחג הניסים
אהובה איזה ניסיון גדול. אני יודעת כי היינו במקום שמזכיר לי את המקום שלכם, עם אחד הילדים שלנו. הוא אמנם היה יותר צעיר, ובלי הקרבה לספקטרום האוטיסטי. בגלל הגיל גם לא היו היעלמויות ארוכות מהבית וגם לא גנבות. אבל היה דיכאון, התפרצויות קשות וגם התנהגויות אובדניות ורצון אובדני. מה שאת מתארת, הללכת על הביצים הזה כל הזמן ממש מוכר לי מהתקופה הארוכה ההיא. וגם זה שההתגייסות למענו באה על חשבון הילדים האחרים. אתחיל מהסוף ואספר לך שהיום הוא ברוך השם במקום הרבה הרבה יותר טוב, שמח וטורף את החיים ברוך השם.
לגבי ההתלבטות שלכם בסוף. השאלה לעניות דעתי צריכה להיות האם כל מה שסיגלתם לעצמכם בתקופה האחרונה, כל מה שאתם לומדים ומשתדלים ליישם, האם אתם מתחברים לזה בלב? האם זה נשמע לכם הגיוני ונכון? אם כן, הייתי מעודדת אתכם להמשיך בקו הזה. אנחנו גם שינינו המון דברים בהורות שלנו כשכל הדבר הזה התפרץ אצלנו. וביחד עם הטיפול, התפילות ועוד, זה בסוף הוכיח את עצמו. זה לקח הרבה זמן, אבל זה היה שווה את זה. כל זה בהנחה שאתם חושבים שהשינויים האלה טובים ונכונים, גם אם הם קשים ליישום. אם מרגיש לכם שלא כל-כך, זה כמובן דבר אחר.
לגבי הטיפול, כמו שכבר כתבו, זה אכן לוקח זמן לפני שרואים תוצאות. קודם צריך להיבנות אמון בין הילד למטפל, וזה לא דבר שבא ברגל. הייתי מציעה להמשיך לתת לזה צ׳נס לתקופה ואם עדיין לא מתקדם בכלל אולי לבחון לעבור למישהו אחר, כמה שזה מתיש ומייאש. אבל אולי לא תצטרכו והוא יתחיל להיפתח אליו והדברים יתחילו לזוז.
איך שאני רואה את זה, כרגע אתם במצב חירום גדול, בגלל הבריחות מהבית ובגלל האובדנות. זה הזמן להיות ממש מגויסים. בעזרת השם, כשתגיעו לתקופה יותר רגועה ושהוא יתחזק נפשית תוכלו להתחיל לשחרר מהדריכות הזאת, כי בזכות כל העבודה שאתם עושים, כבר יהיה לו יותר חוסן וגמישות להתמודד עם תסכולים.

אומרים שאין האסיר מתיר את עצמו מבית האסורים. אני חושבת שקשה מאד לילד בן 16 עם ״כמה תיקים״, אולי אוטיזם, דיכאון, אובדנות וכו, להשתקם בכוחות עצמו. קשה גם למבוגרים, אבל הוא עדיין ילד, ילד שמתמודד עם המון. אני ממש מבינה את הקושי שבעלך מביע, כי זאת סיטואציה באמת בלתי אפשרית להיות בה לאורך זמן, ופשוט בא לנו לנער את הילד ולהגיד לו לקחת את עצמו בידיים. אבל אני מאמינה שבתור הורים, אנחנו כן מחוייבים לעזור לילדים שלנו, כל עוד היד משיגה כמובן. אל תוותרו עליו. תמשיכו לאהוב ולהאמין בו. הרבה ילדים שעברו ילדות מורכבת הפכו למבובגרים נהדרים. מכירה כמה וכמה כאלה באופן אישי.
הדבר המורכב זה שזאת התמודדות מתישה וארוכת טווח. ולכן צריך להיות מצוידים היטב כדי לעבור אותה. כאן אני רוצה לשאול אתכם: מי כאן כדי לתמוך בכם? האם המשפחות יודעות ומספקות תמיכה? סבא-סבתא או דודים יכולים לעזור? להיות מקור לאהבה ולטיפול גם של הילדים האחרים אולי? חוץ מזה, קיימות עמותות שמספקות תמיכה למשפחות של מתמודדי נפש (כמו עמותת מיל״ם), כולל קבוצות תמיכה. שווה גם לבדוק את הכיוון הזה, שלא תהיו לבד בהתמודדות הגדולה הזאת.
רוצה לסיים עם התפעלות אמיתית מהדרך שלכם. אתם עוברים את אחד הקשיים הכי גדולים שאפשר לחוות בתור הורים ונשמע שאתם עושים זאת בגבורה ממש. שומעים את האהבה ואת המסירות שלכם בכל שורה. ה׳ נתן לכם ניסיון גדול אבל הוא גם יתן לכם את הכוחות ואת הכלים כדי לצלוח אותו. בהצלחה גדולה.
רק להגידקמה ש.
בס״ד

שאת גדולה מהחיים.

כי מי שמתמודד עם דברים כאלה קשים - חייב להיות גדול מהחיים.

יש בניסיון שלכם כל-כך הרבה רבדים כואבים!

* הריחופים וכל מה שהם גורמים (מכירה מאחד הילדים שלנו. זה דורש הרבה מאד סבלנות מצידנו ומניחה שגם מצידכם).

* במידה והפרעת הקשה וריכוז באה לידו ביטוי בעוד תחומים - אז גם זה.

* המחוננות, שאמנם ברכה גדולה, אבל מגיעה עם שק של אתגרים. אם זה שעמום בבית הספר ואם זה תחושת שונות חזקה ביחס לסובבים אותנו. זה מורכב...

* המאפיינים בכיוון של האוטיזם.לא ציינת מהם אבל זה בוודאי לא קל. לא לו, כי שוב, זה מציב אותו במקום של שונות ביחס לשאר העולם (ואולי קושי להסתגל לכל מיני מצבים?). ולא לכם, כי זה בטח גורם לכל מיני דאגות לגבי ההווה והעתיד. ואולי גם בא עם כל מיני אתגרים ביום-יום...

* הדיכאון - אוי. זה אחד הכואבים. לראות את הילד כבוי. נשאר בחדר - במיטה! - במשך *כמה ימים*. ילד בגיל ההתבגרות, שאמור להיות בשיא כוחותיו וחיוּתו. זה בטח ממש נורא לראות.

* ההתפוצצויות, שבאות ביחד עם כל השאר. ההרגשה שהכל רגיש לו בטירוף. שצריך לדאוג כל הזמן לסוג של סביבה סטרילית כדי שהוא לא יאבד את זה שוב. הסבלנות, ההכלה וההבנה שצריך לגייס - במקום להתפוצץ עליו בחזרה. כוחות הנפש שנדרשים מכם. העובדה שמן הסתם שאר הילדים עדים לזה וכל המבוכה (?) שזה אולי עלול לגרום לכם. אולי גם הפחד שהם ילמדו ממנו...

* הגנבות בסך *כמה אלפי שקלים*. אמא׳לה. איך מגיבים נכון לדבר כזה? תחושת האמון שנשברת. התחושה שיש כאן משהו ממש רציני, משהו שממש דורש טיפול... השאלה ״איך הגענו למצב כזה?״. איך הוא לא הפנים שזה גם אסור וגם לא מוסרי, בעוד שכל-כך השתדלנו לחנך אותו ואת אחיו לאור ערכים טובים? ומה יהיה עם הילד אם חס ושלום הוא יעשה דברים כאלה כשבוא יהיה גדול? ואת עוד כותבת שזה קרה לא פעם אחת אלא כמה פעמים... אני מניחה שכל פעם דיברתם אליו וניסיתי להשפיע עליו לטובה... ושכל פעם ״התאכזבתם״ מחדש. איזה שובר זה! גם אם כולנו יודעים שנערים לפעמים עושים טעויות גדולות כאלה, זה עדיין ממש שובר כשזה קורה.

* הבריחות מהבית, העילמויות במשך כמה ימים!!!! וואו... איזה פחד. כמה דאגות! איפה הוא? האם הוא בסדר? האם במקום בטוח? האם הוא יחזור בקרוב או שמא זה יהיה ליותר זמן הפעם? עם מי הוא מסתובב כשהוא ככה כמה לילות ברצף מחוץ לבית. ואולי גם תחושה של כישלון (?), איך נהיינו משפחה שאחד הילדים בורח מהבית? ושוב הדוגמה לאחים הקטנים. ושוב חוסר האונים...

* ניסיון התאבדות 💔. בסוכות. בעיצומו של חג, של זמן שאמור להיות שמח. ושמחת בחגך וכו׳. פחד אימים. כאב שאי אפשר לתאר אותו במילים. זעזוע של כח המערכות. הפנמה של עד כמה מצבו של הילד שלנו חמור. סתירה בלחי. איך מתאוששים מדבר כזה? חמלה אינסופית וכעס (?) שמשמשים בערבוביא. כעס על הקב״ה אולי. תחושה שזה כבר ניסיון שלא ניתן לעמוד בו. ולצד כל זה, צורך להתייעץ עם גורמים מקצועיים, לשתף את מה שהיה. להחליט האם משתפים את הילדים או לא. ואם משתפים - איך? להחליט אם הולכים לכיוון של אישפוז של הילד או לא. ואולי לעבור אישפוז בפועל (לא ציינת)... קשה כל-כך, כל-כך, כל-כך...

* לחפש מטפל מתאים. שוב אינטייק. שוב לספר. שוב לפתוח את כל מה שכואב. שוב להתאכזב כי הילד שלכם לא מתחבר. ולהסיע בכל פעם מחדש? וזה מעמיס מאד על הלו״ז המשפחתי. ומאפשר עוד פחות זמן עם ולמען שאר הילדים. ולגלות שגם הטיפול שהוא בחר כרגע לא מקדם, שהילד ממשיך להיות חסום... ומפגשי הדרכת ההורים ששואבים עוד זמן וכוח... ולא כתבת אם הטיפול בתשלום או מסובסד, אבל אם הוא בתשלום, אז זאת עוד הוצאה משוגעת שצריך לממן איכשהו. כנ״ל אם אתם מביאים אותו בפועל. אלה שעות עבודה שחסרות בסוף החודש. כמה מחירים...!!!

* והטיפול התרופתי, שכרוך בלחפש את האבחנה הנכונה. ואת המינונים הנכונים. ולפעמים זה המון המון ניסוי וטעייה. ולפעמים גם בתופעות לוואי, שגם מולן צריך להתמודד...

* ובכללי כל הספקות והתהיות - האם אנחנו עושים נכון? פועלים נכון? זה טוב שאנחנו ככה זהירים ומכילים? או שמא כדאי אחרת? למענו ולמען כל המשפחה. וחילוקי הדעות סביב זב בינך לבין בעלך. כמה בלבול. ומה יהיה עם האחים? שגם מושפעים לוודאי מכל מה שקורה מחד - ומאידך רק מקבלים ״פחות ופחות הורים״? ותחושת חוסר אונים גדולה שכל מה שעושים - לא מתקרב להיות מספיק. ומעין יבוא עזרי............?

* והזוגיות... לא הזכרת אותה, אבל אם אין לכם מספיק משאבים לשאר הילדים, יתכן שגם הזוגיות נפגעת מכל מה שקורה. מרוב זה שאתם חייבים לטפל במה שבוער כרגע. ואם זה אכן כך, זה עוד מקור של כוח שנמנע מכם. ועוד קרקע ליותר מריבות ומתחים חלילה.

ואז את מסכמת וכותבת:

אבל להשקיע בלי סוף (זמן, כסף והמון אנרגיה נפשית) רק בשביל לא להדרדר- זה כ"כ מייאש ומתסכל.

ואני בטוחה שאת מבינה שהדרך לשיפור עובר דרך התייצבות של המצב. ושלפעול כדי שזה לא ידרדר - זה כבר עולם ומלואו!!! שזה המפתח אל הקומה הבאה בע״ה. שזה חשוב ונחוץ ושבע״ה זה יהיה רק שלב בדרך להרבה יותר טוב. אבל עדיין. יש תחושה של תקיעות. פחד שזה יישאר ככה לתמיד חלילה. וכוחות שהולכים ופוחתים, כי כמה אפשר ככה...



וואי נשמה יקרה... טוב מאד שפרקת. זה אמנם לא יתפתור את הכל, אבל זה היה חשוב מאד... שלפחות לא תסחבי יותר את כל זה לבד. כי זה כל-כך המון וזה כל-כך כבד!


אני רואה שקיבלת כבר כמה כיוונים מהנשים היקרות שכאן. אז אני כותבת רק במישור הזה של התמיכה... ולאור כל מה שסיפרת, את ראויה לכל התמיכה שבעולם!!!!!! אז אני שולחת לך המון-המון כוחות ואהבה ומחשבות טובות. ואשמח להתפלל על הילד שלכם בלי נדר, שתזכו, בקרוב ממש, לכל-כל-כל הישועות. ושמכל הגיהנום הזה ייצא אור גדול לו, לילד האהוב שלכם, לכם, לשאר הילדים ולכל הסובבים אתכם.


🧡🧡🧡
איזה אור גדול את! כמה לב!!!קופצת
🤍🤍🤍קמה ש.אחרונה
מזכיר ממש את אחותי..ואילו פינו
יכולה לפרט לך יותר בפרטי מה ההורים שלי עשו.
באיזה מסגרת הוא?
ממליצה לחשוב שוב על אבחון נוסף כדי לקבל אפשרות של מסגרת מותאמת, טיפולים בזול דרך המסגרת..
אחותי נמצאת במקום שפשוט עזר לה לפרוח, וזה היה שלב מאוד משמעותי להורים שלי בהתמודדות איתה.
כמה דבריםרק לרגע 123

א. קשה מאוד מאוד. מצב בלתי אפשרי בו אתם נקרעים בין הצרכים של הילדים השונים, ביניכם כזוג ובין האפשרי לנחוץ... זכרו שאתם רק בני אדם ומי שנתן לבן שלכם את הניסיון הזה, יתן לו את הכוחות להתמודד איתם, ולא עליכם המלאכה לגמור. להיות באמון בו, שהוא יצא מזה, וגם להגיד לו את זה. שאתם איתו כפי יכולתכם, ושאתם מאמינים בו שיגדל ויתפתח מזה בבוא העת.

ב. סליחה שאני תקליט שבור, מרכזי תמיכה למשפחות וספציפית עזר מציון יכולים לעזור לכם בהכוונה לעמותות שנמצאות באזור שלכם ויכולות לסייע במעטפת, אולי חונכות או מועדונית עם הילדים האחרים, אולי בעזרה בבית, אולי ארוחות, לקחת בגדים למכבסה, שלא תהיו לבד מול הכל, כמו כן גם במיצוי זכויות כספיות, "סומכת" מטעם הרווחה, או כל עזרה אחרת בבית זה קריטי כדי שהכוחות שלכם לא יגמרו. אל תצטנעו, אתם נלחמים על החיים של הילד שלכם, וזה לא פחות קשה מאשר אם הייתה לו מחלה פיזית. 

ג. באותו הקשר הייתי מחפשת טיפול זוגי/משפחתי שיעזור לכם לנווט את הכוחות הזוגיים שלכם כדי שהפערים בהתמודדות שלכם לא יפגעו במשפחתיות שלכם, מישהו שיעזור לכם לנהל את המשאבים שלכם וגם להחליט מה המדיניות שלכם. לגיטימי בעיני שכל הורה יתנהל בדרך שונה, אפילו עדיף "יד שמאל דוחה וימין מקרבת" אבל חשוב שזה יהיה בתיאום כדי שתשלימו זה את זו בדרכי הפעולה שלכם ולא תסתרו אחד את השני. למשל - אם הבן מצליח יותר להקשיב לאמא, אז שהיא תהיה במקום יותר "משגיח" ושומר, והאב יתמקד בפינוק לילד החולה, שידע שהוא גם שם, ובדאגה לילדים האחרים או אם השיח עם האבא יותר בגובה העיניים כי הוא שומר על הנפרדות מול הבן באופן טבעי, אז טוב שהשיח ששם גבולות יהיה שלו, רק שהאמא תרכך את זה עם פינוק ודלת פתוחה. אין כאן נכון או לא נכון, ההתמודדות צריכה להתאים גם ליכולות שלכם ולא רק לצרכים של הבן, מה גם שהוא באמת צריך דברים סותרים - גם אמון ועצמאות, אבל גם השגחה מעקב, גם גבולות וגם חסד...  

ד. אם הוא צריך מעקב ויחס צמוד אבל לא עד כדי אשפוז אולי עדיף להכניס מישהו נוסף לתמונה שיש איתו יחסים טובים - דוד, בן דוד גדול, או מישהו אחר בתשלום, שיסייע בשמירה ובדאגה לו. 

אני ממליצה מאוד מאוד ליצור קשר עם ארגון "מש"ה" למניעת אובדנות (אני מסתייגת- לא מכירה אותם מניסיון אישי, שמעתי הרצאות שלהם והתרשמתי מאוד מהמקצועיות ומהריאליות שבגישה שלהם) , הם עוסקים בחיזוק ובהדרכת המעטפת המשפחתית/חברתית ומלמדים אותה בכל מקרה איך לזהות את רמת המסוכנות, ועוד הרבה קודם לכן, איך לשמור על אדם שנמצא בסיכון להיכנס לתחום הזה בכלל, (כלומר איך לחזק שייכות, משמעות ועוד משהו ששכחתי, כדי להרחיק אדם בכלל מתחום הסכנה) זה חינמי לחלוטין. והם יכולים לעזור לכם לחשוב מי מהמשאבים האנושיים בסביבתכם יכול לעזור לכם במשימה. 

 

לא הייתי מבטלת את הטיפול אחרי כל כך מעט זמן, אבל כן הייתי פועלת במישורים נוספים (כפי שציינתי) כדי לא לסמוך רק על מטפל אחד.

בהצלחה רבה רבה!

המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמת

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

יש המון..אביולאחרונה

יכולה להתחיל לפרט, אבל למה שלא תלכו לספרייה והיא תבחר פשוט?

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...