"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" - אפילו אור קטן בכוחו לדחות את החושך ולגבור עליו. אותו כוח חיים גדול שמרומז באורם של הנרות הוא שמבטיח לנו את ניצחוננו. נק' פנימית זו שכל סערות לא יוכלו לה, היא שעוזרת להדליק את החיים כולם. בכל המישורים.
עם הזמן יותר ויותר אנשים מכירים במעלת אותה נק' פנימית, הניצוץ המיוחד הזה. בכל העולם אנשים מחפשים משמעות, משהו פנימי – אותו דבר שיחיה וידליק אותם מבפנים ויתן משמעות לחיים שלהם. תהליך זה של מעבר והפנמה מהחוץ אל הפנים עוד הולך ומשתלם, הולך ונהיה מדויק. דווקא כתוצאה מההסתכלות פנימה, יוכל האדם להוציא את כוחותיו מהכוח אל הפועל בצורה שלמה יותר. כשאדם מצליח להדליק ולהפיץ את האש שלו החוצה, אנחנו יודעים שגם הפנימיות שלו בוערת. כי שם זה המקור.
לעיתים, כאשר אין בכוחו עוד להפיץ, צריך האדם להפוך כיוון ולהתמקד בשמירה על האש הפנימית אשר בבוא הזמן, כשיוכשרו הכוחות, תוכל שוב לצאת החוצה.
כך מבאר הרב קוק זצ"ל (במאמרי הראי"ה) את מה שאנו מוצאים ג"כ בנרות החנוכה. כאשר אין סכנה והגויים לא מאיימים עלינו, יכולים אנחנו להפיץ את אור התורה ולפיכך מניחים את החנוכיה בחוץ כך שכולם יוכלו לקבל מאורה הטהור. אך בשעת הסכנה, כשאין מי שמעוניין באור היהודי, כאשר האור לא מאיר ביופיו ובטהרתו, מניחים את החנוכיה בתוך הבית. מדליקים אנו את הלב בפנים ושומרים על אותו ניצוץ פנימי אשר בבוא העת יוכל שוב להאיר החוצה באור של קדושה וטהרה.
בחיים שלנו, לפעמים הכל פורח וטוב, והאור המדהים שלנו מקרין החוצה. יופי ושמחה מאירים ומפיצים אור וטוב לכל הסביבה. הלב שמח ומאושר!
אך לעיתים סערות - פנימיות או חיצוניות - מזדמנות, רוחות לא נעימות מופיעות ומעיבות. או אז עלינו להתכנס פנימה, להעמיק ולהגביר את אותן נק' פנימיות, עמוקות ויציבות, שודאי נמצאות שם בפנים. עלינו לחזק ולהעמיק את אותן נק', ובבוא הזמן, בהבטחה!, ישובו אותן נק' ויאירו את האור המקסים שלנו.
חנוכה שמח!



