שבועיים אחרי שההורים שלי הודיעו שהם פרודים והיה ברור לי שזה הולך לכיוון של גירושין, גיליתי על הריון ראשון.
שליש ראשון מזעזע, מקיאה כמה פעמים ביום, ירדתי יותר מ4 קילו בחודשיים, הייתי בדכאון, במיטה, מהגירושין וחלשה פיזית ברמות הזויות. הייתה לי רגישות פסיכית לריחות, לא יכולתי להתקרב לבעלי או למטבח וכל ציחצוח שיניים גרם לי להקיא ובקושי הצלחתי להכניס משהו לפה. חייתי על טוסטים בערך, השתדלתי לתמרן סגירות אחרונות בעבודה ובנוסף להתמקד בלסיים את התואר, כשבמקביל אנחנו עוברים דירה וכל האריזות כמעט נפלו על בעלי, ביחד עם זה שלקח שעות נוספות בעבודה כי אני הורדתי אחוזי משרה כי פשוט התמוטטתי.
שליש שני סביר, עברנו דירה ואנחנו מרוצים מאוד ב"ה, מצאנו את עצמנו בקהילה די מהר, טוב לנו ואנחנו מתחברים לאנשים לאט לאט. בעלי לקח על עצמו עומס משוגע בלימודים, ובקושי יכול לעבוד. אני כבר לא סטודנטית, לקחתי על עצמי משרה מלאה ודורשת. הקולגות מדהימות, אבל התפקיד והבוסים פשוט סיוט. חוזרת הבייתה בוכה כמעט כל יום...
שליש שלישי מגיע, כבד, קצת קשוח הצרבות והעמס על הגב והנשימה. מתחיל לכאוב ולהקרין לכל מיני מקומות משונים. כאבים בירכיים עד כדי צליעה, זה לא סימפי אבל לא ברור מה זה כן. ברקסטונים בערבים, והמון ששון ושמחה. בקושי סוחבת את עצמי לעבודה, אבל יודעת שאנחנו חייבים כל שקל אז אני ממשיכה לסחוב, עוד קצת וחופשת לידה ואחריה נעשה חושבים. ואז באלגן - האטות בדופק, ריבוי מי שפיר, עובר עכוז. מעקב צפוף, הריון בסיכון. קיסרי או זירוז. ואני רק בוכה ובוכה ובוכה.
לא קניתי רבע בגד, גם לא קיבלנו מדודים/ אחים/ שכנים.
אין לי כח להתעסק בכלום. בא לי לשקוע במיטה ולהתעורר הרבה אחרי הלידה, כשהוא כבר מדבר וגמול והכל רגוע יותר.
אני כל ההריון הזה על הקצה, ממיליון סיבות רגשיות והפיזי שלא תורם לעניין.
איך יוצאים מכאן? איך אוספים כוחות לקראת הבייבי שצריך אמא שמחה ורגועה ופנויה רגשית?
שליש ראשון מזעזע, מקיאה כמה פעמים ביום, ירדתי יותר מ4 קילו בחודשיים, הייתי בדכאון, במיטה, מהגירושין וחלשה פיזית ברמות הזויות. הייתה לי רגישות פסיכית לריחות, לא יכולתי להתקרב לבעלי או למטבח וכל ציחצוח שיניים גרם לי להקיא ובקושי הצלחתי להכניס משהו לפה. חייתי על טוסטים בערך, השתדלתי לתמרן סגירות אחרונות בעבודה ובנוסף להתמקד בלסיים את התואר, כשבמקביל אנחנו עוברים דירה וכל האריזות כמעט נפלו על בעלי, ביחד עם זה שלקח שעות נוספות בעבודה כי אני הורדתי אחוזי משרה כי פשוט התמוטטתי.
שליש שני סביר, עברנו דירה ואנחנו מרוצים מאוד ב"ה, מצאנו את עצמנו בקהילה די מהר, טוב לנו ואנחנו מתחברים לאנשים לאט לאט. בעלי לקח על עצמו עומס משוגע בלימודים, ובקושי יכול לעבוד. אני כבר לא סטודנטית, לקחתי על עצמי משרה מלאה ודורשת. הקולגות מדהימות, אבל התפקיד והבוסים פשוט סיוט. חוזרת הבייתה בוכה כמעט כל יום...
שליש שלישי מגיע, כבד, קצת קשוח הצרבות והעמס על הגב והנשימה. מתחיל לכאוב ולהקרין לכל מיני מקומות משונים. כאבים בירכיים עד כדי צליעה, זה לא סימפי אבל לא ברור מה זה כן. ברקסטונים בערבים, והמון ששון ושמחה. בקושי סוחבת את עצמי לעבודה, אבל יודעת שאנחנו חייבים כל שקל אז אני ממשיכה לסחוב, עוד קצת וחופשת לידה ואחריה נעשה חושבים. ואז באלגן - האטות בדופק, ריבוי מי שפיר, עובר עכוז. מעקב צפוף, הריון בסיכון. קיסרי או זירוז. ואני רק בוכה ובוכה ובוכה.
לא קניתי רבע בגד, גם לא קיבלנו מדודים/ אחים/ שכנים.
אין לי כח להתעסק בכלום. בא לי לשקוע במיטה ולהתעורר הרבה אחרי הלידה, כשהוא כבר מדבר וגמול והכל רגוע יותר.
אני כל ההריון הזה על הקצה, ממיליון סיבות רגשיות והפיזי שלא תורם לעניין.
איך יוצאים מכאן? איך אוספים כוחות לקראת הבייבי שצריך אמא שמחה ורגועה ופנויה רגשית?
