יש שמן טהור.געגוע~
קצת מחשבות על יוונים,ומה שהם ביקשו -
משהו שכתבתי לעצמי ובסוף החלטתי להניח גם כאן.

***
תמיד חנוכה זה גשם.
חירות עומדת צמוד לחלון, מתאמצת לשמוע אותו בתוך כל הרעש בבית. זה לא מצליח.
היא נשבעת לעצמה בפעם המיליון שגם אם תהיה לה אי פעם משפחה,לעולם לא יתקיימו בה ערבי לביבות.
גם זה לא עוזר.
רק מאוחר בלילה אחרוני הדודים עוזבים את הבית בחיבוקים ונשיקות.
וזה,כן קצת עוזר.
היא בורחת למרפסת.
הדלת נטרקת אחריה ונפתחת מיד שוב.
היא מסתובבת אל הדלת באנחה עצבנית—
סבא.
היא בולעת את האנחה ומסתובבת חזרה,שותקת.
״איך את יחפה בגשם..?!״ סבא מכווץ גבות. ״אם סבתא הייתה כאן עכשיו היא הייתה שולחת אותך מיד למיטה עם גרביים עבות מצמר ושוקו רותח..!״
״אבל סבתא לא כאן.״ היא אומרת בשקט ציני. ״ואתה,רק סבא.״
נתן מחייך חיוך עצוב ואחר כך מוציא זוג רגליים קמוטות מנעלי הבית,מניח אותן על הריצפה.
היא קפואה. ורטובה.
אבל מה אכפת לו. סבתא לא כאן.
והוא,רק סבא.
״שימח אותי שבאת.״ הוא מנסה לתפוס את המבט של חירות.
היא לא נותנת לו. ״כן,גם אמא אמרה לי את זה.״ היא זורקת. ממשיכה להסתכל על העננים.
״כן. שמעתי אותה אומרת לך שהיא שמחה״ הוא אומר בקול מדוד. ״אבל אני מתכוון לזה.״
חירות לא מתאפקת ומרימה זוג עיניים מופתעות ישר לתוך הניצוץ המבודח בעיניים של נתן.
״איך אתה יודע שהיא לא התכוונה?״ היא שואלת בחצי חיוך.
הניצוץ המבודח מעמיק. ״איך את יודעת..?״
חירות צוחקת צחוק נבוך,משפילה מבט.
״מרגישים.״ היא אומרת בסוף. בשקט,עם העיניים בריצפה.
״נכון,מרגישים.״ הוא נאנח מהזיכרונות. ״כשיש מישהו בעולם שאתה חשוב לו באמת,אתה מרגיש.״
״לפעמים אין בכלל.״ חירות אומרת מהר, לפני שהיא תבין שזה חסר טקט וחצוף. ״לפעמים אין אפילו מישהו כזה שנפטר. פשוט אין ולא היה.״ ולא יהיה. היא מוסיפה בלב, מפחדת להכעיס את סבא בייאוש הזה.
נתן שותק.
השקט הזה מכעיס את חירות. ״אין לך מה לומר.״ היא מתריסה. ״אתה לא יודע בכלל מה פירוש להרגיש מיותר. לדעת שכל מה שיקרה איתך לא רלוונטי לכלום ולאף אחד.״
נתן עושה לא עם הראש. פעם ועוד פעם.
״אני שותק כי אני מנסה להבין איך כתוב במפורש שבסוף גברה מלכות בית חשמונאי, על היוונים, וניצחום ובמציאות, החושך הזה של גלות יוון עדיין ממשיך לעוור אותנו.״
נתן נאנח. ״את יודעת מה היוונים מבקשים מהיהודים לכתוב על קרן השור,נכון?״
חירות מהנהנת. ״שאין לכם חלק באלוקי ישראל.״
״בדיוק.״ נתן מסתכל על הירח הפיצפון שמציץ מתוך העננים. ״היוונים לא אומרים אין אלוקים.
הם אומרים אוקיי,יש. אבל אין לך חלק בו.
אתה לא חלק מהסיפור. אתה לא מעניין. אתה לא משפיע.״ הירח נעלם שוב בתוך העננים ונתן מוריד את העיניים חזרה לחירות. ״את יודעת למה דווקא על קרן השור..? למה לא בשלטים,על חלונות או גגות..?״ הוא ממתין לתשובה לרגע אחד,כשהיא לא באה הוא ממשיך. ״כי בקרן השור הם היו מאכילים את הילדים,את התינוקות.
כמו בקבוק.
והיוונים רוצים שילדים יגדלו עם התודעה הזאת.
אין לך חלק,אתה לא קשור.
גם אם יש איזה אלוקים ענק. אתה כזה פיצפון ואין לך חלק ממנו.
ומשהו מיוון הזאת,הכופרת,המחשיכה,המקטינה
נספג כל כך עמוק ושרד עד אלינו.
גם היום מאכילים ילדים דרך קרן שור כזאת,נוגחת. שאומרת להם אין לך חלק.
אתה לא חלק משום דבר גדול.
אתה לא חשוב. אתה לא מעניין. אתה לא אהוב.״
״אף אחד לא אמר לי את זה אף פעם.״ חירות קוטעת אותו. והיא יודעת שהיא אומרת אמת,ובכל זאת,זה מרגיש כל כך שקר.
נתן מהנהן הינהון עצוב כזה,מזהה את השקר.
״זה לא צריך להיות מכות,קללות. צעקות.
מספיק אפילו חיבוק שהוא לא פנימי,שהוא לא אמיתי מספיק מישהו שאומר לך אתה חשוב לי וזה לא מרגיש.
יוון לא רצו להשמיד להרוג ולאבד,
יוון רצו לטמא.״ הוא יורד טון,כאילו הוא עומד לספר סוד. ״שמן טהור ושמן טמא, נראים אותו דבר,נשמעים אותו דבר ומריחים אותו דבר. אבל אחד מהם חתום בחותמו של הכהן הגדול והשני הפקר.״
טעם חמוץ עומד לחירות בגרון. טעם ההפקר הזה שהיא טעמה מדי הרבה פעמים.
הלב שלה המכווץ במילא,מתכווץ עוד מתחת לגלות יוון החשוכה הזאת שנכפתה עליו.
״אבל בסוף מצאו,חירותי.״ נתן מרגיש את הלב המתכווץ הזה ומתעקש להרחיב אותו בתקווה ״בסוף מצאו כד קטן חתום בחותמו של הכהן הגדול.״
״את יודעת מה זה חתום חירותי?״ הוא פונה אליה בשאלה. ״במשמעות הפשוטה,מה זה אומר כשבן אדם חותם על משהו?״
״שהוא מתחייב.״ חירות מציעה. ״שהוא עומד מאחורי זה.״
״זהו,בדיוק. כשאתה רואה מילים כתובות ובסופן חתימה אתה יודע שמישהו עומד מאחורי זה.
כשאין את החתימה הזאת אז זה ריק.
אז אין אף אחד מאחורי זה.
היום כבר אנשים מאוד מתקדמים,
הם יודעים שילדים צריכים אהבה וחום ובלה בלה בלה
והם יכולים להכריז אני אוהב אותך,
אבל אף אחד לא עומד שם מאחורה,זה ריק.
הם יכולים גם לחבק. ממש לעטוף אותך
אבל זה הכל מבחוץ. זה טמא.
זה היה עניינה של תרבות יוון,האדרת היופי, החיצוניות. כשבפנים הכל ריק.״ הוא מפסיק לרגע וממשיך מיד,לפני שהלב של חירות יתכווץ עוד. ״אבל בסוף מצאו,בין כל הכדים הריקים האלה,מצאו כד אחד חתום.״
הוא נועץ מבט חד בתוך העיניים של חירות,מוודא שהמסר עבר ואז לא אומר עוד כלום. רק מכניס זוג רגליים רטובות לתוך נעלי בית,רטובות גם הן.
ונכנס הביתה.
***
בלילה נתן משתעל המון והוא חושב על זה שאין כבר מי שישמור עליו שלא יצא יחף בגשם אבל לפחות גם אין מי שיתעורר מהשיעולים שלו.
ואיך בכל רע יש גם קצת טוב.
ובסוף בסוף הוא מבין שאם מישהי כן הייתה מתעוררת מהשיעולים שלו היא בוודאי הייתה מכינה לו כוס תה. ומכיוון שהיא ישנה רחוק מאוד ממנו ולא מתעוררת נראה שהכי טוב שהוא יקום בעצמו להכין לו כוס תה.
חירות יושבת בכניסה למטבח,בוהה במפה המפוספסת.
הוא מכין בשתיקה שתי כוסות תה,בהתחלה מתוך הרגל ואחר כך הוא מחליט להגיש אחת לחירות.
הוא מניח את הכוס על המפה ופונה לצאת אבל הקול של חירות עוצר אותו.
״אתה יודע מה חשבתי..?״ היא שואלת את זה בהיסוס.לא בטוחה עדיין אם מה שהיא חושבת,חשוב. ״היוונים שלחו קבוצה של חיילים לטמא את המקדש,הם בטח לא שלחו איזה יחידה כושלת. לשם,לקודש עצמו.ללב המלחמה שלהם - הם שלחו את ההכי טובים.״ היא עוצרת לרגע,בוחנת את העיניים של סבא. אם הן באמת קשובות לה. ״איך הם מפספסים, איך ההכי טובים מפספסים את הכד ההוא,אה..?״
נתן משתעל. אולי מהגשם אולי מהשאלה.
אבל חירות לא מחכה לתשובה. ״אולי ליוונים בכלל לא באמת היה אכפת שישאר איזה שמן טהור,אולי כל מה שהם רצו זה רק שנחשוב שאין.
שנעבור כד אחרי כד ונראה אותם טמאים עד שנתייאש מלחפש אחרי אחד טהור. נתייאש מלהאמין שהוא ישנו.״
נתן משתעל שוב. אולי מהגשם ואולי מהתשובה.
״את. מדהימה.״ הוא אומר לאט. עומד מאחורי כל הברה והברה.
״באמת?״ השאלה הזאת נשאלת מעצמה מתוך השפתיים של חירות. מורגלת כל כך במילים ריקות,בשמנים טמאים.
״באמת.״ נתן אומר. מערבב את התה שעל השולחן ביד אחת וביד השניה מחזיק את הסנטר של חירות,מכוון אותה בעדינות להישיר אליו מבט.
ורגע טהור של אמת עובר ביניהם,
כזה שהיוונים לא הצליחו לטמא.

(ואולי הם בכלל לא ניסו,
רק רצו שנפסיק לחפש אחריו,
נחדול מלהאמין בקיומו.)
...רחל יהודייה בדם
כמה עומק. זה מדהים.
תודה לך.געגוע~
יפהפהרץ-הולך


תודה!געגוע~
ניצוץ.

את מדהימה.

באמת.

תודה.געגוע~

❤️
חזק ביותרסבכי החשתי
אני מובך מעצמי, המיס לי את הלב מה אני אגיד לך
..געגוע~
טוב לשמוע שהמילים האלה
משפיעות ככה, תודה!
זה מטורף, ובכלליחושבת בלב

הכתיבה שלך
תודה על זה, אפשר להעתיק לי?

תודה לך.געגוע~
לעצמך,בשמחה.
🤍
וואו, תודה לךכיפת ברזל-סרוגה
תמשיכי לכתוב, ותוציאי ספר
..געגוע~
בעז״ה,הלוואי.
..שלכת~
המסת לי את הלב.
הכתיבה שּלך מרפאת ומופלאה.
🖤🖤
..געגוע~
תודה, טוב לשמוע שזה נוגע בלבבות.
❤️
כתיבה מהסוג הזהekselion
גורמת לי להבין שהפורום הקטן הזה




הוא כנראה המקום הכי טהור ומושלם בכל מרחבי האינטרנט
וואו,זה מדהים לשמוע את זה.געגוע~

תודה רבה!
גם אני מצטרף להנ"ל.אני הנני כאינני


אני מגיב כאן אחרי ש-אני הנני כאינני

קראתי את "ילדה טובה ירושלים" ו"אנא זמין למהוי". את כל אחד מהם, כולל האחד שכאן, סיימתי באנחה שהיה בה עונג, קנאה, ושמחה.

מלבד הכשרון היוצא דופן בכתיבה, יש כאן עומק גדול והתבוננות בבחינת "דברי תורה מאירים ושמחים", על אף הנוגות (והתפיסות הקדומות והחשוכות של דמויות העגולות). חדשנות וראיה יוצאת דופן בדברי חז"ל. מה מפה שלך ומה מפה ראית בספרים, זו שאלה שמסקרנת אותי. ואני לא רוצה עליה תשובה. לא בינתיים.

 

תמשיכי לנצל את המתת האלוקית הזו, להאיר את העולם, את הסובבים. כשזה יצא לאור - זה יהיה אור יקרות. ואני מצפה לזה. אני רוצה לקנות את זה לבית שלי, לילדים שלי כשיגדלו, לנכדים שלי.

 

ו"אי לא מפסיק להודות על כל הטוב שיש, על כל הטוב שיש" (אודי דווידי שם, שם).

תודה שקראתגעגוע~
ותודה על המילים הטובות, משמח ממש.

אם אתה לא רוצה תשובה אז אני לא אתן אותה,
רק להגיד באופן כללי, שבדרך כלל זה כמו ערבוב כזה בין דברים שכתובים בספרים למקום שהם פוגשים אותי ובגלל שאני לא לוקחת אותם כמו שהם אני לא כותבת מקורות כדי לא להטעות.
אבל אם כן רוצים תשובה, מה בדיוק כתוב איפשהו בספר ומה כתוב בלב - אז אפשר בשמחה לשאול פשוט.

הלוואי שמתישהו זה יקרה. וחוץ מלהתפלל על זה, גם מילים כאלה עוזרות לזה לקרות. אז תודה.
זה לא כזה מסובךאני הנני כאינני

ובפשטות רק העלויות זה בעיה. אבל אין ספק שזה יאיר הרבה בתים בעם ישראל. 

תלוי למי.געגוע~
אבל אמן שזה יהיה רק זה, בעזרת השם כשיגיע הזמן הנכון.
מקפיץ.אני הנני כאינניאחרונה

ותובע עוד..

..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה