לא כתבת מה, אבל לא מעט שקיבלו קורונה בזמן האחרון, למרות שהיא כבר לא נחשבת 'מחלה חריגה', מספרים על תקופת התאוששות ארוכה מאוד.

כדאי גם לקחת בחשבון, שכאשר לא מרגישים טוב, כל ההסתכלות על הדברים והמציאות יותר מדכאת. אז המלצה ראשונה, לקחת נשימה ארוכה ולחכות שתרגיש יותר טוב. אחרי שתתאושש, סביר שתהיה לך יותר בהירות, הן לגבי הדברים הטובים בחיים והן לגבי המורכבויות.

באופן מהותי, אתה מתאר דברים באמת לא תקינים ולא ראויים. זוגיות לא יכולה להתנהל ככה לטווח ארוך. גם אם תהיה 'גבר' עכשיו לאורך זמן, בסוף זה יקרוס. יש טעם 'להיות גבר' אם ממקום מפוכח אתה בוחר במציאות הזאת על המורכבות שבה. אם אתה נשאר באיזו 'ברירת מחדל', לא בטוח שלטווח ארוך זו טובתך או טובת מישהו מהמעגל.

ההמלצה הראשונה היא באמת, אחרי שתחלים, ללכת ביחד ליעוץ/טיפול זוגי. אבל, אם אשתך מסרבת, הייתי מציע לך ללכת לטיפול אישי, אצל איש מקצוע ממולץ. חשוב שהוא יהיה איש מקצוע (פסיכולוג/עו"ס קליני) ולא סתם מאמן שעבר קורס זום של שעתיים.

תשב איתו ותברר איפה אתה נמצא רגשית ומה היכולות, הכחות והרצונות שלך. הרבה פעמים תהליך שאחד מבני הזוג עובר, משפיע לטובה על כל הבית ועל הדינמיקה הזוגית. אבל, גם אם לא ישפיע - אתה תהיה עם עמדה יותר ברורה ויציבה ותוכל לקבל החלטות ממקום יותר שלם.

בהצלחה רבה

נ.ב. מתייג גם את מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות, הרבה פעמים יש לה תובנות מאוד משמעותיות ומועילות בנושאים האלו.

@assafiles אתה מתאר מצב לא תקין כלל.

צריך לראות מה לעשות כאן, אבל זה חייב להיעשות בצורה רצינית ומקצועית מעבר לכותלי הפורום.

 

בינתיים כמה קווים כלליים שעולים לי מקראיתך:

 

א. חשוב שתכבד את עצמך. שתיתן *לעצמך* ניראות ומקום, כבוד ומרחב פשוט להיות בן אדם.

מציאות שאתה מתאר שאתה יושב בשולחן ומחכה לצלחת מרק שהכנת בעצמך, או כל מיני תיאורים שתיארת - לא תקינה כלל. קח אחריות על כבודך וחייך, גם אם זה אומר לא לחכות לאשתך או לאדם אחר לעשות זאת עבורך אלא לעשות זאת בעצמך. למזוג לעצמך אוכל בסיסי. לדאוג לעצמך לעזרה במצב החולי, בין אם זה ללכת לרופא/להזמין רופא הביתה, ובין אם זה עזרה אחרת.

 

ב. חשוב וצריך להבין את המקום של אשתך כאן. כל הצד שלה בסיפור חסר מאוד.

תמוה מאוד שאישה "פתאום" מחליטה להתייחס לבעלה כמו אל אוויר. 

האם זה תמיד היה כך?

אם כן, תמוה מאוד ההגעה לתוך חיי הנישואין בצורה כזו שאתה לא חווה מהצד השני למן ההתחלה כבוד בסיסי או אהבה בסיסית.

חשוב לעבוד על הנקודה הזו לעומק עם איש מקצוע ולהבין את התמונה השלמה כאן.

 

ג. להיזהר מאוד מפניות באישי, גם לגולשים עצמם וגם לך. לא פעם ולא פעמיים היו מצבי סכנה במקרים כגון אלה (גם גולשים שרצו לעזור לפותחי השרשור ונפלו בפח וגם פותחי שרשורים שרצו להיעזר בגולשים ונפלו בפח).

לא מכוון אליך ספציפית, איננו מכירים אותך, אבל חשוב לחזור ולהזהיר, עבור כולנו.

 

ד. שתהיה רפואה שלמה. מציאות של חולי מתמשך כ"כ הרבה זמן ודאי אינה פשוטה.

 

ה. בחזרה לסעיפים א+ב - מצא איך לעבוד על הביטחון העצמי שלך ולא ליפול למקום קורבני או נמחק, זה אינו מועיל לאף אחד, גם לא לאשתך, גם לא לילדים, וודאי שלא לך.

אנחנו לא נוצרים ואין לנו שום מצווה לסבול או להתענות או לרצות להביא את הלחי השנייה ולהיות מחוקים ושקופים.

אם אתה לא מצליח להגיע לכך בכוחות עצמך, ממליצה כאמור למצוא עבורך מקום של עזרה מקצועית שיביא אותך לשם.

 

כנ"ל ביחס המתואר של אשתך - היחס הזה לא תקין ולא ראוי לאף אדם. לא אישה שתתנהג כך לבעלה ולא גבר שיתנהג כך לאשתו. מעבר להבנת השורש והסיבות להתנהגותה זו, ומעבר לשמיעת הצד שלה, ומעבר להבנת התמונה השלמה והרחבה - צריך לראות (ושוב אם לבד לא מצליחים - לפנות לאיש מקצוע המוסמך לכך ולמציאות כזו ספציפית) מה עושים הלאה. ואיך לקבל כלים להמשך החיים בטוב ולא חלילה לשקוע בתוך הרע.

 

שתהיה הצלחה רבה ב"ה ובשורות טובות

נשמע כואב מאוד ולא פשוט בכלל.

האם תמיד הרגשת כך ממנה.? גם בתקופה שיצאתם? מהתחלה זה היחס שלה כלפייך?

אולי קרה משהו במהלך הקשר שגרם לה להיות כל כך אפאטית כלפייך?

אז זהו שלא. השינוי אם יקרה יתחיל בכך שתראה את עצמך ותדאג לעצמך, ללא קשר לאשתך.

כשאתה תראה בעצמך ערך וחשיבות לזמן שלך, לבריאות שלך ולמה שחשוב לך, אז יש סיכוי שהיא תראה את זה גם. כרגע אתה מבטל את עצמך ומצפה מהנקודה הזאת שיעריכו אותך. מה שלא קרה וכנראה גם לא יקרה.

הבעיה היא שלצד השני אני אוויר
וזה לא מכובד שאשה תנהג כך...
שבוע שעבר שהתחלתי לבקש תה
וכמויות מאוד ספציפיות בגלל החולי
היא פשוט התעצבנה עליי ואמרה:
"למה זה צריך להיות כזה מורכב, בסה"כ כוס תה!".
וזה אחרי הפעם האחרונה שהכינה לי בטעם קרם ידיים ואחרי מלא פעמים שאני מבקש א' והיא עושה ב'...

הגעתי לנקודה שלא יכול לבקש ממנה עזרה,
היא דאגה לזה טוב מאוד שאני לא יוכל לבקש.

שהיא לא מעריכה אותך בכלל..
אתה כן מעריך אותה??
תשאל את עצמך בכנות האם אתה כן מפנק אותה כשהיא חולה?
האם אתה כן מציע לה אוכל כשאתה מגיש לילדים?
האם בפעמים שהיא השתדלה והכינה לך תה אמרת לה תודה והערכת את המאמץ אפילו שהתה לא היה לטעמך?

אבל האמת שגם ההתנהגות הספציפית שאתה מתאר נשמעת לא נעימה: להתחיל לבקש כמויות ספציפיות והוראות של כוס תה? נשמע לא נעים ומוגזם. זו באמת כולה כוס תה, ואם אתה לא יכול לומר תודה על מה שאתה מקבל, אולי תקום ותכין לעצמך...

והאמת מס' 2,אם תכנס לפורומים של נשים, תראה שזו תלונה/בדיחה קבועה אצל נשים, שכשגברים חולים נראה להם שהעולם פשוט נגמר. בעוד שכשנשים חולות, הן בדרך כלל ממשיכות לתפקד בבית בדיוק אותו הדבר...
( ואי אפשר בלי הבדיחה הידועה, היחיד שיכול להבין את הכאב של אישה בלידה ללא אפידורל, זה גבר מצונן )

אז מה עובר עלייך לא יודע, כתבתי שאני חולה.
והחלק 2 מגעיל, אני עושה הכל גם כשחולה...
אך הפעם מדובר במשהו שונה ונפלתי למשכב.

תתביישי אין לך לב.

כי תיארת פה דאגה כללית אליך שלא מתבטאת.
אולי דבר קטן כן תוכל לעשות.
ונראה שצריך פה ייעוץ זוגי כי אתם לא באותו מקום רגשי בכלל, כנראה.

ואללה גם לי זה קרה, בפרט עם הקטע של לא מגישה לאכול, ורק לעצמה ולילדים, לכמה ימים קרה לי

לפחות לקחת יתומה, שאין חשש שתברח לאבא
ותכפה עלייך גירושין, בהתעלם מכל ההשקעה שלך
ועם היצר הזה להצדיק את עצמה, כמה שהיא נפלאה וכו'

אני חשבתי או יתומה או בת להורים אשכנזיים
אבל אתה אומר שגם זה לא מועיל

מה לעשות לטימטום אין פתרון,
אמורים לכתוב לך שתנסה למלא את עצמך בעניין חברתי
מבלי להזדקק אליה, שמא לאחר שתירגע מהטרלול, שכנראה חווה בגלל... ועכשיו כולם ביחד ללמד זכות על האשה שהיא חלשה וללא ברזל והורמונים מפריעים לה לאחר לידה ובעקבות ענייני מחזור ליום כיפור ולכל ימות השנה, שכנראה עברה קשיים עצומים,
אז על כל פנים נמשיך את המשפט שאמורים להגיד
שמא תחזור להתנהגות הוגנת ונאמנה, כשתראה שאתה שם בשבילה, ולא צריך אותה, אלא בא רק לתמוך בלי שום רצון לקבל חלילה וחלילה שום דבר
אע"פ שאתה ממלא את כל חובותיך ונאמן ללא סייג
כולי האי ואולי, יתכן שתתאזן ותחזור לעצמה לאחר כמה יובלות של השקעה חד צדדית מצידך

טוב אולי אם תידע שיש פשוט תופעה כזאת
ויש גרושות כאלה באלפים, שברגע שיש ילדים
מעיפות את הבעל שעבר איתם שנים ביחד

ויושבות ומגדלות את ילדיהם בפיג'מה בלי צורך לעבוד על חשבון הבעל ל20 שנה הקרובות

ומתמלאות משמעות לחייהן, כי עד היום היא הייתה אשה סתמית שעבדה בבית, וגלשה בפייסבוק, והחל מהיום היא מכייפת אצל ההורים, והיא צודקת, והיא נחשקת וכולי וכולי
הטלנובלה בעיצומה, ואפשר לקבל משמעות מזה שאני יכולה לעשות סקנדל, במקום מלעשות את תפקידי בבית
ולקדם אותו לכיוון חיובי

מקווה שתשתפה תנסה לחפש נחמה לא אצלה,
אולי תתקשר לאחותך נגיד
אולי היא תקלוט את זה ותבין היא רגע זה לא התפקיד שלי
תפנית בעלילה וכו' אין לי מושג איזה סרטים מראים להם
שם בפייסבוק

משתתף בצערך מאוד, זו תקופה כואבת
יכולה לקחת גם כמה חודשים
תחזיק אויר תאהב את עצמך, ותחפש חברה לא איתה כמו שאמרתי אולי זה יוריד מתח
תנסה בכל אופן אולי להאזין לה אולי תמצא איזה דבר נכון בטענותיה, ולנסות לחשוב (אולי איתנו הקוראים)
מה השורש, ואם אפשר לפתור
מנסיון לך ליועץ זה מרגיע את השטח כשיש בן אדם ששומע, ואז מסתכלים על הויכוח מזוית נוספת

שווה להשקיע כמה עשרות שקלים בעניין
זה יכול להועיל אפילו אפקט המטפל וההרגשה אולי משהו ישתנה לטובה בקרוב יכול לתת אויר לנשימה לשני הצדדים


נ.ב. כתבת ממש יפה הזדהיתי עם התוכן וגם כתיבה מסודרת ונעימה עם פסיקים ונקודות, מגניב אותי שכותבים ככה

שיהיה לך שיא הבהצלחה,
אתמול או לפני יומיים הדלקת חנוכיה
ומן הסתם ביקשת משאלה שאין ספק שתתקבל
אתה רוצה להרגיש אהוב ומגיע לך
אבל אולי כנראה יש פערים אל תנסה לבנות עליה
אבל כן תנסה אולי להדגיש לה כמה שאיכפת לך ממנה אולי מתנה אולי טיול, אני עד לא מזמן האמנתי שבן אדם לא אטום, ואם ישקיעו בו הוא יקלוט את זה וישמח
כנראה שהצרכים אולי לא הכי מאוזנים
היא צריכה מנוחה ואתה אהבה
אבל עדיין, חייב להיות שאפשר להדליק את הלב שלה איכשהו, אבל בחכמה, לא בכפיתיות,

אולי סתם רעיון תיקח ממנה את הפעילות שהיא עושה
שוטפת כלים, תשתוף הולכת לכביסה,
תחליף אותה, וככה תחקה אותה עד ששניכם תרגישו בחסרונך

ואללה שיהיה כל טוב, אל תדאג, כל מצווה שאתה עושה נספרת בשמיים , לאו דווקא לפי החשיבה שלה או שלך
יהיה בע"ה טוב
תעדכן אותנו אם יש התפתחויות או אם גילית דרך לפתור מצב שכזה..
יאללה כל טוב אח

רק לא לצפות לכלום

שלא לצפות לכלום זה מעולה.
מצטערת אם אני מבאסת, אבל במצבך זה דבר גדול.
הציפייה שלא נענית מתסכלת אותך.
אני מניחה שזה לא מעכשיו. ולכן, אני מציעה לך לעשות חושבים על הצד שלך.
איך אתה מגיב לאורך השנים לציפייה שלא נענית?
איך מגיב לנתינה? האם אתה מעריך כל נתינה? או מסתכל על דברים כמובנים מאליהם?
האם חשבת רגע על הצד השני-
אם באמת כמו שאתה מתאר אצה לא מרגיש טוב ככ הרבה זמן, זה אומר שאשתך לוקחת על עצמה נטל גדול מהבית. זה עומס שנלווה ליומיום שלה.
ואני מניחה, בינינו, שהיא לא מבינה מה הסיפור שלך בכלל ומה 'הפינוק' מהצד שלה.
כשאתה מרוכז במה שאתה לא מקבל, אתה מקטין את הסיטואציה ומאיר בזרקור שלילי חלק מהזוגיות שלכם, כשלמעשה זוגיות היא ריקוד של שניים.
אף אישה לא מחליטה מהרגע הראשון להתעלם מבעלה ולא להתייחס אליו. זה שהיא לא רואה אותך, בראייה שלי - זה תוצאה של ההתנהלות של שניכם לאורך השנים.
יכול להיות חוסר הכוונה או מודעות לצרכים שלך כגבר. זה יכול להיות כתגובת נגד ליחס שלך שאתה חושב שהכל בסדר אצלך והיא, מהצד שלה, סוחבת מטען כבד משלה על היחסים שלכם.

אני חושבת שהתחושה שלך מוצדקת, שלא תבין. ועם זאת, להתעסק בחוסר כרגע לא יקדם אותך. אם אתה רוצה להתקדם, צריך תכנית פעולה.
שקלתם טיפול זוגי?
אתם משוחחים ביניכם ? מלבד הביקורת שאתה מעביר, וחוזרת אליך בחזרה? (לא משנה מי התחיל לצורך העניין)
אתה קשוב אליה?
יש שיח אמיתי וכנה על צרכים ותיאום ציפיות בזוגיות?
לפעמים נדמה לנו שאיך שמתחתנים - הגלגלים אמורים להסתובב מעצמם ועצם החתונה מכשירה אותנו להיות בני זוג טובים אבל זה לא כך באמת.
הרבה זוגות לא מוכוונים ולא לומדים להכיר את בן הזוג שלהם כראוי ולא מנהלים תקשורת תקינה, כתוצאה מכך נוצר כדור שלג ענק של משקעים שמביא הרבה משברונים קטנים שבסוף מגיעים למשבר גדול ולפיצוץ שבסופו מרגישים שהכל אבוד. אבל זה לא חייב להיות כך.
אתה נמצא במקןם שממנו יש לך אפשרות למנף.
תדאג לעצמך להרגיש טוב ותבקש עזרה. כל זוגיות צריכה עזרה וזה מעולה לבקש אותה.
רפואה שלמה

לפעמים צריכים שליחים טובים שיעזרו.

בהצלחה בכל מקרה 🙏

נשמע מאוד חד צדדי הסיפור הזה

מרגיש לי שמאשתך הסיפור היה נשמע אחרת לגמרי

בלי להיכנס למי צודק פה

וזה מגיע דווקא מההתעקשות שלך לפתור הכל בעצמך, ולזרוק את הכל כביכול על זה שהקב"ה יעזור.

לעבודה אתה הולך? למה? ה' יזרוק לך כסף מהשמים אם רק תתפלל

לרופא את הולך כשאתה חולה? למה? תתפלל וה' ישלח לך רפואה

נשמע לי שיש פה אגו גדול שמסתתר מאחורי קורבנות גדולה והרגשת התמסכנות.

תתעורר על החיים שלך

אף אחד לא יצא ממצב רע בחיים שלו בלי שעשה צעד לקראת זה

ואם ניסה שוב ושוב וזה לא עבד

אז תנסה משהו חדש

לא ממשיכים לנסות את אותו הדבר אלף פעם כשבפעם העשירית זה כבר לא עבד

לא תהיה אף פעם תוצאה שונה

ולכן תלך לבעל מקצוע, כמו שאתה הולך לרופא כשאתה חולה, או קורא לאינסטלטור כשיש סתימה, או מתייעץ עם רב בשאלה הלכתית

זו לא בושה לבקש עזרה, זו בושה להמשיך לחיות כמו שאתה חי

ושום דבר לא ישתנה, אם לא תשנה מהלכים

חד וחלק

ואולי אולי אולי, גם לך יש חלק בכל הסיפור הזה, וכדאי לך שמישהו יפתח לך את העיניים, לטובתך ולטובת אשתך והילדים, לפעמים אנחנו כ"כ שקועים במסכנות ובתחושת חוסר אונים וכ"כ בטוחים בצדקת דרכינו שצריכים מישהו חיצוני שיראה לנו איך הכל נראה אחרת לגמרי מבחוץ.

אני כותבת את זה לא מתוך רצון לרדת עליך, אלא שתתעורר על החיים שלך

רק בידיים שלך יש את היכולת לשנות אותם

לא אצל ההורים שלה

לא אצל הילדים

ואפילו לא בידי אשתך

הכל הכל בידיים שלך

 

 

לא נשמע שהוא באמת רוצה עזרה או עצות

שולחת לך רפואה שלמה!! מהרה.
שנית ממש מצער לשמוע שככה אתה מרגיש בזוגיות שלכם.

נשמע ממש לא נעים לחיות בכזאת מערכת יחסים

אני חושבת שכן נכון לעשות איזשהו חושבים על המקום שלך קודם כל בינך לבין עצמך ומתוך כך ההשלכה של זה על היחס שאתה חווה מהסובבים אותך

 

אתה סובל מהיחס שלה- תצעק, תכעס, תתעצבן. 

שים גבול ברור. תגיד דברים ברורים של מה אתה רוצה שיקרה.

פחות האשמות על העבר- יותר ציפייה ברורה לעתיד.

 

זה עדיף מאשר שתמשיך לחיות עם עצמך, כשאתה חופר בסבל הזה שנקרא הזוגיות שלכם.

 

תהיה ברור מה אתה רוצה, ותעמוד על שלך.

זה משנה את חוקי המשחק.

זה מכניס לשני בתודעה שיש פה עוד מישהו שיש לו רצון.

 

קום ותדרוש יחס של שותפות. כן, לפעמים זה לא במילים עדינות אלא בדרישה.

לפעמים אין מנס מלזעזע את הקיים כדי להגיע לקומה טובה יותר.

לפעמים המילים העדינות לא חודרות את האטימות שבלב.

לפעמים רק אחרי שהשני צועק,

בן הזוג מתחיל להפנים שבאמת ההתנהגות שלו בעייתית.

 

ואני כותבת לך את זה כאישה. ואני מחזיקה מעצמי גם אישה עדינה.

 

עדיף לך לצעוק את הכאב מאשר להפנים אותו לקרביים שלך.

כמובן, לא באלימות

הרי מה הוא כותב שהוא רוצה?
הוא רוצה לשנות אותה, שהיא תיתן לו יחס, שהיא תכבד ותעריך אותו..
ככה מבקשים יחס? ככה דורשים מהאישה להשתנות? ע"י צעקות ומריבות?

זה נכון שזה לא טוב לכלוא את הרגשות שלך, לצפות שמשהו יקרה מבלי לבקש וכו'.
אבל הדרך לפיתרון היא בדיבור, לא לצפות שיבינו אפילו כשאני לא מסביר את עצמי, אלא להסביר, לדבר יחד בתקשורת בונה ומקרבת.

צעקות ודרישות יובילו רק למקום אחד, לרבנות.
רוצה לצעוק ולהוציא את מה שיש לך ? אין בעיה, בשביל זה יש מטפל/פסיכולוג.

זוגיות שבה צד אחד מתעלם מהצד השני

והצד השני צריך להיות עדין\להתחשב\לפנק

כשהוא לא מקבל כלום

 

זו לא זוגיות!!

 

יש אנשים אטומים בעולם

יש אנשים אנוכיים בעולם

יש אנשים נצלנים בעולם

 

והדרך לעבוד איתם זה להיות חזקים דווקא בצרכים שלך עצמך.

אחרת ינצלו בלי הפסקה.

 

הוא כבר ניסה את הדרך של להיות נחמד ולהכיל.

בעיניי היא מובילה בעצמה את הדרך לגירושין, בהתנהגותה האנוכית 

והיא צריכה להתעורר על עצמה 

 

כל עוד הוא אוכל את עצמו בפנים,

איך תתעורר?

לעולם לא תתעורר

הרי נוח לה ככה

מה אכפת לה לזרוק אותו הצידה?

שימשיך לפרנס 

היא לא תהיה שם בשבילו

 

כדי שהיא תתעורר היא צריכה לפקוח את העיניים

ולפקוח את העיניים זה קודם כל בא כשמישהו אומר לך משהו בצורה ברורה

ואפילו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים

שהוא לא מקבל את זה

שהוא לא מוכן לחיות ככה

שהוא רוצה א, ב, ג

 

וזהו.

היא תעשה לבד את החושבים שלה

וכנראה תבין לבד שכדאי לה לשנות את התנהגותה כדי לא להפסיד אותו.

 

 

יש רצון שמישהו מבחוץ ישים להם סטופ.

 

כי כשהשני לא עומד מולם

יש להם עוד יותר שליטה וכוח- וזה מפחיד אפילו אותם.

 

כנ"ל אנשים כעסנים.

בתוך תוכם הם מפחדים מהכעס של עצמם

והכי רוצים שמישהו אחר ישים להם גבול

כדי שהכעס לא יעבור על מידותיו.

 

ככל שבן הזוג נכנע, מוותר, רך יתר על המידה, מוחק את רצונותיו

הם נעשים קשוחים יותר בעמדתם

כאשר הרצון העמוק שלהם הוא שמישהו ישים להם גבול ברור.

אבל הם לא יגידו את זה לעולם.

כמו בעל אלים ואישה שנותנת לו להתעלל בה רגשית או פיזית וצריכה לדרוש ממנו בצורה שלא משתמעת לשני פנים -עד כאן!!

במקרה הספציפי הזה לא נראה לי שייך בכלל העיצה הנ"ל, אבל בואי נסכים שלא להסכים.

נו באמת.

היא פשוט אנוכית ושתלטנית אז הוא צריך להתגרש.
ברוך ה', רוב האנשים הם לא פשוט כאלו ויש כאבים וחוסרים שעומדים מאחורי ההתנהגות שלהם

אבל מה שמאפיין את המצב האנושי הוא יותר מכל-נוחות.
למה שאזוז מאיפה שנוח לי?
כמובן שלא אזוז.

אז בהתחלה מנסים בטוב.
מבקשים. אומרים. מעירים בעדינות.

אבל מה קורה כשבן הזוג ממשיך וממשיך בהתנהגות לא מקובלת?
נוח לו ככה!
והוא לא מבין כמה כאב זה גורם לצד השני
בגלל שהצד השני
כל הזמן נשאר בעמדת הספיגה.

כשהצד השני מתחיל להרעיד את הסטטוס קוו
פתאום דברים מתחילים לקרות

פתאום הצד שהיה לו נוח
מוכרח להביט לכאב של השני בעיניים
להידרש
כן להידרש
לעשות שינוי

כי יש פה מישהו חזק
שלא מוכן רק לספוג.

ואגב, אני לא בעד זוגיות כוחנית.
אני בעד שלום.
אבל שלום אמיתי.
לא שלום מזויף שבו אני מכיל מציאות שבה אני סובל.

לפעמים הדרך לשלום עוברת בבירור לא נעים.
כי זה לא נעים לדרוש
וזה גם לא נעים לשנות הרגלים

אבל זה נצרך.

במקרה שלו יש בעיה,
הוא מצפה למשהו שבכל המהות שלו צריך לבוא מרצון טוב -
זה לא נעים לקבל יחס ממישהו רק כי הצבת קו אדום שחייבים לתת יחס, יש כאן משהו הרבה יותר עדין של גילוי אהבה ונתינה.
אני לא יודע בדיוק מה נכון לעשות, אהבתי את מה שכתבה נגמרו לי השמות - קודם כל לבנות איזה גישה פנימית חדשה לקונפליקט הזה , ומזה להתקדם

היא שפכה שככה היא ויש לה בעיה.
אמרתי לה שמשתנים ובהתחלה נוהגים
לתת לבעל ולילדים צומת לב ודאגה מכנית,
וב"ה ברחמיו לאט לאט מתעוררת מידה טובה.

אני לא היחיד בבעיה גם הילדים בעיקר,
אין לה סבלנות והיא לא יודעת להראות אהבה.

השיחה עזרה לשבוע וזהו הכל חוזר כרגיל...

שיעזור לה לאהוב את עצמה. יש לה עומסים והיא צריכה לפתור אותם.

אבל גם אתה לא מושלם, וכדאי בשבילך שתדע את זה.

ולא שניפגש לעשות שלום בית בבית הדין.
כי זה הגיע לשפל שאני לא מצליח לסבול.

.

קודם כל מאוד מבינה את הקושי שאתה נמצא בו, מאוד לא נעים לחוות את הבדידות הזאת במערכת זוגית.
אתה חווה חוסר אכפתיות מצד אדם שלפי השקפת עולמך "אמור" להיות שם.
זה לא שהרצונות שלך לא טבעיים ונורמלים.
רק שלפעמים זה פחות מציאותי ואני אסביר.

אתה חווה שהיא לא אוהבת אותך, ולמעשה יתכן מאוד שאתה צודק.
אבל המקום הלא מדוייק אצלך זה שיש איזו האשמה כלפיה במקום הזה.
אי אפשר להאשים מישהו בזה שהוא לא אוהב אותנו.
אנחנו יכולים או לנסות לגרום לו לאהוב אותנו, או לבחור את החיים שלנו לצד מישהו אחר שאולי כן יאהב אותנו. (עריכה: או לאהוב את עצמנו ולהאזר בסבלנות לתהליכים אולי אפילו ארוכים עד שנזכה למה שלפי השקפת עולמנו קורה בזוגיות אידאלית משני הצדדים)
אבל להאשים מישהו בכך שהוא לא אוהב אותנו, מעבר לזה שזה לא נכון, זה גם לא מועיל.

אני חושבת שהסיטואציה שאתה נמצא בה, בהחלט מעידה על איזושהי שחיקה או אדישות בקשר.
אישה שאוהבת את האיש שלה כנראה מגלה יותר אכפתיות בסיטואציה כזאת.

עם זאת, אני לא חושבת שאפשר להאשים אותה בחוסר אהבה.
או שזה קשור אליך, או שזה קשור לעבר שלה.
אני לא יודעת איך היא ביחס לאחרים, אולי היא מעולם לא קיבלה אהבה ולכן היא לא יודעת לתת אותה?
אולי בעבר היא כן היתה בשבילך ועם הזמן היא חווה איתך שחיקה לא מדוברת שמביאה אותה לאדישות כלפיך?

ודבר נוסף, יש שיטה של עין הבדולח שמציעה לבדוק את ה"שמץ מינהו"... אתה חוזר הרבה על כך שאתה אוויר מבחינתה. יש סיכוי שגם היא למעשה אוויר מבחינתך מהצד שלה?

ברוב המקרים, אישה שמרגישה אהבה ואכפתיות מצד האיש שלה, אוטומטית שמחה על ההזדמנות להיות לצידו של אישה במצב שהוא זקוק לה.

לי זה מרגיש שאתה לא רואה את המאמצים שהיא עושה עבורך, ושחסרה לכם תקשורת אמיתית (נראה שיש הרבה משקעים מצידה שהיא אולי אפילו לא מדברת אותם), ואתה מצפה שהיא תשאיר את כל העומסים שלה בצד ותראה אותך.
לדעתי, אם היית רואה אותה, היו לה הרבה פחות עומסים וממילא היתה לה יותר פניות לגלות אמפתיה ואכפתיות כלפיך במצבך.
כנ"ל הפוך. אבל מה שאני מנסה לומר לך, זה לדעתי מאוד הדדי אצלכם ועכשיו ניתנה לך ההזדמנות אולי להרגיש את מה שהיא אולי מרגישה ממך (לאו דווקא במצב של חולי) תחשוב על זה בענווה. אני לא מאשימה אותך, אני קוראת לך להתבונן.

מעבר לזה, אם כל הנשים היו אומרות משהו בכנות,
הרבה פעמים כשאתם "נופלים למצב של חולי" אתם נעשים מאוד דרמטיים, ובמקרה שכך, בשילוב של משקעים בינכם, בנינו, גם נשים שבפועל "נמצאות בשבילו", די נרתעות בסיטואציה. זה לא מושך.
כן, זה לא מושך לראות גבר שנופל למשכב בגלל 38 מעלות חום (ואני ממש לא מדברת על מצבך, אלא מנסה להביע רעיון)...
אולי יש כאלה שגם לא מאמינות לדרמה הזאת, ואפשר להבין אותן כי באמת כח של סבל של אישה גבוה מאוד בפער.
מה שאני מנסה לומר, זה לא שאני מצדיקה את זה,
אבל אולי זאת הזדמנות לומר לכם, תשחררו קצת מהדרמה, למען טובתכם האישית, ולא שנשים לא צריכות להיות שם ולהשתדל על אף הדרמה...
ברור לי שמי שירצה להתעצבן, יצליח בקלות. ברור לי גם שאין סיבה אז פשוט כותבת לך את זה. אולי זה יעזור...

למעשה, לדעתי כדאי שתדבר איתה, אבל לא מהמקום שאתה כותב לנו את זה כאן.
תגיד לה, אישתי, אני זוכה להרגיש כרגע משהו שאולי את חווה ממני במשך תקופה ארוכה... אני מבין שאני לא רואה אותך אחרת הקב"ה לא היה נותן לי הזדמנות להרגיש את ההתעלמות הזאת ממך. ואני רוצה להניח רגע את האגו שלי בצד ולהגיד לך על זה סליחה. סליחה שאני לא שם לב אליך, עכשיו אני מרגיש כמה זה כואב להיות בצד שלך אפילו שאני חושב שאני בדרך כלל רואה אותך.
ברור לי שאם היית חווה ממני שאני רואה אותך, היית הרבה יותר פנויה לראות אותי כרגע במצבי.
אולי אפילו רק זה יעזור. אולי פתאום תהיה הזדמנות לאהבה. אולי היא אפילו תבכה על עצמה ובאותה הזדמנות עליך, על זה שהיא לא ראתה אותך.

אם לא יעזור, תגיד לה שזה פוגע בך. ללא האשמות, היא לא יכולה לאהוב אותך בכח.
פשוט תעשה את הבחירות שלך, עם כמה שזה קשה, אתם שני אנשים נפרדים...



חשוב לי להדגיש שזה לא הכרחי,
יכול להיות גם מאוד מאוד שהיא עם המון עומסים מהעבר שגורמים לה להיות מאוד מרוכזת בעצמה.
ואז טיפול יכול אולי להועיל.
בכל מצב, תזכור, משפחה לא בוחרים, אבל בן זוג דווקא כן.
בלי לזכור את נקודת המוצא הזאת, מגיעים להרבה מאוד תסכולים.

ולא מסוגלת לתת טיפה אהבה לי ולילדים.

הבעיה לא אצלי, היא מודעת לבעיה...
שוחחנו, נתתי לה טיפים, שבוע ונגמר.

או שהקשר בינכם לא טוב.

בכל אופן, היא לא אשמה. זה שאתה מאשים אותה זה מעיד על המקום הלא נכון שאתה נמצא בו.
בקיצור, יש לך חלק שאתה כנראה לא מוכן להיות מודע לגביו כי זה יאלץ אותך לקחת אחריות...

מההתחלה היא הייתה ככה?

מדחי אל דחי ככה חולי 1 מסתיים ומגיע קשה יותר. הקב"ה שלח את השטן להתאנף בי ברחמיו.