בוקר אור יקרות, אני אחת מכן, פתחתי לאחרונה ניק חדש, מכמה סיבות..
יש לי ילדה מתוקה ומיוחדת ב"ה בת 3 בגן עירייה. הגננת כמה פעמים שאלה אותנו אם יש לה בעיות שמיעה, והפנתה להתפתחות הילד בהמלצתה לבדוק שמיעה. טוענת שהצוות קורא לה והיא לא מגיבה, אמרה גם שאולי יש לה בעיית קשב, כי לא מסוגלת להתרכז במפגש, לא מדברת עם הצוות בכלל. מאוד מוזר לי העניין כי בבית היא מאוד וורלבלית, בהשוואה לבני גילה, מתקשרת עם אחיותיה הגדולות ואיתנו מצויין. כן עושה לנו שמח בבית, לא תמיד מקשיבה ודי מאתגרת, אבל ממש לא בכיוון של קשב לפי דעתי. היא ממש מהקטנים בקבוצה, הגננת אומרת שיש עוד קטנים והם לא ככה.
אני ממש אוכלת סרטים על זה. יש לי טראומה הפרעות קשב\ הפרעות רגשיות לא מאובחנות ולא מטופלות, הגננת די חותרת לשם ואני לא מבינה איך ולמה?
בד"כ אני אומרת אמן על רוב הדברים של הצוות החינוכי במטרה לעזור ולקדם את הילדים אבל פה נשמע לי מוגזם ומופרך! ללכת לאבחון רגשי? אבחון קשב? מצד שני בבית אני באמת לא מרגישה את זה, לא אני ולא הסביבה הקרובה, היא כן מתביישת מחמי וחמותי ואפילו מאבא שלי, מאחותי הגדולה, גיסות שלי... הגננת מתארת שהיא לא מדברת עם הצוות בגן בכלל, לא עונה, לא מנסה "להגן על עצמה", לא מספרת כשמישהו עושה לה משהו. זה כן חשוב שילד ירגיש בנח, לא?
אוף מבולבלת ממש, ובעיקר חוששת...
אוף יצא קצת מבולגן.
תודה מראש לכל העונות
אף אחד לא מאמין איזו ביישנית היא היתה בגן
(אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)