חשבתי על זה והגעתי למסקנה שבאופן כללי, קשר עם בן אדם שיותר נוטה לרגש מורכב יותר.
מהסיבה שלאדם הרגשני יותר, יכולים להפריע דברים בקשר גם בלי שיש להם תימוכין מבוססים יחסית במציאות (בסוף כמעט בכל דבר מעורב סובייקטיביות). זה לא רע בפני עצמו, אלא שזה יוצר מצב שהצד השני צריך להתמודד עם זה כאשר התחושה היא של לקיחת אחריות אף על פי שזה נובע מתחושה סובייקטיבית בלבד.
לצורך העניין, אישה אומרת לבן זוגה, "אני מרגישה שלא התעניינת מספיק". זה לא משנה אם הוא התעניין או לא, וזה גם לא יעזור להראות שכן. זו התחושה. והדרך היחידה להתמודד איתה, זה פשוט לקבל את זה. לחבק ולהתנצל אולי.
בעצם הצד הרגשני יותר יכול להגיד מה שהוא רוצה - כי אלה כמובן תחושות ואיתן לא ניתן להתווכח - והצד השני צריך כביכול להתגבר ופשוט להכיל את זה.
בעיני, לאורך זמן זה יוצר תסכול. כי יש צד שיכול להגיד מה שהוא רוצה ולא ניתן להדיין על זה - כי זו תחושה, והצד השני נאלץ כל הזמן לספוג ולהתגבר. במקום מסויים להיות המבוגר האחראי שמנסה לשפר את המצב אפילו שאין לו ממש חומרים לעבוד איתם.
מקווה שהייתי מובן.
מהסיבה שלאדם הרגשני יותר, יכולים להפריע דברים בקשר גם בלי שיש להם תימוכין מבוססים יחסית במציאות (בסוף כמעט בכל דבר מעורב סובייקטיביות). זה לא רע בפני עצמו, אלא שזה יוצר מצב שהצד השני צריך להתמודד עם זה כאשר התחושה היא של לקיחת אחריות אף על פי שזה נובע מתחושה סובייקטיבית בלבד.
לצורך העניין, אישה אומרת לבן זוגה, "אני מרגישה שלא התעניינת מספיק". זה לא משנה אם הוא התעניין או לא, וזה גם לא יעזור להראות שכן. זו התחושה. והדרך היחידה להתמודד איתה, זה פשוט לקבל את זה. לחבק ולהתנצל אולי.
בעצם הצד הרגשני יותר יכול להגיד מה שהוא רוצה - כי אלה כמובן תחושות ואיתן לא ניתן להתווכח - והצד השני צריך כביכול להתגבר ופשוט להכיל את זה.
בעיני, לאורך זמן זה יוצר תסכול. כי יש צד שיכול להגיד מה שהוא רוצה ולא ניתן להדיין על זה - כי זו תחושה, והצד השני נאלץ כל הזמן לספוג ולהתגבר. במקום מסויים להיות המבוגר האחראי שמנסה לשפר את המצב אפילו שאין לו ממש חומרים לעבוד איתם.
מקווה שהייתי מובן.
