בכי בכי
לא לבכות לא לבכות, זה פשוט לא עוזר.
אבל למה. למה לא נותנות צ'אנס?
אתה טוב.
אני יודע שאני טוב וכן אני יודע את המשפט הקבוע.
כן, מי שתתן צ'אנס תזכה.
וזה עדין לא פחות כואב.
אתה צודק.
ואין הרבה הצעות.
אבל מה יש?
יש חיים.
והם טובים?
סה"כ כן, אבל חסר חסר.
נכון אבל זה יבוא.
איך? זה נראה כאילו כל העולם בכלל לא רוצה לצאת, לתת לי הזדמנות, לתת לנו הזדמנות.
זה עוזר?
מה?
שאתה מרחם על עצמך?
קצת, זה פורק ממני קצת עצב שמצטבר בלב.
עצב על מה?
עצב על זה שאני רואי למישהי שתעריך אותי, שתראה את הדברים הגדולים שאני עושה, שתראה שיש בי נשמה אדירה שרוצה לעשות רק טוב. שתראה אותי איזה אבא טוב אני יהיה, איזה בעלה אדיר. שתראה מעבר לפרטים היבשים כי הם לא רואיים בכלל הם מלאי גאווה וחיצוניות. אבל היא אמרה לא רק כי לא הייתי בישיבה, תסביר לי את זה?
היא כנראה לא בשבילך.
כן כמו ההיא שבגלל היופי וההיא שבגלל אופי וההיא שבגלל הצבא וגם ההיא שלא מובן בכלל.
אתה ציני אבל זה מחדד ומקרב גם אם זה לא נראה לך ככה.
אחלה חידוד עוד שניה לא נשאר עיפרון.
אז נקנה חדש.
מאיזה כוח?
כוח הנשמה.
די תפסיקו, תפסיקו לשפוט אותי על פי מראה, על פי העבר, על פי החיצוניות.
אם היה לי אומץ הייתי הולך לצועק בכל אולפנה ואולפנה (וכנראה גם ישיבה וישיבה) זה לא חשוב, לא חשוב אך היא נראית ואיפה הוא עשה צבא. וכמה שנות ישיבה ואיך היא מכינה דגים. וכמה אחים יש לה וכמה הוא מתנדנד בתפילה. ואיזה מקצוע היא לומדת ואיזה מקצוע הוא לומד.
אז די בנות (וכנראה שגם בנים) תפסיקו לשפוט אותי ואותך על כל בחירה ובחירה תצאו, תכירו אותי באמת את הנשמה שלי את המהות שלי, אני בטוח שלו תתכזבו.
"שיבוא כבר היוםשהכל יהיה טובחלומות שיתנו לי קצת שקטלהכיל את הכלהפחדים יעלמווהלילות יחזרולתת לי שלווה מבורכתלעבור את היוםלעבור את היום
ורק לא להיות לבד בין כל הקירותבדממה משתקת במחשבות קרותשרק יחלוף לו הלילה הארור הזהשבבוקר אשוב, להיות שוב אנילהיות אני שוב"
