"למה לא הולך לי"
זאת אומרת שאת מחפשת לעשות יותר, וממאנת לשחרר .
ההשתדלות הנדרשת נקבעת לפי האם היא מספיקה כדי להביא את התוצאה שצריך - לא לפי הכוחות שלנו
מבקש אמונה"כי אדם אף על פי שקצו ומדת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך יש על האדם להתגלגל לסבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כפי צרכו" (חובות הלבבות שער הביטחון)
לגבי פרנסה זה יותר קל לקבוע - שאדם צריך לעבוד לפי מה שיביא לו את צרכו
אבל לגבי זיווג אני לא יודע לענות מה הוא "כפי צרכו" כנראה נתון לשיקול דעת
אני לא יודע איך קובעים בזוגיות.. באמת שאין לי מושג.
אתה יכול לתת דוגמא?
אבל אני לא רואה סיבה לדוגמא שאתר ומפגש פו"פ יהיה צינור לשפע יותר משדכנית
לכאורה הקב"ה לא יכול לשלוח רק דרך שדכנית? או רק דרך פו"פ? וכו'
אם אתה רשום אצל עשר שדכניות שמתעסקות עם בנות בגיל שלך
או הולך למפגשי פו"פ שיש שם בנות מהסוג שאתה מחפש
או אתר שזה בכלל מלא בבנות (אם כי לדעתי זה רעיון גרוע אבל לא משנה 
)
יש לך יופי של סיכויים לקבל הצעה כל שבוע או שבועיים
מה יש להתרוצץ עוד לעוד אפיקים.. מה הבעיה לקב"ה לסדר לך מהצינור שבחרת
לעניות דעתי זה מספיק.
שתרגיש שפתחת צינור שהוא מספיק לקבל את הזיווג שגזרו משמים
אין לי מושג כמה זה.
אבל אני חושב שאם אדם הולך לפי ההרגשה שהכל זה רק צינור הוא כבר ירגיש מתי הוא מגזים וסומך על ההשתדלות.
אגב, אני לא חושב שזה מזיק אם טעינו ועשינו יותר.. פשוט סתם התאמצנו לחינם והפסדנו אמונה
זאת אומרת שאם יש לי כוח לעבוד שעות נוספות אבל אני מרוויח מצויין בלי זה
אין עניין השתדלות שאשאר בעבודה כי יש לי כוחות.
או אם יש לי כוח להתקשר לאלף שדכנים כל יום זה לא אומר שזה ההשתדלות הרצויה
לזה התכוונתי
אני זוכר שלמדתי שם שאם מצאת עבודה שמתאימה לכוחות שלך ובכל זאת הפרנסה שלך בדוחק
אין לך מה להחליף עבודה תבין שזה מה שנגזר.
וואלה צריך לעבור שוב על הספר.
טוב בכל אופן אמרתי מה שאני זוכר אל תפילו עלי להיות מגיד שיעור בעניין ביטחון 
וקטני אמונה תמיד בחיפוש, ורצון למימוש מידי.
לעומת זאת אם היינו מאמינים יותר היינו מבינים שלכל דבר יש לו זמן משלו.
לכל מעשיו של השם יש תכנונים משלהם.
ומה שבעינינו נראה כ"צריך" ללכת ככה .
(הצריך הזה נובע ממקום של התסכלות אל המסביב, ובכך יוצרים "חוקים "כביכול).
לא בהכרח תקף למקרה אחר. מה שמביא אותנו לתסכול .
אז בואי נעשה את מה שהשם מבקש...השתדלות.
תשי את שלך ושחררי , לכי אחריו בעניים עצומות.
כי הוא מכיר אותנו הכי טוב.
וחפץ להוביל אותנו אל הטוב.
ומה שהוא יותר מההשתדלות, לא תהיה לנו גישה אליו...
זה קצת להכתיב ...
אבל בתאכלס מה עשינו עד עכשיו? פשוט עשינו , והשם מכוון אותנו לעשייה הנכונה.
ומה שהוא יותר הדרך חסומה...
זאת באמת שאלה חשובה
מונע ממנו להגיע לשם- לאין סוף בעשייה.
להגיד לך שאני בטוחה בזה? לא.
כי בתאכלס אנחנו צריכים לבחור בלסמוך על השם ,
ולא לבנות רבדים של חסימות בכדי להגיע לאמונה ובטחון בהשם.
וכאן השאלה הלא פתורה- איפה נגמרת ההשתדלות.
במציאות העכשווית אנחנו עושים- וכל מקרה לגופו הקדוש ברוך הוא מכוון אל ההשתדלות הנצרכת.
ברגע שהוא ייחסם "יקבל לא"- לא יקבל את מה שהוא חפץ.
אז הוא יחזור אחורה.יבין שזה מעבר לצורך של השתדלות.
סוג של לבדוק גבולות.
אבל שוב השאלה עדיין עומדת .
כי אנחנו חפצים בלכתחילה לעשות את ההשתדלות במידה הנכונה.
מקווה שאני אוחזת..
לא בהכרח שהחסימה היא אמירה של " לא, הגזמת" , אלא ייתכן שהיא כחלק מההשתדלות ועוד לא הגענו אל המקסימום בה.
ממקומי האישי, החסימה מגיעה יחד עם הרגשה, הנותנת בהירות, מכלול של דברים היוצרים דעה ברורה, שהחסימה היא אכן הברזה אל מעבר להשתדלות.
(מרגיש לי שהתגובות שלך מובילות אותי בתהליך של "הבהרה עצמית" יש לך יד בזה?🤔)
הרי אנחנו בחיפוש מהי הנקודה שבה ההשתדלות מספיקה. נכון?
אז אני אומרת פשוט לעשות...
אים הגעת לקצת יותר מהנקודה שבה זה נקרא " מעבר אל ההשתדלות".
אז השם " חוסם "אותך וכביכול מרמז: הגזמת... זה לא לך.
הרי מהי המטרה שלנו במציאת נקודת ההשתדלות? היא לכוון אל רצון השם-
וברגע שהולכים עם זה יד ביד . אז כבר השם מוליך אותנו אל הנקודה הנכונה
זה לא כל כך תחושות רגילות כמו" תחושות בטן".
זה משהו יותר עמוק ועובדתי.
כשתחווה תבין🤦♀️.
אגב, דווקא לגבי שידוכים אני זוכר שקראתי פעם בשם הגאון מוילנא
שבזה אמורים לעשות הכי פחות השתדלות משאר הדברים
לא בקיא בכל הדעות,
אבל הרי דווקא על זיווג חז"ל אמרו שלמדנו שמה' אשה לאיש. ולא אמרו על פרנסה שגם היא משמים
משמע באמת שכאן יש השגחה מיוחדת
אבל ככה קראתי שכתב הגאון מוילנא שזה מצריך פחות השתדלות (לא בכלל לא להשתדל)
(כמדומני הרב עובדיה זצ"ל הביא את זה בספר הלכות של נישואים)
אני מוסיף מעצמי שזה גם נשמע לי ככה מדברי חז"ל
אבל אפשר לדון בינינו..
אני מבין ככה כי
למה חז"ל צריכים לצאת בהכרזה כזאת שלמדנו גם מהתורה, גם מהנביאים, גם מהכתובים שמה' אשה לאיש. הרי לכאורה גם פרנסה משמים ולא ראינו הכרזות כאלה.
מה גם שראינו שרוב הצדיקים בתנ"ך מצאו את זיווגם בלי מאמץ יחסית
שבעניין הזה תדע שאין צורך לרוץ כמו לפרנסה וכו'
"אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש מן התורה דכתיב (בראשית כד, נ) ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר מן הנביאים דכתיב (שופטים יד, ד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא מן הכתובים דכתיב (משלי יט, יד) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת"
ה' מכוון את המקרים על פי השתדלותנו
זה חידוש גדול שצריך להגיד דווקא בזיווג..? 
אני לא אמרתי שזה נוגד את העשייה, רק שלא צריך להשתדל כמו פרנסה לדוגמא - אלא פחות
לא כי אסור אלא כי אין טעם.
אם אני מבין נכון הפסוקים באים להגיד ככה:
הרי גם ככה אין לך מושג מי האשה שהקב"ה ייעד לך והיא אחת ממיליונים, הקב"ה הוא זה שמביא אותך אליה זה לא תלוי כמה תחפש...
ככה שאתה רק צריך לעשות סיבה שהקב"ה ישלח אותה בדרך הטבע אבל לרוץ לחפש - אתה סתם מתאמץ לחינם
בכל אופן אשמח אם תמצא לי פירוש אחר לדיבור הזה של הגמרא- מה הוא בא לומר
אולי אני טועה וסתם שיגעתי אותך 
נכון מאדמבקש אמונה
שכל הנושא של כמה להשתדל מאד אינדוודואלי ותלוי ברמת הביטחון של כל אחד
זה לא משהו שהוא שווה לכל נפש
(כותרת מפוצצת, נכון? אנסה להסביר למה אני מתכוונת. אין לי הרבה זמן כרגע, לא בטוחה אם מישהו כאן הלך בכיוון הזה, אז תסלחו לי אם אני חוזרת על משהו שנאמר. הציטוטים שאני מביאה לקוחים מהמאמר הזה.)
החסידות מאוד הדגישה את העניין של השגחה פרטית, ש"אין שום מקרה בעולם בכלל, וכל אירוע הוא יד ההשגחה העליונה, קטן ושולי ככל שיהיה." יש חסידויות שלוקחים את זה למקום מאוד קיצוני, שבו לא עושים שום השתדלות בכלל.
אבל מה לעשות, זה לא משהו שכל רבותינו יחתמו עליו. לא כולם יסכימו שזה מה' (במובן שהוא ייעד וכיוון את המצב הזה אלייך).
לפי הרמב"ם למשל, "לא כל בני האדם מושגחים מלמעלה; רק הצדיקים זוכים להשגחה פרטית צמודה, ואילו הרשעים מופקרים ליד המקרה."
לפי הר"ן: "העולם נוהג על פי חוקי הטבע הכלליים, "מערכת הכוכבים", ורק עובדי ה' ברמה עליונה זוכים להשגחה פרטית, המבטלת את השפעת חוקי הטבע. מי שאינו ברמה זו, ייתכן שייפגע ברעה טבעית, אף שאין הוא חייב בעונש משמים."
אז אם את לא אוחזת בתיאולוגיה חסידית,
אפשר לומר בצורה מאוד פשוטה - הקב"ה שם אותנו בעולם שמתנהל לפי הטבע - ויש בו גם טוב וגם רע; אני לא עובדת ה' ברמה העליונה, ולכן אין עליי השגחה פרטית; ולכן אני לא יכולה 'לזרוק אחריות' לקב"ה שהוא יסדר את העניינים, אלא עליי לעמול לשם כך.
למה פחות מאמץ לנשים אמור לגרום לכך שיתחילו איתן יותר?
ו"לא מתלהבים משטויות"...
לדבר עם בחורה ולברוח?
2 נשים שלוותי השבוע היו מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי.
אם אתם לא מתכוונים לצאת לדייט תגידו את זה מראש
ולא ברור לי איך גבר שמגדיר את עצמו דוס עושה שטויות כאלה.
ובעצם דוס או לא לא מתנהגים ככה
לא סתם שולחים הודעות בוואצפ לבחורה שהעבירו לך את המספר בשביל שידוך ..ואז בורחים .
איך זה גורם לשדכן גם להרגיש?
ולא סתם קובעים עם בחורה דייט ומבטלים באותו יום
שלא נתחיל לדבר על שגרירים/ שליש/ וחבריו
ששם בכלל פותחים הודעות מדברים ואז יום אחרי נעלמים .
מדוע?
אני תמיד אומרת אף בחורה לא כועסת שלא רוצים אותה בחורה כועסת כי הראו לה שרצו אותה (בואי נקבע דייט )
ובסוף הלכו בלי הסבר בבום
אני כבר התרגלתי לזה שיש כאלה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ..
ואני אומרת את זה בכאב אם אדם בוחר להתנהג ככה או ניצלתי.. עוברת הלאה ..
אבל לא כולן לוקחות את זה ככה
יש בנות שלא רוצות לשמוע על דייטים בזמן הקרוב בגללכם..
באמת קחו אחריות.
גוסטינג זה גועל נפש
אתם גועל נפש
השרשור מופנה לאדם שבורח/ מבטל דקה 90 בלי לזכור שיש צד שני לסיפור.
אדם אשר לא יודע לבטא את רגשותיו ..
נכון לא תמיד אפשר להביע מה אתה מרגיש אבל אפשר שיהיה לך עמוד שדרה . אל תגיד סתם דברים .. מזה??
(אפילו הודעת נימוס יהיה מתאים .. מצטער על הזמן שלך.. בכל זאת אני חושב שלא מתאים .קשה?
אפשרי גם אם לא מסתדר הכל בסדר .מידות יש פה צד שני לעזאזל
דרך ארץ
כנל הפוך!! כלפי גברים
התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה
אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.
היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.
ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.
לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…
נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.
בעולם הקלאסי זה היה הפוך.
הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.
וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.
תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות.
מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).
איך שלא מסובבים את זה,
זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).
עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים. יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.
אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...
אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.
גם לגברים יש רגשות
סופריקה
תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים
קצת יותר רגישות
אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי מפורק מזה שלא התקדם
מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה
וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד. ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.
ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.
אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.
ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.
אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.
הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.
התוהו קדם לעולם.
נוגע, לא נוגעעצוב וכואב לשמוע
קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.
שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך
עוד לא הגיע זמנך להיעלם.
הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.
הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.
האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?
אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.
כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.
אבל יש ויהיו רגעי אור.
אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.
אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.
מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.
אחלה כתיבה
הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.
לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.
יש שני צדדים יראה ואהבה.
היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב.
על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.
אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם?
ראומה1אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור
ראומה1יש להם גם קהילה פיזית?
כמה שדכנים ומיזמים.
כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.
בהצלחה
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
זה באמת מקום לרחף בו.
מה שבטוח.
ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.
תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.
בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.
הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר
פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן
מה לא ניקח????
והיא כולה עלק קר לך
הורידה לי את החשק לא לקחתי .
סתם פשוט היה יש ים אנשים
קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר
אבל בדייטים לי ספציפית קפוא
ואני חופרת לבחור שקר לי!
הוא לא יכול לפספס את זה
שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.
שזה קטע זה יחסי כי עם גברים קפוא לי רצח
ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק
זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.
בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).
אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר.
יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות.
והיא עדיין התפדחה להגיד
אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה
זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.
המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.
אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.
אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.
השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.
רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?
מה דעתך על זה?
תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.
אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.
