בחירת אולפנותאמן על הילדים
אני כותבת יותר כדי לשתף ופחות כי צריכה עצה.
אחת הבנות שלי כרגע בשלב החיפוש אולפנה לשנה הבאה.
אני מוצאת את עצמי שוב (עברנו את זה כבר עם הילדים הקודמים) נבוכה מול נושא הקבלה לאולפנות.
רוב האולפנות שהלכנו לבדוק, מכריזות על עצמן כתורניות ומה שחשוב אצלן זה ההתקדמות האישית של הבת בתחום הרוחני והמידות וכו' ורק בסוף הן אומרות "שיש גם לימודים וגם בזה רצוי להצליח אבל ציונים זה לא הדבר הכי חשוב". אוקי, אז מישהו יכול להסביר לי למה ילדה שהציונים שלה נמוכים, הסיכוי שלה להתקבל לאולפנה שהיא לא האולפנה האיזורית שלה שואף ל0?
עברתי את זה עם כמה מילדי, שהלימודים לא היו בראש מעייניהם, אבל הם היו יראי שמיים, חברותיים, בעלי מידות טובות ומוכשרים בכמה דברים שאינם שייכים למשהו שנותנים עליו ציון, הם לא התקבלו למה שרצו מלכתחילה ונאלצו להתפשר על מקום בעל רמה רוחנית פחות ממה שהתאים להם. (ילדה אחת התקבלה למקום שרצתה על סמך תעודה טובה שהיא ממש התאמצה להשיג בכיתה ח' ואחרי שהיא כבר למדה שם העיפו אותה כי הפסיקה ללמוד ואחרי זה מצבה התדרדר בכל הבחינות. היא הרגישה דחויה והפסיקה להאמין בעצמה, בסובבים אותה ובסוף גם בה', ממש דרך חינוכית של אולפנה אין מה להגיד.)
דוקא הבת שלי שעכשיו צריכה להבחן לאולפנות, היא תלמידה ממש טובה. אבל כמה לחץ עושים סביב זה. במקום אחד צריכה להבחן במת' ואנגלית במקום אחר מבחן ביהדות... בשביל מה? תשאלו את המחנכת שלה מי הילדה וזהו, בשביל מה להלחיץ כלכך?
לפני כל מבחן בבי"ס הנוכחי שלה היא נכנסת להיסטריה ש"מה יהיה אם היא תקבל ציון נמוך, אולי זה יפגע לה בסיכויי הקבלה". וכמה שאני אומרת לה להרגע וגם אם היא לא תצליח באיזה מבחן, לא קרה כלום. לא עוזר. ואולי היא צודקת. אולי זה באמת כלכך חשוב כל ציון. כי ככה ההרגשה שהאולפנות נותנות בסופו של דבר.
בקיצור, אם יש פה ראשי אולפנות או מחנכות בעלות השפעה, הגיע הזמן לשנות את הגישה. לטובת דור העתיד שלנו.
בהצלחה רבה!עשב לימון

מציעה לשלוח את זה לראשי האולפנות

 

ולחפש אולי אולפנה יותר רחוקה, כי יש הרבה חדשות יחסית, או קטנות יותר, שיותר קל להתקבל אליהן.

אני רק חיבוק...מתואמת
מבינה אותך מאוד וגם קצת מזדהה...
זה באמת הזוי, המצב הזה
מזדהה מאד. זה גם בסמינרים חרדייםאחתפלוס
אם כי הסיפור שסיפרת שהעיפו את הבת שלך בגלל שהיתה חלשה בלימודים מזעזע.
לבת שלי בסמינר ממש משתדלים לעזור ולתמוך ב'ה.
צודקת גם בהרבה ישיבות תיכוניות ככהחילזון 123
אצלנו אין מבחנים לפני קבלה לאולפנות וישיבותאור123456
הבנתי שזה החוק בשנים האחרונות
כנראה שזה חוק שמיושם רק במוסדות ששייכים למדינה...מתואמת
באולפנות ובישיבות פרטיות בהחלט יש מבחנים...
פרטי לגמריאור123456
שעלי תורה ואהבת ישראל בבית שמש
לפי מה שהבנתי זה לא חוקי
ממש מתסכלאר
מכירה מהישיבות
הגדול שלנו בה עם ציונים טובים אס היו הרבה אופציות
אבל השני שעכשיו נבחן פחות...
ומשום מה הישיבות התורניות הן גם לילדים החכמים ומי שלא אז צריך להתפשר מבחינה תורנית

מתסכל ממש.

למרות שמסייגת וקמו בשנים האחרונות ישיבות חדשות שלאו דוקא לחכמים

תודה על התגובותאמן על הילדים
טוב לדעת שגם אחרים מרגישים ככה. השאלה האם הבעיה הזאת תיפטר יום אחד? והאם אנחנו ההורים יכולים לעשות משהו בעניין.
הבן שלי באותו שלב אז מרשה עצמי לדבר- דעה שונה.תהילה 4
א. יש המון ישיבות והמון אולפנות לתלמידים פחות למדנים. הבולטים שבהם זה מוסדות רגבים שנמצאים בכמה וכמה מקומות. בראש עולים לי עוד כמה כאלה. ממליצה לך לשבת על האתר של החמ"ד.
ב. למרות הנ"ל. אני בהחלט רואה התאמה בין בנות בלי מוטיבציית למידה לבין השפעה על האוירה של המוסד.
את בעצמך כותבת שהבת שלך כן התקבלה לאולפנה טובה אבל- הפסיקה ללמוד. וממי את מצפה להכיל את זה? מהאולפנה.
לי קשה עם מדיניות ההכלה הבילתי נגמרת שנדרשת ממוסדות החינוך (ואם יורשה לי לומר- גם מההורים) . בעיני במקום קנאת סופרים תרבה חכמה. אנחנו עסוקים רק באוכלוסייה החלשה במוסדות החינוך ובכמה מגיע לחלשים וכמה צריך להכיל אותם. אני חושבת שאם יש בת עם מוטיבציה גבוהה ורצון ללמוד. ואלו גם ההמלצות שהצוות החינוכי ביסודי ייתן עליה היא תצליח להתקבל. ואם תלך למוסד מבוסס וטוב יתנו לה גם עזרה לימודית. השאלה מה היא משדרת וכמה היא מוכנה להשקיע בלימודים.
קשה לי מאד עם מה שקראתי בדברייך שהאולפנה לא חינוכית כי לא הכילה את זה שהבת שלך לא לומדת. בעיני זה מאד חינוכי לבת בגיל ההתבגרות לדעת שמעשיה יקרבוה ומעשיה ירחיקוה. יש לה אחריות ויש תוצאות למה שהיא עושה.
ג. ואחרי הכל. תאמרי. אבל כבר כתבתי שהבת שלי באמת לא מעוניינת בלימודים אבל רוצה להתפתח רוחנית. אז ממה שאני פגשתי, יש גם מקומות שניסו ומנסים לבנות מסגרות כאלה. אבל מה הפלא? שמשום מה במקומות האלה לא מצליחים ליצור רמה תורנית גבוהה. (ע"ע אולפנת קומי אורי ז"ל שזו לגמרי הייתה המטרה שלה). ולמה זה קורה? כי בעיני מי שיודע להיות רציני בלימודים יודע להיות רציני גם בעבודת השם. מה לעשות? זה בא ביחד. ואי אפשר לא לעשות כלום כל היום (כי המסגרת ברוב היום היא לימודים. ככה זה) אבל לשאוף להתקדם בחיים בתחום התורני. זה נבנה ביחד- היכולת להתמיד ולהיות עם משמעת עצמית בלימודים מקרינה גם על היכולת להתקדם בעבודת השם וללמוד ולהתחדש.

ד. סליחה על הדוגריות. אני כותבת מאד קיצוני כי אני מרגישה שהעולם השתגע. במקום לדאוג שהילדים שלנו יהיו בוגרים ואחראיים לגורלם כל מושגי התקשורת והחינוך היום מחפשים את האשמה מחוץ לילד. לעיתים זה נכון. אבל בימינו רוב הצוותים החינוכיים בטח שבעולם האולפנות הם כאלה מקצועיים וכאלה שואפים לטוב ולקידום הבנות (לעיתים יותר מידי, יאללה שחררו).
ה. גילוי נאות. אני ממש ממש לא שייכת לאף אולפנה ולאף צוות חינוכי כלשהוא (שייכת לסטטיסטיקת המורים החדשים שפרשו מהוראה) ואולי חלק מהשבירה שךי נבעה מזה שהציפיה הייתה שהכל יהיה עליי ולתלמידות אין שום אחריות על גורלן. בעיני יש פה עיוות נורא.
ו. ולסיום, הבת שלך תמיד תהיה הבת שלך ואם היא לא תתקבל למוסד מסוים כנראה שזה לא הדרך שהקב"ה רוצה שהיא תלך בה. כ"כ הרבה פעמים פגשתי הורים שנכנסו עם הבנות לדיכי ולמאבק,בהחלטה. ורק החמירו את המצב. כי כשההורה מזדהה עם הכישלון, הסאבטקסט הוא: "וואו זה באמת גרוע מה שקרה פה עכשיו". אבל אם נאמין ונדע שאולי הקב"ה מנווט לה דרך אחרת במציאות. ולא נהפוך את כל העולם (שוב לא לנסות לשנות את העולם אלא ללמוד איך להתקדם בעצמינו), אני חושבת שנזכה לתת כלי הרבה יותר משמעותי ומעצים לבת שלנו: גם ביטחון עצמי- היא לא כישלון והכל בסדר. וגם- יכולת להתמודד עם קשיים.

סליחה על האורך. אני לא מנסה חלילה לבקר אלא רק להאיר את הסיטואציה באור אחר.
ווא תקפת רציניאביול
מי אמר שתורני חייב לבוא עם לימודים?
אני מכירה כמה אולפנות שזה לא ככה... זה ממש לא אותו דבר. אם אתה רוצה להיות תורני אתה רוצה להשקיע במקצועות קודש, לא במתמטיקה ואנגלית
אני רק אגידבארץ אהבתי
שאני מכירה אולפנא שנחשבת תורנית, ויש שם אחוז גבוה של בנות שלא כל כך משקיעות בלימודים, והן לא משקיעות גם בשיעורי קודש, לא רק בחול...

ובגדול אני חושבת שיש הרבה אמת במה שכתבה @תהילה 4.
רק שמה שבאמת משנה בעיני זה לא ההצלחה בלימודים אלא הרצינות וההשקעה. ולכן ציונים באמת לא תמיד משקפים את זה מספיק, וזו באמת בעיה.
נכון. לכן כתבתי שאם יש ילדה שמשקיעה מאדתהילה 4
ורואים את המאמץ שלה ביהס היסודי ימליץ עליה ובדר"כ היא גם תתקבל אם יראו שיש לה מוטיבציה ורצון להשקיע
מעולה. תמליצי עליהם לפותחת . היא טוענת שאין כאלהתהילה 4
אני מכירה אחת כזו. שמחזיקה מעמד וגם שם למדו לדרוש מהתלמידות השתתפות בלימודים.
רק לומר שאני מסכימה איתך ...אגק
מותר לדייק כמה נקודות?פליונקה
בעיניי אם הבעיות היא מסגרת פנימייה . שזה דרישת חובה אפילו בחלק ממוסדות אזוריים. רב הילדים בגיל 14 עדיין לא בשלים לזה. ומי שאחראי עליהם בפועל זה מדריכה/ מדריך שהוא בעצמו איש צעיר חסר ניסיון. ר''ם / מחנכת נוכחים יותר בחלק לימודי. והם הרבה פעמים מתנהלים כמו מחנך ביסודי כלומר פונים להורים על בעיות משמעת. אבל ברגע שילד לא בבית , הוא לא בבית. להורה כבר אין שליטה. זהו.
בשנים האחרונות במוסדות לימוד הייתה אווירה של סוף עולם כבר מכירה ו'. בכיתה ו' הם מסיימים יסודי, בכיתה ז' הם מתרגלים למסגרת חדשה, בכיתה ח' מחפשים אולפנה/ישיבה. הם חושבים שהם גדולים. ואז בכיתה ט' הם פתאום עוד פעם הכי קטנים, עוד פעם מסגרת מחייבת וכל זה רחוק מהורים .
אני לא מסכימה איתךתהילה 4
לדעתי בגיל 14 יש מספיק חבר'ה שכן מתאים להם חיי פנימיה. וזה אפילו כיף ונחמד. בלי לסתור את הכיף שיש כשנמצאים בבית.
עובדה שמוסד הפנימיות כל כך מצליח למול המוסדות האיזוריים והמוסדות האיזוריים הכניסו אליהם פנימיות בכל מיני מתכונות. כי, כנראה שזה עושה משהו.
ממה שאני מכירה מעבר למדריכות בנות שרות יש צוות משמעותי שעוטף כגון יועצות, עובדות,סוציאליות ואימהות בית.
בגדול אם שיטה מצליחה כנראה שזה כן עובד....
הם רוצים כי הם רוצים להשתחררפליונקה
לא מבינים שזה לא תהיה קיטנה אלא אחריות גדולה.
יש אם בית או מנהל פנימיה. וזהו בגדול.
אז הם לא ישנים. חלקם לא אוכלים מסודר. רואים מלא מתבגרים עם עודף משקל. חלקם נושרים. חלק לא לומדים.
באסםת הורים לא תמיד אם בית / מנהל פנימיה נמצא.
ר''ם/ מחנכת לא תמיד מעודכנים.
בעבר לא היו מספיק מסגרות בכל מקום ובגלל זה הקימו פנימיות. היום זה כמעט לא נצרך.
כל פעם שילד חולה או למקרה שהוא צריך טיפול רגשי או משהו זה הופך לסיפור...
חלק מחברה אפילו לא יודעים שצריכים להתקלח כל יום. ברמה שחברים שלהם זורקים אותם למקלחת.
בעיר הם מתחילים להסתובב.
מה שאת מתארת הוא מוגזם ולא נכוןאביול
בעיניי הכי נכון זה חצי פנימיה, כך אני למדתי. וזה היה מעולה.
ובפנימיה עצמה אמנם אין הרבה צוות , ובזה את צודקת , אבל המחנכים כן מעורבים ויש את המדריכות ואם הבית... בהרבה מקומות יש גם מחנכת פנימיה.אין מה להשוות את העצמאות , הבגרות והאחריות שנרכשות בפנימייה, לעומת מוסדות בלי פנימיה . אי זוכרת שהשירות לאומי ממש ראו את זה
יש כאלה שזה תורם להםפליונקה
אבל הם מיעוט
חצי פנימיה גם עולה כמעט כמו פנימיה מלאה אבל בלי הנחה. אפשר לרכוש עצמאות גם בצורה אחרת.
עוד חסרון. ילד מגיע הביתה כמו אורח. מצפה ליחס כמו אורח. כך שהוא בכלל לא לומד לחיות בעולם , רק בבועה של בני גילו במוסד שלו .
תראי, אך אחד לא מכריח אף אחד ללמוד בףנימיהאביול
אין לי זמן להאריך אבל מי שלא מתאים לו, לא חייב. זו בחירה. מניסיון החיים שלי , ראיתי הבדל משמעותי בין מי שלמד בףנימיה למי שלא.
מה הכוונה לא מכריח?חילזון 123
אם אין בסביבה בתי ספר טובים בלי פנימיה אז זה סוג של אילוץ. גם אם אף אחד לא ''מכריח''.
ובקשר לעצמאות וכו'- הגיוני להיות שזה נותן לילד עצמאות, אבל יש משהו מאד לא טבעי בזה שילד צריך להיות בסביבה קצת סטרילית כזאת, רחוק מהמשפחה שלו, רחוק מהאחים, מהמחויבויות של הבית. זה בהחלט חיסרון שצריך לקחת בחשבון
האמת היא שאני מדברת בעיקר על חצי פנימיהאביול
אז אולי הדיון הזה סתם מיותר.
מכירה הרבה שנוסעים הרבה למוסד לימודים , ככה שיש אפשרויות .
ואן לא מתאים לילד פנימיה, הוא בהחלט לא חייב. זה כמובן נתון להחלטתו והחלטת ההורים שלו.
מכירה כאלה שלא היה להם טוב בפנימיה, אבל זה מהדור שהיו חוזרים פעם בחודש הביתה...
אני מאוד מסכימה איתךדפני11
במיוחד על הקטע של האורחים
תגובה מדהימה. מסכימה עם כל סעיף וסעיףסוד מתוק e
רב החברות של הבת שליפליונקה
כולל בנות של רבנים הלכו לאולפנה אזורית.
יש כיתה עיוני ויש כיתה מב''ר , יש מגמות, מי שגרה קרוב ישנה בבית. כמעט כולן יוצאות בסדר , דתיות ועם בגרות.
אני רק רוצה לשלוח חיבוק!!שקדיה.
מזדהה מהמקום האישי שלי, בכיתה ח' נבחנתי לכמה אולפנות, שנחשבו (ועדיין נחשבות) דוסיות מאוד, לא התקבלתי לאף אחת מהן. וגם אני דוסית לגמרי (אז, והיום), בהחלט הרגשתי את מה שאת מתארת, שבפה אומרים שהרמה התורנית הכי חשובה ובפועל מסתכלים קודם כל על הציונים.. באחת מהן שממש רציתי נשברתי מאוד כשקבלתי את המכתב שלא התקבלתי. היה לי קשה ממש! אמא שלי כל הזמן חיזקה אותי שבסוף אני אהיה איפה שהקב"ה מתכנן לי, וזה יהיה לי הכי טוב וכו'.. בסופו של דבר הלכתי לאולפנה אחרת שבדיעבד אני ממש שמחה שלמדתי בה. היה לי טוב שם מכל הבחינות ועד היום יש לי חברות טובות משם. אבל בהחלט זוכרת עד היום את הפגיעה הזו, את התחושות הקשות באותה תקופה.. אין לי מילים לעודד, התפללתי שעד שהילדים שלי יגיעו לשלב יהיה איזה שינוי בצורת הקבלה, ואני מבינה שזה לא קורה.. מבאס ממש ממש!



וואו נשמעת חוויה לא פשוטה בכללאביול
אני לא מכירה כל כך את הגמל הזה, עוסקת ביסודי... אבל בהחלט דרוש שינוי
הקושי והפגיעה מחוסר קבלה לאולפנות הגיונימישהי עם שאלהאחרונה
אבל בכל האולפנות יש הרבה בנות ב3 יחידות כך שכנראה זה לא תנאי הקבלה היחיד..
ובנוסף אצלי באולפנה שיא הדוסית בנות ממש זרקו על הלימודים ובעיניי זאת הייתה הזנחה הפוכה של האולפנה
איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיoo

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

תודה. דיברתי איתו וזה באמת היתה שיחה טובה ומועילהאנונימית באהב"ה
ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

תודה על העצות. וגם על השיתוף של מה שקורה אצלכםאנונימית באהב"ה
כשהילדה השביעית שלי הגיעה לגיל הזה זה כבר הצחיק אואורי8
לאחרונה הילדה השביעית שלי הגיעה לגיל והתחילה לענות ככה, בדיוק כמו שאת מתארת. בשלב הזה זה בכר מצחיק אותי. כי היא ספציפית תמיד היתה ילדה נוחה וטובה. ואפילו היא עונה ככה... ממש מראה שזה הגיל ...לגדולים היינו מעירים ועם חלקם זה הגיע לויכוחים וכו.. כי הם המשיכו לענות ואנחנו המשכנו לנסות לחנך...לא זוכרת באיזה שלב התחלתי להתעלם מזה. כרגע עם כמה מצבגרים בבית כשזה כמו שתארת אנחנו מעבירים. אם זה מרגיש לנו מוגזם, אומרים שלא נעים לנו הדיבור הזה וממשיכים הלאה. בכללי לא מועיל בדרך כלל לריב עם מתבגרים. כמובן הם גם צריכים גבולות, רצוי ממש גבולות בנןעם ועם הקשבה להם.  
זה ממש משמעותי לשמוע את זה, תודה!אנונימית באהב"ה
ומהניסיון שלך - מתי זה עובר?
תלוי בילד...אורי8אחרונה
עם הילדה שהכי אתגרה אותי אני מרגישה שזה עבר( כמעט( ממש לפני כמה חודשים בגיל 20 ( ואחרי שמצאה ב"ה את האחד שלה...). אבל הערנו לה המון... אולי אם היינו מעירים פחות היה עובר מהר יותר. חלק מילדי כבר ב יא- יב ידעו לכבד. באופן כללי לפי דעתי עד גיל 14 - 15 בערך זה החלק הקשה של גיל ההתבגרות. הם חושבים שהם גדולים ןויכולים לדבר בצורה מעצבנת ממש להורים ולאחים. בערך מכיתה יא נכנס יותר שכל ומודעות, עדין גיל ההתבגרות. אבל בעיני הם בוגרים יותר . 
כמה שאלות המשך (אחרי כמה תאקלים מולה בשישי)אנונימית באהב"ה

1. איך הכי נכון להגיב כשהיא מתעקשת כל הזמן להעיר לאחים שלה על דברים שהם עושים (או יותר נכון - לא עושים. שלא עוזרים מספיק וכדו') - דברים שבעיקרון לא משפיעים ישירות עליה, אבל נורא חשוב לה להגיד כמה זמן מעצבן (וכמובן לגרום להם להיעלב ועוד יותר לא לעזור...)?

כמה שאני מנסה להסביר לה שהדיבורים האלו לא מועילים ורק מפריעים יותר (ואם זה ממש דחוף לה להגיד - אז שתגיד לי באופן אישי ולא כשהם שומעים) - היא פשוט לא מקבלת וממשיכה, וזה ממש מעצבן אותי כל פעם מחדש.


2. כשאני עצבנית וכועסת בגלל משהו שהיה מולה, לפעמים אני מבקשת ממנה עכשיו לא לדבר איתי. אני אומרת לה שאני עכשיו כועסת מידי וזה לא זמן טוב לדבר איתי, ואני צריכה כמה דקות להירגע ואז נוכל לדבר שוב.

והיא ממש לא יודעת לכבד את הבקשה שלי. ומנסה שוב ושוב לדבר איתי, ואני מתעצבנת מזה שהיא לא מוכנה לתת לי כמה דקות של שקט, וצועקת עליה, וזה מסלים ונהיה גרוע מאוד.

ואני באמת לא יודעת איך להתנהל. אני באמת צריכה כמה דקות של שקט כדי להצליח לאסוף את עצמי. זו לא בקשה לגיטימית? מה אני יכולה לעשות כדי שהיא תבין שזה לטובתה ושהיא יכולה ללמוד לכבד את זה? או שבאמת אין לה את היכולת לחכות כמה דקות ואני צריכה לוותר על הבקשה הזו?


3. כמה פעמים כשניסיתי לשאול אותה שאלה פשוטה, או להעיר משהו קטן - התגובה שלה היתה ממש עצבנית כאילו אני אמא מעצבנת שרודה בה כל היום. וזה באמת היה דברים קטנים שאף פעם לא גרמו לה לתגובה כזו.

זה אומר שאני צריכה לשנות משהו בפניות שלי אליה? או שאני פשוט צריכה להתרגל שהתגובות שלה יכולות להיות ממש מעצבנות בלי קשר לכמה שאני אשתדל להיות בסדר איתה?

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרום
זהב טהור שמת פהכל היופיאחרונה
תודה רבה לך!!
עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

תיצרי קשר עם המזכירותאיזמרגד1אחרונה
של בריאות הנפש או התפתחות הילד, או גם וגם ותשאלי אותם... בדרך כלל הם יודעות איך אפשר לקבל החזרים. מניחה שזה תלוי בן כמה הילד ובאיזה קופה אתם.
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמתאחרונה
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
פעם שביעית בחודשיים דלקת אוזנייםטוב גדול

לבן ה10 חודשים.

 

לפי מה שהבנתי הפיתרון זה או לתת בחורף אנטיביטיקה פעם ביום קבוע ולחכות עד גיל שנה לניתוח כפתורים.

 

מישהי ניסתה משהו אחר ויש המלצות או דיס המלצות?

להפחית חלב עוזר?

לתת מטרנה צמחית במקום חלבית?

 

אני לא יודעת מה לעשות והנסיך ואני סובלים בינתיים.

 

לי פעם אמר רופאהשם שלי

שהדלקות נובעות מצינון שמגיע לאוזן.

אז צריך לטפל בצינון.

הוא נתן לי תרסיס של מי מלח לאף.

תודה, והרגשת שזה מפחית את הדלקות?טוב גדול
בהחלט הייתי בודקת אם הגודש שלו מתגובה אלרגית לחלבלפניו ברננה!
בנוסף, באופן קבוע לשים כל יום שמן לוונדר לא מדולל מאחורי התנוך של האוזן ולעסות שם. טיפה לכל אוזן. אולי אפילו פעמיים ביום בבוקר ובערב.


ואפשר גם לנסות רפלקסולוגיה. 

תודה, אבדוק.טוב גדול

כי זה התחיל גם בגיל 8 חודשים שהתחלתי להפחית משמעותית את ההנקה.

ומה הלוונדר עושה?טוב גדול
בגדול מאוד יש לו תכונות מרפאות..לפניו ברננה!
שעוזרות שלא תתפתח דלקת
בוקר טוב, השאלה שלך מתאימה לפורום הריון ולידהיעל מהדרום
לק"י


פורום אמהות מיועד לגילאים גדולים יותר, סביב בית ספר יסודי ומעלה.


רפואה שלמה לילדון!

תודה, אעביר לשם!טוב גדול
מניסיון של ילדה רגישה מאודכרם ענבים

לילדים רגישים צריך לחכות שיגדלו זה הפתרון היחיד - 

יש תעלה חסומה באוזן וככל שגדלים התעלה גודלת ואז התעלה פתוחה ואין לחץ על האוזן

עברתי לצמחי, תרסיס של מי מלח לפני השינה , שינה עם כרית בלילה

הלכתי לשערי צדק לד"ר אטל (מנהל מחלקת אאג ילדים) והתייעצתי עם הרבה מומחים

לקראת גיל שנה וחצי אפילו לפני עבר לגמרי ב"ה

 

טוב לשמועטוב גדול

וד גיל שנה וחצי, הדברים שהזכרת עזרו?

 

 

להאכיל רק כשהוא יושבחוזרת
בעיקר בקבוק...
היה לנו משהו דומהגפן36אחרונה

שנגמר אחרי ארבעה סבבים, ובלי ניתוח כפתורים.


קודם כל- הפסקה מיידית של חלב ומוצריו לחלוטין!!

ויש דבר נוסף שהוא קצת אאוטינג אז את מוזמנת בפרטי

אוכל למתבגריםרק טוב!

מחפשת רעיונות לאוכל שנוער אוהבים. לילדים שמחפשים כל הזמן מה לאכול... לאו דווקא שיא הבריאות... (מושקע או מהיר הכנה)

דברים מסוג:

פיצה

פלאפל

שניצל פירה/ציפס

קוסקוס עם מרק

פריקסה


תנו עוד רעיונות

בעיקר לארוחות ערב. אבל גם לדברים שאפשר לקחת לארוחת צהריים ללימודים (עדיף בלי מיקרוגל)

חזה עוף צלוי, קבב, המבורגרשופטים

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

כמה רעיונות:שדמות בחולות

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

 

אצלי אוהביםכל היופי

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.


אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.


הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

ועוד משהוכל היופיאחרונה
מי שפחות מתחבר לבשרי ובעיקר בנות, יזרמו יותר על חלבי כמו פשטידות, לזניה, פנקייקים, פסטה ברוטב שמנת וכו'
איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111
תודה יקרה❤️תהילה 3>אחרונה
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

אולי יעניין אותך