אני כותבת יותר כדי לשתף ופחות כי צריכה עצה.
אחת הבנות שלי כרגע בשלב החיפוש אולפנה לשנה הבאה.
אני מוצאת את עצמי שוב (עברנו את זה כבר עם הילדים הקודמים) נבוכה מול נושא הקבלה לאולפנות.
רוב האולפנות שהלכנו לבדוק, מכריזות על עצמן כתורניות ומה שחשוב אצלן זה ההתקדמות האישית של הבת בתחום הרוחני והמידות וכו' ורק בסוף הן אומרות "שיש גם לימודים וגם בזה רצוי להצליח אבל ציונים זה לא הדבר הכי חשוב". אוקי, אז מישהו יכול להסביר לי למה ילדה שהציונים שלה נמוכים, הסיכוי שלה להתקבל לאולפנה שהיא לא האולפנה האיזורית שלה שואף ל0?
עברתי את זה עם כמה מילדי, שהלימודים לא היו בראש מעייניהם, אבל הם היו יראי שמיים, חברותיים, בעלי מידות טובות ומוכשרים בכמה דברים שאינם שייכים למשהו שנותנים עליו ציון, הם לא התקבלו למה שרצו מלכתחילה ונאלצו להתפשר על מקום בעל רמה רוחנית פחות ממה שהתאים להם. (ילדה אחת התקבלה למקום שרצתה על סמך תעודה טובה שהיא ממש התאמצה להשיג בכיתה ח' ואחרי שהיא כבר למדה שם העיפו אותה כי הפסיקה ללמוד ואחרי זה מצבה התדרדר בכל הבחינות. היא הרגישה דחויה והפסיקה להאמין בעצמה, בסובבים אותה ובסוף גם בה', ממש דרך חינוכית של אולפנה אין מה להגיד.)
דוקא הבת שלי שעכשיו צריכה להבחן לאולפנות, היא תלמידה ממש טובה. אבל כמה לחץ עושים סביב זה. במקום אחד צריכה להבחן במת' ואנגלית במקום אחר מבחן ביהדות... בשביל מה? תשאלו את המחנכת שלה מי הילדה וזהו, בשביל מה להלחיץ כלכך?
לפני כל מבחן בבי"ס הנוכחי שלה היא נכנסת להיסטריה ש"מה יהיה אם היא תקבל ציון נמוך, אולי זה יפגע לה בסיכויי הקבלה". וכמה שאני אומרת לה להרגע וגם אם היא לא תצליח באיזה מבחן, לא קרה כלום. לא עוזר. ואולי היא צודקת. אולי זה באמת כלכך חשוב כל ציון. כי ככה ההרגשה שהאולפנות נותנות בסופו של דבר.
בקיצור, אם יש פה ראשי אולפנות או מחנכות בעלות השפעה, הגיע הזמן לשנות את הגישה. לטובת דור העתיד שלנו.
אחת הבנות שלי כרגע בשלב החיפוש אולפנה לשנה הבאה.
אני מוצאת את עצמי שוב (עברנו את זה כבר עם הילדים הקודמים) נבוכה מול נושא הקבלה לאולפנות.
רוב האולפנות שהלכנו לבדוק, מכריזות על עצמן כתורניות ומה שחשוב אצלן זה ההתקדמות האישית של הבת בתחום הרוחני והמידות וכו' ורק בסוף הן אומרות "שיש גם לימודים וגם בזה רצוי להצליח אבל ציונים זה לא הדבר הכי חשוב". אוקי, אז מישהו יכול להסביר לי למה ילדה שהציונים שלה נמוכים, הסיכוי שלה להתקבל לאולפנה שהיא לא האולפנה האיזורית שלה שואף ל0?
עברתי את זה עם כמה מילדי, שהלימודים לא היו בראש מעייניהם, אבל הם היו יראי שמיים, חברותיים, בעלי מידות טובות ומוכשרים בכמה דברים שאינם שייכים למשהו שנותנים עליו ציון, הם לא התקבלו למה שרצו מלכתחילה ונאלצו להתפשר על מקום בעל רמה רוחנית פחות ממה שהתאים להם. (ילדה אחת התקבלה למקום שרצתה על סמך תעודה טובה שהיא ממש התאמצה להשיג בכיתה ח' ואחרי שהיא כבר למדה שם העיפו אותה כי הפסיקה ללמוד ואחרי זה מצבה התדרדר בכל הבחינות. היא הרגישה דחויה והפסיקה להאמין בעצמה, בסובבים אותה ובסוף גם בה', ממש דרך חינוכית של אולפנה אין מה להגיד.)
דוקא הבת שלי שעכשיו צריכה להבחן לאולפנות, היא תלמידה ממש טובה. אבל כמה לחץ עושים סביב זה. במקום אחד צריכה להבחן במת' ואנגלית במקום אחר מבחן ביהדות... בשביל מה? תשאלו את המחנכת שלה מי הילדה וזהו, בשביל מה להלחיץ כלכך?
לפני כל מבחן בבי"ס הנוכחי שלה היא נכנסת להיסטריה ש"מה יהיה אם היא תקבל ציון נמוך, אולי זה יפגע לה בסיכויי הקבלה". וכמה שאני אומרת לה להרגע וגם אם היא לא תצליח באיזה מבחן, לא קרה כלום. לא עוזר. ואולי היא צודקת. אולי זה באמת כלכך חשוב כל ציון. כי ככה ההרגשה שהאולפנות נותנות בסופו של דבר.
בקיצור, אם יש פה ראשי אולפנות או מחנכות בעלות השפעה, הגיע הזמן לשנות את הגישה. לטובת דור העתיד שלנו.
