-איזה מקום יש בקהילה שלהם לרווקים? האם הם רק בעייה? האם יש להם מענה רוחני ייעודי? או אולי אפילו הדרכה, הכנה וליווי בבניית קשרים? האם רווקות מוזמנות לשיעורי הנשים בקהילה? האם יש מי שמקבל ומזמין רווקים ורווקות חדשים שעוברים לגור בסביבה? האם הם מוזמנים לסעודות שבת אצל אנשי הקהילה?

-בעולם אידיאלי, איך הם מצפים שנכיר בן\בת זוג? איך מגיעים למקום כזה?

-האם בקהילה מנסים ליצור היכרויות - האם יוזמים פעילויות שמיועדים לרווקים? האם יש שדכנים ממונים? האם עושים ערבי מאטץ אפ או משהו בסגנון באופן קבוע?

-לרווקים ורווקות שנמצאים אחרי שלב המסגרות הייעודיות (כמו ישיבה ומדרשה) יש מלכוד שבולט בעיקר בחגים - לא שייך לחזור לישיבה (לדוגמה, מרגישים כבר מבוגרים מידי ולא קשורים לאנשים שצעירים מהם בכמה שנים טובות), ולא מרגישים בנוח להישאר בבית (מכל מיני סיבות), ומחפשים משהו שהוא מעבר לדירת שותפים - גם מבחינה רוחנית. בעיני, למקום הזה נכנסו תנועת הבוגרים של בני עקיבא ואוניברסיטת בר אילן בשני אירועים - לימוד ליל הושענא רבה ומסיבת פורים, ויעידו אלפי המשתתפים שהיה פה צורך מאוד גדול. בעיניי צריך להרחיב את הדברים הללו גם למועדים אחרים, ואולי גם לשגרה.

שיש מרחוק בין הדמות שלי כאן, למי שאני בעולם הממשי.

הרבה יותר קל לכתוב דברים מאשר באמת לעשות אותם...

זה חופר, זה מעיק וגם חוזר על עצמו. יש לחלקנו תרבות של הרצאות כחלק מהיומיום.. אין צורך בעוד. דווקא מפגש חברים עם מוזיקה ואוכל, שבו כל אחד ואחת יכולים להכיר, לראות איך הצד השני מתנהל באופן אישי ולא רק דומם ומקשיב יכול לתת הרבה יותר. 

בלי לנקוט בשמות, ישנם רבנים שגם מדברים וגם כותבים כאילו שכל הרווקים אחרי גיל 25 ובוודאי שאחרי גיל 30 הם בודדים באשמתם. שהם לא רצו להתחתן, לא רצו מחויבות, לא רצו הורות אלא רצו לבלות, להגשים את עצמם, לדאוג לעצמם, לא חשבו לטווח רחוק, נזכרו מאוחר ועכשיו הם לבד. 

אישית מזעזע אותי. איך אתם, אנשים שאמורים לחנך אותי לאמונה בהקב"ה, פתאום מוציאים אותו מהמשוואה? החיים הם נס וגם נישואים הם נס.  אם הם מבינים שהם לא נושמים בזכותם, אז יש אנשים שאצלם הקב"ה מעכב את זה. זה לא בבחירתם. אולי זו דרך יפה להתעלם כדי לומר-"הרווקים האלו, הקשיים האלו.. לא אצלי אז לא מעניין אותי" אבל הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים. זה פוגע מאוד.

שנית, ההתעלמות הזו פוגעת בנו וזו דוגמא אישית לכל הציבור. אף אחד כבר לא עושה מאמץ לסייע. כולם מתלהבים לעזור לגילאים הצעירים כי עליהם הרבנים מדברים. חושבים יצירתי, מציעים חברים וקרובי משפחה. הגעת ל30? פתאום אנחנו פגומים. מי חושב על חברים? על בני משפחה? לא, אלינו פשוט זורקים "מה שיש" שגם נמצא בגיל הזה כדי לצאת ידי חובה. אז כן, הרבנים צריכים לעורר את הציבור מאדישותו. אחרת, עוד עשור יצטרכו לשלב בקהילות עשרות אנשים ונשים בגילאים שאני לא רוצה אפילו לכתוב פה מרוב שזה מזעזע אותי, ולדאוג להם. זה יהיה עצוב מאוד. 

ולכן-הצעד השלישי הוא לעודד ארגונים להפסיק להתמקד רק בגילאים 20-28 ולשים מאמצים נרחבים על הגילאים הגדולים. גם להם מגיע להתחתן והם צריכים עזרה יותר מכולם. לא עזרה שתסתיים ב"בוא תממן מאמן אישי ל4 שנים, תפרנס עוד 3 מעבירי סדנאות ונדבר" אלא ת'כלס הצעות. זה צו השעה. 

שהניסיון שלנו לא דומה לאף ניסיון שהם מכירים וצריך לתת לנו כתף תומכת על זה. השאר לצערינו חושבים שזיווג זה דבר מאוד טבעי כמו עצם החיים (הם לא) ואפילו תוקפים אותנו באופן עקיף מידי חודש בחודשו לפעמים כשהם כותבים ומדברים ומסבירים לצעירים "שלא יידחו חתונה". כאילו שכולנו רווקים עכשיו כי החלטנו שהחיים יחכו לנו ולא כי חווינו אכזבות, חוסר התאמות ותקופות יובש ארוכות. העצות צריכות להגיע מכיוון שלא מסתכל מלמעלה וחושב אותנו לפגומים, או תוקף שזה באשמתינו. 

לדוגמה - רבנים מוכנים להשקיע הרבה בשלום בית של אנשים שכבר נשואים. האם הם מוכנים להשקיע את אותו מאמץ בשלום בית של אנשים שלא נשואים? האם הם יתייחסו לטעויות ומידות לא מתוקנות של רווקים באותו כבוד שהם מתייחסים לטעויות ומידות לא מתוקנות של הנשואים?

זכור לי פעם שניסיתי להחזיר קשר מסוים, והיה מישהו ש"היה לו דיבור" בהקשר הזה. במקרה היה מדובר ברב. זכור לי שמאד התאכזבתי מהאיטיות שבה הכל התנהל.

כמקרה הפוך, אני זוכר סיפור על ר"ח קניבסקי שהפסיק את הלימוד שלו והלך לחפש מישהו בשביל הצעת שידוך, כי המסורת שלו מאביו היתה ששידוך לא מעכבים אפילו רגע.

בבקשה לזכור שבדיוק כמו "לטהר אשה לבעלה", ובדיוק כמו לטפל בשלום בית - גם לרווקים יש שלום בית לטפל בו ואין להם אפילו קרקע יציבה להתחיל ממנה, שום נקודה בעבר שבה הזוגיות היתה בסדר.

לזכור שהזוגיות של הרווקים היא גם חשובה.

לזכור שרווקים ש"אשמים במצבם" לא אשמים יותר מאשה שהתחתנה עם מישהו שיש לו חסרונות שמכבידים עליה או גבר שאומר לאשתו דברים שהיה עדיף שלא יאמר.

להבין שהצעת שידוך שמחכה יומיים, פירושו יומיים שהבחור מחכה עם שביב תקווה מהבהב וספק ענק שמעיב עליו, יומיים שבחורה חוזרת הביתה ובוכה מייאוש, יומיים שבהם לא הוקם בית בישראל לא בגלל הסדר הטבעי שהדברים הולכים אלא בגלל שלמישהו זה לא נוח לעזור. אם חז"ל כעסו על יהושע שביטל את ישראל יום אחד, ועל בני עלי שדחו את הנשים למחרת - אז למה לדחות הצעה של בחור לטיפול בעוד יומיים זה זניח? הזוגיות שלי חשובה פחות רק בגלל שאין לי איך לטפל בזה בעצמי?

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.