תסמיני החרדה שלי משתנים פעם בתקופה, אחרי תקופה של תהליכי חיים. המוזיקה משתנה, ההרגלים משתנים, אני פתאום קמה בבוקר ומחייכת, החיוך אותו חיוך.
אחרי שאמרתי לאיש שרצה אןתי שאני לא, והייתי בדרך הביתה, קרו כמה דברים. אחד, קניתי לי את הקפה הכי מפנק שיש, אמרתי לעצמי מאמילה שלי, את לא אשמה. את טובה. והלכתי לקניון קניתי לי דובי גדול ולטיף ובכיתי. ותוך כדי הבכי הרגשתי איך כל צד ימין של הפנים שלי נהיה עם נימול כזה מפחיד וקמתי מהר והלכתי למראה וחייכתי, ויצא לי חיוך שלם ויפה. אחרי שלוש ארבע פעמים של הנימול הזה הבנתי שאני מקבלת לחיים שלי תסמין חדש וחרדתי. מאז אני מחייכת יותר, לבדוק שהחיוך שלם. וגם סתם ככה כי ממש טוב לי בחיים.
אני חוזרת לכתוב פה
ביי