בשבח והודיה לה' יתברך מאושרת לספר את הסיפור שלי, קצת ארוך...
אקדים ואומר שזה הריון יקר מאוד, הריון אחרי המון הפלות ובבית יש 2 ילדים בני 10 וחצי ו 11 וחצי. כך שההריון הגיע אחרי 10 שנים של ציפייה. העובר היה קטן ו iugr ועקבו אחרי פעמיים בשבוע עד שנאלצתי להתאשפז בשבוע 35 , בשבוע 35+5 אחרי הערכת משקל נוספת אמרו שהעובר ירד ממש באחוזון וחייבים ליילד בקיסרי. ההריון הקודם מלפני עשור הסתיים בקיסרי לכן רצו גם פה לא לקחת סיכון. אני התעקשתי בכל תוקף לעבור ניסיון לידה רגילה הצוות ראה שאני כזאת עקשנית אז איפשרו לי, העובר היה במצב טוב מבחינת המוניטורים אז אמרו נתחיל מקסימום נעבור לקיסרי באמצע. הוחלט להתחיל את הזירוז ביום רביעי כשהעובר שוקל 1600. אני הייתי עם צירים כבר בשבועות מוקדמים אז שבדקו לי פתיחה בבוקר היה לי פתיחה של 1 וחצי, הורידו לחדר לידה כי רצו שהזירוז יהיה בהשגחה מלאה- גם קיסרי בעבר וגם זירוז וגם העובר קטן. פינקו אותי בסטריפינג כואבבב ממש שקידם לפתיחה של 2 וחצי והתחלנו פיטוצין במינון הכי נמוך. כל זה בסביבות שעה 9 בלילה. הסטרפינג עשה צירים סדירים כל 2 דקות אבל לא גרם לפתיחה והפיטוצין ממש הגביר את הכאב אבל רציתי לסחוב עם האפידורל כדי לא לעכב לידה. עד שבסביבות שעה 2 בלילה נכנעתי ולקחתי אפידורל. המרדים אמר מראש שלא הצליח לעשות טוב ככ בגלל שהאזור של ההזרקה התחיל לדמם אבל אם יהיה צורך נעשה חדש. הצלחתי לסחוב. בנתיים נשארתי עם אותו פתיחה 2 וחצי. בשעה 3 וחצי החליטו על פקיעת מים..הבעיה שאחכ הרופאה חשדה שיש צניחת חבל הטבור, היא נלחצה, 2 רופאים עומדים על המיטה שלי , המוניטור לא קורא את הדופק ונכנסנו למצב חירום. אני לא ככ הבנתי מה קורה בעלי נלחץ ממש מסכן. לחצו על לחצן מצוקה וכל הרופאים נכנסו, בנתיים 2 רופאים עלי עם אצבעות בפנים כדי שחבל הטבור לא יצא פתאום, אחרי כמה זמן שנראה כמו נצח הדופק של העובר חזר והרופאים הרגישו שוב את הראש ולא את חבל הטבור. יצאנו מסכנה, ממשיכים בזירוז. אני חשבתי שזהו הולכים לקיסרי אבל לא היה אכפת לי כי התינוק היה חשוב לי יותר, אבל הם לא העלו את הנושא הזה בכלל בגלל שהעובר התאושש ממש והמשכנו. עד הבוקר בשעות 11- 12 נשארתי עם פתיחה 2 וחצי, התחלתי להתייאש אבל כמובן שלא הראתי לאף אחד כדי לא להכנס לקיסרי.
דבר נוסף אחרי מה שהיה עם חבל הטבור רצו לבסס את הראש באגן אז סידרו לי את המיטה בצורת ישיבה כזאת לא נוחה בכלל , אבל רציתי להתקדם אז לא היה אכפת לי כלום כבר. ככה הייתי עד שעות הבוקר המאוחרות. אני כבר גמורה, מפורקת , עייפה מאוד ועוד יושבת בתנוחה לא נוחה בכלל. אחכ הראש התבסס יותר הגענו לפתיחה 6 וכבר התחיל לכאוב יותר. עשו לי שוב סטריפינג "מפנק" בשפה שלהם והחזירו למצב שכיבה. פה כבר קיבלתי תוספת לאפדורל שלא עזר כמעט בכלל אבל סבלתי בשקט כי לא רצו לדקור שוב בגב מחשש לדימום שוב. בפתיחה של 8 כבר ממש כאב לי אבל אחת כמוני יושבת בשקט ורק מתקפלת מכאב ולא צועקת, מנסים לעסות את הגב אבל לא ככ עוזר, עד הצירי לחץ היה איזה שעתיים ככה. עכשיו בגלל שאני אחרי קיסרי לא רצו שהלחיצות יהיו ארוכות מידי לכן חיכינו וחיכינו, אני כבר בוכה מכאב אבל אין ככ מה לעשות חוץ מלחכות עד שכבר התחלתי לצעוק שהוא יוצא לי, לחיצה אחת והוא בחוץ
אחכ היה דרמה אחרת שהוא הפסיק לנשום לכמה רגעים וקראו לרופא ילדים ב"ה הוא הסתדר והעבירו לפגייה להשגחה. הוא מתוק מתוק ואני מאוהבת בו. הייצור הזה שחיכינו לו 10 שנים סוף סוף הגיע!
מחכים עכשיו שישתחרר מהפגייה ויחזור הביתה 🥰🙏
אקדים ואומר שזה הריון יקר מאוד, הריון אחרי המון הפלות ובבית יש 2 ילדים בני 10 וחצי ו 11 וחצי. כך שההריון הגיע אחרי 10 שנים של ציפייה. העובר היה קטן ו iugr ועקבו אחרי פעמיים בשבוע עד שנאלצתי להתאשפז בשבוע 35 , בשבוע 35+5 אחרי הערכת משקל נוספת אמרו שהעובר ירד ממש באחוזון וחייבים ליילד בקיסרי. ההריון הקודם מלפני עשור הסתיים בקיסרי לכן רצו גם פה לא לקחת סיכון. אני התעקשתי בכל תוקף לעבור ניסיון לידה רגילה הצוות ראה שאני כזאת עקשנית אז איפשרו לי, העובר היה במצב טוב מבחינת המוניטורים אז אמרו נתחיל מקסימום נעבור לקיסרי באמצע. הוחלט להתחיל את הזירוז ביום רביעי כשהעובר שוקל 1600. אני הייתי עם צירים כבר בשבועות מוקדמים אז שבדקו לי פתיחה בבוקר היה לי פתיחה של 1 וחצי, הורידו לחדר לידה כי רצו שהזירוז יהיה בהשגחה מלאה- גם קיסרי בעבר וגם זירוז וגם העובר קטן. פינקו אותי בסטריפינג כואבבב ממש שקידם לפתיחה של 2 וחצי והתחלנו פיטוצין במינון הכי נמוך. כל זה בסביבות שעה 9 בלילה. הסטרפינג עשה צירים סדירים כל 2 דקות אבל לא גרם לפתיחה והפיטוצין ממש הגביר את הכאב אבל רציתי לסחוב עם האפידורל כדי לא לעכב לידה. עד שבסביבות שעה 2 בלילה נכנעתי ולקחתי אפידורל. המרדים אמר מראש שלא הצליח לעשות טוב ככ בגלל שהאזור של ההזרקה התחיל לדמם אבל אם יהיה צורך נעשה חדש. הצלחתי לסחוב. בנתיים נשארתי עם אותו פתיחה 2 וחצי. בשעה 3 וחצי החליטו על פקיעת מים..הבעיה שאחכ הרופאה חשדה שיש צניחת חבל הטבור, היא נלחצה, 2 רופאים עומדים על המיטה שלי , המוניטור לא קורא את הדופק ונכנסנו למצב חירום. אני לא ככ הבנתי מה קורה בעלי נלחץ ממש מסכן. לחצו על לחצן מצוקה וכל הרופאים נכנסו, בנתיים 2 רופאים עלי עם אצבעות בפנים כדי שחבל הטבור לא יצא פתאום, אחרי כמה זמן שנראה כמו נצח הדופק של העובר חזר והרופאים הרגישו שוב את הראש ולא את חבל הטבור. יצאנו מסכנה, ממשיכים בזירוז. אני חשבתי שזהו הולכים לקיסרי אבל לא היה אכפת לי כי התינוק היה חשוב לי יותר, אבל הם לא העלו את הנושא הזה בכלל בגלל שהעובר התאושש ממש והמשכנו. עד הבוקר בשעות 11- 12 נשארתי עם פתיחה 2 וחצי, התחלתי להתייאש אבל כמובן שלא הראתי לאף אחד כדי לא להכנס לקיסרי.
דבר נוסף אחרי מה שהיה עם חבל הטבור רצו לבסס את הראש באגן אז סידרו לי את המיטה בצורת ישיבה כזאת לא נוחה בכלל , אבל רציתי להתקדם אז לא היה אכפת לי כלום כבר. ככה הייתי עד שעות הבוקר המאוחרות. אני כבר גמורה, מפורקת , עייפה מאוד ועוד יושבת בתנוחה לא נוחה בכלל. אחכ הראש התבסס יותר הגענו לפתיחה 6 וכבר התחיל לכאוב יותר. עשו לי שוב סטריפינג "מפנק" בשפה שלהם והחזירו למצב שכיבה. פה כבר קיבלתי תוספת לאפדורל שלא עזר כמעט בכלל אבל סבלתי בשקט כי לא רצו לדקור שוב בגב מחשש לדימום שוב. בפתיחה של 8 כבר ממש כאב לי אבל אחת כמוני יושבת בשקט ורק מתקפלת מכאב ולא צועקת, מנסים לעסות את הגב אבל לא ככ עוזר, עד הצירי לחץ היה איזה שעתיים ככה. עכשיו בגלל שאני אחרי קיסרי לא רצו שהלחיצות יהיו ארוכות מידי לכן חיכינו וחיכינו, אני כבר בוכה מכאב אבל אין ככ מה לעשות חוץ מלחכות עד שכבר התחלתי לצעוק שהוא יוצא לי, לחיצה אחת והוא בחוץ
אחכ היה דרמה אחרת שהוא הפסיק לנשום לכמה רגעים וקראו לרופא ילדים ב"ה הוא הסתדר והעבירו לפגייה להשגחה. הוא מתוק מתוק ואני מאוהבת בו. הייצור הזה שחיכינו לו 10 שנים סוף סוף הגיע!
מחכים עכשיו שישתחרר מהפגייה ויחזור הביתה 🥰🙏
