מישהי יכולה לעשות לי סדר? גישת שפר.מאוהבת בילדי

אז קראתי את השרשור בפורום אמהות.

ועדיין לא ברור לי איך אני אמורה להתנהל מול הבת שלי.

אנחנו הולכים להנחיית הורים. המנחה אמרה שאנחנו צריכים להאמין שהילדה מסוגלת להשאר יבשה ונקיה ולהגיד לה כל פעם להחליף.

לא הבנתי איך זה אמור לגרום לה לא לעשות בתחתונים.

חוץ ממתח ולחץ ומקלחות נוספות. לא ראיתי שזה עובד.

ומליון כביסות.

לפני שבועיים הייתי יכולה להגיד לה שהיא חוזרת מהגן רטובה שקודם תאכל משהו קטן ואז תתקלח. ועכשיו לפי המנחת הורים אני אמורה להכניס אותה להתקלח ישר מהדלת... וזה לא פשוט בכלל. ולא  תמיד יש זמן וסבלנות (ומים חמים) כדי לקלח אותה. זה לעצור הכל באמצע בשביל זה. והיא רעבה ועייפה.

ואני מותשת מזה כבר. באמת.

יש לי כל יום מכונה של פספוסים או שאני שמה בגיגית בחצר כדי לחסוך במכונות, ואז עושה של יומיים.

אבל זה מסריח. ומתיש. (וגם מעצבן אותי שאני מלבישה סטים והיא לא כמו כולם, כי אני חייבת להחליף לה)

 

אז יצא פריקה.

אבל אני באמת שואלת- אולי אני עושה משהו לא נכון? בהסתכלות שלי? בדרישותשלי ממנה? אולי לא מתאימה השיטה הזו לבית שלנו? ניסינו גם פרסים וזה עובד לתקופה מוגבלת. ורק אם ממש שווה לה להתאמץ.

 

תודה על המקום לפרוק ולהתייעץ.

לא מבינה בשיטות לגמילה מפספוסיםיעל מהדרום
לק"י

אבל אני כן חושבת שאם לא מתאים לכם מה שאומרת המנחה, וזה רק גורם ליותר חוסר סבלנות, אז תעשו מה שמתאים לכם.
זה לא תורה למשה מסיני.
תנסי להקשיב ללב שלך מה נכון לילדהEliana a
אולי זה יהיה יותר טוב ממה שאומרים
לפעמים אמא מרגישה הכי טוב
בת כמה הילדהכתבתנו
למה התחלת איתה גמילה?
את לא צריכה לענות לי אלא לבדוק אם אולי זה באמת שלב מוקדם מידי בשביל לנסות.
ואני לא מצאתי בעצמי תשובה לשאלות האלה אז סליחה אם פיספסתי ומקוה שמה שאכתוב רלוונטי.

הגישה שלי בגמילה היא לחכות עד שהילד מעוניין בזה. אני לא מבינה בזה, רק אומרת מה עבד אצלנו ומה ההיגיון שלי אומר, וכמו שאני רואה את זה אני חושבת שנסיונות מוקדמים מידי רק מעכבים את השלב שבו הילד יהיה מעוניין ועלולים להיכנס ככה למקום של מאבק מול הילד או תסכול ואכזבה מהילד אם הוא לא מצליח, ותסכול ואכזבה של הילד מעצמו שהוא לא עומד בציפיות, וזה בעיני לא אזור בריא ולא משרה ביטחון.
מבחינתי, לחכות גם עד גיל 3++, וכשהילד רוצה הוא הרבה פעמים כבר תופס את זה מהר. חבל על התסכול של הילד וכל הסביבה שלו מגמילה בשלב שאין לו יכולת אמיתית לתפוס את הטיימינג/ יכולת החזקה והתאפקות של כמה שניות.

קחי בבקשה מאד בזהירות, אם בכלל, את האופציה הזו (שאומרת למעשה, אולי להחזיר טיטול ולחכות עוד זמן). אתם כבר בתוך תהליך ועם הדרכה, ולכן סיכוי טוב שלא נכון להרפות כרגע מההדרכה כדי לא לבלבל עוד יותר.
בעיני, רק אם זה כבר מאוד מתמשך המצב שאת מתארת ואין שום תזוזה ושום אופטימיות שמשהו עשוי להשתנות בטווח שהגיוני מצידכם לחכות, אז לנסות עכשיו משהו חדש.

מרגישה שאולי בילבלתי יותר משהועלתי... סליחה אם כן, ובהצלחה רבה. מבינה מאוד מאוד את חוסר האונים הזה, והכביסות, וחורף... חיבוק!
אם לא מתאים לך מקלחת כשנכנסיםטל..

אז למה כן?

לא מפריע לך או לה שהיא מסתובבת רטובה? אז שתאכל ותשתה ותנוח ואחכ תעשו מקלחת.

זה לא צריך להיות עונש, לא לך ולא לה...

ובכלל - אני יוצאת מנקודת הנחה שגם לילדה זה לא נעים שהיא מפספסת, אז היא צריכה לקבל ממני חיבוק ולא ניעור ולהמשך את הנאכס..

 

(ההנחיית הורים הזו עוזרת לכם בהקשרים אחרים? כי אם היא לא מאימה לכם הייתי מחפשת כיוון אחר, אני מחפשת הדרכות שמשתלבות עם האופי שלי, לא כאלו שגורמות לי להיות כבדה ומבואסת)

תייגו אותי אז כותבתאין לי הסבר
אין לך שום אפשרות לגרום לילדה לעשות/לא לעשות בתחתונים. אין.

הדבר היחיד שיש לך שליטה עליו אלו. התחושות שעולות בך. יכולות לעלות בך תחושות של תסכול, ו''אולי אני טועה'', ''אולי הדרישות שלי מוגזמות''(לפי מה שכתבת).
אבל למה לך?
התחושות האלו סתם גורמות לך להיות עצבנית ומתוסכלת!! אז במקום להיות מתוסכלת, פשוט תביני שזה לא בשליטתך. ברגע שזה לא בשליטתך, למה את מפעילה על זה כ''כ הרבה סנקציות, פרסים, תסכולים? למה את משעבדת את עצמך למחשבה שהבעיה היא הציפיות שלך? למה את מרגישה מתוסכלת מזה?
אמא שלי קוראת לזה- ''ללחוץ על פול גז בניוטרל'', להשקיע את כל המאמצים במשהו שאת לא יכולה לשנות...
את לא יכולה לגרום לה לעשות או לא לעשות כלום, אז למה את כ''כ מנסה?
הגוף שלה הוא בשליטתה, לא בשליטתך.

ונדבר הנוסף בנוגע לאמון-
למה החלטת לגמול אותה?
כי האמת שהיא מסוגלת.
אז למה ברגע שזה לא הולך ברגע הראשון את פתאום חושבת שזה ''גדול עלייה''?
אם היא מסוגלת- היא מסוגלת.
שולחת לך משהו קצר בפרטיאין לי הסבר
ואולי האמא טעתה? גם זו אפשרות לדעתי,חילזון 123
היא חשבה שהיא מוכנה לגמילה
או בעצם, רצתה שהילדה תהיה גמולה כבר
אבל לא קראה נכון את היכולות?

לדעתי לפעמים אם ממש לא הולך אפשר לנסות לחשב מסלול מחדש , ולא להיות ראד בקיר
אני הייתי זורמת איתה ואם היא היתה מעדיפה להתקלחאחתפלוס
קצת יותר מאוחר בשמחה.
נראה לי שתאמרי את זה למטפלת שלא נח לך עם זה מבחינה רעיונית ומעשית, אולי היא למעט התגמשות.
נ. ב. אצלי זה ממש לא עזר השיטות האלו אלא יותר לתת לזמן לעשות שלו עד שהילד ירצה את זה בעצמו.
בהצלחה.
את אמא מהממת!!! ואת זה את חייבת לזכור
אני לא מכירה את השיטה לעומקמתחדשת11
אבל אני דוקא ממש מגבה אותך
הילדה חוזרת רטובה ורעבה. אז שתאכל ואחכ תתקלח לא יקרה כלום
דוקא בעיניי אם מקלחים ישר תוך התעלמות משאר הצרכים שלה, זה יוצר יותר לחץ סביב הנושא ומשיג את המטרה ההפוכה
בת כמה היא? ומפספסת ביום או רק בלילה?
אני מתנגדת לגישה הזאת. ממש. ממש.אודיה.
ממה שראיתי מנסיוני הדל כמחנכת וכאמא הגישה הזאת ממש לא מתאימה לכל ילד. לכל הורה. לכל בית.
אמון בילד כשהילד לא בשל לקבל את האמון הזה יוצר תסכול גדול להורים ולילד.

תברחו מהשיטה הזאת, סליחה שאני חריפה,
ראיתי ילדים שהגיעו להזנחה בגללה.
כינים, ריח לא נעים, בלי אוכל בבית הספר, בלי ציוד, ודאי שבלי ש"ב....
וואי זה היה התחושה שלי גם...אוהבת את השבת
א. את מוציאה שם רעאין לי הסבר
ב. יש גם ילדים שלא התחנכו בגישה הזו והגיעו להזנחה וכו' וכו'

ואסביר-
א. תלמדי את הגישה לפני שאת יוצאת נגדה בהשמצות למיניהן. הגישה מאמינה בכך שהקב''ה נתן להורים ילד, וכנראה זה הדבר הנכון ביותר בשביל הילד.
אנחנו, בתור הורים ומחנכים, עושים את המקסימום לטובת הילד, ולכן חבל שאנחנו מעמיסים על עצמנו רגשות אשם.
אם את מעוניינת, אוכל לשלוח לך בפרטי סיכום של תמצית הגישה.

ב. אני גדלתי והתחנכתי לאמא שמנחה בגישה. הייתי ילדה מאוד מטופחת😌
כן, לפעמים הגעתי לכיתה בלי שיעורי בית, אבל הייתי מודעת לכך שזו הבעיה שלי, ואני זו שאתמודד עם פער לימודי, או עם המורה.
ואם היה חסר לי ציוד, זו הייתה האחריות שלי לקחת את הציוד החסר מהמדף בבית.
לא רדפו אחרי שאשלים ציוד, שאעשה שיעורי בית, שאשלים חומר, שאעשה ואתקן. הכל- היה עליי!
ובואי, בכנות, זה הדבר הכי גדול שמישהו עשה בשבילי!
ההורים שלי, מגיל מאוד צעיר, סמכו עליי שאדע לקחת אחריות על עצמי ועל החיים שלי. כמובן שהכל עם הכוונה מה הדרך הנכונה בעיניהם, אבל כל מה שעשיתי בחיים היה בעבודה קשה מאוד!!
אצלי ואצל כל האחים שלי.
האח שהוציא ספרים, האחות שסיימה תואר בהצטיינות(אחרי שאמרו שבלי ריטלין היא לא תגיע לסיים כיתה י'), הבגרויות שלנו, סיומי ש''ס...
עבדנו קשה, אבל מה ששלנו- שלנו.
חינכו אותנו שהחיים הם לא סוכריות, ושאנחנו צריכים להתאמץ בשביל להצליח. ''יגעת ומצאת- תאמין''.

וכן, יש לי אח שהיה קצת סורר, לא ממושמע, התחצף בבי''ס, לא הכין שיעורים, ובכללי היה קושי בשביל המורים. אבל זו הייתה בחירה שלו איך להתנהג, כי עובדה שרוב הילדים בבית התנהגו אחרת.
לקח לו זמן להבין איך הדברים עובדים, אבל כנגד כל הסיכויים הוא לקראת הוצאת תעודות בגרות (4 יח' מתמטיקה ואנגלית!) וזה ילד שלא האמינו שהוא יגמור 12 שנות לימוד.

אז ילדים ''לא ממושמעים'' יש בכל גישה כלשהי לחינוך.
תלמדי קצת לפני שאת מוציאה שם רע.
לא התכוונתי להוציא שם רע,אודיה.
לא אמרתי שזאת שיטה שהיא הזנחה.
גם לא אמרתי שהיא יוצרת ילדים לא ממושמעים🧐
אין לי מושג מאיפה הבאת את זה.


אמרתי שממה שאני ראיתי ולפי דעתי, זאת גישה שלא מתאימה לכל ילד, לכל הורה ולכל בית.
האם יש ילדים, הורים ובתים שזה מתאים להם?
משתמע מדברי שכן.

שמחה שגדלת מטופחת, ושאחיך התאפס והצליח,
כל זה לא סותר את מה שאמרתי, שראיתי תלמידות שנראו אחרת.

ותודה, אני לא מעוניינת ללמוד את הגישה באופן מסודר, כי כמו שאמרתי, מהמעט שחוויתי ממנה לא התחברתי.
תראי מה כתבת:אין לי הסבר
''תברחו מהשיטה הזאת, סליחה שאני חריפה,
ראיתי ילדים שהגיעו להזנחה בגללה.
כינים, ריח לא נעים, בלי אוכל בבית הספר, בלי ציוד, ודאי שבלי ש"ב....''

נשמע מדברייך שכולם צריכים לברוח מהגישה.
וזה שראית תלמידות לא מטופחות, ממש לא מחייב שזה כי הן התחנכו בגישת שפר🤷
אז אסביר.אודיה.
ישבו מולי אמהות באסיפת הורים ושטחו לפני את משנתו החינוכית כהסבר למצב של ביתן. לא כל הילדים בבית היו מוזנחים, רק חלק, כך שאני מבינה שההזנחה היא לא תוצר טבעי של הבית אלה חלק מהילדים הוזנחו בגלל שהגישה קובעת שהילד אחראי על הכל.
ואם הוא לא מסוגל? אין דבר כזה לשיטתם.
והפותחת מתארת מציאות שהיא הולכת לפי השיטה ומרגישה תסכול.
משמע, לא מתאים לה השיטה.
משמע, לפי דעתי, לברוח.

מש"ל.

אפשר גם לא להסכים, הכל טוב.
שמחה בשבילך שאת שמחה בצורה בה גדלת💜
לא יודעת לגבי הסיפורים שכתבתאין לי הסבר
אני רק יודעת שתירוצים ממש לא קשורים לגישה.
הגישה לא קובעת שהילד אחראי על הכל, להיפך!
יכול להיות שאותן אימהות לא הבינו כ''כ כמה עקרונות...
אני לא יודעת מה הסיפור...
אבל יכולה להגיד לך שהבסיס הוא שונה.בוודאות.

וד''א, מי יודע יותר טוב מההורים מה המסוגלות של הילד?

ונשמע לי שגם הפותחת לא הבינה עד הסוף את הגישה (ולפי הציטוטים שלה מהמנחה, משהו שם נשמע לי מוזר🙈 )
אחת האמהות היה מנחה בגישהאודיה.
אז אני מניחה שהיא הכירה אותה.

אבל אם את אומרת שזה לא קשור לגישה אז אני לא יכולה להתווכח עם זה, כי כאמור, לא למדתי את הגישה.

אז אולי את לא הבנת אותהאין לי הסבר
או שאני בעצמי לא הבנתי כלום🤷

אבל זה גם מאוד תלוי באיזו גיל הילדה, מה היכולת שלה...
אני משערת שאם היית המחנכת של אחי אל אחותי גם את היית ''כועסת'' על אמא שלי.
כי אצלנו בבית ילד שלא עשה שיעורים, זה ילד שלא הגיע וביקש שיעזרו לו. ילד שלא הכין לעצמו אוכל, זה ילד שכנראה העדיף לקחת את הזמן בבוקר.
לא חושבת שזה ילד מוזנח, אלא פשוט ילד שלא לקח אחריות, ולא התאים את עצמו להתארגנות הכללית שיש בבית.

זה לא שהוא אחראי על כל מה שקורה, אלא הוא אחראי על לקיחת האחריות של עצמו.

אם אמא של הילדה הזו חושבת שהיא מסוגלת לארגן לעצמה אוכל בבוקר, למה את חושבת שהיא לא?

זה לא שהילד מוזנח כי מי שלא דואג לעצמו הוא מוזנח. הילד מוזנח כי הוא בוחר לא להתארגן/לא לקחת אחריות.

מה שכתבת לפני 3 הודעות שהאמהות אמרו לך באסיפת הורים נשמעת ממש לו השפה של הגישה...
טוב, אני ממש לא בטוחה שכתבתי נכוןאין לי הסבר
אז זו דעתי, אבל לא בטוחה שזו גישת שפר...
אולי יום אחד אלמד ואוכל לענות כמו שצריך
אתן לך דוגמאות.אודיה.
ילדה שבאה יום אחרי יום עם אותם בגדים.
ריח לא נעים.
כינים.
בלי אוכל.
בלי ציוד.
בלי שיעורי בית.
לא מתכוננת למבחנים.
ילדה בכיתה ג'.

גם אם לכל שאר הבית מתאים לקחת אחריות על כל הדברים האלה, מסתבר מהמציאות שלה זה לא מתאים. לא מסוגלת.
האמא אמרה לי חד משמעית שזאת אחריות של הילדה. והיא לא מבינה בכלל למה יש אסיפת הורים ולא אסיפת תלמידות.
בכיתה ג'!!!!!

היה לי עוד מקרה עם אמא של ילדה בכיתה ד'.
ועוד אחד של אמא של ילדה בכיתה ז', עם קשב וריכוז מטורף. שלא הסכימו לטפל בו ולטפל בילדה בכלל... כי זאת אחריות שלה והיא מחליטה על מה היא מתאמצת ואיפה לרכז את הכוחות שלה.

😰 כואב לי הלב עליהן עד היום. שתדעי לך.
רק רוצה להעיראני10
לא מכירה את הגישה אבל גם אני גדלתי בבית שאם אתה צריך עזרה תבוא לבקש, ואם לא הכנתי שיעורים זה אחריות שלי.
ומבחינה קוגנטיבית ומבחינת גיל אין ספק שהייתי בשלה להבין את זה.
אבל לא הייתי בשלה רגשית והייתי צריכה את ההכוונה והתוצאה היתה אפס הכנת שיעורי בית במשך שנים ביסודי, ובמקרה הטוב (?) הכנה חפוזה בהפסקה לפני השיעור, שלא לדבר על לימוד למבחנים שלא קרה כמעט בכלל. מזל שהיה לי זיכרון טוב.
כן, לפעמים הכנתי שיעורים, אז כנראה שהיתה לי מסוגלות, ועדיין, הבשלות הרגשית והיכולת של בניית סדרי עדיפויות, ניהול זמן וכלים נוספים שצריך בשביל זה - כנראה לא היה מפותחים אצלי מספיק.

אם היית שואלת את ההורים שלי, אבל לא רק אותם, גם אותי(!) באותם שנים חד משמעית כולנו היינו אומרים שהאחריות ברורה לי.
אבל לא כל ילד מסוגל לקחת על עצמו את האחריות, גם אם היא מובנת.
במבט לאחור, אני חושבת שיש דברים שזה לא נורא בהם, אבל יש תחומים שבהם חשוב כן ללוות את הילדים שצריכים את זה. לא כי זו לא אחריותם, אבל להבהיר להם שאתה עוזר להם לקחת אחריות.

אני זוכרת חברה שיום יום היתה יושבת עם אמא שלה ועוברת על כל המחברות ומכינה שיעורים, וגם לה היה ברור לחלוטין שזו אחריות אישית שלה ולא של האמא אבל האמא שם כדי לעזור אם צריך.
אז זה היה מופלא בעיני (ועדיין לא ידעתי לבוא ולבקש עזרה דומה) וגם היום. ואני מקווה שאוכל לבוא ולתת לילדים שלי אותה הכוונה..

כתבת למעלה יותר - 'מי יודע יותר טוב מההורים מה המסוגלות של הילד', אז גם לגבי זה אני חושבת שהרבה פעמים אנשי מקצוע רואים דברים שההורים לא רואים. בין אם כי ההורים נטועים באיזו אידיאולוגיה ועיוורים למציאות, ובין אם מסיבות אחרות.
כמובן שזה יכול להיות גם הפוך, אבל אם ההורים ערים למצב אז בראיה האישית שלי לא אמורים להגיע לזה שילד "לא מכין
שיעורי בית אבל יודע שזו אחריותו" כי כנראה יש משהו גדול יותר מאחורי זה.
כניראה שגם אני גדלתי לפי השיטה הזאתכמהה ליותר

לא ניראה לי שבמודע.

 

בכל אופן - לי זה היה ממש ממש לא טוב.

אז נכון שהייתי ילדה גדולה מספיק כדי לקחת אחריות על עצמי.

אבל בפועל, הייתי מתעצלת, וכל הילדות שלי היתה בלאגן גדול ביגלל זה.

הייתי מגיעה בלי שיעורי בית וכל זמן הלימודים הייתי בלחץ מהשניה שהמורה תגלה ששוב לא הכנתי שיעורים.

זה גם היה אמור להיות אחריות לגמרי שלי לסדר את החדר, אז בפועל חייתי בחדר מבולגן מאווודד, ואפשר להבין שחדר מבולגן משפיע גם על מצב רוח וגורם ליום מבלגן.

ואותו דבר עם אוכל, שהיה אמור להיות אחריות שלי, אבל לא היה לי כח להכין לעצמי אוכל, אז הייתי לוקחת כסף וקונה שטויות. (כי גם זו היתה השיטה של ההורים שלי לגבי כסף - להשאיר לילדים תמיד כסף זמין, בלי צורך לעבור דרכם ולדעת בדיוק על מה הכסף הולך)

ויש לי עוד המון דוגמאות.

 

בטוח שיהיו ילדים שהשיטה תתאים להם, אבל אני חושבת שאם רואים שאחרי זמן, הילד ממש לא מצליח לקחת אחריות על עצמו - אז כדאי לחשוב מחדש.

אני הרגשתי צורך שיהיה מבוגר אחראי שידאג לסדר לי סדר יום, ליקבוע כללים וליגרום לסדר ולרוגע בחיים שלי - ואני חושבת שהרצון הזה הוא די בבסיס של כל ילד.

ואם אמא שלךאין לי הסבר
הייתה מפצירה בך לסדר, דורשת ממך, קובעת לך שהחדר צריך להיות מסודר, או אפילו מסדרת לך בעצמך, היית הופכת להיות מסודרת?

הגישה הזו לא מתמקדת בילד, אלא בהורה.
צאי מנוקד ההנחה שההורה לא יכול לגרום לילד שלו לעושת דברים. באופן פיזי. הילד עכשיו לא מסודר, ההורה לא יכול להפוך למסודר, אלא אם הוא ירצה בזה.
לכן חבל להורה להשקיע מאמץ במשהו שאין ביכולתו לשנות.

מה ההורה כן יכול לשנות?
את התחושות שלו.
ועליהן הוא צריך לעבוד.
אני לא חושבת שהיה לזה קשרכמהה ליותר

לזה שהייתי מסודרת או לא.

כי הייתי ילדה, וכמה שרציתי שהחדר יהיה מסודר, היה לי כיף יותר לצאת לשחק עם חברות ולהעביר את הזמן על דברים יותר מעניינים.

 

אם אמא שלי היתה קובעת לי כלל ברור, שלא הולכים לישון בחדר מבולגן - אני בטוחה שזה היה עוזר לי. זה היה מחייב אותי לסדר.

התחלה אולי הייתי עושה את זה רק בגלל שאין לי ברירה, אבל בסוף כניראה הייתי עושה גם בלי שהיא היתה מבקשת וזה יכל להפוך להרגל.

 

ככה אני מרגישה, אבל יכול להיות שאני טועה...

אם הבנתי את מה שאת מנסה להגידמקקה
את אומרת שאם היו אומרים לך לסדר אולי לא היית הופכת למסודרת
אבל שהרווחה הנפשית שלך באותן שנים הייתה טובה יותר
ושזה היה משפיע גם הלאה
אני ממש מתחברת לזה, בהקשר לילד שלי שקוגניטיבית מסוגל לקחת אחריות אבל אין לו בכלל יכולת של ניהול זמן וסדרי עדיפויות
בדיוק. זה הכוונה שליכמהה ליותר

כניראה זה באמת תלוי ילד...

ומי אמר שלא נכון לקבוע כזה כלל?מיקי מאוס
אם את כאמא חושבת שהכלל הזה הוא נכון ויש לך את היכולת ליישם ולאכוף אותו- נפלא.

מרגיש לי שאת משליכה כל מיני דברים שבעיניך היו טעויות של ההורים שלך על גישה שהם בעצמם כנראה לא הכירו...

גישת שפר לא מגדירה איך נראה בית נורמלי או מהם הכללים הלגיטימיים ,כל זוג הורים מגדיר את זה לעצמו ולמשפחה שלו. היא מנסה להכווין איך לנהל את הכללים *שלכם* בצורה טובה ונעימה כמה שאפשר
הורה לא יכול להפוך ילד למסודרמחי
אבל הוא יכול ללמד אותו איך לסדר ולתת לו כלים.
מודה לאמא שלי כל יום מחדש על הכלים שהיא נתנה לנו בכך שדרשה מאיתנו לסדר את החדר כל ערב שבת, בכך שישבה איתנו בערב פסח למיין את המגירות שלנו וככה למדנו מה לשמור ומה לזרוק, בכך שהיו כללים ברורים בבית שקשורים לסדר - פינוי שולחן אחרי הארוחה, בישלת/אפית תשטוף אחריך, סידור הסלון כל ערב, החזרת משחקים למקום, בגדים לסל כביסה, מסדרים לפני שיוצאים לטייל וכו'.
אם אמא שלי היתה רק עובדת על התחושות שלה ומשאירה את האחריות בידנו, היינו בוחרים לחיות בבלגן, כי איזה ילד נהנה לסדר במקום לשחק. מגיל מסוים האחריות היתה ברורה לנו יותר והיא כבר לא היתה צריכה להזכיר לנו לסדר את החדר ולשטוף כלים אחרינו. אבל בגיל צעיר זה נראה לי לגמרי הכרחי לעזור לילד לרכוש את הכלים האלה.
זה ברוראין לי הסבר
מסכימה איתך מאוד...
לא סתרת את דברי, רק דייקת אותם
מעולה מחי
אז כנראה שלא הבנתי אותך.
במשפט
"חבל להורה להשקיע מאמץ במשהו שאין ביכולתו לשנות"
חשבתי שאת מתכוונת שאין להורה מה לנסות בכלל
אבל הורות לא אמורה להתמקדאני10
בעובדה שההורה ירגיש טוב עם עצמו על חשבון פיתוח כלים ויכולות אצל הילד.
את מכירה את המם הזה של כלב שיושב אדיש בתוך בית שנשרף ואומר "this is fine"? אז ככה השיטה הזו נשמעת..

ברור שההורה צריך לעבוד על התחושות שלו וחשוב לא להיות הורה מתוסכל. אבל אם המשמעות היא לא להכווין את הילד אז זה כבר בעיה.
וכמובן שאפשר לגרום לילד לעשות דברים. את לא אומרת לילדים שלך לעשות מטלות בית לדוגמא והם עושים אותן?
ברור שכן להכווין את הילדחצילוש
תפרידי בין נתינת מרחב לילד ללקיחת אחריות תוך הכוונה של רוח הבית ודוגמא אישית, לבין הזנחה ואדישות..
אני עושה את ההפרדה אבלאני10
ממה שאין לי הסבר כתבה לא נשמע שהגישה עושה את ההפרדה הזו.
כמו שכתבתי למעלה, לא מכירה את הגישה, רק רואה מה שכתוב כאן מנשים שחונכו/מחנכות בגישה הזו, וקודם כל גישה שלא מתמקדת בילד אלא בהורה ובתחושות שלו - איזה מקום היא נותנת להכוונה של הילד?
בנוסף אני חושבת שכל הענין זה ש(ממה שנשמע כאן) הגישה הזו לא מכירה בעובדה שבשלות רגשית או פיתוח כלים מסויימים לחיים לא תמיד קורים בגלל דוגמא אישית.
נתת למעלה את הדוגמא של המשפחה שלך וזה מהמם, אבל יש ילדים, נערים ואנשים שכל כוח הרצון והדוגמא האישית בעולם לא עוזרים להם להצליח לעשות את הדברים שמוזכרים כאן בשרשור בלי שממש ילוו אותם יד ביד כמה פעמים והם ידעו שהם יודעים איך לעשות את המטלה בעצמם ולבד.
אני גם כזו, ואני אישה אחראית וגם כילדה הייתי אחראית, אבל עדיין הייתי צריכה המון הכוונה והליכה יד ביד איתי במטלות בית ספר והתנהלות אישית, וגם כבוגרת יש דברים שאני צריכה בהם הרבה יותר מדוגמא אישית כי לא עוזר לי לראות איך אחרים עושים, ממש צריכה שמישהו יראה לי איך לעשות בעצמי.
אבל בגלל שהייתי ילדה חכמה ואחראית הניחו שאני סתם מתעצלת ונתנו לי לעשות מה שאני רוצה - כי כמו שאמרת, זה אחריות שלי.
וחבל לי פשוט כי אני ממש מרגישה שהתפספסתי.
גישה זו גישה.. אפשר לקחת מה שטובחצילוש
ולהשתמש בחוש ביקורת אישי ובהבנה מה יותר או פחות מתאים לנו..


אח שלי היה צריך המון הכוונה ועזרה בש.ב והוראה מתקנת בגלל דיסקציה וישבו איתו שעות. אבל שום דבר לא בכפיה. הכל בהתגייסות משותפת..
אבל אחרי עשר פעמים של יד ביד?מיקי מאוס
או עשרים?

מתישהו זה צריך לעבור אליך.
ואם זה עבר בצורה לא נכונה או לא טובה זה לא אומר שהורים לא צריכים להעביר את האחריות על ש.ב לילדים שלהם

ובכלל לא בטוח ש"התפספסת". אולי כן, אבל גם אולי פשוט את טעית ואין מישהו אחר להאשים? לא באה לומר שבהכרח זה מה שקרה אבל נקודה למחשבה

אמא שלי לא למדה שפר,סתם היה לה חוש בריא כיאה לבת הדור שלה
והיא ממש לא רדפה אחרי ש.ב שלי
ולא עשיתי אותם
למרות שכמובן יכלתי

וזהו,ככה למדתי המון על עצמי ועל העולם. והצלחתי מאוד בלימודים למרות שעשיתי ש.ב בחטף בהפסקה שלפני השיעור
ומתישהו כשפתאום זה היה לי חשוב בשיעורי מתמטיקה בתיכון עשיתי אותם בצורה מאוד אחראית ומאוד טובה
יש ילדים שצריכים הכוונהoo
פעם או פעמיים ויש ילדים שצריכים מאה ומאתיים פעמים.

לכן הגישה הכי חשובה היא גמישות מחשבתית, ניסוי וטעיה עד לעשיה הנכונה.
לגמריהמקורית
כל ילד הוא עולם אחר ולא כל מה שמתאים לאחד מתאים לאחר.
מסכימה מאודמיקי מאוס
אבל אחרי מאתיים?

עם קצת כנות והתבוננות כל אמא יודעת מצוין מתי הילד כבר יודע ויכול. ושם זה המקום לשחרר את האחריות

אף מנחת שפר לא מגדירה טבלה באיזה גיל לשחרר איזה אחריות, זה החלטה של ההורים ורק הם אמורים לדעת ולהחליט
הגישה נותנת כלים איך לשחרר נכון ובעיקר איך להעיז לשחרר
ככל שעוברות השניםoo
ואני יותר מנוסה, אני פחות נחרצת בידיעה שלי לגבי מה הילד מסוגל.

לפעמים רק נדמה שהילד מסוגל, לפעמים הוא מסוגל ואז יש נסיגה והוא לא.
לפעמים גם אם הוא מסוגל עדיף להשאיר לו את הכוחות להתמודדויות אחרות.

העברת אחריות זה דבר נפלא, אני משתמשת בו כמעט בכל תחומי החיים, אבל צריך להיות עם יד על הדופק ולפעול בגמישות ולא בנחרצות. אפשר להיות אסרטיבים גם אם גמישים.

לכן כל עצה שלא משאירה מקום לגמישות/ לספק היא לא מספיק טובה או אולי גרועה.
תלוי בילדאני10
יש סיפור בגמרא על אמורא או תנא שהיה לו תלמיד שהיה צריך לחזור איתו 400 פעם על הלימוד כדי שיבין. ופעם אחת הם סיימו את כל ה400 פעם והתלמיד לא הבין. אז הרב שאל אותו מה קרה, והתלמיד ענה שאחרי 200 הסברים מישהו נכנס לשאול משהו את הרבה וזה הוציא את התלמיד מריכוז. אז הרב חזר איתו *עוד* 200 פעם, ואז הוא הבין..

אין ספק שזה סיפור קיצוני וגם יכול להיות שהגמרא עצמה נוקטת לשון גוזמא במספרים כדי להמחיש נקודה, אבל המסר הוא שיש ילדים ותלמידים שצריכים את זה. ואני מאמינה שאנחנו צריכים להיות שם בשבילם.

בשלות רגשית, יכולת לנהל זמן, בניית סדרי עדיפויות נכונים או סתם עקירת הרגלים גרועים והטמעת הרגלים טובים לפעמים דורשים הרבה יותר מ10-20 חזרות על משהו.

חד משמעית צריכים להעביר את האחריות, אבל אני לא חושבת שילד שיושבים איתו ועוזרים לו לנהל את עצמו זה בהכרח ילד שלא מבין או מרגיש שהאחריות עליו, אלא שהאחריות שהוא מקבל מתאימה למידות שלו. וחד משמעית יש ילדים באותו גיל שזה כן מתאים להם, אני פשוט חושבת שזה מאד מאד תלוי ילד, ורק ניסיתי לומר שלפעמים תחת המטריה של אחריות אישית נכנסות התנהגויות של ילדים שבאמת רוצים אבל לא בשלים לזה, וקשה מאד לזהות את זה כהורה שמאמין כאידיאולוגיה שהאחריות היא בלעדית של הילד.

בטוח טעיתי בהרבה דברים, והתנהלתי לא נכון בחלק מהדברים, אבל אני מאמינה שאם באופן עקבי ילד לא עושה מטלה שהוא אמור לעשות ומותאמת ליכולות שלו מבחינת גיל שכל וכו, אז בסוף זו אחריות של ההורה קודם כל להבין ממה נובע אי מילוי המשימה (עצלנות? חוסר ידיעה? תכנון לקוי? תחושת חוסר מסוגלות?), ואחכ לתת לילד עזרה מותאמת לצורך שמונע ממנו את מילוי המשימה.

אני ממש לא חושבת שתפקיד ההורה לרדוף אחרי הילד, אני חושבת שיש פער בין רדיפה ולקיחת אחריות במקום הילד, ללהיות עם יד על הדופק ולנסות להבין אם יש בעיה ולנסות להבין מה היא. וכשמתמקדים בלהרגיש טוב עם עצמי כי אני אמא משחררת והילדים באחריות עצמם אני לא רואה איך אפשר להבין באמת ובזמן אם לילד יש בעיה.
אז אני רואה את זה אחרת...מיקי מאוס
אין ספק שאחריות ההורה לוודא שהוא העניק לילד את כל הכלים הנדרשים לו, ולהמשיך לתת לו עזרה כל הזמן כמה שנדרש
וגם גישת שפר לא סותרת את זה.

זה לא אומר שאחריות ההורה להבין ממה נובעת אי ביצוע המשימה.
ועוד פחות אחריותו לדאוג שבסוף היא אכן תתבצע (בהנחה כמובן שהגענו למסקנה מודעת שזה משהו שבאחריות הילד. ואף אחד לא סובר שזה אוביקטיבי לפי הגיל,ברור שזה סוביקטיבי לכל ילד ולכל הורה)

כי זה לא אחריות שבכלל ההורה מסוגל למלא ובטח לא משהו שראוי להטיל עליו.
יש מרחב עצום שאין לנו שום גישה אליו- המחשבות של הילד
הרגשות
המודע
התת מודע
גם לילד עצמו אין גישה לכולם

ולגבי הסיפא- מה זה אומר בכלל שלילד יש בעיה?
יש מגוון עצום של "בעיות", רובם לא מצריכות יותר מאשר הנגשה רגישה.
והיום אנחנו ללא ספק סובלים מאבחון יתר ולא הפוך.

כשיש בעיה אמיתית יודעים לזהות גם בלי לקחת על עצמנו את כל האחריות להתנהגות של הילד
ואת לפעמים לא אומרת לילדים שלך מטלותאין לי הסבר
והם *לא* עושים אותן?

הגישה הזו כופרת בתרבות המערבית ש''שמה את הילד במרכז'', והכל מתנהל לפי הלך רוחו.
יש לבית שהילד נולד בו הורים, והוא מצטרף אליהם. הילד בא ולומד מההורים איך צריך לחיות.

אז כן, הילד כאן לא במרכז, כי הוא החוליה החדשה שבשרשרת.
ד''א, זה מאוד יהודי, ''והגדת לבנך'', האב אומר לילד, ההורים מכוונים את הילד, הם ראש הספינה. ולכן הכי חשוב, שלטובת הילד וההורים, ההורה לא יסתובב עם רגשות אשם (כמו שמרבית ההורים כיום מסתובבים איתן)
ברור שזה יקרהאני10
אבל כמו שכתבתי באחת התגובות למעלה, אני מאמינה שאם באופן עקבי ילד לא עושה מטלה שלו אז אחריות ההורה להבין אם יש בעיה, מה היא, ואיך לפתור אותה עם או בשביל הילד.

מסכימה איתך שבאידיאל הילד צריך ללמוד, אבל אנחנו מדברים על מצב שבו זה לא קורה.
גם אחים שלי הצליחו ללמוד בעצמם התנהלות מדוגמה אישית, אבל אני לא הצלחתי, ולמה לתת לילד לשקוע ולבנות את הדברים עם המון קשיים מסביב רק כדי שההורים ירגישו קצת יותר טוב עם עצמם?
קפץ לי רק המשפט הגישה הזואני זה א
לא מתמקדת בילד אלא בהורה וזה קצת חרה לי.
מודה שאני לא נגד הגישה וגם לא מכירה לעומק.
אני גם לגמרי בעד נתינת אמון ואחריות לילד אבל במידה ועם הכוונה. והגבתי כי צרם לי המשפט שכתבת..
כמובן שעם הכוונה!אין לי הסבר
חס ושלום לא מחפשת מה רע רק המשפט הזהאני זה א
הקפיץ אותי קצת. אולי לא בצדק אבל הרגשתי צורך להגיב על זה.
זה מרגיש קצת כאילו כולם פה מחפשות מה רעמיקי מאוס
לא את אישית דווקא, אני סתם מגיבה לך כי לא יודעת איפה לדחוף את זה יש פה כל כך הרבה תגובות בסגנון
אז אל תקחי אישי

אבל כל אחת שמעבירה פה ביקורת על שפר מהמותן בלי ללמוד זה פשוט פתטי.

לא מכירות? תתעניינו, תשאלו, או תתעלמו

אי אפשר לבקר חצאי משפטים כאילו מאות ואלפי אמהות ומנחות חיות באיזה סרט ושבויות בגישה אגואיסטית/מזניחה/חסרת רגשות. ברור שהגישה לא מתאימה לכל אחת אבל רוב אלה שבחרו בה מרוצות ושמחות ממנה והילדים שלהם יוצאים טובים לפחות כמו כאלה שלא (ככלל כמובן, לא כל פרט)

אני עוד לא מכירה עד הסוף, ובטח לא מייצגת, אבל בגדול הגישה הזו בכלל לא אומרת להורים מה לעשות אלא הרבה יותר מה לא לעשות ואיך לגשת לדברים נכון מבחינה רגשית ותפיסתית

כל הורה מכווין את הילדים שלו לפי תפיסת עולמו, עם או בלי שפר
כל הורה מטפח את הילדים שלו מבחינת לבוש וכינים ברמה אחרת, עם או בלי שפר
וכנ"ל לגבי שיעורי בית

לגישה אין שום אמירה לגבי איזה כללים כן לבחור ואיזה לא
איזה אחריות לבחור להעביר לילד ואיזה להשאיר אצלך כי הוא עדיין לא בשל ובאמת פיזית או קוגנטיבית לא יכול
או לגבי ההכוונה או הלימוד של הילדים

אלא- על הדרך שבה אנחנו בוחרים כללים, אוכפים אותם, ועל אופן העברת האחריות לילד ופתרון בעיות
זה קצת דיכוטומי בעיניתהילה 3>
זה לא הכל או כלום.
אצלנו למשל יש זמנים קבועים שבהם הילדים מסדרים את החדר שלהם, והם מסדרים.
אם לא היו הזמנים האלה (והיו תקופות שהם לא היו...) החדר בהחלט היה יכול להיות מבולגן לאורך זמן ארוך.

וככל שהם גדלים, וכיוון שהם למדו איך לסדר, וראו איך זה נחמד ונעים כשהחדר מסודר הם יוזמים מיוזמתם סדר, רוצים את זה ודואגים לזה.

מעבר לזה, ילד עובר תהליך של נסירה בחיים שלו
בהתחלה הוא מחובר לאמא שלו בחבל הטבור ומקבל באופן אוטמטי את כל צרכיו, חום והזנה וכו.
אחר כך הוא יוצא מהרחם, אבל עדיין מאד תלוי. בהחזקת הראש, בהנקה, בהחלפת טיטול.
התפקיד של ההורים זה להעניק לו את הבטחון ואת הצרכים שלו הפיזיים והרגשיים, כך שהוא יגדל ויתפתח ולאט לאט מעצמו הוא פשוט עושה דברים לבד.
ופתאום הוא מחזיק את הראש בלי תמיכה, ומתהפך, וזוחל, ולומד ללכת...


באותה מידה הורה מחנך את ילדיו לתורה ולמצוות עד גיל 12 ואז זה הזמן שלו לפרוש כנפיים וליישם
הורה מגדל את ילדו לחופה בע"ה ומגיע השלב שהוא עוזב את הבית ויוצא לחיים העצמאיים.

מה שיקרה בשלב שבו הילד כבר לא מחובר להוריו אלא עצמאי, הוא במידה רבה תוצר
של הבטחון והלימוד שהיו לו בתקופה שבה הוא היה מחובר אליו...


כמו שילד לא נולד הולך אבל עם פוטנציאל להיות כזה
ילד לא בהכרח נולד מסודר או לומד אלא עם פוטנציאל להיות כזה

וכשזורקים אותו למים בטרם עת, לפני שהוא בשל ומסוגל,
וכן גם כשמטילים עליו אחריות שגדולה כרגע ממידותיו, זה עלול להיות הרסני.

בדיוק היום שוחחתי עם פסיכולוגית בשפ"ח ממש על הנושא הזה על מקרים שהיא נתקלה בהם, והיא אמרה שיש ממש תופעה נרחבת של ילדים שנפגעו מגידול בשיטה (גם אני מכירה כאלה באופן אישית) וכבר המציאו לזה אפילו מונח בין אנשי המקצוע.

לגבי הסוף אני כן בעד מפגש של ההורה עם התחושות שעולות בו מול הילד, זה בעיני נכון ונצרך, אבל רק אם יודעים לעשות את המפגש הזה נכון, ולצערי לא מלמדים דבר כזה כחלק מהגישה.

ובעיקר, גם ללמוד להבין את הרגשות של הילד ולפגוש אותם...
זה שאח שלך וציא עכשיו 4 יחידות במתמתיקהדיליה

ובלי ריטלין אמרו שלשא יסיים בגרות

זה דבר שקורה להמון המון ילדים שאני מכירה

ולא קשור לשיטת שפר בעיני בככלל.

יש לי כמה אחים כאלו ואני בעצמי שיש לי תואר שני 

והכול עם זה שלא הכנתי שיערי בית והורים שנתנו את כל האחריות עלינו בלי גישת שפר אלא ממקום שהם ראו ככה לנכון

א. גישת שפר. כמה פעמים כבר כתבתי...אין לי הסבר
ב. ברור שלא. זה קשור לאמון שההורים שלי נתנו בו...
הגיוני מאד שלא הבנתי.מאוהבת בילדי

לכן ביקשתי פה עזרה.

ואני שמחה שהגבת לי, חשוב שיחשפואודיה.
לשני הצדדים.
ואני ארחיב ואסביר מה מתסכל אותיאין לי הסבר
הגישה היא גישה שהבסיס שלה מדהים, היכולת להסתכל על דברים באופן אובייקטיבי ונכון.

ויש אנשים שפשוט הוציאו להצשם רע, וסיפורים על ילדים שהלכו לביה''ס עם פיג'מות ועוד כהנה וכהנה.
ומה שמבאס, זה שבמקום שאנשים ילכו ויכירו את הגישה הזו, יוכלו לעזור לעצמם, דאגו להרחיק אותם מהגישה כמו מאש!!

אני רואה מלא נשים בפורום (ומחוצה לו) שמדברות על כמה זו ''שיטה'' פוגענית (וחשוב לי להדגיש שזו גישה, ולא שיטה), וכשאני שואלת אותן מה בדיוק הן לא אוהבות/לא מתחברות, הן עונות לי או על דברים שממש לו קשורים לגישת שפר, או שמביאים סיפורים שמישהו כנראה המציא.
וזה כואב לי.

ולא, לא למדתי מעולם את הגישה, רק ספגתי ממנה כ''כ הרבה.
החינוך שקיבלתי היה מדהים.
ולא יודעת, אולי זה באמת לא מתאים לכולם (לדעתך), אבל חבל לשלול בלי להכיר.
אני בטוחה שמי שמכיר באמת- יבין שהגישה הזו עם רעיונות מדהימים והסתכלות יוצאת דופן על החיים.
אני מתנצלת שהסערתי אותךאודיה.
אני מבינה שבחוויה שלך זה דבר גדול וחיובי מאוד וכואב לך שיצא לזה שם כל כך שלילי.

יכול להיות שאני טועה, יכול להיות שהחוויות שחוויתי הן תוצר של טעות ולא של הרעיונות הבסיסיים של הגישה,
אבל אולי אם הרבה אנשים שהולכים בגישה הזו טועים ומגיעים לקיצוניות אז או שלא מלמדים אותה טוב או שיש כאן בעיה אחרת.

שוב, סליחה שהסערתי אותך.
חוויתי חוויות מאוד מאוד שליליות מאנשים שטענו שגישה שפר היא המובילה אותם.
זה אני כבר לא יודעת...אין לי הסבר
אבל לשלול גישה רק כי החוויה שלך איתה לא טובה זה לא נכון בעיני.

כן, זה הסעיר אותי מאוד, כח אני יודעת כמה זה דבר טוב.
עוקבת אחרי התכנים שאמא שלי מעלה שואבת מזה המון! גם כאמא, וגם כמורה.
גם לי יש חוויות טובות מגישת שפרחצילוש
אמא שלי למדה גם ממש לעומק את הגישה, יש לה ביקורת, אבל לקחה ויישמה את מה שטוב לבית שלנו. אמנם אוכל היא הכינה, בוקר וצהוריים.. אבל אני בתקופת התיכון חודשים שלמים לא הלכתי לאולפנה. נשארתי בבית. יצאתי לטייל, הלכתי לים.. הייתה לי מספיק חברה אחה"צ ובסניף ולאולפנה בגדול הלכתי מתי שזרם לי. אף אחד לא לחץ עלי, אף אחד לא העיר לי, הכל היה אחריות שלי. וסיימתי בגרות בהצטיינות 5 יח"ל מתמטיקה, פיזיקה ואנגלית. ועוד פרוייקטים. יש לי גם אח כזה. כרגע שמיניסט.. נוסע לשבושים, יוצא להתנדב, נשאר בבית, יוצא לעבוד.. לא זורם לו ללכת לישיבה. לא חסרה לו החברה. ויש לו גם חברותות קבועות במהלך השבוע. הבחור מצטיין בהכל, עושה 5 יח"ל בהכל, מחשבים ופיזיקה, בפיזיקה הוציא 97 בבגרות מבלי להיכנס לשיעור אחד. מנגד יש לי אחות שהיא חננת עלללל לא פיספסה כלום. והיה לה מאוד מאתגר. היא עם מכשיר שמיעה ועל רטלין. והיה לה יותר קשה לימודית.. היא ישבה וטחנה והכל מרצון. היום היא לומדת הנדסה. עוד אחות שגם יותר חננה אבל איש אינו לוחץ עלינ. אחי הקטן על דיסלקציה ממש רצינית, ילד גאון בטירוף, יש לו מורה לאנגלית הזויה שבוחרת לרדת עליו בגלל הדיסלקציה שלו ולא לקבל את ההקלות שהוא צריך לקבל אצלה בשיעור, ההורים שלי אמרו לו, אל תיכנס לשיעורים שלה אם לא טוב לך, אל תעשה את המבחנים אצלה. ובע"ה אני בטוחה שהוא יצליח מאוד כמו כולם.. הבסיס הוא שהילדים לא צריכים להיכנס לאיזו תבנית, אין איזושהי נוסחה להצלחה.. הם לומדים לקחת את החיים בידיים ולהבין מה חשוב להם בתכלס.. שלא יעשו בגרויות, זה שטויות. אפשר להשלים הכל אחר כך. חשוב לתת עצמאות ואפשרות ואמון לנער/ה לצמוח ולהתפתח לא בתוך אקווריום.. בשדה הפתוח. כמובן שהכל צריך להיות תואם גיל, אישיות, כוחות של הורים וילד, וזה לא סותר חינוך וגבולות. לא נראה לי שזה כ"כ שחור ולבן..
וואו. מהמם שזה עבד אצלכם ככה.אודיה.
אני ממש לא גדלתי בבית כזה.
וגם לא מתאים לי לגדל ככה את הילדים שלי.

אז הכי טוב שכל אחד ימצא את הדרך שלו, שמקדמת אותו ואת המשפחה שלו.
לגמרי נכון.. וגם אפשר תמיד לבחור מה טוב ולדייקחצילוש
כן ביקשו שנתקלח, ניקו לנו כינים, ביקשו שנסדר את החדר או שנעזור בבית. זה לא שהיינו ילדים מוזנחים כמו שתיארת וראית.. ההורים שלי סופר נקיים ומסודרים, ותמיד דאגו שגם אנחנו נהיה. וברור שהציבו גם גבולות והשתמשו בהיגיון.. מי שלא מנקה כינים לילד שלו זה כנראה יותר מהזנחה מאשר מגישה מסויימת.. או שהוא "משליך" את ההזנחה הקיימת על הגישה בלי קשר.. וברור שלא הכל תורה מסיני.. גם חמי וחמותי מאוד בגישה הזאת בגדול, כרגע יש להם בבית ילד באומנה שהוא חינוך מיוחד (ככל הנראה תסמונת אלכוהול עוברי או פיגור אחר) כמובן שלא הגיוני לתת לו אחריות וחופשיות כמו שנתנו לילדים אחרים. בכל דבר צריך להפעיל שיקול דעת.. הבסיס זה לחנך לבגרות ואחריות ולא להיות פריק קונטרול על אחריות של הילדים.. ברור שיש כאלה שחשבו שזה איזה קסם ויישמו על הכל בצורה עקומה מן הסתם..
👍🏼אודיה.
תשימי לב שהתייחסת לגישה הזאת לגבי נער\הכמהה ליותר

בתיכון.

אני חושבת שלגבי ילדים - זה שונה מאוד.

לכן כתבתי שהכל צריך להיות תואם גיל ושלב ובחשיבהחצילוש
הגיונית. בעיני אמא שלי לא הגיוני למשל לתת לילדים כסף שיקנו ממתקים בלי סוף. עם כסף שלהם שהרוויחו מבייביביטר או מסבתא שיעשו מה שהם רוצים. אבל בבית תמיד היה אוכל בריא ומזין וארוחות מבושלות.. בשום דבר זה לא שחור ולבן. גם לי ביסודי הייתה מורה למתמטיקה שלא סבלתי אותה ואת הגישה הקשה שלה. לא למדתי ולא עשיתי שיעורי בית. ציירתי או קראתי ספר מתחת לשולחן.. ביום הורים היא הייתה מחזירה לאמא שלי ספרים מוחרמים. היא גם אמרה לי שאין לי עתיד במתמטיקה ושאני לא טובה בזה. כנראה שכיום אני הרבה יותר טובה ממנה מסתבר😅 אז הגישה הייתה גם מגילאי יסודי.
קשה לי לכתוב מסודר אבל בכז משתפתטל אורות

כמה נקודות למחשבה ותהיות שהיו לי בעקבות טעימה מגישת שפר (קורס, ספרים וכו'.. אבל לא משו עמוק מידי...)

 

-לא כל מה שעובד הוא בהכרח נכון- גם אם אנחנו מקבלות את התוצאה הרצויה בצורה מהירה- (כלומר הילד הולך אחרי, מציית, מצליח בחיים) יכול להיות שתמונה הכללית הפסדנו הרבה. (הקשר ביני לבין הילד, הבנה יותר עמוקה של התהליך שעובר עליו, ההרגשה של הילד שהוא מושגח ואהוב)

 

-הגישה מנחה ל"הורות בלי רגשות אשם" נשמע אידאלי... אבל אולי יש דרכים אחרות להיות שלמה עם עצמי ולא להגיע למקום של ניתוק רגשי כזה שמה שאני עושה זה טוב ונכון כי אני ההורה ואני יודעת והילד יתמודד עם התוצאות... אולי כן כדאי לכאוב, לשאול מה גרם למצב הזה, לנסות דרך אחרת.

 

- הנק' שבעיני היא מרכזית--- הגישה מנחה לאמון בילד- הוא יכול הוא יצליח וכו' וכו' הוא לא צריך עזרה אם אני אעזור לו עכשיו כשהוא יגדל אז הוא לא יצליח לבד .

אני בעצם עכשיו מכינה אותו לחיים ששם הרי לא הכל תותים...

 

יכול להיות שזה מגדל אנשים מוצלחים שמגיעים רחוק.

אבל מהבחינה רגשית מה הילד חווה?

ההורה לא היה איתי. אני צריך להתמודד לבד. 

 

לעניות דעתי המקום הרגשי שילד חווה שהוא אהוב, ומושגח, ואכפת ממנו זה הכוח שלו אח"כ לצאת לחיים ממקום רגשי בריא. ולא תחושה שזרקו אותי למים כמעט טבעתי ואז למדתי לשחות...

לא רוצה שיזרקו אותי למים. תחבקו, תאהבו , תתנו לי כוח להאמין בטוב שלי- כשאני אהיה מלא בכל הטוב הזה אתם תראו שאני כבר מעצמי ארצה לקפוץ למים. לא מתוך תחושה שהחיים לא תותים וצריך להתמודד, מתוך תחושה שהחיים טובים! אני רוצה לחוות אותם, אני רוצה לפעול בהם!

 

הילד חווה ויחווה מספיק קשיים ונסיונות ... גם בלי שנדחוף אותו לשם... אז למה לא לתת לו כוח...

ועם כל מה שכתבתיטל אורות

הלמידה מגישת שפר כן נתנה לי עקרונות שעוזרים לי מאוד בעבודה חינוכית עם ילדים וכאמא.

 

פשוט אני חושבת שיש שם כמה נק' שבחינתי הם לא נכונות . גם אם הם מסתדרות יפה בחיים.. זה לא מה שאני מאמינה בו ורוצה לחנך את הילדים שלי.

 

לא הייתי אומרת לברוח מזה. . יש שם עקרונות שבאמת עוזרים להרבה הורים.. ויש שם אמת מאוד נכונה לדור שלנו. אבל אני לא  מקבלת הכל כתורה למשה מסיני. ואני כן מבינה מאוד את מי שמתנגדת לגישה ורואה את החסרונות שלה. 

אני לא חושבת שזה סתם הוצאת שם רע. זה עניינים מהותיים שהמציאות מראה ....

מסכימה מאוד שגם עניין של גיל.טל אורות

יש הבדל בן נערה באולפנה שעושה מה שבא לה לילדה בכיתה ג' שלא רוצה לעשות שיעורי בית...

מסכימהאמאשוני
יש בגישה דברים מאוד יפים ללמוד מהם ויש סיטואציות שאם פועלים בהם אחד לאחד לפי הכללים אפשר לראות ברכה רבה ושינוי עצום.

וגם עצם שינוי החשיבה אצלנו קראו לזה "לרדת לקוצים" כלומר לא להיכנס למערבולת רגשית למקום הטועה של הילד שמביא לדינמיקה לא טובה בין ההורה לילד- כל זה טוב ויפה.
ואני רואה גם אחרי סיום הקורס שיש מצבים שאני עוצרת את הדינמיקה הזאת כשהיא ממש מתחילה ואני בטוחה שלולא זה הנושא היה מתנפח הרבה יותר.

הבעיה הקריטית שהגישה הזו לא נותנת את הצומת לחשוב מתי נכון להפעיל את צורת החשיבה ומתי לא ולכן יכולה להיות הרסנית.
ממש הרסנית.

אני לא נגד ללמוד שפר בכלל, אני חושבת שזה רע ללמוד את זה לפני גישות אחרות או לפני שיש מספיק ניסיון רחב בהורות.

(בשנים הראשונות האינטואיציה ההורית פחות חדה ומפותחת אלא פועלים יותר לפי עקרונות ועל זה עלולים להתחרט בהמשך)

דוגמה למצב הרסני, הבת שלי מגמגמת כמה שנים וזה התחיל ממש בסמיכות ללידה וכמה חודשים הייתי עם רגשות אשם מטורפות שאני מזניחה אותה רגשית ברמה שהתפרץ אצלה גמגום וגם אין לי פנאי ויכולת נפשית לקחת אותה לטיפול..
זה סיפור רקע קלאסי לשפר. לפי הגישה אני צריכה לעבוד על הרגשות שלי ולא להתכווץ מהגמגום ולתת לה אחריות מלאה על אופן הדיבור שלה וההתמודדות מול תגובות הסביבה וכד' ולהאמין בה שהיא מסוגלת לדבר חלק כי עובדה שלפני הלידה היא דיברה חלק לחלוטין בלי טיפת גמגום.

בפועל לקחתי אותה לקלינאית תקשורת סופר מומחית בתחום שאמרה לי וחזרה ואמרה שאין שום קשר בין מצב רגשי לבין גמגום ואין שום דבר שאנחנו כהורים יכולנו להגיב ולהחריף/ להקל על הגמגום וזה הוכח בהמון מחקרים והרקע גנטי בכלל וזה מקרי לחלוטין התזמון.
במפגשים אצל הקלינאית במקביל לטיפול בגמגום עצמו היא לימדה אותנו הרבה על מה לעשות עם התגובה הרגשית ושהילד צריך אותנו חזקים ולא מכווצים בהקשר הזה ושבהחלט יש סיטואציות שנכון להיות הפה שלו ולדבר בשמו ועוד ועוד.
סתירה מוחלטת לשפר וזה מתבסס על מחקרים מהתחום בכל העולם.
תוך כדי שלמדתי את שפר אמרתי תודה בורא עולם שלא הכרתי את זה קודם וכן לקחתי אותה לטיפול מקצועי ולא העלתי לבד את החשיבה של שפר כי בקלות הייתי חושבת שזאת סיטואציה להפעיל בה שפר בגלל התגובה ורגשות האשם הפסיכיים שהיו לי סביב זה.
אז כן, זה למשל יכל להיות הרסני, להפעיל שפר על גמגום, ושפר לא אומרים קודם תחקרו מדעית את הנושא, תתייעצו עם גורם חיצוני מוסמך, תתעמקו בשאלה האם הילד אכן מסוגל בכוחות עצמו להגיע לנקודה הרצויה, תשקלו זאת בכובד ראש.
להיפך במובן מסויים לפי שפר זה בכלל לא משנה האם יש מסוגלות הגיונית, כי הנקודה היא האמון. כמו בדוגמה שהביאו לנו בקורס שאמרו למורה מסויים שהוא מלמד כיתת מחוננים וזה לא היה נכון ובאמת אחרי כמה חודשים הכיתה הגיעה להישגים של מחוננים מכוח הידיעה שלו שזאת כיתת מחוננים והוא התייחס אליהם כמחוננים אז הם באמת נהיו ברמה כמו מחוננים.
זה באג. זה לא פיצ'ר.
בהגיון הבריא להורה לא אמור להיות אמון מלא שהילד מסוגל למה שהוא לא מסוגל אליו.
הוא לא צריך להתייחס לילד לא מחונן כמחונן.

ויש לי עוד דוגמאות אמיתיות מהקבוצה שהורים אמרו שהיה להם לא טוב לעשות את מה שהמנחה אמרה להם לעשות והם לא מסכימים להמשיך עם זה בסיטואציה הספציפית שהם העלו.

מנגד היו הרבה דברים אחרים שהגישה כן עזרה, גם לי אישית בדינמיקות סביב נושאים מסויימים שהשתנו לחלוטין והחיים שלי עכשיו הרבה יותר יפים ושלווים בהקשר שלהם.
הדרך היחידה לתת לו כח היא להאמין בו ולחשוף אותומיקי מאוס
אף אחד לא מנסה לומר שצריך לזרוק אותו למים וככה שילמד לשחות.
כדי שידע באמת לשחות אז אחרי שמסיימים את שיעורי השחיה חייבים מתישהו לקפוץ למים בלי שמחזיקים אותו עם המצופים והמדריכה

ככל שזה יקרה בגיל צעיר יותר, לאט לאט, בהדרגה
ככה הילד יהיה חזק יותר
ואחת הבעיות של הדור שלנו היא שאנחנו מגדלים ילדים חלשים! רואים את זה בתרבות השיח המגונן, ביטול הסמכות ההורית והמורית, ריבוי אינסופי של אבחונים והקלות ומבוגרים שמחליפים עבודות ובניזוג בקצב מסחרר

זה קרה לגמרי ביחד עם העברת הילד למרכז והשלטת השיח הרגשי (שהוא כמובן חיובי כל עוד במקום המתאים לו ולא משתלט על הכל)

הדרך לשדר אמון ולתת כח זה בכך שמשחררים אחריות...אחרת זה בדיוק השדר ההפוך (תחשבי על בייביסיטר שאת לא כזה סומכת עליה- את תתקשרי ותבדקי כל חצי שעה מה המצב והוראות מדויקות. המטפלת הקבועה- כבר לא.
אז השאיפה להעביר כמה שיותר תחומי אחריות לילד ולא להישאר כל הזמן רק בשלב של בייביסיטר שאנחנו עוקבים כל הזמן שהוא עושה הכל כמו שצריך)

כמו שריר- ככל שמאמצים אותו הוא נהיה חזק.
אסור להעמיס יותר מדי, זה ברור
אבל גם חוסר במאמץ זה נזק לא פחות גרוע
כעיקרון אני מסכימה איתך לגמריטל אורות

אבל אני חושבת שהנק' שכתבת  - ככל שזה יהיה בגיל צעיר זה יותר טוב, או- להעביר כמה שיותר תחומי אחריות לילד ... זה בעייתי

כי זה עניין של איזון- לא כל דבר אפשר בכל גיל, ואני לא חושבת שהילד צריך כמה שיותץר תחומי אחריות. הוא צריך אחריות שהוא מרגיש שהיא מאתגרת אותו בהחלט אבל שהוא יכול לעמוד בה. עודף אחריות יכול לגרום לתסכול וכו'.... אני חושבת שהאיזון והשלב ההתפתחותי של הילד מאוד משמעותי. ובשפר פחות שמים דגש על זה. 

אני גם לא מתחברת לגישהanonimit 123
גם אני נגד שפראמאשוני
והייתי בהנחיית הורים ללא דעה מוקדמת על הנושא לפה או לשם.
יש דילמות ספציפיות שהגישה נכונה בהקשר שלהם,
אבל החכמה הכי גדולה היא לדעת באיזה מצבים הגישה הזאת לא נכונה,
ובסוף בפרקטיקה איפה שזה כן עובד עושים את אותם דברים גם בשיטות אחרות אז הגישה הזאת לא מביאה איזה בשורה לעולם,
היא כן מחדדת דברים כמו אמון ומה זה עושה לי ההתעסקות סביב הנושא, אבל זה לא משהו שלא קיים בגישות אחרות.

אגב העובדה שהשיטה עובדת לא אומרת שהיא נכונה או בריאה

אחד הדברים שאני נגד השיטה זה שהיא אומרת שמיותר לשאול: למה?
למה הילד עושה את מה שהוא עושה?
הגישה אומרת שאין עניין לשאול למה כי זה לא מביא לפתרון אלא רק להתחרבשות ובמקום למה צריך לשאול בשביל מה? כלומר מה הילד משיג מזה?

וזה בעיני פספוס גדול של נקודה חשובה כי השאלה למה היא קריטית בשביל לתחקר את האירוע ובהחלט יכולה להניב פתרונות.

למשל אם ילד מפספס כי אין לו עדיין שליטה טובה בסוגרים אז אין מה לפעול השיטה הזאת,
או אם ילד עושה משהו בגלל בעיית קשב או בגלל אלף סיבות.
יש דרכים אחרות לעזור מבלי לתסכל את כל המשפחה.
לדעתי יש חשיבות רבה לשאלה עצמה, במקרים מסויימים שהתשובה לשאלה למה היא דבר שאין באפשרותנו לשנות זה עניין אחד ובמקרים מסויימים שיש באפשרותנו לשנות/ לעזור מכיוון אחר זה טוב ומבורך. לא תמיד צריך לתת לילד להתמודד עם כל ההשלכות שנובעות מהמציאות שלו/ סביבו.

למשל ילד שהבטיחו לו ללכת לבקר את סבא וסבתא ובסוף התוכנית התבטלה והוא מאוכזב וכעוס ואנחנו רוצים לשנות את ההתנהגות שלו,
צריך לשקול האם לאור המצב כדאי לקיים את הביקור כדי להקל עליו ואם לא אפשרי אז להאמין בו שהוא מסוגל להתמודד. אבל אם אפשר בפשטות לקחת אותו לביקור אז למה לתת לו להתמודד במקום לעזור לו? יהיו לו מספיק התמודדויות בחיים.
כלומר צריך להפעיל שיקול דעת,
שלפי הגישה בכלל לא קיים כי מלכתחילה אנחנו לא שואלים את עצמנו למה הילד כעוס.
וזה פספוס גדול בעיני.
תודה על זה. חידדת לי.מאוהבת בילדי


זה ממש כלל בגישה, לא לשאול למה? נשמע מוזררחלי:)
למה זו אחת השאלות הטובות שאיתה אפשר למצוא את שורש הבעיה ולתת פיתרון תואם. אם לא יודעים למה איך אפשר להתאים פיתרון?
וואי את ממש מקצינה וחבל...מיקי מאוס
גם בגישה הזו אף אחד לא אומר להישאב לתבנית בכל מחיר ובכל סיטואציה
ברור שאם ילד מאוכזב כי לא קיימו מה שהבטיחו לו זה משהו שצריך לקבל יחס
ולא אומרים להתעלם מרגשות

אלא לא למקד בהם את הפוקוס. ולא לחפש תירוצים לכל התנהגות בעייתית, בטח לא בבעיה שחוזרת על עצמה ואנחנו רוצים לשנות את הדינמיקה

את מחליטה לקחת לסבא וסבתא כי חשוב לך לקיים הבטחות? או כי את רוצה לשמח את הילד? נפלא ומצוין.
אבל את לא חייבת לקחת אותו כי הוא לא מסוגל להתמודד עם התסכול או שזה יעשה לו טראומה לכל החיים

זה ההבדל

וזה בסדר אם לך לא נח לקחת את הגישה הזו לחיים שלך. ברור.
לא צריך להיות "נגד"
אני נגד כי זה יכול להטעות הוריםאמאשוני
ולגרום להם לעשות טעויות קשות בחיים מול הילדים שלהם.
אולי אם בהנחיית ההורים היה דגש על כך שגישת שפר הוא עוד כלי בארגז הכלים שלכם ועליכם מוטלת האחריות לדעת מתי להוציא אותו ומתי לא, אז לא הייתה לי התנגדות,
אבל לא אומרים את זה.
בהנחייה כל סיטואציה תמיד מנותחת ישר לפי שפר. אין איזה צומת שאפשר רגע לחקור בה מה המקור להתנהגות ואולי זה בכלל לא קשור לדינמיקה.
או שלא למדת מספיק או שהמדריכה לא היתה מספיק טובהמיקי מאוס
אני לא חושבת שהגיוני להיות "נגד" גישה כי היא לא פותרת את כל הבעיות באופן הרמטי.

אין שום גישה אחרת שכן
ובטח לא שיטה שכן
והרבה שמתיימרות להגיד ובכל זאת לא יוצאים נגדם נחרצות

ודרך אגב,יש הבדל עצום בין להבין למה ילד מאוכזב או עצוב ולדבר איתו על זה
כמו שגם אני מאוכזבת ועצובה הרבה פעמים

לבין לתרץ התנהגות בעייתית כמו נגיד שבירת חפצים בזה ש-הוא מאוכזב. ופה את פספסת את הנקודה ואת משליכה את זה על הגישה.
הגישה מדברת על התנהגויות
ובמיוחד על דפוסים שחוזרים על עצמם

ושוב- אני ממש לא טוענת שכל אחד צריך לאמץ את הגישה! ברור שלכל אחת מתאים משהו אחר, אפילו על עצמי אני לא יודעת אם אבחר להשתמש בה וכמה

אבל את כל הדמוניזציה הזו שעושים לה מסילופים וחצאי עניינים אני פשוט לא מצליחה להבין.... בכנות
גם כשההתנהגות חוזרת על עצמהאמאשוני
צריך לנתח למה זה קורה, ויש מצבים בהם ילד ששובר חפצים כי הוא מאוכזב אז צריך לפתור את האכזבה ולא להשאיר אותו לבד מול האכזבה כי הוא מסוגל לא לשבור חפצים.

לגבי הדמוניזציה אז כאמור לפני שלמדתי ממדריכה מהתחום לא שמעתי על זה כלום לפני ובאתי בראש פתוח לגמרי.
לא הייתי משלמת על משהו שאני סקפטית לגביו.
תחושת חוסר הנוחות התגבשה אך ורק על סמך ההדרכה.
בעלי היה איתי בהדרכה וגם הוא יצא עם תחושה שהגישה מפספסת בדברים מסויימים. (הנקודות שהוא העלה שונות ממה שאני העלתי)
ולא זכור לי לגבי גישות או מאמרים אחרים בנושא הורות שהרגשתי צורך כנה ואמיתי להזהיר הורים אחרים שלא ילכו בעיניים עצומות אחרי הגישה אלא יפעילו שיקול דעת.
זה אומר שיש שם משהו בבסיס שהוא בעייתי.
לא יודעת אם גם המפתחת של הגישה מסכימה איתך שלא לכל אחד מתאים לאמץ והדגש מבחינתי הוא לא בכל סיטואציה.
אם היא/ הוא אומרים את זה אז אני חוזרת בי אז הבעיה לא בגישה אלא כנראה בהדרכות שנעשות על סמך הגישה.
אבל אם אין סייגים אז זאת בעיה.
זה לא מתכון לעוגה שאת יכולה לאהוב או לא לאהוב אבל אין מה להיות נגד המתכון,
זאת גישה שמלמדת במובן מסויים ללכת נגד האינטואיציה או ההתנהגות הטבעית ולשנות אותה, ובנוסף חותרת לפיתרון מבוסס אמון,
ואמון עומד בסתירה לביקורתיות אז בכלל צריך זהירות עם זה.

וכמו שכתבתי בתגובות אחרות, יש הרבה דברים טובים שלקחתי מהגישה.
וסיטואציות מסויימות שממש עזר לי.
אוקיי..ברור. תמיד צריך להפעיל שיקול דעתמיקי מאוס
ההדרכה שאני קיבלתי שמה דגש עצום עלינו כהורים ועל שיקול הדעת שלנו
אני לא חוויתי נסיון להתנגד לאינטואיציה, אלא להפך - נסיון להתנגד לתפיסות שגויות שהגיעו מהאקדמיה וחלחלו חזק, הפוך מהטבעי והאינטואיטיבי

אבל מסכימה שבכל שלב ובכל הדרכה צריך לקחת אחריות ולסמוך על עצמנו
וצריך להתייעץ גם עם אנשי מקצוע בתחום שלהם לא רק עם מדריכות הורים
וששום גישה היא לא מושלמת בסוף החיים הם לא תאוריה הם מציאות
מסכימה איתך שזו הבחנה חשובה. לדעת מתי לקחתחצילוש
ומתי לא. שום דבר הוא לא תורה מסיני.. ושום גישה..
מסכימה מאוד עם הדיוק שלךטל אורות


מתח ולחץ ותחושות שליליות זה המתכון הכי גרוע לגמילאוהבת את השבת
כל הכבוד לך על המודעות!
מניסיון רע זה ממש יכול לגרור את זה עם אנחנו עם מטענים שליליים בתהליך הזה..
והאמת שחס וחלילה אפילו יכול לעשות גם לילדה חוויה לא טובה עם הגוף שלה לעתיד ...
אז תקשיבי ללב שלך ולא למנחה .
או שתדייקי איתה יותר
אבל חבל שתסבלו סתם!
והאמת,אני לא יודעת אולי זה ממש חשוב לך.. אבל אפילו את עניין הסטים כדאי איכשהוא לשחרר קצת כדי שתהיי פחות עצבנית מזה..
כי הילדים נורא רגישים ומרגישים אותנו מאוד מאוד ..

וסליחה אם יצא לי נחרץ..
פשוט היה לי ניסיון לא טוב עם זה...

בהצלחה גדולה יקרה!
תודה לכולן על התגובות. ואפרט-מאוהבת בילדי

מדובר בילדה בת 5. 

שהיתה גמולה.

ולדעת המנחה היא מפספסת כדי למשוך תשומת לב שלילית.

אז ה"תרופה" לעניין הזה- לא לתת לה להרוויח מזה.

אני יודעת שהיא מסוגלת להשאר יבשה. כי כשווה לה- היא מצליחה! היא אפילו מבקשת שנזכיר לה ללכת לשירותים.

אבל כשלא שווה לה, או לא אכפת לה אז היא עושה פעם אחר פעם בלי להתבלבל בכלל! ברמה של 5-6 פעמים לאחר צהריים אחד!

המנחה טוענת שאם היא תבין שהיא מפסידה ולא מרוויחה- היא תשאר רעבה עד שהיא תחליף בגדים, היא לא תשחק עד שהיא תחליף בגדים, היא תלבש פיג'מה אחרי מקלחת... כל אלו אמורים להוביל אותה לרצות להיות יבשה.

אני מרגישה שבאמת היא מפעילה אותי ככה. כי זה שהיא נכנסת הביתה ומתקלחת- זה 10 דקות רק שלה עם אמא! (אפילו שלפעמים זה בעצבים... עצוב)

מצד שני, מרגיש לי שהיא כבר התרגלה ליחס הזה וזה לא מזיז אותה לשום מקום.

ואני גם לא בעד לצ'פר כל הזמן. זה לא נכון בעיני.

אבל אולי "חנוך לנער על פי דרכו" זה כולל פרסים והבטחות כל היום...

 

אני באמת מבולבלת. ומתוסכלת. וקצת מפתחת אנטי אליה.

היא ילדה מתוקה מתוקה וחכמה. ואני מרגישה שאני מפספסת איתה משהו.

במיוחד שאנחנו כל הזמן באבחונים וכאלה כדי לדעת מה הגן שהכי מתאים לה לשנה הבאה.

כלכך מבינה אותך..מתחדשת11
אני חושבת שאם כך,
מה שישנה זה הנימה והטון
אם את יודעת שהיא סוג של "מנצלת" את זה
אז כשהיא מגיעה רטובה לומר לה ברוגע למרות שזה קשה
אי אפשר לשחק עכשיו, כשאת רטובה
כשתחליפי בגדים תוכלי לשחק

נראלי שלמרות שאת מאמינה בזה, משהו בטון ובנימה משדר משהו אחר שדי טבעי כמו כעס ותסכול
והיא קולטת את זה
אולי לפני שהיא מגיעה מהגן לאכול משהו, להסדיר נשימה.. כדי שתצליחי להסתכל עליה בחמלה וברוגע יותר

זה ממש קשה כשיש ילד כזה שסוחט מאתנו את כל הכוחות
אבל תחשבי שאם קשה לך, זה אומר שלו קשה פי כמה..
לא רק שיושב עליו משהו
אלא גם שאנחנו כהורים גם לא מצליחים לפצח אותו ולגלות סבלנות לקושי שלו..
זהו, בדיוקמאוהבת בילדי

אני אמורה להיות מאד רגועה שאני פונה אליה.

ואני לא מצליחה!

כי זה תקוע לי באמצע היום- לקלח, להלביש... וגם הילדים האחרים סביבי פתאום גם רוצים להתקלח...

 

ואני לא יודעת מה אני רוצה מכן. אנ פשוט ממש מתוסכלת.

וכואב לי שזה מה שהקטנה הזאת צריכה לעבור כדי לזכות בתשומת לב...

 

אז אולי באמת לחשוב איך לנהל אחרת את הזמניםמתחדשת11
את יכולה להדליק דוד לפני שהיא מגיעה
בכל מקרה רוב הסיכויים שזה ישמש מישהו.. אז זה לא לחינם
וגם להכין בגדים מראש,מקסימום מחזירים לארון
וגם לדאוג לעצמך לפני. לאכול,לשתות. לקחת בחשבון שאולי היא תגיע רטובה ולקחת נשימה עמוקההה
זה ממש משנה את פני הדברים

ממש בהצלחה.. לא פשוט ♥️מבינה אותך
בד"כ יש מים חמיםמאוהבת בילדי

ובגדים זה 2 שניות להכין.

ואני לוקחת בחשבון שהיא מגיעה רטובה. הכנסתי את זה ללו"ז שלי.

ועדיין. זה קשה ברמה הנפשית.

 

תודה על ההבנה!

מאחר והקושי הוא יותר שלךהמקורית
הייתי חושבת איך לשחרר אותו או לא לתת לו לנהל אותך, לכל הפחות.
אם הכל מאורגן טכנית לבואה של הילדה הרטובה המפוספסת - מה חסר כדי שיזרום לך לסדר אותה?
אני יכולה לשתף שהרבה פעמים קושי מול הנתנהגות של הילדים נוגע לי בבטן הרכה - אני יודעת למה הם עושים, יודעת מה הפתרון, אבל בגלל שהרבה מזה חוזר לעניין שאצלי הכל מתחיל, אני כועסת ומאוכזבת מעצמי. כי אני לא מגיעה לשורש הבעיה מחוסר כוח ופניות. ואז הייאוש תופס מקום, ואין לי כח להתמודדות שמגיעה בעקבות ההתנהגות שלהם וגם לא לעצור אותה - לשנות בעצמי משהו שייטיב איתם. וזה גלגל שלא נגמר.. אבל ברגעים שאני כן תופסת את עצמי במקום של שינוי - אני רואה פירות. לא יודעת אם זה מדבר אלייך, פשוט ראיתי שכתבת שהיא צריכה תשומת לב ואת לא מגיעה לזה.

מכל מקום, שולחת לך חיבוק ענק ❤️
היא רטובה ממש, גם ברגליים?יעל מהדרום
לק"י

אם זה רק קצת ואין ריח מהגוף, לא חייבים להתקלח.

(אפשר לעשות שעון שבת לדוד, ואז לדאוג שהוא עובד בשעות המועדות לפורענות. אבל זה עבודה לחשמלאי ולא זוכרת כמה זה עולה).
זה לא קצתמאוהבת בילדי

היא גם עושה גדולים...

ובעלי חשמלאי. לא בעיה לו שעון שבת. רק לא נראה לי שזה הפתרון. תודה!

אין לי עיצה חכמה בשבילך.אודיה.
חיבוק על התסכול הגדול, ממש מבינה אותך.

אני דווקא כן בעד פרסים. שוקולד צ׳יפס, עדש אחד, את הילדים שלי זה מספק.
היו לנו כמה פעמים של קשיים עם הילדים שנפתרו בעזרת טבלה עם מדבקות/משו קטן על כל יום ומשו יותר גדול על שבוע.
ניסינו. זה עבד לשבוע וזהו...מאוהבת בילדי


מנסה כיוון שונה..נקודה טובה
ניסית להתעלם מזה לחלוטין? פשוט להתייחס אליה רגיל למרות שהיא רטובה?
אולי אם היא תראה שזה בכלל לא מזיז לך אז לא יהיה לה מה להפעיל אצלך.. עצם זה שנמנע ממנה מלקבל דברים עדיין יוצר איזה שהוא שיח סביב הנושא. אמנם לא היחס שאולי היא מעוניינת לקבל, אלא יחס שלילי, אבל עדיין יחס...היא נשארת במרכז.
אם היא פונה אליך כשרטוב לה אפשר לומר לה שאם זה מפריע לה שתלך להחליף ולהמשיך הלאה..(ואני די בטוחה שזה יפריע לה..וגם דורש גדולה שלך שזה לא יפריע לך..כי זה לא ככ נעים)

ניסיתי..אולי משהו מזה ידבר אליך..שיהיה בהצלחה!! וחיבוק על ההתמודדות!
אי אפשר להתעלם מזהמאוהבת בילדי

אני לא יכולה להרשות לה לשבת על הספה או על המיטה כשהיא רטובה ומלוכלכת...

ולה זה בכלל לא מפריע.

אם אני לא שואלת אותה אם היא רטובה- היא נשארת ככה.

אויל פעם אחת היא התלוננה שקר לה. כל שאר הפעמים זה לא מזיז לה!

והלוואי והיה אכפת לה. אם הייתי רואה שכן- היה לי יותר קל להתעלם. אבל זה לא.

 

ותודה על החיבוק!

אני חושבת שזה לא רק ''מה תעשי''אין לי הסבר
זה יותר מה תרגישי.
כי נשמע שלמרות שזה מה שאת עושה, את עדיין מתוסכלת מזה, מרגישה שאת ''אשמה'' וחסרת אונים.

אז לא משנה מה תבחרי לעשות, תזכרי שאת הבת הזו הקב''ה נתן לך, ואת האמא הכי טובה והכי מדהימה בשבילה.
עכשיו רק תיפטרי מחוסר האונים.

עצם זה שאת מרגישה במצב של חוסר אונים, זו ההפעלה האמיתית של הבת שלך, זו הדינמיקה ביניכן, היא מעמידה אותך בפינה, ואת צריכה למצוא דרך ''להיחלץ''.
שבי עם עצמך, תחליטי מה נכון *לך* כאמא, מה לא משבש לך את הבית ואת סידרי העדיפויות.
עד החתונה שלה היא כבר תפסיק לפספס...
אני חושבת שיותר קל לי לכבס כל היוםמאוהבת בילדי

מלצפות ממנה שלא תעשה.

אבל מצד שני אני מצפה ממנה שלא תעשה בתחתונים.

היא יכולה. עובדה שכשזה משתלם לה היא מצליחה!

ממש קשה!סליל
שני דברים:
1. פרקטי - האם אפשר ללמד אותה להתקלח ולהחליף בגדים לבד?
מודה שבעיניי נשמע הגיוני שאי אפשר להישאר רטובים, נראה לי לא מכבד ולא נעים.
אבל בגיל חמש נראה לי אפשר כבר ללמד לעשות את רוב הדברים לבד.

הבן שלי עוד לא בן חמש, ולהוריד בגדים ולהתלבש הוא יודע לבד. העזרה במקלחת זה רק בכיוון של המים, ולפעמים אני גם מסבנת אותו. אולי אם היא תוכל לעשות את זה לבד, זה יוכל להקל עלייך ועל המתח כשהיא חוזרת הביתה.

2. בעיניי אם הפספוסים הם בגלל רצון לתשומת לב, הפתרון הוא לא להתעלם מזה. אלא לחשוב איך את יכולה לתת לה את זה בדרך שמתאימה לה. נגיד אם עכשיו היא משיגה תשומת לב על ידי הפספוסים, אז על ידי זה שהיא תתארגן לבד את מנתקת בין תשומת לב לפספוס. אבל מצד שני, דואגת לתת זמן אישי עבורה בזמן אחר שיספק את הצורך. ככה משיגים את שתי המטרות
תודה על המענה!מאוהבת בילדי

לגבי 1- היא יודעת להתלבש לבד. כשהיא מפספסת בגן היא מסתדרת לבד!

בבית היא מורידה בגדים ולא רוצה להתלבש. אז אני מעדיפה להלביש אותה מאשר שתסתובב ערומה...

מקלחת לבד היא לא יכולה כי יש לנו מקלחון והברז גבוה. מה שכן כשהיא מלוכלכת אני מכוונת עליה את הזרם והיא מסבנת אתעצמה.

לגבי 2- היא מקבלת תשומת לב יותר מכל ילד שלי, לדעתי. פשוט כשזה שלילי אני חייבת להתייחס וחיובי כמו להוציא אותה מוקדם מהגן- אני יכולה לפספס פעם אחת. זה באמת מורכב לי.

 

לא יודעת לגבי שפרפליונקה
אבל בדקתם דלקת בדרכי השתן , בדקתם אם זה לא רגשי?
ניסיתם להסביר לה למה לא מתאים?
אם עשיתם כל זה והיא באמת עושה דווקא ואת רוצה שהיא תפסיד מזה, פשוט תעשי שהיא באמת תפסיד מזה . אבל בצורה שמתאימה לך. את לא צריכה להתפנות מכל דבר ולרוץ איתה למקלחת או להשאיר אותה רעבה. תעשי משהו שלא יטריח אותך יותר מדי.
ולא צריך להיות רגועה , תגידי לה שאת כועסת. לא צריך לשחק משחק כאילו לא אכפת לך אם שתיכן יודעות שכן אכפת לך.
בדיקות עשינו לה, כמובן.מאוהבת בילדי

טיפול ריגשי אנחנו מחכים בתור

ברור שהסברנו לה. והיא מבינה. טבל אין לה כח להתאמץ...

כשאמרתי לה שאני כועסת ואפילו נתתי לה סטירה, זה לא מה שגרם להשתנות...

זה באמת נשמע מאתגר!טל..

נשמע שזה לא רק זה אלא בכל התחומים מולה..

ואני מציעה דברים לא מתוך נסיון, אז קחי רק אם זה מתאים, את מכירה את הילדה ואת המציאות.

-כתבת שהיא מחפשת תשומת לב - לנסות כמה ימים כשהיא מפספסת לתת לה את התשומת לב אבל בנחת וברוגע: אוי, איזה באסה שפספסת, בטח לא נעים לך. בואי נחליף בזריזות שנוכל להמשיך לשחק... לנסות לבוא לא מאיזה נאכס ועכשיו צריך להפסיק הכל אלא לבוא ממקום של חמלה עליה (וזה באמת חמלה, על זה שהיא רוצה להשיג תשומת לב בדרך כזו).

-לנסות לדבר איתה על זה ישירות - את מפספסת כי את רוצה את אמא איתך לבד? לפספס זה לא דבר מכובד, ונעים, חבל... בואי נחשוב ביחד מה אפשר לעשות? אם את מרגישה שאת רוצה רק אותי אולי תבואי ותתני לי חיבוק? אולי תאמרי לי ואני אתן לך יד ותצטרפי אלי למה שאני עושה?

אני מתכוונת לנסות להעלות לה למודעות את מה שהיא מרגישה ומחפשת - שיהיה לה במודע והיא תלמד לתמלל ואת תוכלי לענות לה על הצורך.

0ממליצה בחום על הפודקאסט של רותי דריאל (תחפשי בגוגל) - זו גישה שונה לחלוטין משפר, ואני חושבת שגם אם הולכת לפי שפר בדכ תוכלי להתרם ממנה.

 

איזה אמא מסורה את, כל הכבוד לך!

אבל למה את צריכה לקלח אותה?מתואמת
היא כבר די גדולה... אצלנו בגיל הזה מתקלחים לבד גם ברגיל...
כותבת מאינטואיציה וקצת מניסיון:
לדעתי כשהיא חוזרת הביתה לומר לה: "אוי, מתוקה, את רטובה/מלוכלכת. תיכנסי לאמבטיה ותתנקי צ'יק-צ'ק ואז תוכלי לבוא לאכול. אם את צריכה עזרה - אז תקראי לי."
זה מצד אחד מעביר אליה את האחריות, ומצד שני את לא "נעלמת" לה.

וחיבוק גדול על ההתמודדות...
לי היו ילדים בגיל הזה עם הצטאות (פספסו רק צואה, ורק בבית), וזה היה סיוט... (וזה עבר מעצמו איכשהו... עם אחד הילדים התחלנו בירור רפואי, אבל לא עלה דבר... כנראה שזה באמת היה משהו רגשי)
חייבת לכתוב לך...תיתי2
קודם כל,
מה הלב שלך אומר.
אני מרגישה שהלב שלך יודע הרבה יותר ממה שאת מרשה לו לומר לך.
ואולי לאינטואיציה שלך צריך להיות יותר מקום.
תסתכלי לבת שלך בעיניים
תשחררי רגע את "מה שנכון לעשות" את מה שאמרו לך
תרגישי אותה
תרגישי אותך, את התסכול שלך, את סימני השאלה,
תנסי להרגיש מה הבת שלך מרגישה.
ומה היית רוצה לתת לה במקום הזה.
עזבי רגע פרקטיקה. מה היית רוצה להעניק לה?
להעניק לעצמך? להעניק לקשר ביניכם?

הבת שלך בתהליך בירור לגבי השמה בשנה הבאה. יש לה התמודדות. חלק מההתמודדות היא רגרסיה בגמילה. היא יודעת להיות גמולה, אבל היא מספרת לך משהו דרך הפספוס.
היא רוצה שתקשיבי לה, שתהיי איתה שם, שתגעי בלכלוך ובבלאגן שהיא עושה, ועדיין תאהבי אותה ותמצאי בתוכך סבלנות להקשיב למה שהיא מספרת דרך זה
על הקושי שלה, על הכאב, על הכישלונות, על ההתמודדות שיש לה בחייה.
וככל שאת מחזירה אליה את האחריות, ומתמלאת עוד בתסכול כי "זה לא עובד לפי הספר" ככה לבת יותר קשה להישאר לבד עם ההתמודדויות ולהצליח להתגבר בכל התחומים שמאתגרים אותה כרגע (והגמילה היא רק סימפטום).
היא מתוסכלת מעצמה יותר, היא לא מבינה עוד יותר מה קורה לה, אין לה מושג. היא בת 5 עם התמודדות.
והיא יכולה לקבל אותך כאמא, שאומרת לה -
מותק שלי,
אני איתך.
אני רואה שקשה לך. שאת לא מצליחה.
אנחנו נעזור לך. אנחנו נמצא פתרון.
לכל אחד יש התמודדות לפעמים בחיים, ובזכות ההתמודדות אנחנו גדלים, ומבינים יותר, ומצליחים יותר.
אני מאמינה בנו, בך ובי, שאנחנו נצליח גם עכשיו להתגבר
אנחנו מחפשות את המתכון ללב שלך.
ולפעמים מנסים וטועים, אבל ממשיכים לחפש
עד שנמצא
ואת תראי איך נצליח ביחד, ואת תרגישי את הכוחות שלך ואת היכולות שלך! ותגלי כמה חזקה וגדולה את.


ממליצה לך, לעשות הכל הכל כדי להגיע לטיפול רגשי בהקדם.
הזמן שעובר, והניסיונות שנעשים ללא ההכוונה מקצועית (והמנחה בעיני לא מבינה את התמונה ואת גבולותיה בסיפור הזה), יש להם משמעות רבה
תתייחסו לטיפול רגשי והדרכת הורים של המטפלת הרגשית כאל טיפול רפואי הכרחי.
לא מדובר כאן בבעיה רגשית חמורה. בתהליך טוב אתם תעלו על דרך המלך. אבל בהחלט כדאי לקבל מענה מקצועי כדי לחסוך תסכולים, כאבי לב, מתח, וחוויות כשלון (לך ולה).

ובינתיים, הייתי ממש ממש משתדלת לשחרר מהנושא של הפספוס. כמו ילד בן שנתיים שנגמל, פשוט לתת לה ולזרום.
להכניס את כולם למקלחת בצהריים (אחלה פעילות בשבילם)
לקפל שטיחים
לקנות מגבונים חיטוי ונייר סופג ולתקתק את השלוליות, רק בערב לטרוח לנקות רציני יותר (או שלא ..).
לשים סדין לפספוסים על הספה, ומגבות, שלא להיות בלחץ על הספה
פשוט לשחרר את זה.
עד שיהיה לך כיוון שמתחבר לך, שמרגיש לך, או מלווה על ידי איש מקצוע שאת מרגישה כלפיו אמון, שהוא מבין את הסיטואציה ומרגיש את הילדה ונותן לך כיוון שמתחבר לך.
מסכימה ממשדבורית
על המשפטoo
ולדעת המנחה ׳היא מפספסת כדי למשוך תשומת לב שלילית׳ - הייתי עוזבת את המנחה הזו, בעיניי בוודאות היא לא מקצועית והורסת לכם ולילדה גם את הקשר וגם פוגעת בדברים אחרים בילדה.

למרות שגמילה נתפסת כדבר קצוב, היא יכולה להמשך לסרוגין הרבה זמן. אני חוויתי זאת עם שני ילדים וגם עכשיו עם בן השלוש תהליך הגמילה נמשך ונמשך.

זה נפוץ מאד ולכן בעיניי זה תקין לחלוטין וענין של סבלנות הורית ובשלות של הילד שתגיע לבד.
נשמע שמשהו פה באמת מתפספס...מיקי מאוס
זה באמת נשמע ממך שזה דרך לשאוב תשומת לב שלילית, אבל אם הפתרון של לקלח אותה ברגע שהיא מגיעה הביתה מתסכל אותך אז זה כנראה לא הפתרון הנכון

המטרה העיקרית היא לחסוך לך אנרגיה שנשפכת בלי להביא תועלת וללמוד לתעל את האנרגיה שלך למקומות הנכונים.
תעלי בהנחיה את התחושות *שלך* על ההתנהלות הזו, זה הדבר הכי חשוב
ותנסו יחד למצוא משהו שיתאים לך יותר
בשום שלב את לא אמורה לעשות "מה שהמנחה אומרת", היא רק מנחה - אמורה לעזור לך לבחור ולקבל החלטות שמתאימות למשפחה שלך לאור הרעיונות וההסברים שלה, ואם זה לא מרגיש לך מתאים אז אתם צריכים לבחור התנהלות שונה
ואם אחרי כמה פגישות את לא מרגישה בטוב אז אולי המנחה הזו לא מתאימה לכם

(אנחנו גם היינו בהדרכה בגישת שפר, בשום שלב היא לא אמרה לנו *איך* להתנהל.
היא תמיד אמרה שהיא לא חושבת שהיא יכולה להגיד לנו מה לעשות כי אנחנו ההורים ואנחנו יודעים. היא רק עזרה לנו לנתח את הסיטואציה יותר ויותר לעומק לפי עקרונות הגישה כך שזה הכווין אותנו להתנהלות מסוימת
בעיני זה צורה שאני הרבה יותר מתחברת אליה)
באמת נשמע מאתגר ומורכבחילזון 123
אבל משהו קטן לא ברור לי - מה עוזר להתקלח לפני שנחים במקום אחרי.?
היא מקבלת את ה10 דק איתך במקלחת גם כך וגם כך. זה לא באמת עונש או הפסד בישבילה.
וזה כן עונש ותסבוכת בשבילך.
הרעיון שלא להשאר מלוכלכת בשום מחירמאוהבת בילדי


אני רואה את הדברים ככהתהילה 3>
(לא רציתי לכתוב את זה להודעה הפותחת כי אני זה בעצם דברים די שונים אבל להודעה הזאת חשבתי שאולי בעצם כן, לשיקולך אם בא לך לקרוא..)

כשילד מפספס/חולה הרבה או מתמסכן, או עושה דבר אחר שדורש מאיתנו טיפול ותשומת לב אליו, הוא מנסה בדרכו שלו לקרוא לנו לעזרה, להגיד שהוא זקוק לאהבה ולתשומת לב שלנו.
נכון, הוא לא בהכרח מודע ולא יודע לבקש את זה בצורה נעימה וחיננית כמו שאולי היינו רוצים שיקרה,
אבל הפתרון הוא לא בלשבור אותו.


כי בעצם אם הילדה שלך מסיבות כאלה ואחרות הגיעה למצב שהיא מבקשת ממך יחס ואהבה באמצעי שהוא יחסית קיצוני
זה אומר שהיא כבר ניסתה קודם לקרוא לך יותר בעדינות, והקריאה לא נשמעה...

(אני כן אגיד פה שאני חלילה לא רוצה להאשים או לגרום לך להרגיש רע עם עצמך, ולכן אדגיש 2 דברים:
1. זה שילד מרגיש זקוק לאהבה יותר מזו שאנחנו מן הסתם ניתן לו מעצמנו,
לא אומר שאנחנו הורים רעים ולא אוהבים וחמים, אלא שלפחות כרגע, יש לו צורך סובייקטיבי בעוד אהבה.
אולי הוא עבר חוויה קשה בגן, אולי נולד לו אח קטן או חבר העליב אותו.. דבר כזה יכול לקרות גם לנו כמבוגרים
2. זה שהילדה ביקשה עוד אהבה כנראה בדרך עדינה יותר לפני כן,
גם פה אין חלילה עניין של האשמה. רוב ההורים לא מוכוונים לנסות לקרוא את הסאבטקסט הזה, ולפעמים אפילו הפוך- להתעלם ממנו ולהתייחס רק למעשה החיצוני זו הנטיה הראשונית של רובנו)


דמייני לעצמך שהילדה הקטנה בסך הכל רוצה זמן איתך, שבו את איתה ושלה וממוקדת בה
ובתמורה את כאילו במעשייך אומרת לה אני רואה שאת מנסה להוציא את זה ממני, אבל את מבקשת את זה בדרך לא מתאימה לי, ולכן אני אתעלם מהצורך שאת בעצם מבטאת, לאהבה ממני,
ואולי אפילו אחריף אותו בכך שאתעלם מזה ממש ואתן לך תחושה שלא אכפת לי ממך.

זה נשמע רע, וזה כמובן חלילה לא מה שאת רוצה, אבל בחוויה של ילד
הרבה פעמים זו החוויה.

והתגובה של זה לרוב תהיה אחת מ2-
או ניתוק רגשי- כלומר הילד יבין שההורה לא רוצה או לא מסוגל להעניק לו את היחס והאהבה להם הוא זקוק ולכן יתנתק ממנו ברמה מסויימת
או החרפת הקריאה. ומכירה מקרה של מישהי שהייתה גם הולכת בדרכי השיטה, ואז הילדה במקום לפספס, הייתה עושה משהו אחר שעוד יותר הטריף את אמא שלה
ועליו היא ממש לא הצליחה להבליג...

לי באופן אישי מאד קשה עם השפה הזאת כאילו הילדים מניפולטיביים ומנסים בעורמה להשיג כל מיני דברים לא ראויים,
בעוד שילדים הם אנושיים והם זקוקים פשוט לאהבה, וכמה טבעי ומתבקש לרצות ולקבל אהבה מההורים שלנו.

אני ממש מציעה לך במינימום, פשוט למצוא זמנים אחרים שלא קשורים לפספוסים או לא, שבהם את תיזמי בעצמך 10 דקות של יחס ואהבה לבת שלך.
תדברי איתה, תשתי איתה שוקו, תעשי לה עיסוי, תספרי לה סיפור תעשי לה תסרוקת מושקעת...

תני לה את האהבה שהיא צריכה, בלי שהיא תצטרך לבקש אותה ככה.



ועוד משהו קטןתהילה 3>
10 דקות של יחס ביוזמה שלך, שווה פי כמה מעשר דקות שהיא הצליחה לקבל "בכוח" עבורה,
ומניחה שגם יהיו לך נעימות יותר... וכמובן גם לה ובע"ה זה גם יעזור לה להיגמל מהצורך לבקש אותך ככה.

ואם 10 דקות זה מסובך לך תמצאי את המקום שבו את יכולה להתייחס אליה ולתת לה מקום..
נניח לקרוא לה לעזור לך להכין ארוחת ערב או לתלות כביסה תוך כדי שיחה, או בלילה לפני השינה בשקט לדבר איתה כשהיא במיטה שלה, או תוך כדי דבר אחר שאת עושה ואיתה לתת לה את המקום המחזק והמתייחס
צודקת ממש.מאוהבת בילדי

אני חושבת השבוע לפנות לה זמן לקחת אותה מהגן מןקדם ואולי לשבת איתה לגלידה. היא מאד רוצה.

(ואת האמת? אני כבר מכינה את עצמי לאפשרות של פספוסים גם אחרי. ולקנאה של אחותה...)

 

ושה' יעזור לי.

בהצלחהתהילה 3>
אמן שיעזור

יכול להיות שהיא עוד תפספס אחרי, תנסי לקחת נשימה לשבוע שאת משתדלת לתת לה כל יום זנן של טיפוח בלי קשר לפספוס.
נשמע מהודעות שאחרי זה ראיתי שכתבת, שאחד הדברים שאולי גם מטרידים אותה זה להרגיש שהיא אהובה ללא תנאי על ידך
כלומר לא רק כשהיא מתנהגת יםה נעימה ונקיה וללא ריוזה גם כמובן צורך בסיסי וטבעי של כל אדם ובעיני ממש חשוב לשים לב
שאנחנו לא נותנים לילד וגם לא לעצמנו בראש ובראשונה תחושה שאנחנו אהובים על תנאי. זה כל כך כל כך חשוב לבטחון ולדימוי העצמי ולשמחה ולכל דבר בערך.


בקיצור מציעה לכמה ימים לעשות את שלך בלי קשר לתוצאות ומקווה שבע"ה זה יעזור.


(ואם כבר- לגבי הפספוסים להשתדל להגיב בענייניות- פיספסת- אוי זה בטח לא נעים. לשלוח להחליף בגדים ולנקות מה שהיא יכולה ולעזור לה במה שהיא לא).
תודה! הלוואי שיצליח לימאוהבת בילדיאחרונה


תודה על זה!מאוהבת בילדי


אנחנו גם ניסינו את שיטת שפר ולא היה טובראיה
ניסינו כמוכם עם גמילה שהסתבכה, אחרי שהתחלנו ההנחיה לפי גישת שפר היתה נסיגה עוד יותר גדולה והמצב החמיר, וגם היחס של הילד כלפי עצמו ואלינו היה קשה ..
עזבנו את זה והלכנו לפסיכולוגיה חינוכית, תוך פגישה אחת הבנו שהמקור לכל הקושי של הילד הספציפי הזה הוא חובר אמון המסוגלות שלו ובנינו איתה תהליך שמתאים לילד ולמשפחה שלנו ושנהיה מסוגלים לעמוד בו. בתהליך הילד צבר המון חוויות טובות וחיוביות ותוך שבוע וחצי היה גמול לגמרי!!
מאז בכל קושי של ילד באחריות אני חושבת איך נוכל להעצים את הילד, לשדר שאנחנו פה בשבילו ושהוא מסוגל, ב"ה זה עובד.

מציעה לא ללכת לפי שיטה אחת לכל תחום ולכל ילד, אלא לשמוע הרבה ולחקור ולראות מה מתאים לכם מתוך בחירה.

אגב, לכן אני אוהבת ללכת להדרכות הורים אצל פסיכולוגים/ מטפלות רגשיות מוסמכות שלמדו מגוון ולא למישהי שלמדה גישה מסויימת.
מסכימה !!; רק פסיכולוגים/ אנשי טיפול מוסמכיםanonimit 123
תודה!מאוהבת בילדי

באמת  אעלה את זה בפגישה היום. כי זה מרגיש ל לא נכון...

@ילד בכור זה לא שבורח לה. היא עושה בכוונה.

למשל שאני שואלת אותה למה את רטובה? כי רציתי לשחק/ לראות מה אחותי עושה/ לא רציתי ללכת לשירותים לבד...

אם היא תבקש שאבוא איתה- אני מיד באה! והיא יודעת את זה.

אבל סדר העדיפויות שלה שונה...

במקרה כזההמקורית
אולי כדאי להעיר לתשומת לבה
היה קורה בהתחלה לבן שלי כשהוא היה רגיל לטיטול עדיין, שהוא היה שוכח להתפנות. וכשהוא היה עם טיטול - לא היה נרטב מן הסתם. גם לבת.

ברגע שהייתי 'על זה' וזכרתי לתזכר, ואמרתי להם שהכל יחכה להם, הם הלכו.
הם עד עכשיו מבקשים שיחכו להם אם יש 'אקשן' והם רוצים להתפנות.

אולי זה יושב גם על זה.
כשאנחנו מזכירים לה היא אומרת שאין להמאוהבת בילדי

או הולכת לשירותים ולא מנסה לעשות.

 

אז לא נראה לי שזה יושב על זה.

 

מה שכן- כשחשוב לב להשאר יבשה (בגדים של שבת וכאלו) היא כן מבקשת שנזכיר לה... מאבלבל מאד.

 

בכל אופן- אני מזכירה לה כל הזמן.

באופן כללי בטיפול והדרכת הורים- צריך התאמה אליכםילד בכור
אם את מרגישה שזה לא מתאים לך, המטפלת לא מתאימה לך או משהו לא מסתדר אז את יכולה להעלות את זה בפגישה איתה ולחשוב עם עצמך אולי הכיוון הזה לא מתאים לכם. אני אישית קשה לי לשמוע שאומרים על ילדה בת 5 שבורח לה פיפי בגלל שהיא מנסה להפעיל אותכם, לא מתחברת לזה בכלל בכלל באופן כללי. אבל אם היית אומרת שהגישה הזאת מתאימה לכם ואת מרגישה איתה בנח ואת רואה שיפור אז היתיי אומרת מהמם כל אמא ומשפחה ומה שמתאים לה, אבל זה לא מה שאת אומרת
שאלה- היא מפספסת בגן או בדרך הביתה?יעל מהדרום
לק"י

אם בגן- שיגידו לה שם להחליף.

ועוד דבר- אותי אישית היה מגעיל שילדה עם בגדים רטובים לא תחליף מיד בגדים, אלא תסתובב ככה בבית.
אולי להסביר לה שכל עוד היא רטובה היא יכולה להרטיב עוד דברים בבית וזה לא נעים לשאר, ולכן שתחליף קודם כל.
מוסיפהחדשהפה!
@מאוהבת בילדי
קראתי רק חלק מהתגובות.. יש לי בת 3 שהיא חריפה, מבריקה ונגמלה מאוד מהר אבל לעיתים היתה מפספסת וגם בלילה. בהתחלה חשבתי שאולי זה החורף אבל החלטתי לעשות משהו
נתתי לה המוןןןן יחס, ותשומת לב חיובית ומחמאות וחיבוקים ופרגונים. בלי פרסים מיוחדים, רק יחס.. זה עזר ממש!! היא לא מפספסת יותר!
וממליצה גם על שעון שבת ש@יעל מהדרום המליצה, זה ממש עוזר! ולגבי הכביסות הייתי מפעילה כל יום מכונה קצרה כדי שלא יתפוס מקום או ריח.
בהצלחה♥️♥️
מה זה השעון שבת?מאוהבת בילדי

למה?

ברור לי שיחס זה הפתרון. אני לא מצליחה להגיע לזה...

שעון שבת לדוד חשמל של המים החמיםחדשהפה!
יש זיזים כמו בשעון שבת ואת יכולה לכוון מהלילה שיהיה מים לבוקר.. או לשעה שהיא חוזרת מהגן.. וכו
ולא עשיתי לה זמנים מיוחדים של יחס (יש עוד ילד שמסיים בשעה שלה ועוד תינוקת איתי בבית) אז היא לא היתה איתי לבד, לא הוצאתי מוקדם או הקדשתי זמן או כסף.. כשהיינו כולם ביחד פשוט הייתי מפרגנת לה ברמות על "כלום" ..
זה ממש נשמע כמו הבת שליחדשהפה!
תודה לכולן על התגובות. ואפרט- - הריון ולידה

קוראת את המילים שלך והפנים שלה עולות לי
הלוואי שיסתדר בקלות.

אמן. תודה! גם לך!!מאוהבת בילדי


הבנתי. אבלמאוהבת בילדי

לא כל יום צריך להדליק דוד... יש ימים עם שמש (כמו היום)

 

ולגבי הפרגון- האחרים לא קינאו? כבר יצא לי לשמוע את הגדולה שלי מדברת לעצמה שאמאהכי אוהבת את...

אם היה מעין קנאה עשיתי מזה משחקחדשהפה!
שאת חמודה והיא מקסימה, אתה צדיק..
ומהילדים הגדולים ממנה ביקשתי בלי מילים להמשיך איתי.. הם השתתפו יפה!
דווקא ראיתי ש*היא* קינאה למשל כשאמרה: אני גדולה, התינוק (בן פחות מחודש) גדול ו*** (בת שנה וחצי) קטנה.
אולי כי הן שתי בנות..
בצהרוןמאוהבת בילדי

והיא לא מקשיבה להן ללכת להחליף.

ולפעמים כן ואז היא עושה בהסעה.

אני לא יודעת בת כמה הבת שלךעוד מעט פסח
אבל רוצה לספר לך על חברה, שהילדה שלה המשיכה לפספס עד *כיתה ב'*.
הם ניסו הכל, מלתת יחס אינסופי ועד להתעלם, והוציאו ים של כסף על הדרכות הורים, עד שבסוף גילו שיש לה בעיה פיזיולוגית, ומה שעזר בסוף היה רק ניתוח...
עצוב לחשוב כמה עוגמת נפש היתה נחסכת מהם אם היו מבררים את זה מראש, אז ההמלצה הראשונית שלי- לכי לרופא ילדים ותשללי בעיה רפואית. לא תמיד הכל יושב רק על הצד הנפשי.
עשינו בדיקותמאוהבת בילדי

איזה בדיקות עשו לה?

אנחנו מחכים גם לאורולוג. למרות שהרופא ילדים לא ממליץ. אומר שאין צורך.

תודה על זה! באמת חשוב!

אני לא יודעת בדיוקעוד מעט פסח
אבל כן, אורולוג זה הכיוון.
כמובן שיכול להיות שכן הכל רגשי, אבל כדאי לבדוק גם בכיוון הזה.
אבל היא כתבה שיש תקופות בלי פספוסים כשיש מוטיבציהמיקי מאוס
וגם שהיא יודעת להסביר שהיא הרגישה צורך אבל לא הלכה לשירותים כי....

ברור שתמיד טוב לשלול דברים רפואיים גם כשנראה שלא אבל לא נשמע שכאן זה העניין
ראיתי את זה אחרי שעניתיעוד מעט פסח
אבל למיטב הבנתי, זה לא בהכרח שולל בעיה רפואית.
יכול להיות שכשיש המון מודעות ועם המון אנרגיה, אפשר להתמודד עם הבעיה הרפואית, אבל כשקצת מרפים אז הפספוסים חוזרים.
כמובן שהקושי יכול להיות רגשי או התנהגותי, אבל שווה לברר.
לא קראתי את כל ההודעהמדברה כעדן.
אבל ממליצה על פזיותרפיה של רצפת האגן לילדים. ויש לי גם המלצה על מישהי ספציפית אבל בכל מקרה להתחיל מזה.
תקשיבו! אתם כאלה טובות! אחת אחת!מאוהבת בילדי

וסליחה שאני לא כותבת לכל אחת בנפרד...

אז היינו היום שוב אצל המנחה.

והיא הייתה כל כך בסדר! היא הקשיבה לי ואפילו אמרה שהתייעצה בשבילי עם רופאת ילדים ממש טובה.

הפנתה אותי לבדיקת גסטרו (מה שלא הרופא, לא הרופאת התפתחות ולא הגננת חשבו עליו וכמובן גם לא אני)

ניסתה להסביר לי על בעיית קשב ואני רואה שזה ממש מתאים לבת שלי! אז גם נתנה טיפים להתנהלות מולה...

ובסוף הפגישה באמת היא אמרה שהיא לא אמורה להגיד לי מה לעשות, אלא לכוון אותי ולשאול אותי מה אני חושבת שכדאי לעשות.

ועשתה לי סדר בראש.

ובלאגן בלב.

כי אני מרגישה שאני בתחילת תהליך וזה כ"כ מציף כל פעם...

ואיכשהו הגעתי למסקנה שאין לי סמכות הורית בגרם. ממש.

ושהילדים יודעים איך לתפעל אותי. ואני ממש מריוניטה בידם.

ושה' יעזור לי!

אני גם מאד עייפה וזה גורם להכל להיות קשה יותר.

אז נראה לי שאפרוש לישון.

ומחר אמשיך לקרוא.

(מאמינה שגם הטון שאני קוראת בו ישתנה)

 

ושוב תודה לכולכן! אתן ממש ממקדות אותי ונותנות לי נקודות למחשבה.

תבורכו!

ומאחלת לכם שלא תצטרכו להתמודד אף פעם עם הסוגיה הזו...

את מהממת!מיקי מאוס
וגם זה שהילדים מסובבים אותך זה לא אומר עליך שום דבר רע! את אמא טובה ופועלת בצורה טבעית לאור השדרים הרבים שאנחנו סופגים
אז תחבקי את עצמך ותאהבי את עצמך

ואיזה כיף שבחרתם לקבל הכוונה ואמן בעז"ה שתצליחו איתה למצוא דרך שתהיה לכם נעימה וטובה

בהצלחה!!!
את אמא מהממת!!!אין לי הסבר
ואני שולחת לך שוב משהו בפרטי🙈
לא רוצה לבאס אבלמדברה כעדן.
חשוב ממש ממש ללכת ליועצת שכשיוצאים ממנה לא מרגישים נכשלים בתפקיד.... יוצאים עם ידע וכלים אבל בלי רגשות שאנחנו לא מספיק טובים ואוכלים את הלב...
אני גם חושבת..אוהבת את השבת
תודה על החיבוק!מאוהבת בילדי


את כותבת את זה בגללמאוהבת בילדי

שכתבתי על הבלאגן בלב?

זה תערובת של כמה דברים.

ואני חושבת שבאמת אני קצת נכשלתי בתפקיד הסמכות. הרגשתי את זה קודם.

ופתאום יש לזה שם  ומקום.

וזה קשה.

הי בלתקיערת דבש
היא מפספסת גם צואה? או רק שתן
בואי נתחיל מזה שאת הולכת להדרכת הוריםמקקה
זה לא דבר של מה בכך
זה קשה מאוד טכנית ונפשית
כל הכבוד לך
אני לא מצליחה להביא את עצמי לשם בכלל
תודה. רק מקווה שזה יועיל..מאוהבת בילדי


מציעה משהו נוסף לבחוןאמאשוני
אולי היא לא מרגישה בנוח ללכת לשירותים בגן מסיבה כלשהי?
אצל הבן שלי גיליתי אחרי כמעט שנה שהוא לא הולך לשירותים בצהרון כי הגננות של הצהרון לא מרשוץ לנעול את תא השירותים. הוא כמובן לא אמר במילים האלו כי בגיל חמש הוא לא ידע להסביר את עצמו. הוא גם לא ידע להגיד את הקשר שבגלל שלא נעול הוא לא מתפנה, הגענו לזה יחד רק אחרי שגיליתי במקרה שהגגנות לא מרשות לנעול אז חשבתי אולי יש קשר ובאמת זאת הייתה הסיבה.
שמעתי גם על ילדים שנגעלים בסוף היום.
שווה לתת את הדעת על זה.

ובגלל שהיא עוד כל כך קטנה, אם תבחרי בכך, את יכולה להרשות לעצמך להנות מהספק שאולי יש משהו שמפריע לה שאת לא יודעת היום מהו ופשוט להכיל את הפספוסים, אפשר לחיות עם זה.
אם תבחרי בזה ותרצי טיפים את יכולה לפתוח שרשור חדש ולתייג אותי. יש לי ילדה בת תשע מפספסת כל לילה וזה בכלל לא אישיו בבית.
לא נראה לי שיש בעיה בשרותים.מאוהבת בילדי

והיא מפספסת בכל מקום- בגן, בבית, אצל סבתא...

 

ותודה על המקום להתייעץ!

כיוון אחר, ויכול להיות שאני טועהאוהבת את השבת

נשמע לי שהבת שלך מנסה להגיד לך
אמא את עדיין אוהבת אותי?
את אוהבת אותי למרות שבגללי את מטורטרת בין אבחונים?
למרות שאני לא "כמו כולם"?
למרות שאני אפספס בתחתונים?
את עדיין תאהבי אותי?


וגם, כמו ש @תיתי2 כתבה גם לה זה לא קל כל האבחונים וזה הרבה מתח נפשי ותחושות לא נעימות וזה הדרך שלה לפרוק את זה ולאותת לכם שהיא צריכה יותר תמיכה בזמן הזה...

ואולי באמת הכי יעזור לתת לה כמה שיותר זמני איכות והפרגונים ולחמם, לא בצורה טיפולית או מלאכותית.. אלא פשוט להראות לה כמה את אוהבת אותה ואיזה מיוחדת היא.
זה מה שהיא הכי צריכה ממך עכשיו..
לדעתי..
גם אם היא תמשיך את הפספוסים עוד שבועיים -שהיא תרגיש שגם ככה את אוהבת אותה הכי בעולם...

ואולי אולי, להגיד לה מראש שתמיד שהיא חוזרת את רוצה לעשות איתה 10 דק'של זמן אמא, ואז היא לא תצטרך לפספס כדי להשיג את זה.. וגם אם היא תפספס תעשי לה ניקוי אפילו עם מגבונים כדי שיהיה קצר ותשבו יחד לזמן משותף..

ועם שאר הילדים או לנסות לאסוף חצי שעה לפני כדי שיוכלו לקבל ממך יחס או אפילו וידאו..
שווה את זה...
נשמע שהיא מאוד צריכה אותך ויש רגעים קריטיים בחיים כדי להרגיש שאבא ואמא אוהבים אותי איך שאני ויעשו הכל בשבילי...

אני מקווה שזה בסדר שאני כותבת מה שעובר לי בראש.. יכול להיות שאני ממש טועה ובכל מקרה לגמרי קטונתי...

בהצלחה גדולה!!❤️❤️

את כל כך חכמה!מאוהבת בילדי

יש לך חכמת הלב!

 

זה לא יכול להיות- היא אומרת את זה בפה מלא.

"את אוהבת אותי? אפילו שיש לי ריח?

את שמחה שחזרתי הביתה?"

חיימשלי הילדה הזאת. אני אוהבת אותה. מאד.

ואנ יבאמת משתדלת להראות לה את ולתת לה להרגיש את זה.

(אצלה זה מאד סובב סביב אוכל- אני מכינה לה מה שהיא בקשה או קונה לה משהו מיוחד רק לה וזה מאד תורם לה)

אני מנסה להבין מה עוד אני יכולה לעשות במסגרת הכוחות והפניות שלי.

וואי איזה ילדה מהממת ואמא מהממת💖💖💖אוהבת את השבת
כתבת שאתם בתהליך של איבחוניםאני זה א
לגבי שנה הבאה.
יש לי בן חינוך מיוחד ובתקוםה של האבחונים וההשמה בגן היו לי המון מלחמות עם העיריה והקופח והייתי מאוד במתח מכל התהליך. באותה תקופה הוא התחיל לפספס והיתה לו רגרסיה מטורפת שנמשכה חצי שנה..
אולי היא מרגישה את המתח שלך אם יש מתח..
מעלה כיוון שאצלי השפיע.
תודה על זה. בהחלט יתכן.מאוהבת בילדי


נתק מאחות בגלל דעות קיצוניות. שיתוף ופריקהמעיין34

יש לי אחות גדולה

שהתרחקה מהדת ככל הנראה מתוך כפייה בילדות

משם היא התרחקה יותר, עזבה את הבית, עובדת עכשיו בתל אביב, ובקיצור כל סביבתה זה שמאל

היא מושפעת מאוד מהסביבה, תמיד.

יגידו לה שיש לה קמטים- תעשה הזרקה

יגידו לה שיש לה שיניים לא ישרות- תעשה גשר למרות שהיא בת 40

ובקיצור לא מעריכה את עצמה וחיה על דעות של אחרים בלי עמוד שדרה.

פה זו רק הקדמה

לאחרונה היא ואני עם המון חילוקי דעות ולאחרונה אפילו יש נתק.

היא אומרת לי שאני בתוך כלוב ומנסה לעשות עלי פסיכולוגיה הפוכה שלא טוב לי כדתיה ושאני רק חושבת שכן.

כל דיון שצץ במשפחה היא מראה בקיצוניות כמה היא נגד הדתיים

לא משנה כמה אני מראה לה שחילונים פועלים אותו דבר רק בדרכים שונות- היא ישר תחפש בכוח שהם לא למרות שהעובדות יעידו אחרת

לדוגמה לאחרונה דיברנו על גיוס חרדים והיא התעקשה שהם צריכים להיות בכלא אם הם לא מתגייסים בדיוק כמו שחילונים. אמרתי לה שגם חילונים מוציאים פטור אבל היא מתעקשת שהם מוציאים דרך ועדה אז זה בסדר ולא כמו חרדים שהם מוציאים פטור בגלל ישיבות.

ובקיצור הדיון נגמר רע

הרגשתי שהיא ממש אנטי ומחפשת את החרדים ושהיא לא אובייקטיבית ולקחתי את זה אישית למרות שאני לא חרדית אלא דתיה.

אוף זהו

נשמע שעדיף בלי דיונים כאלה, ולה עוד יותר עדיףירושלמית במקור

כי לפי דברייך היא במיעוט בתוך המשפחה שלך...

אולי תשקפי לה את זה שחבל שהקשר יינתק מדיונים כאלה שנראה שאין להם משמעות פרקטית עבור אף אחת מכן. בעיני, אין עניין להיות אוביקטיבית כמו שציינת, יש עניין להתקרב או לשמר קשר.

אגב לא הבנתי למה הנתק כמו שקראת לו קשור לזה שבעינייך היא רק מושפעת מאחרים (עניין של אופי הרי), אבל אם היא מכניסה את עצמה לדיון כזה במפגש משפחתי כמו שתיארת, כנראה יש לה מספיק עמוד שדרה לעימות שבו היא היחידה חושבת שונה, ואז יעזור לך אולי להביט עליה בעין טובה יותר... שדעותיה לא עד כדי כך מושפעות מהסביבה (ומי לא בעצם?), ובטח אם בחרה בגיל צעיר לצאת מכל מה שהכירה ולחיות חיים אחרים, בחירה שנמשכת עד גיל 40.

ואם זה מנחם, מכירה דתיות בתחילת ה-30 שמזריקות, בטח ב-40.

עונהמעיין34

ציינתי בהתחלה שהיא מושפעת כי ברור לי שהעקשנות שלה זה בגלל כל השטויות שמטפטפים לה בעבודה והיא עם ביטחון מביאה את זה עלינו ומנסה לשכנע שחרדים לא טובים בזמן שיש לנו המון חרדים במשפחה והיא יודעת שהם מהממים וזה לא משנה אם זה הרוב או לא .

ובגלל שהיא הגדולה אז היא מרגישה מעלינו שאנחנו לא מבינים ולכן הביטחון.

ולא אכפת לי ההזרקות. הוספתי את זה כי הכל עושה לי רע. שהיא לא שלמה עם עצמה וקל להשפיע עליה. ובגדול שעכשיו זה בא עלינו

תשאלי את עצמך מה את מעדיפהמקרמה

להיות צודקת ולהראות לה את האור

או להיות בקשר איתה.

תקבעי את את אופי הקשר שלכם

אפס שיפוטיות

לא שלך כלפיה ולא שלה כלפיך

לכו לעשות דברים שכיף לכן ביחד

אני מאמינה שאחרי שיקום הקשר גם תוכלו לחזור לשתף אחת את השניה בדעות שלכן

מתוך מקום שאת רוצה לשמוע את דעתה... לא לשנות אותה

זה לא כזה פשוטמעיין34

כל מפגש אפילו רק שלי ושלה נגרר למשהו רע

היא מאוד מרשה לעצמה ואין לה עצם בלשון. לא שמה לב שפוגעת.

היא ניסתה לשכנע אותי שמספיק ילד אחד ולא צריך יותר. בזמן שהיא בעצמה הביאה 4 כשבעלה לא רצה. מרגיש שתמיד יש לה עצות אחיתופל.

כל מפגש מעירה לי על משהו "יא יש לך קמטים ליד העין" ו"יא השיניים שלך כבר לא ישרות כמו פעם" תמיד מעבירה אלי את החוסר ביטחון והביקורות שהיא מקבלת. לא כיף איתה

אפשר להגיד בהכי פשןטהמקורית

אחותי היקרה, אנחנו שונות אבל עדיין אחיות. אני אוהבת אותך והקשר איתך חשוב לי מאוד, אבל אני מרגישה שזה הולך לכיוון לא טוב ומרגישה ממך המון ביקורת

גם לך חשוב הקשר איתי? אז בואי נעשה תיאום ציפיות..

אפשר גם להתעלם מהביקורת ולהגיד - בסדר, זה לא מעניין אותי/ מעסיק אותי

ואפשר גם להרים לה ולהגיד - תמיד אהבת אסתטיקה, חשוב לך שהכל יהיה fine. אני לא כזו🤷

נורא תלוי גם במקום האישי שלך מול עצמך בדברים שהיא מדברת עליהם

את יכולה גם להשאיר את זה ככה. תלוי בך

אני חוזרת בתשובה למשפחה לא דתית, לא נכנסים יותר מדי לעניינים מפלגים ואם גלש מעבירים נושא. המשפחתיות יותר חשובה

עשיתי שיחה כזו איתה לפני שנה בערךמעיין34

כי מאז ומתמיד לא היה לי נעים עם הביקורות שהיא מביאה עלי ועל ההורים.

אחרי השיחה הרגיש שהיא מבינה ואמרה שתדע מעכשיו איך לדבר איתי ושהיא לא ידעה שאני לוקחת את זה כל כך קשה . הרגשתי ממש הקלה .

בפועל כלום לא השתנה והבנתי שאולי סתם רצתה לסיים את השיחה המעיקה הזו.

והאמת קשה להיות בסביבה של מישהי שמורידה אחרים גם אם זו אחותי

לגבי החוויה שלה מול ההורים אין לךהמקורית

הרבה מה לעשות. זו החוויה שלה🤷

יכול להיות שכל השיח וההתנהלות שלה באמת נובעים מקושי אמיתי שהיא חוותה והיא מרגישה שעם היציאה מהדת היא נהייתה חופשייה ומאושרת ורוצה "להציל" גם אתכם ולעורר אתכם

את לא חייבת לקבל את זה כמובן. אם כבר שוחחתן על זה ואין שינוי מודה שאני כנראה הייתי מרימה ידיים ומשאירה את זה ככה אבל לא יענה לה גם

ברגע שאת עונה לה את מתדלקת את הנפיצות לדעתי. צניחי לה שתגיד מה שהיא רוצה ותתעלמי לדעתי

וואי לא נעים😒 נשמעת די מסכנה...שיפור

בשיחות עם אנשים שאני לא אוהבת להתווכח איתם אני משתדלת למצוא את המשותף ולא לדבר על המפריד. זה גם תלוי בה, כמה היא מאפשרת, אבל אולי אפשר לדבר על מה הולך בעבודה, עם הילדים, ספר או סרט מעניין נטרלי שקראת. להתעניין בה מה היא עושה בחיים ואיך הולך לה. להזכר בחוויות ילדות ניטרליות, לתת מקום ולהקשיב בלי ביקורת אם היא מרגישה צורך לפרוק לגבי הקשיים שהיא חוותה בילדות. ולנסות להמנע ממאבקים. אם היא דוחפת לשם בכוח, אפשר לנסות לומר לה שזה לא נעים לך ולראות אם זה עוזר. ואפשר גם לומר לה- יש לנו דעות שונות, נסכים לא להסכים.

תמיד עולה דיון ומעולם לא אני העלתי אותומעיין34

הגעתי למצב שאמרתי לה שלא אגיב יותר למה שהיא שולחת. אבל אז אח שלח משהו וזה שוב נגרר לזה. גם אם אני רוצה לסכם ולסיים דיון היא אוהבת למתוח קווים וקשה לי לשתוק.

ואין לי יותר מדי חוויות איתה, הפער גילאים בנינו מאוד גדול והיא עזבה את הבית שהייתי קטנה.

וקשה לי איתה לא רק בדעות, היא תמיד מאשימה את ההורים שלנו בהכל ומנסה להגיד לי "את רואה את אמא? בגלל זה אנחנו ככה" ומדברת עליה לא יפה ומנסה להסית את האחים שאנחנו מתנהגים בצורה מסוימת בגלל ההורים. במקום שתקח אחריות על עצמה ותשתנה.

בגדול לא כיף לי בחברתה וזה מה שעצוב שאני אפילו לא ממהרת למנוע נתק אולי אפילו טוב לי ככה

רגע אז יש במשפחה שלכם חרדים, דתיים וחילונייםירושלמית במקור

בהנחה שגם 4 הילדים שלה חילוניים (ואולי גם האבא)...

אם ככה אז סביר שהמאמץ יהיה משותף ושגם שהאח ששלח יימנע מלשלוח משהו בנושאים שידוע שמפלגים. מנסיוני האישי.

אנחנו דתייםמעיין34

היא היחידה שחילונית, היא יחד עם בעלה וילדיה

אבל במשפחה המורחבת יש לנו הרבה דודים ובני דודים חרדים ואנחנו בקשר טוב

אם ככה, זה שיקול של האח כמה דחוף לו נושא נפיץירושלמית במקור

בעיני לא כדאי בכלל בוואצאפ דברים כאלה. בטח לא וואצאפ משפחתי.

כשאצלנו בוואצפ חמותי שולחת דברים שעלולים לפלג כי חלקנו איקס וחלקנו וואי (נניח בנושא חיסונים) אז מכבוד לא מגיבים לה למרות שמטרתה להטיף, אבל בהחלט מתרחקים נפשית... ממש ממש חבל. על כלום.

באמת נשמע לא כיף להיות עם מישהי ככה😣שיפור

זה בהחלט עצוב. כנראה לא הייתי משקיעה בקשר בשלב הזה במקומך. והגיוני מאוד ומבאס מאוד שזה מעורר אי נעימות במפגשים משפחתיים

עצוב לי אבל מחזק אותי שזה כנראה הדבר הנכוןמעיין34

ממליצה לך ללמוד תקשורת מקרבתאמאשוני

אפשר להתחיל מהפודקאסט של דני מקורי ואז לחקור עוד.

אחרי שהעקרונות יושבים לך טוב, אפשר לנתח סיטואציה עם כלי בינה מלאכותית לפי עקרונות תקשורת מקרבת, וככה ללמוד איך לייצר דינמיקה חיובית בקשר מבלי שזה יבוא על חשבון אף אחד.

בעיני נתק רלוונטי רק במקרה של מישהו שבהגדרה מנסה להרע, ולא בגלל תקשורת ודינמיקה לקויה שהרבה פעמים נובע מלא מחוסר מודעות וזה בר שינוי.

אמנם חלק מהדברים שכתבת קשה לשנות, אבל חלק אחר אפשר ולכן כדאי לתת לזה צאנס.

למשל אם גם ככה הקשר האישי בעייתי, להיכנס לפוליטיקה וערכים זה לשפוך שמן על המדורה.

בנוסף יש דעות שונות לגבי התנהלות מול ההורים שצריך ללמוד איך לדון על זה.

בנוסף נראה שהיא שופטת אותך כדתיה שעשו לה שטיפת מוח ולכן מחזיקה באמונה הדתית שלה, אבל גם נראה שאת שופטת אותה שהסביבה החילונית שלה עושה לה שטיפת מוח..

עם כל הרעשים האלו קשה לדעת כמה הגרעין עצמו קשה לפיצוח וכמה כל המסביב משפיע ולכן לפני שהולכים על אופציה של ניתוק קשר כדאי לוודא שהעבודה על הדינמיקה נעשתה ללא הסחות של פוליטיקה ושיפוטיות.

לי יש גם כל מי י במשפחה- לא מדברים על פוליטיקהאני נשארת אני..

ולא אידאולוגיות וכל נואש נפיץ

פשוט לא מדברים על זה כשנפגשים זה רק מדגיש את הפירוד והשוני ויוצר מחלו3ות

למה צריך

אפשר לדבר על החיים הפשוטים על רגשות על חלומות וכו

צודקתמעיין34

אצלינו גם יש מגוון, ויש כאלה שדווקא רוצים להתווכחשיפור

משתדלת להתרחק מזה, ולא מגיבה כששולחים דברים נפיצים בוואטסאפ, אבל לפעמים במפגשים משפחתיים מכניסים אותך בכוח וקשה לצאת מזה...

מדויק זה בדיוק מה שקורהמעיין34

אני עכשיו נפלתי בזה וזה ממש יכול לתסכלנפש חיה.

ובאמת עדיף למצוא את המאחד ולא המפריד. בסוף זה משפחה, האנשים הכי קרובים לנו...

צודקת אבל מה אעשהמעיין34

מרגיש שהכי 'שלום' יהיה דווקא בנתק מאשר כל הזמן ביקורת ומחלוקות שעושות אש

רחוק- מתוקנפש חיה.

אנחנו נפגשות פעם באף פעםמעיין34

אבל בקבוצות של המשפחה הכל מתחולל

מה זה אומר קבוצות של המשפחה?אמאשוני

אני פעם אחת יצאתי מהקבוצה המשפחתית בגלל זהמתואמתאחרונה

אבל חזרתי אחר כך, כי בסופו של דבר אני רוצה להיות בקשר עם המשפחה שלי...

ב"ה הוויכוחים בקבוצה התמתנו ואף נעלמו.

לך אני מציעה פשוט להתעלם כשבקבוצה מגיעים לוויכוחים... לא להגיב בכלל. ואם יש מישהו אחר שנוהג להלהיט את הרוחות מולה - אולי לנסות לדבר איתו באופן אישי ולבקש ממנו לא לעורר ויכוחים ולא להגיב לטריגרים שהחא מעלה...

אם היא רוצה קשרפילה

אז היא תדע לעדן את השיח . אם לא, את לא אשמה.

כמה שנים לא דיברתי עם חמותי ובעלי דיבר פעם בחודש וחצי כי היא לא רצתה לדבר נורמלי. כל שיחה - למה אתם דתיים , למה יש לכם יותר מדי ילדים , למה לא שתפתם שירותים . ולא עזר כלום, סרטים היא לא צופה, ספרים היא לא קוראת , מזג האוויר משעמם.

אחרי כמה שנים היא התחילה יותר להשקיע בעצמה, נרגעה , נהיה שיח נורמלי.

ואי תודה לה' שזה הסתדרמעיין34

וחמות זה יותר מורכב איזה קשה זה שלא מכילים ותומכים בחיים שבחרנו ..

וב"ה שהדעות שלה לא השפיעו על בעלך.

הדעות של ההורים יותר חשובים משל האחים.

באמת ב"ה שהסתדר

הלוואי שגם עם אחותי יסתדר מעצמו

האמת שהפתרון זה פשוט לא להעלות נושאים נפיציםאורוש3

זה פשוט חסר טעם...

היא לא תשכנע אותך ואת לא אותה.

גם לי יש מגוון דעות אצל חלק מהמשפחה. ולא רואה תועלת בוויכוח. לפעמים מעלימה עין אם יש איזו הערה לא במקום. בגדול מדברות על ילדים, על מראה, על ספורט, על בגדים. וככה יש קשר נעים.

שווה להעלות מולה. שאת יודעת שיש ביניכן חילוקי דעות אבל חבל שזה ישפיע על הקשר ואם אפשר פחות לדבר על נושאים כאלה.

אני מכירה גם באופן אישי את המקום הזהמתואמת

(אפילו מכמה כיוונים)

הפתרון מבחינתי הוא מינון של המפגשים (לא יותר מפעם בשנה, כן, גם כשמדובר באחות), ובזמן המפגש לדבר על הדברים המשותפים המעטים וזהו זה. לשמור על חיוך ועל מצב רוח טוב, ובעיקר לזכור שאמנם משפחה היא לא מעל התורה - אבל היא כן משהו שצריך לשמור עליו בטוב בכל הכוח.

🌷שרשור פעילויות חינמיות לחופש הגדול!!!🌷אין לי הסבר

מחר מסתיימות הקייטנות באופן סופי, וכמובן חלקן כבר הסתיימו בשבוע שעבר, וגם בציבור החרדי כבר סיימו.

לטובת כולנו, שלא נמצאנו את עצמנו עם ילדים מטפסים על הקירות, מוזמנות לשתף בפעילויות מגוונות וחינמיות (או בתשלום סמלי), שיצא לכן להיות בהן בחופש הזה או החופשיים הקודמים🤩

על מנת שיהיה קל למצוא, אני מחלקת את השרשרת לתת-קטגוריות, לפי אזורים בארץ.

בכותרת כתבו את שם הפעילות והמקום (לדוג'- גן סאקר- ירושלים)

בגוף ההודעה כתבו פירוט קצר מה יש באותו המקום. מוזמנות להוסיף שעות פתיחה, גיל מתאים, וטיפים.

אם מדובר בתשלום סמלי, ציינו בבקשה את המחיר.

תודה רבה לכולן,

וקיץ בריא ונעים😊☀️🍉

מוסיפהעוד מעט פסח

מעיין חדש בישוב עינב- עיינות יאיר.

רק בריכה רדודה, גדולה ונעימה מאוד (יש שולחן פיקניק מוצל, המים עצמם בשמש)

מה מלבישים עכשיו לתינוק בן חודש?שאלות חדשות.

לא קצר, נכון?

הוא עדיין עם 2 שכבות ארוך ודק

מרגיש ליי שחם לו קצת

וכשיוצאיםהחוצה בכלל הוא מזיע..

צריכה לקנות לו בגדים חדשים ומסתבכת מה כדאי

לדעתי לא 2 שכבות... אני ילדתי בקיץ וממש זוכרת שהרוליני(:

שהרופאת ילדים עברה לפני השחרור בחדרים וביקשה לא להלביש להם יותר משכבה אחת ארוך כי חם מאד!! אם נמצאים במזגן אפשר עוד או שמיכה... זה בעיני. סביבות גיל חודש הם גם מתחילים לווסת את עצמם.

אבל אם רוב היום אנחנו במזגן, הגיוני לשים 2 שכבות?שאלות חדשות.

אני משוטטת בכל האתרים לחפש ארוך ודק

משימה מורכבת..

תלוי כמה המזגן קרטארקו

בגדול הכלל הוא רמה אחת יותר ממך

אז אם בקיץ יש מצבים שאני אשמח להיות ערומה אם זה היה לגיטימי

אז קצר זה רמה אחת מעל...

נקסט.מוריה

יש להם אוברולים חמודים עם רוכסן.

אוברול בלי גופיה מרגיש לי לא נעים, אני טועה?שאלות חדשות.

אני הייתי מלבישההשם שלי

בגד גוף המןכנסיים/ רגליות.

לדעתי זה בסדר.מוריה

בשל נקסט ספציפית יש בד מתחת לרוכסן.

ואם את באיזור באר שבע, יש שם שילב עודפים, ויש שם בגדים מתוקים במחירים יחסית נמוכים.

אם הוא מבד נעים מה הבעיה?טארקו

בטוח לא שתי שכבותטארקו

הבן שלי נולד בתחילת יולי ויש לי תמונות שלו מגיל חודש עם קצר.

צריך לזכור שהגוף גם לא יודע לווסת חום עדיין, לא רק קור.

אני חושבת שהייתי מלבישההשם שלי

שכבה אחת ארוכה.

ושמירה לפי צורך.

זה תלוי גם איפה גרים.

תלוי.מוריה

אם יש מזגן וקר, שכבה ארוכה.

אם בחוץ, וחם קצר. ולדאוג שלא יהיה עליו שמש.

וזה גם תלוי ילד.

יש כאלה שחם להם יותר.

אוקישאלות חדשות.

תודה לכולם

נוריד שכבה

ונתארגן על עוד בגדים..

אני גם עם תינוק בן חודשבת.

ושמה שתי שכבות קבוע

עדיין כשיש מזגן זה לא מספיק לו.. והוא מתחיל לרעוד

אבל התינוק שלי עדין מאד "עוברי"

אולי זה קשור..

אני מלבישהרקאניאחרונה

ארוך דק

הוא כבר בן חודשיים

כמה צעררוצה עוד

עוד חודש, ושוב מסתמן שהתשובה היא שלילית.

לא ברור לי עוד איך אני עדיין אופטימית כל חודש אחרי שאני יותר מ4 שנים בסאגה הזאת.

הילד/ה הכי קטנים הולכים וגדלים. ואני מתקשה לשמוח כבר בימי ההולדת של הקטנים. לראות איך הכל מתרחק ממני.

מרגישה שאני תקועה בחיים, שאני כאילו בשלב נח שהקטנים כבר די גדולים, אבל אני בכלל לא נהנית מהשחרור רק מצטערת ודואגת ורוצה כבר עוד קטנ/ה.

מרגישה שיש לי הרבה תכניות לשנים שאחרי סיום הילודה. דברים שרוצה להתפתח בהם, דברים שחיכיתי לעשות.... אבל העוד ילודה לא שם. ואני לא מסוגלת לחשוב על סגירת הפרק הזה בכלל, מרגישה שעדיין לא זכיתי להקים ממש משפחה.

והשעון הביולוגי מתקתק ומתקתק. כבר חגגתי 40.

חנן אותנו ה', ב"ה, בכמה ילדים, חמודים וטובים.

אבל רציתי כל כך הרבה יותר!

פי כמה. ומה שאני מבקשת עכשיו הוא כחצי ממה שרציתי במקור.. וגם לזה כרגע לא זוכה. אני חשה כאובה כל כך,

על זה שמסלול החיים שה' נתן לנו כלל כל כך הרבה אתגרים ומורכבויות, וקרענו את עצמנו כדי לצלוח את הכל. אבל הקטע של הילדים כבר מעל לכוחותי יותרררר.

זה לא שעם הקודמים היה פשוט, כל ילד והסיפור שסביבו- ב"ה לא משעמם.

וחאלס. חאלס חאלס. מסביבי כולן הרות ויולדות, משפחות גדלות, כולם כבר "עקפו" אותנו או בדרך לשם;

שכנות צעירות, אחים ואחיות......

החופש הזה מציב אותי שוב,

עם החויה הזו שכבר כמעט אין לי על מי לשמור ובמי לטפל (יש לטפל אוהו במתבגרים שמעסיקים מאד.. הכוונה לקטנטנים).

עם התחושה שכולן הרות ויולדות ורק אצלנו משהו נדפק. כולם מתקדמים החיים ורק אנחנו תקועים מאחור .

יחד עם עוד דברים שתקועים אצלנו בזמן האחרון, מרגישה עצב גדול. ותקיעות. מרגישה שעשיתי השתדלויות בכל מיני תחומים ובכל הכיוונים;

התייעצתי עם רופא פוריות וב"ה הבדיקות שלי תקינות.

בעלי כרגע לא בקטע להבדק, כך שגם נסיון טיפולים לא רלוונטי.

עשיתי תהליכים שונים גם בזוגיות כדי שבעלי יזרום ויסכים לעוד ילדים, זה לקח לבד כמה שנים, ועוד תהליכים גם כדי שאני אהיה מספיק מוכנה, עם כל מיני חששות שהיו לי.

התפללתי, אפילו עשיתי כמה סגולות.

וחודש אחרי חודש אני בטוחה שהנה זהו. מקווה, מחשבת כבר תאריכים לחופשת לידה. ושוב מתבדה.

הבדיקות הריון צוחקות לי בפרצוף: שלילי, מה חשבת???

בטא קטן מ5.

כבר לא יודעת מה לעשות עוד. מרגישה באפיסת כוחות מול ה' ומול המציאות. בא לי פשוט לבכות לבכות לבכות ולהיעלם. עד מתייייייי טאטע

די.

וואי אני ממש רוצה לתת לך חיבוקהלוואייי

ממש הרגשתי את הלב שלך ואת הכאב שלך.והוא כל כך מובן

זה נוגע בנק' כל כך כואבת ורגישה

וההשוואה מאתגרת

מתפעלת מהגבורה השקטה שלך איזה מסע מטורף! ואת נשמעת מהממת!!❤️

אני רק רוצה לציין מעשית..דאם 4 שנים אתם מנסים טבעי..ואת בת 40... מחילה שאומרת אבל לדעתי אין מנוס מטיפולים.. אני מבינה שיש מורכבות עם הבעל.. אני אישית היתי מביאה אותו לטיפול זוגי לדבר יחד על הרצון העמוק שלך. שהבנתי שהוא כן מסכים לעוד ילדים אבל לא לבדיקה שלו.. ולדבר על זה בליווי מקצועי כי בסוף זה מצב ממש מורכב לרצות ככה ...ושהוא מציב עקרון שלא נבדק ואת תקועה בגלל זה.

אני לא מאשימה אבל חושבת שצריך לברר את זה עד הסוף. גם הלכתית אם הוא צריך.

וגם אם הוא לא כל כך רוצה..היתי עושה את זה כסוג של עובדה אני צריכה שתבוא איתי לפגישת יעוץ שנברר את זה עד הסוף. לא יכולה יותר להמשיך ככה.

גם אם הוא לא יסכים עדיין.. חושבת שיש פה ברור לעשות

ואם הוא לא יסכים אז את צריכה למצוא דרך לשחרר את החלום קצת .ולא להיות חודש בחודשו בציפיה פעילה ככה.. כי בסוף 4נשנים זה לא מעט.. וכנראה שאם לא אז יש לזה סיבה גם אם לא התגלתה אצלך . ולפעמים באמת אין מנוס מעזרה חיצונית.

תודה רבה יקרהרוצה עוד

אנחנו בלי מניעה חצי שנה בערך.... ובעלי אומר אם ה' ישלח עוד ילד כנראה שזה רצונו אבל הוא לא בעניין של לעשות מאמצי יתר.....

תודה גדולה על ההבנה, על נרגישות, על החיבוק... מחזק ממש🥰

וואווו מרגישה את הכאב שלך❤️‍🩹😰🥺שיפור

איזו דרך ארוכה ורצופת קשיים ואכזבות🫂

מאחלת שתיכנסי להיריון בקרוב! ושה' ילווה אותך בדרך ויעזור שהיא תהיה נעימה, ישלח מזור לכל הכאבים, ישפוך אור על כל החושך ושתזכי לשמוח שמחה שלמה במשפחה שלך❤️

אמן אמן אמן!!! תודה ממש!רוצה עוד

ואו חיבוק גדולמעיין34

קודם כל אני כל כך מעריצה נשים כמוך!

ב"ה זכית לילדים, את יודעת כבר מה זה הריון , לידה וטיפול. אלה תהליכים מאתגרים ועדיין את רוצה עוד בכל רנב איברייך.

תנסי להנות מהקיים, לשמוח שהם גדולים ואפשר לצאת איתם בכיף בלי העיכובים של טיטולים או שנצ לתינוק, בלי הגבלות.

תהני, תשמחי, תהני ממה שיש

ואולי מתוך זה, מתוך השקט הנפשי, גם תזכי להריון.

אבל בנחת, בלי מחשבה על זה. כי גם לחץ ומחשבה תמידית על הריוו מרחיקים אותו מלהגיע.

מאחלת לך שמה שהכי טוב לך יקרה🙏💞

תודהרוצה עוד

אני נהנית, אבל בחצי קלאץ'..

ברור שנחמד שהילדים עצמאיים, שלא קמים בלילה כבר, שאין טיטולים וסלקלים ועגלות... אבל אני פשוט עוד לא בממקום שזה משמח אותי, הפוך.. מאמינה שבע"ה כשאביים את שלב הילודה ואהיה שם אשמח בע"ה ואוכל באמת ליהנות

אני כל כך מבינה אותךמעיין34

למעשה אני הייתי במקום הזה

התפקחתי מנסיבות לא טובות שהצלחתי להקלט וההריון הסתבך והייתי מאושפזת, וכל הזמן ריחמתי על הגדולים שלא יודעים מה יש לאמא שלהם ורק חיכיתי שאוכל שוב להיות נוכחת, זה פתאום לא היה מובן מאליו שיש לי אותם בכלל.

לצערי ההריון בסוף הסתיים בחודש שישי, אבל הייתי אמא אחרת. ישר יצאתי איתם ופרחתי באמת.

ולימים זכיתי להביא להם אח ב"ה

אבל זו לא היתה המטרה, זה היה בונוס. יצא שהרווחתי פעמיים ב"ה

ולכן אני באמת מציעה לך להנות באמת באמת מהקיים ולא לחשוב על השאיפות העתידיות כי קשה ככה להנות ממה שכבר השגת .

ותחשבי על זה שגם הקיים היה פעם השאיפות העתידיות שלך💞 תהני מזה . ההנאות שלך או שלהם- תעשו ביחד

קודם כל חיבוק גדול♥️המקורית

נשמע שעברת הרבה אתגרים וקושי, ועדיין..

את מתארת השוואה לסביבה, וקושי מול הבעל סביב זה..כשמעל הכל עומד הרצון העז שלך לעוד. שזה באמת מאוד קשה להכיל הכל ביחד

אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול סביב העניין כי את מתארת קושי מאוד גדול

♥️

תודה רבהרוצה עוד

אני מטופלת וההתמודדות הרגשית היא בסדר.. אבל עדיין החוסר כואב וקשה. וטיפול רגשי לא יוכל לקחת זאת... רק לוסת, לעדן, להפגיש עם העומק ששם...

מזדהה מאוד, לא יודעת מה לומר חוץ מלברך אותך בע"האור עולה בבוקר

גם אצלי שכנות אומרות איזה כיף לך שאין קטנים וטיטולים ולא יודעות כמה אני מצטערת בלב .. חושבות שזו בחירה שלי .מרגישה שיש לי אנרגיות לעוד כפול ממה שיש לי אבל זה לא קורה וזה כואב .

מחזקת אותך ❤️

חיבוק ענקהדרים

יכולה להגיד לך שכרגע אני מונעת הריון נטו בגלל בעל שלא מוכן נפשית כרגע לעוד ילדים ואניממש עצובהמזה

למרות שיש לי קטנים בבית כמו שאמרת אני רוצה משפחה ברוכה ומרגישה שזו השליחות שלי , ברמה שהיו ליהשבוע סחרחורות קצת וישר רצתי לבדיקות דם אמרתי הלוואי הריון למרותהמניעה וכמובן שלילי וקשה לי. וזה עוד כשאני מונעת ועם קטנים בבית אז קל וחומר שאת שככ רוצהלשוב ולאחוז את הדבר הכי טהור בעולם, מאחלת לך שתזכי בקרוב מאד !!!!

חיבוק גדול ממשאורוש3אחרונה

אני כיום כן בהריון ב''ה אבל אחרי כמה שנים ודרך.

ואני כן חושבת שצריך לחלק קצת את ההתמודדויות.

קודם כל אם זה בוער בך והבעל איתך ואת בת ארבעים ואחרי 4 שנים של נסיונות אז אין מה לחכות בכלל בשום צורה. לעשות בדיקת זרע במיידי. ולהתחיל טיפולים. גם אם הוא לא בקטע, זה כבר פחות הגיל לשלב הזה. אם מחליטים שרוצים אז במצב כזה צריך לפעול, וגם אז זה לא קסם... אולי שידבר עם מכון פועה. אם הבעל לא איתך ברצון בכללי, אז זה מקום אחר שהוא בעיני יותר לטיפול או לטיפול זוגי. בין אם זה לראות איך להתגמש למצב של כן לפעול או למקום של השלמה שלך שזו המציאות שלכם וכמובן יש ניסים, אבל שסביר שזה יהיה מספר הילדים שלכם. סיבות זוגיות זה הרבה פעמים נכנס לשיקולי הילודה...

מעבר לזה- לנטרל לגמרי ולחלוטין את הסביבה. אישית הייתי עם מספר הילדים שלי עכשיו שנים. וממש כיביתי את זה. בעיקר אצלי. כן, רוב החברות הכפילו אותי במספר. אבל לכל אחת הקשיים שלה והאתגרים שלה. ואלה החיים שלי (השנים הארוכות של הפער אצלי גם מחולקות לכמה שנות עבודה אישית והתבחבשות שהם סוג של בחירה, וגם לשנות ניסיונות וטיפולים, יחד זה יצא לא מעט).

אני חושבת שהמקום ה''תקוע'' שאת מרגישה מאוד פוגע בך, ובעיקר נמצא בנפש. ואולי באמת כדאי לפנות על זה גם קצת לטיפול. אני לא אומרת שזה קל. או שזה לא לגיטימי להרגיש ככה. זה מאוד מאוד מובן. אבל כרגע זו המציאות שלך. אז כן, להתחיל בתוכניות שאת מתכננת ל''אחרי''. זה לא בגידה ברצון. כי את ממשיכה להשתדל במקביל. להתקדם להתפתח לצמוח. ובע''ה אם יגיע עוד תינוק. הדברים ישתנו שוב. או ימתינו. זה בסדר גמור. אנשים דינאמיים. למשל לי זה יוצא על זמן מאתגר. ואנחנו נתמודד בהודיה אין סופית. זה לא משנה מה תכננו קודם.

דבר נוסף- אני ממש מבינה שזה לא מדבר אליך כרגע, אבל אפשר קצת לעבוד על זה... אני נהנתי מאוד מהחופש הזה. שאני יכולה לצאת בחופשיות, לא שאני מהמבלות אין סוף. אבל אפילו לערב צוות, בלי מצפון ואתגר גדול, לעבוד בלי להרגיש רע שאני משאירה אפרוח, לצאת עם בעלי מדי פעם, חברות, להשאיר ללילה לחופשה זוגית (אין לי אופציה להשאיר קטנטנים), לטייל בזרימה, להיכנס ברכב קטן, מותר להנות מהיתרונות בלי ייסורי מצפון למרות הציפייה...

וגם, בסוף לכל אחת התיק שלה כמו שכתבתי ואולי זה לא הכי נכון. אבל הייתי בקבוצות פוריות בפייסבוק וקצת מכירה גם מקרוב. ואיכשהו זה כן עזר לי לראות בנות שנלחמות את חייהם לילד ראשון. ולי היו הילדים המהממים שלי, מכניס לפורפורציות...

בהצלחה רבה!! מקווה שלא נפגעת ממשהו. אני מבינה שאת במקום אחר. אבל ממש כתבתי מהלב. אולי זה לא נכון לרגע הזה. אבל אולי בכל זאת משהו ייגע או יפתח איזה פתח בלב.

חיבוק!

גופיה בלי תיקתקים במידה של תינוקותהשם שלי

הבן הגדול שלי לובש גופיה מתחת לציית, גופיה לבנה פשוטה.

הקטן יתחיל ללכת עם ציצית בתחילת השנה, כשיתחיל את הגן.

אני רוצה לקנות גם לו גופיות, אבל הן מתחילות ממידה 2, והוא במידה 12-18.

ממה שראיתי, גופיות במידות קטנות הן עם תיקתקים למטה, ולא מתאימות.

מישהי מכירה מקום שאפשר לקנות בו גופיות בלי תיקתקים במידה 12-18?

חשבתי שאפשר אולי גם גופיה שלא מיועדת ללבישה מתחת לחולצה, אלא במקום חולצה.

או אם יש למישהי רעיון אחר מתאים.

אני פחות רוצה להלביש לו ציצית בלי משהו מתחת.

אולי לגזור את הלמטה עם התיקתקים?שמש בשמיים

הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...

אולי זה מה שאני אעשההשם שלי

אם אני לא אמצא פתרון אחר.

תודההשם שלי

זה ממש יקר.

איזה ציצית את שמה לו לכזה גודל? אולי יש להם גופיהמאוהבת בילדי

את הציצית אני מתכננת להקטיןהשם שלי

לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.

תודההשם שלי

זה נח ללבוש גופיה מפוליאסטר?

זה לא יהיה חם מידי?

לי לא מפריע אבל לכל אחד נח משהו אחראין לי הסבר

תנסי לחפש באתר, בטוח יש להם גם עם כותנה

מצאתי משהו מכותנההשם שליאחרונה

הזמנתי, נקווה שיהיה טוב.

תודה רבה

למה לא גופיה ציצית?אשת בעלי

בעיניי

מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)

כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.

המינוס שצריך לכבס כל יום

אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה

אצלנו גם רק גופיציצית..ציפור27

מוסיפה עוד יתרוןרק טוב!

גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...

מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..

נכון. גם אצלינו הם מתחילים בגיל גדול יותריעל מהדרום

לק"י

למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.

אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈

מצד שני124816

ציצית רגילה יותר קל להוריד לפני שרותים, למי שעדיין לא יודע להסתדר עם ציצית בשירותים.

לא הבנתי מה הבעיה לשים ציצית מעל גופיה עם תקתקיםמחי

בכל אופן אצלנו חם מאוד אז אני שמה לילדים ציצית בלי גופיה מתחת עד גיל 6 בהוראת רב

זה עניין הלכתי גופיה? חשבתי שזה נוח להרבהמנגואית

כן. יש עניין לא ללבוש ציצית ישר על הגוףיעל מהדרום

לק"י

לא יודעת אם לכל הדיעות.

כנראה שלא, אחרת גופיות ציצית היו אסורות.

זה לא נח תיקתקים לילד גמולהשם שלי

וגם אם לא סוגרים אותם, זה יכול לצאת מהמכנסיים וזה לא יפה, או להתלכלך בשירותים.

לנקסט יש 1.5-2 שזה בעצם 18-24מקרמה

ראיתי את זההשם שלי
עבר עריכה על ידי השם שלי בתאריך ט"ז באב תשפ"ו 16:16

אבל מהניסיון שלי המידות של נקסט יחסית גדולות.

אז אני חוששת שזה יהיה לו גדול מידי.

שוב אני ותהיות על מעבר דירהחמדמדה

מחר בעז"ה עוברים סופית (ישלנו מפתח כבר שבועיים אז אנחנו כבר ניקינו והעברנו ממש כמעט הכל נשאר רק הרהיטים של הסוף מיטות כזה למחר)

ואני ככ חוששת…

קודם כל זה לצאת מיחידה של ההורים לבית

מה שאומר שאין 'סופר של אמא ואבא' ואין בייביסיטר יחסית זמין ואין את אימא בקומה מתחתייייי

אבל גם על הבית- ברוך ה' ברוך ה' עוברים לבית גדול

איך אסתדר עם לנקות אותו?

ואיך עם הסדר אצליח להרגיל את הילדות להחזיר למקום ושתהיה צורה של בית?

ומתי יהיה שם הריח שלנו? כי בינתיים היום סידרתי את המטבח שם והגעיל אותי לגעת בדברים (הבאתי מנקה היא עשתה את המטבח והחלונות ואני ניקיתי מקלחות ושטפנו, ועדיין לא מרגיש לי 'שלי')

אני מאוד נקייה

ואם יש דברים שלא יירדו?

ואיך נסתדר עם לדאוג להכל הכל הכל?

ההורים ברוך ה' קרוב אנחנו רק עוברים לבניין ליד חח אבל אני באמת דיי משותקת מפחד…

וואי נראה לי די מהר לא תצליחי להביןפרח חדש

איך הסתדרת אחרת 🤣

אין כמו בית שלך, גדול ומרווח

תסדרי אותו איך שנוח לך.

תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל

עכשיו זה החיים האמיתיים 😉

נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום

כי את עדיין קרובה להורים

אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר

בהצלחה ובשעה טובה

אם זה ירגיע אותךהמקורית

אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות

ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".

ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר

והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..

ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו

יהיה בסדר♥️ לאט לאט

אופ אני מקווהחמדמדה

כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…

ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי

אגב אני קוראת אותך וזה מזכיר לי שנכנסתי לבית שליפרח חדש

היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון

והכל הגעיל אותי כל כך

אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש

והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה

כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא

מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה

עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄

כן מאמינה שזה יעבור ליחמדמדה

פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖

וניקיתי!!!

עם ספוג פלא

עם סבון

עם גל אורנים

פשוט בררררר

ידיות של ארונות אפשר להחליףרק טוב!

אם הם באמת מגעילים וזה מפריע לך, קני מאלי אקספרס משהו שאת אוהבת. ממש יכול לשנות את המראה והתחושה בעלות לא גבוהה כל כך.

נכון! אנחנו החלפנו וזה עולם אחרטארקו

גם ברז קנינו בעליאקספרס וזה הבדל ענק

אני מרגישה ככה עד עכשיו😅המקורית

אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.

והכי הרבה תביאי שוב מנקה.

יווו לא טוב😂😂😂חמדמדה

צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה

כמוני🤣

ואו ממש מבינהAvigailh1

הבית שעברנו אליו לפני 8 שנים בשכירות ,לא הצלחתי לישון בצורה נורמלית וחלקה למשך חודש... היה מרגיש לי זר ולא יכולתי להירדם ...

ברוך השם זה עבר לאט לאט והרגיש בית שלנו למרות שזה שכירות.

אנחנו גם לקראת מעבר בחודש הבא בעה לבית משלנו וגם לי עולות כל המחשבות האלה

אבל יודעת שבהתחלה זה מרגיש מוזר ואחר

אבל בני הבית הם אלה שמפיחים חיות ורוח בבית ,החפצים ,הרהיטים ,המשחקים ..יעברו שבתות וחגים שלכם יחד ותרגישו איך הכל מסתדר ומרגיש בית

בהצלחה🫶

פרה פרהלומדת כעת

איך מנקים? לאט לאט. אפשר לנקות באופן קבוע רק שירותים, מטבח וסלון. וזה פשוט.

סופר של אבאאמא - קונים פשוט לא 24 שעות ביממה אלא רק 12.

הריח לאט לאט... או עובר ריח או מתרגלים 😅

וההורים קרובים!!! אז בכלל על מה הדאגה.

אני מרגישה שמה שעושה דירה לשלי זו השקעהממשיכה לחלום

בפרטים הקטנים

עציצים

מנורות

ידיות לארונות

שטיח

ווילונות

ואז מרגישים בבית

וואי תודה לכולן חיממתן את ליבי (וצריכה המלצה לחומרחמדמדה

עברנו,

ברוך ה'

ובאו אחים של בעלי לעזור אז אזה היו פה בני משפחה והרגיש לי קצת יותר 'בית'

ועכשיו עשיתי חתיכת שטיפה מאסיבית ביותר😂 לכל החדרים והמרפסת וכו וכו

עדיין התקלחתי עם כפכפים😅

מחר ננקה שם שוב

אגב המלצה לחומר חזר שיינקה לי טוב טוב קרמיקה של מקלחון?? היחיד שעבד זה 00 הירוק של השירותים וגם הוא הצריך שיפשופים…

וגם משו שיינקה את הצינור של הדוש? כולו מלא אבן או חלודה או לא יודעת מה

אני הייתי מחליפה את הצינוראוזן הפיל

קבוע כמעט בכל דירה. כי אני אוהבת ארוך מהרגיל וגם שפופרת איכותית טיפה יותר.

זה לא מאד יקר ונותן תחושה ממש טובה

כן הזמנתי מטמו, אבל עד שיגיע חחחחמדמדה

לדעתי תקני בארץ בנתייםטארקו

זה משהו עם בלאי יחסית גבוה אז דווקא טוב שיהיה לך עוד אחד בבית כי יש להם נטייה להישבר בדיוק דקה לשבת/אמצע הלילה וכאלה..

אז הזה מטמו שיהיה ספייר, ותקפצי לחנות הקרובה לקנות צינור וראש ב30₪...

צינור חדש לדוש עולה פחות מ50רק טוב!

מהסתכלות עכשיו באינטרנט יש גם בפחות מ30 בארץ. החומרים והכוחות על השיפשופים יעלו כמעט אותו דבר.

חומר מסיר אבניתרק לרגע9

יש לכל חברה כזה, למשל סנו אנטי קאלק.

רק שימי לב שאם את משתמשת על קרמיקה, להיזהר שלא יגע ברובה כי הוא אוכל אותה.

ולחלקים ממתכת או זכוכית זה מצויין, משפריצים, מחכים דקה ואז הכל יורד ממש בקלות.

אנטי קאםק לא הזיז לוחמדמדה

מוזר...רק לרגע9

אז כנראה זו חלודה ולא אבנית

רק צזכרי בהריון חומרים חזקים לא מומלציםאני אאה

כן אני בשלב שאחרי🐒חמדמדה

מי היה היום באמבטיה עם חומצה וסקוצ'?

אני??

לאאאא

מפתאוםםםם

😳😳😳

😂

מה נעשה צריך שיהיה נקי

איזה אנטיקאלק השתמשת?טארקו

יש של אסלות שהוא חזק יותר משל המטבח

וכדאי לתת לו לשבת כמה דקות.

של המקלחותחמדמדה

אז אולי תחפשי את של האסלותטארקו

למרות שבעצם כבר אמרתי למטה שתחפשי חומר נגד עובש😅

ננסה גם וגםחמדמדה

חייבת שזה יירד התקלחתי עם כפכפים🤣🤣🤣

ממליצה לא להשתמש הרבה ב00המקורית

כי זו חומצה מאכלת

בסוף היא יכולה לעשות חורים ברובה ולגרום לנזילות אצל השכנים אז לשים לב

יש חומרים טובים שמנקים אבנית. אני משתמשת בחומר של שופרסל והוא מעולה. הבריק הכל. ברמה שהבן שלי שאל אם החלפתי לחדש

כן זה לשלב שיירד כל השחור מהקרמיקה רקחמדמדה

אני שמתי וממש רואים את הפס שהחומצה זלגה לה והוא נקי משמעותית יותר משאר הקרמיקה

זה גם לא בריא לנשום אותו אז אני בשגרה אדים אנטי קאלק אבל לעכשיו היה צריך משו חזק יותר

רגע את מדברת על להוריד את השחור? את צריכהטארקו

חומר מסיר עובש בכלל, כמו מלרוד של יעקבי.

אבל הרבה פעמים זה כתם עובש ולא עובש ממש ואז הפתרון הוא לחדש את הרובה. גם לזה יש כמו טוש כזה שאפשר לצבוע על הרובה. והוא מכיל בתוכו גם מונע עובש.

זה לא רובהחמדמדה

זה הקרמיקה ממש

כאילו יש עליה שכבה של לכלוך קשה ושחור

אקונומיקה או אנטי קאלק לא עזר רק 00

לא חשבתי על מסיר עובש…

צינור עדיף להחליף. עולה כמה שקלים בכל סטוק/טמבורטארקו

למקלחון הייתי מנסה להשתמש באנטיקאלק של שירותים.

ומעודדת אותך שהתחושות ממש נורמליות ולוקח קצת זמן אבל מתרגלים!!

יש ליעקובי חומרים ממש טוביםמקרמהאחרונה

רק להיזהר... הם חזקים מטוד

לעבוד לפי ההוראות

האם הבקשה שלי לגיטימית?השם גדולל

שני ההורים גרים באותה עיר. בדר"כ ישנים בצד השני, אך עם הזמן נהיה ממש צפוף והם התרגלו שאנחנו באים רק אליהם ומתחלקים בסעודות. הפעם בגלל הגעה עם תינוק נוסף והריון אמרתי לבעלי שאני מעדיפה שנישן בצד שלי ואת שאר הסעודות נעשה שם (מן הסתם שנאכל גם בצד שלי) ובעלי חושש מהתגובה של האמא כי קשה לה כשאנחנו הולכים לסעודות שם או סתם הולכים לבקר, היא לא אומרת את זה אבל רואים שהיא מחמיצה פנים והאווירה נהיית מתוחה.

ניביתי להסביר לו שהשבת הזו כל הצד שלו מגיע ואצלי אף אחד וזה הכי הגיוני כי אני סובלת שם מחוסר שינה בגלל שינה על מזרונים והוא לא מסוגל לעדכן את אמא שלו שנגיע רק לסעודות אז הוא החליט שהוא מוותר על ביקור ומעדיף להישאר בבית בטענה ששינה אצל הצד שלי תיצור אמירה מסויימת מול ההורים שלו...

ואני לא הבנתי מה הבעיה ולמה קשה להם לקבל את זה?

אני חושבת שזה באמת הגיוני שתישנו אצלהמקורית

ההורים שלך אם החלופה היא מזרנים

ושחמתך ובעלך יצטרכו להתמודד ושיהיה להם בהצלחה

למה חייבים לספר?כל היופי

אם אתם שם כל השבת האם הם צריכים לדעת?

נפגשים בבית כנסת או משהו?

הכי הגיוני שתשנו אצל ההורים שלךסטודנטית אלופה

באופן כללי אני לא חושבת שזוג צריך לדפוק חשבון לאף אחד אלא לעשות מה שטוב לו, בטח כשלאף אחד אין מטרה לפגוע.

למה אתם אף פעם לא ישנים אצל ההורים שלך?אראחרונה

בא לי להניח תסכול(מצב כלכלי, זוגיות ועגלה לתינוק)אני נשארת אני..

המצב הכלכלי שלנו לא משהו

לא חדש ..ככה זה.. אין כרגע איך לשנות המון..אנחנו מחושבים לא מוציאים סתם..אבל אני עובדת חלקי כי זה מה יש..גם אין לי תואר..

ובעלי עובד את המקסימום האפשרי.

מה הבעיה

ש..אני משתדלת לחסוך! אבל כל הזמן יש משהו אחר שמסבך

וגם עם הזמן נהיה לי ממש מאתגר

כי כשאני צריכה לקנות משהו אני כן אוהבת שיראה טוב ויהיה גם במצב טוב ושימושי למה שצריכה..

ובגלל החוסר תקציב לרוב קונה ביד שניה

וזה מצוין כי לרוב מוצאת דברים טובים ובמחיר טוב

אבל זה מייגע

נגיד לפני שנה קניתי עגלה יד שניה בזול. מכרתי את הישנה שלי שהיתה בה תקלה.. וככה יצא עסקה משתלמת.

כן התבאסתי על הכתמים בטיולון. קניתי ריפודית.. ואמרתי טוב העיקר שיש לי עגלה טובב ונוחה לצרכים לשי ..ואחרי שנה היא פתאם לא מתקפלת..וזה מעצבן!!!

אני בהריון חדש

נו אין לי כח

מה עכשיו

לעכשיו י ש לי טיולון קליל לתינוק

אבל לאחרי הלידה אין לי

ודוקא אהבתי את הסוג הזה של העגלה

אני לא זורמת עם כל סוג

וגם לי בא עגלה שתהיה לי נוחה לשימוש..חושב לי גם שתהיה קלה וגם יציבה ונוסעת כיף וגם קיפול קל

אין הרבה כאלה

ולחפש במחיר רצפה במצב טוב ומקום נגיש

זה סיוטטט

גרים בחור

אוף

ומה הקטע הזוגי

שבעלי לא מעורב בכל זה הוא איש פשוט כהז ולא מזיז לו חפצים ובטח לא עגלות

הוא לא יבין תמיד מה הצורך

הוא לא אכפת לו מה ואיהז מצב או כתמים

ולא מבין מה העלות של כל מוצר והוא קיבל ממני את הרושם שאפשר להשיג הכל בכלום כסף..וזה לא נכון..רק לפעמים

ומותר לומר

כן בא לי ללכת לחנות לבחור איזה דגם ואיזה צבע שבא לי ופשוט לקנות בלי להסתבך

גם מרגישה בזבזנית-מולו.אפילו שהוא תומך בי ..כי הוא לא מבין שלמצוא עגלה עד 400 ש''ח במצב מעולה זה נדיר

גם מרגישה תסכול מלחפש משהו לא אפשרי..

בסוף איכשהו אחרי שעותתת של חפירות אני מוצאת

אבל הנה הפעם הוכיח את עצמו כלא מוצלח כי מה אחרי שנה לא להתקפל..הבנתי שזה בעיה ידועה בדגם הזה ולא ידעתי

וגם מתביישת שבא לי שתראה טוב . ואפילו בא לי לומר-שונאת עגלות שחורות. ומתפשרת קבוע כי זה מה יש

אבל בא לי לשמוח..

ולא לחפש שעות לסנג'ר את בעלי לנסוע להביא רחוק .ולהתפשר..

ואם כבר..תמליצו לי על

עגלה קלה משולבת אמבטיה. ממש לא אוהבת כבדות!רצוי עד 8 קילו..גג 9 וזה יחסית כבד..יש לנו עליות במקום מגורים..

אבל עם גלגלים שיכולים לנסוע לא רק באספלט ..אלא יציבה ונוסעת סביר גם בדרך עפר פשוטה .לא צריכה עגלת שטח.. רק לא גלגלים קטנטנים

אה ושתתקפל בקלות חובה

ותתפללו שאמצא מציאה טובה

יש לי עוד מלא זמן.. כן? אבל זה מעסיק אותי

חיבוק גדול!באתי מפעם

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

יש לך תכנון כלכלי לעתיד?אמאשוני

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אנחנו לא זוג צעיר בכלל..עם כמה וכמה ילדיםאני נשארת אני..

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

אולי יש לי עגלה וטיולון של ספורטליין למסירההרמה

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

נשמע לא פשוטיעל מהדרום

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

מסכימה, גם אני עשיתי כך, מבחירה לגמרימתואמת

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).


@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!


(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

יש טיולונים מגיל לידהממשיכה לחלום

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

תודה רבה אבל אצלי ישנים על הבטןאני נשארת אני..

ולא שייך לי לחגור כל פעם שנרדמים גם ככה בקושי יורדים מהידיים

אפשר להוסיף לטיולון מעין מגן רגלייםמתואמת

ואז זה שומר על התינוק מנפילה כשהוא ישן ולא צריך לחגור. (לא להתחיל לעלות על אוטובוסים ככה, אבל בבית בהחלט אפשר)

תודה רבה אבל פחות מתחברת לרעיון🫣אני נשארת אני..

מאוד אוהבת אמבטיה זה ממש המיטה שלהם רוב הזמן והמזרון נח ולא מיזע כהז של טיולון או ריפודית

אז מקווה שתמצאי עגלת אמבטיב טובה במסירה❤️מתואמת

תודה רבה ❤️אני נשארת אני..אחרונה

לא רלוונטי לי ..הם ישנים על הבטן בעגלה במשך היוםאני נשארת אני..

ובכל מקום שהולכת איתם..אף אחד לא זרם על הגב אצלי

אפשר גם בטיולון (ולחגור רק את הרגליים)יעל מהדרום

אין מצב הם מתעוררים מכל פיפסאני נשארת אני..

קיצר לא רלוונטי עבורי תודה רבה ❤️

המלצה על סוג עגלהרק טוב!

בייבי בוס טייגר. עונה על הדרישות שלך. עגלה מעולה, אני משתמשת בה גם כטיולון. גלגלים גדולים. נוסעת בדרכי עפר. מתקפל בנוחות אחרי שמבינים את הקטע.. וקלה יחסית, גם עם האמבטיה.

הלוואי אמצא אותה יד שניה..לא קיימת..אני נשארת אני..

אני מתחברת לקטע הזוגיניגון של הלב

ב"ה במצב כלכלי יחסית סבבה, אבל בעלי מאוד חסכן ולא אוהב להוציא כסף על דברים שבעיניו סתם, וחא כ"כ מבין למה חשוב לי גם המראה או דברים שהם לא הכרחיים ממש

וגם הוא פעם ממש לא היה מבין במחירים של דברים והכל היה נשמע לו יקר, ופשוט הייתי שולחת אותו כל פעם לעשות לי סקר שוק של כמה הדברים עולים לא ביד שתיים או במבצעים או עלי אקספרס כדי שיבין על מה אני מדברת ולמה מה שאנירוצה זה זול יחסית ולא יקר... בהתחלה ממש הייתי שולחת אותו על כל דבר והיום הוא כבר עושה את זה בעצמו, סתם חיפוש מהיר בגוגל ולהסתכל על התוצאות הראשונות לראות מחירים פחות או יותר (ודרך אגב, ככה ראינו כמה דברים שרצינו לקנות יד 2 כי חשבנו שיהיו יקרים ופתאום מצאנו בתקציב שלנו לא יד 2)

נכון הוא באמת לא מודעאני נשארת אני..

הוא אמר לי פעם שגרמתי לו לדמיין שאפשר למצוא הכל בזול מרוב שהתאמצתי למצוא מציאות טובות וזולות

אבל זה לא ממש עוזר

אגב הוא לא אומר מילה

הוא מסכים תמיד לכל בקשה שלי

פשוט

מרגישה שבלב מבחינתו זה מיותר..

אני קודם כל חיבוקשמעונה

ואפשר לשאול איזה עגלה? לי נשברה השבוע ספורטליין וגם לא מצליחה להתקפל, בעיקר לא מצליחה להשכב אחורה

לא ספורטליין...אני נשארת אני..

ספורטליין היתה לי יחסית עמידה ..אבל נשברה לה פעם אחת הידית אחיזה

אולי יעניין אותך