לך תלמד קצת חפץ חיים או משהו

"כל דבר שידוע או עשוי להתוודע אין בו גדר לשון הרע"

וזה נכון שבעתיים לכאן מפאת חשיבות העיסוק בעניין.

יכול להיות אלף סיבות לפוסט שלו ..

חשבת על זה שאולי סחטו אותו והוא העדיף לגמור עם זה?

אולי יותר נכון לקרוא לזה "דיוק" ולא "חישוב מסלול", כבר דנו רבות גדולי הרבנים מה היחס הנכון לתופעה הזאת, אין שום איסור בעצם המשיכה, יש איסור על משכב זכור, ובנוסף יש מצווה על פרו ורבו וזה מתקיים דווקא עם איש ואשה. 

אז יאיר שרקי הודה בציבור שהוא מתמודד, ולמען האמת כולנו מתמודדים זה חלק שיש שיאמרו שאולי הוא אפילו עיקר החיים ההתמודדות

גם אני מתמודד, אני מתמודד עם משיכה לנשים למרות שאני לא נשוי, ואני צריך להתגבר על היצר שלי ולכבוש אותו כדי לקיים את רצון ה'. ברור לי שההתמודדות של אנשים כמו יאיר שרקי הרבה יותר קשה מההתמודדות שלי ואני מאחל לו המון בהצלחה.

היום השאלה היא לא מה מותר ומה אסור (על זה אין ויכוח),

אלא מה היחס בפועל למי שיש לו את הנטייה הזאת (להגיד לו ללכת לטיפול המרה? לשכנע אותו ללכת לבתי בושת? להכריח אותו להתחתן עם אשה בלי לספר לה תוך איומים?),

מה היחס בפועל למי שבוחר לחיות בצורה זו או אחרת, ומה היחס למשפחתו ולילדיו וכו'.

זה חישוב המסלול המדובר.

לשכנע אותו ללכת לבתי בושת? להכריח אותו להתחתן עם אשה בלי לספר לה תוך איומים?)

אני לא מצוי במה שקורה בפועל ביחס לאנשים כאלה (לא קרה עדיין בקירבתי). אבל אני חושב שלמעט חרדים וקווניקים (ואפילו שמה לא כולם) כולם מתנהגים בצורה יפה ומכבדת לבעלי נטיות שרוצים לשמור תורה ומצוות.

לנערים דתיים שמתמודדים עם היצר ועוד לא בשלים לחתונה. וגם אותה תשובה שיש לאנשים נשואים שמתמודדים עם יצרים - להתאפק.

--

אף אחד (אולי כן? אני לא חושב שיש חולקים עליי) לא חושב להתיר לזוג להט"ב לחיות ביחד כמו שלא יתנו הלכתית לגבר ואישה לא נשואים לחיות ביחד. מי שרוצה לשמור הלכה חייב להקריב דברים מסויימים. 

אתה אמרת שצורת הטיפול פעם הייתה מזעזעת ואני בעצמי מזדעזע ממה שאני קורא, אבל יש קוי גבול הלכתיים שלעניות דעתי אי אפשר לעבור.

כמו שדתל"ש שלא שומר שבת לא נראה אותו כחלק מהקהילה גם הומו שחי עם גבר לא נראה כחלק מהקהילה. 

ההבדל הוא שעם שמירת שבת הקושי מובן לכולם ואילו בנושאי להט"ב זה קושי שלא מובן למי שלא חווה את זה ולכן יש יותר תחושת כאב ופגיעה מבן / חבר כזה, ולכן גם מתייחסים אליו יותר בחריפות.

די מסתבר שהקושי של מי שיודע שהמצב לא אמור להשתנות, ושהוא לא יוכל לחיות חיים נורמליים- גדול בהרבה. אם כבר זה דומה למשהו, אז זה דומה למצב של עגינות, שהרבנים במשך כל הדורות עשו מאמצים גדולים כדי למנוע מצבים כאלה (עד כדי הגיטין על תנאי של כל היוצא למלחמה).

וגם אז, יש הבדל בין עגינות- שהתחילה מבחירה שלך, ואתה מרגיש נורמלי (לא מרגיש דפוק ולא מרגיש שדפקו אותך מלמעלה), ונוצרה מסוג של "תאונה" (ובדרך כלל יהיה באחוזים נמוכים יותר), לבין נטיות הפוכות, שזה פשוט ככה באופן טבעי.

להיות במצב שאתה לא יכול להתחתן לעולם- זה סוג של נכות. זה הרבה מעבר לסתם לשמור על ההלכה.

אני לא בא להצדיק מעשה כזה או אחר. אני לא אומר שאדם נכה שקשה לו לשמור על הלכה כלשהי- פטור ממנה. אבל אני כן חושב שראוי להבין עד כמה גדול הקושי.

ומומר לתיאבון הוא במקום גבולי מבחינת היחס. ועכ"פ לדעתי ראוי שהיחס אליהם (להט"בים דתיים שעוברים על משכב זכור) יהיה לפחות כמו למסורתיים, שאליהם היחס כיום הוא די סובלני. שוב, אני לא בא להכשיר את הפסול. רק מבקש לשים דברים בפרופורציות הנכונות

אני מאמין שהקב"ה לא בא בטרוניה עם בריותיו, אני לא רוצה לבוא אל אדם בדרישות בלתי אפשריות אבל אני לא יכול להחליק התפשרות על ההלכה. אני אתייחס באותה צורה לאדם שמשתדל לשמור הלכה וקשה לו לא משנה באיזה מצוות הוא מתקשה, ובצורה אחרת לאדם שבוחר לא לשמור חלקים מסויימים.

לא חלקתי על כך שהיחס למי שבוחר לעבור על איסורים כדרך חיים הוא יחס שונה, ולא משנה כמה יש לו נסיבות מקלות.

הדבר שעליו הערתי הוא ההתייחסות שמציירת את ההתמודדות שלהם כהתמודדות נורמלית שחצי מהאוכלוסיה הדתית מתמודדת איתה. הם מתמודדים עם משהו הרבה יותר קשה, ובכלל לא נורמטיבי. כמו שאמרתי - זה התמודדות עם נכות משמעותית, כשההלכה כובלת את ידיך.

משום מה אנשים נוטים לחשוב שמדובר במשהו חדש, שלא היה קיים בעבר, שזו משהו מומצא של המודרניות או הפוסט-מודרניות.

התורה אסרה את זה - כי זו הייתה המציאות בעולם העתיק.

בעולם היווני והרומי זה היה לגמרי מיינסטרים. 

רק השתלטות הדתות המונותיאסטיות (יהדות, נצרות ואיסלאם) הוציאה את זה מהקונצנזוס (באמצעות הגדרה כחטא), והעולם המודרני היום מחזיר את זה לקונצנזוס (בלי טענה דתית, ומכאן ההתנגשות).

לא מצליחה להבין את מי שטוען שזה מזויף.

אתה מביא בשמם שהדתות העיקריות כל כך נלחמות במשהו שהם לא מאמינים שאמיתי - משהו במשפט הזה נשמע לי לא נכון. למה שמישהו ישקיע כל כך הרבה מאמצים להילחם במשהו שלא קיים, לטענתם?

אפשר להתווכח על הבחינה המוסרית, הדתית, אם ראוי או לא ראוי - אבל על עצם זה שהדבר קיים, זה פשוט לא נראה לי משהו שאפשר לדון עליו בכלל.

שיש משהו "לא טבעי" בלאכול צ'יזבורגר? 

שמי שעושה את זה נכנע לתאווה שלו?

סליחה שאני מפנה את זה אליך, אין פה 'להם'.

אם הדיון שלהם הוא על העדפה לעומת נטייה, זה צריך להתבסס על איזשהם ראיות שמוכיחים כיוון כזה או אחר...

בכלל מה שאת אומרת מזכיר לי ויכוח שהיה לי עם חברות לגבי פרוגרסיביות ושמרנות.. 

וסתם כך, לא חושבת שטוענים שזה תופעה מזויפת, יותר לגבי ההיקף, תכלס נטייה מינית נחשבה בינארית במשך מאות שנים, נכון שהיו הומוסקסואלים בכל מאות השנים האלו אבל לא התייחסו להומוסקסואליות כדבר שפוי.

ועכשיו, כשהופכים (או כבר הפכו) את הנטייה המינית לרצף, לדבר נזיל, התופעה התרחבה כי בסופו של דבר הכל בראש (טוב, הרוב)

זה לא היה בינארי - אלא נחשב לחטא, והכנסייה השקיעה משאבים כדי לרדוף אחרי החוטאים הללו (בטח שמעת על ציד מכשפות וציד אנוסים, לכן זה לא אמור להפתיע אותך), אז זה לא בדיוק משהו שהתהדרו בו בראש חוצות. המילה 'שפוי' כאן לא רלוונטית לימי הביניים - לא מדובר בבעייה רפואית, אלא בבעייה דתית.

לגבי ההיקף - למיטב הבנתי, בעולם העתיק, זה היה מאוד נפוץ, ומקובל - במקביל לחיים 'סטרייטים', לא בהכרח במקומם. כך שלהגיד שהפכו את הנטייה המינית לרצף, לדבר נזיל, ושהתופעה רחבה יותר ממה שהיה פעם - זה נראה לי נובע מבורות, מחוסר ידע.

הומוסקסואליות נחשבה לפי הDSM מחלת נפש עד לפני כמה עשרות שנים, הומוסקסואליים נחשבו לא רק חוטאים אלא חולי נפש.

לגבי הסוף- אני יודעת, בדיוק לכן דיברתי על כמה מאות שנים אחורה- ימי הביניים, לא כמה אלפי שנים אחורה

ה-DSM זה משהו יחסית חדש (פסיכולוגיה בכלל זה תחום די צעיר) - יצא לראשונה בשנות החמישים, וההגדרה שלהם למחלות נפש לא התבססו על שום בדיקה אמפירית, אלא על סמך השערות בלבד (שסביר מאוד להניח שנשענו על התפיסות הדתיות של הכותבים), ולכן בגירסה DSM II זה כבר הוצא, ולא מוגדר כהפרעה נפשית.

זה הקטע, שגם בימי הביניים, בארצות הנוצריות, תחת רדיפה - זה עדיין קיים. אין שום דבר רציונלי בלבחור להיות מסומן על ידי הכנסייה והאינקוויזציה.

התדיינתי על ההיקף, לדעתי ההיקף היה קטן בהרבה, אבל כמובן שאין דרך להוכיח או להפריך את ההשערות שלי

אני מאמינה שמיניות זו תכונה שמעורב בה גורם חברתי תרבותי

ברגע שאין לגיטימציה ושיח על הומוסקסואליות רוב האנשים שנמצאים על הרצף ויש בהם גם הטרוסקסואליות ירגילו את עצמם להטרוסקסואליות

אני מבססת את האמונה הזאת על בסיס מקרים שאני רואה בשטח בקבוצה החברתית שלי.

כמובן כמו שכתבתי מקודם אין דרך להוכיח ולהפריך את ההקשה הזאת על ימי הביניים ויותר מזה, גם המסקנות שלי לגבי החברה הנוכחית קשות עד בלתי אפשריות למדידה מסיבות חברתיות שונות שכוללות בושה שיח מנוון בנושא הזה ועוד

לבסס את האמונה רק על מה שאתה רואה, במיוחד בתחום של התנהגות מינית.

אני לא יודעת להגיד יותר מידי על ימי הביניים, מעבר לרדיפה של הכנסייה ושל האיסלאם. אני יודעת להגיד שיש ויכוח לגבי יוון העתיקה (שזה כמובן אלפי שנים לפני ימי הביניים) אם יחסים הומוסקסואליים היו נרחבים רק באליטה, או בכל שכבות החברה. אין ספק שבאליטה זה היה נפוץ, מקובל, מדובר, לא משהו להתבייש בו וכו' - בלי לגרוע מיחסים הטרוסקסואליים. בעולם העתיק אנשים לא התחתנו מתוך אהבה\תשוקה, אלא מתוך אינטרסים פוליטיים, כלכליים, סוציולוגיים וכו'. פילגשים (זכרים ונקבות) לא היו משהו חריג שם.

לכן הוויכוח הוא לא על הזמן הזה אלא על זמנים ותרבויות שההומוסקסואליות מגונה בהם. וזו באמת בעיה לדון בלי עובדות מוכחות,.. בינתיים אני מביאה את נקודת המבט וההשערות שלי 

ובניגוד למה שאנשים אוהבים לחשוב, הסיבה להוצאת ההגדרה מהספר אינה לחצים פוליטיים אלא ההבנה שהמחקרים לפיהם ההומוסקסואליות היא הפרעה נפשית - היו לא תקינים.

חקרו הומוסקסואלים בבתי חולים פסיכיאטריים ובבתי כלא וכו' ועל סמך זה קבעו, כאילו שאנשים מאושפזים או כלואים הם מדגם מייצג של הציבור הרחב.

זה בערך כמו שאני אחקור את מצב הבריאות של תושבי תל אביב על ידי שאלונים שאחלק במחלקה האונקולוגית של איכילוב. ברור שהתוצאות יהיו מוטות ולא ישקפו את כלל תושבי תל אביב, שרובם ב"ה לא מאושפזים במחלקה האונקולוגית באיכילוב. 

צריך להבין שה-DSM הוא לא "ספר מחלות נפש".

ה-DSM בסך־הכל נותן קריטריונים לאבחנת שורה חלקית של פסיכופתולוגיות ככלי עזר טיפולי. לא כדי להכריע בדיונים תרבותיים וגם לא כדי להצמיד תוויות לאנשים, אלא כדי לתאר דפוסים מסוימים ודרכים לזהות אותם ועל־ידי־כך אנשי מקצוע יוכלו להתוות דרך טיפול. הרבה פסיכופתולוגיות נופלות איפשהו בין ההגדרות גם מבלי להתגבש להפרעה מוגדרת בספר כמו כל ה-PERSONALITY DISORDER NOS.

אחד מהקריטריונים הבסיסיים לכל הפרעה נפשית ב-DSM הוא שההפרעה אכן "מפריעה" כלומר פוגעת באופן משמעותי בתפקוד. אפשר להיות עם כל התסמינים של הפרעת אישיות גבולית אבל אם נניח (באופן לא סביר) שזה לא פוגע לא בתפקוד אז זאת לא הפרעה בכלל. ואם הייתה פגיעה בתפקוד, והצלחנו לפתור אותה גם מבלי לגעת בשורש הבעיה, אזי אין הפרעה.

בהתאם לזה נטיות הפוכות הן לא הפרעה מבחינת ה-DSM כמו שחילול שבת הוא לא הפרעה מבחינתו.

מאידך דווקא דיספוריה מגדרית, למרות הביקורת הפרוגרסיבית, היא כן הפרעה, כי כשמה כן היא, מועקה נפשית כתוצאה מאי־התאמה בין המגדר למין הביולוגי, פתרת את המועקה בין אם על־ידי טיפול פסיכולוגי בין אם על־ידי ניתוחים הרי שאין הפרעה.

Reliable diagnoses are essential for guiding treatment recommendations, identifying
prev‎alence rates for mental health service planning, identifying patient groups for clinical
and basic research, and documenting important public health information such as morbidity
and mortality rates. As the understanding of mental disorders and their treatments
has evolved, medical, scientific, and clinical professionals have focused on the characteristics
of specific disorders and their implications for treatment and research.

The boundaries between normality and pathology vary across cultures for specific types
of be‎haviors. Thresholds of tolerance for specific symptoms or be‎haviors differ across cultures,
social settings, and families. Hence, the level at which an experience becomes problematic
or pathological will differ. The judgment that a given be‎havior is abnormal and
requires clinical attention depends on cultural norms that are internalized by the individual
and applied by others around them, including family members and clinicians.

A mental disorder is a syndrome characterized by clinically significant disturbance
in an individual’s cognition, emotion regulation, or be‎havior that reflects
a dysfunction in the psychological, biological, or developmental processes underlying
mental functioning. Mental disorders are usually associated with significant
distress or disability in social, occupational, or other important activities.
An expectable or culturally approved response to a common stressor or loss,
such as the death of a loved one, is not a mental disorder. Socially deviant be‎havior
(e.g., political, religious, or sexual) and conflicts that are primarily between
the individual and society are not mental disorders unless the deviance
or conflict results from a dysfunction in the individual, as described above.

ולענייננו, אחרי שה־DSM-5 כתב בפירוש ש־8 הפרפיליות שהוא מביא אינן ממצות את עשרות סוגי הפרפיליות השונים:

A paraphilic disorder is a paraphilia that is currently causing distress or impairment to the
individual or a paraphilia whose satisfaction has entailed personal harm, or risk of harm, to
others. A paraphilia is a necessary but not a sufficient condition for having a paraphilic disorder,
and a paraphilia by itself does not necessarily justify or require clinical intervention.

לגבי החלק הראשון, כבר כתבתי כאן:

זה לא מדויק - צעירים מעל עשרים

ועדיין היו אנשים שזה כן היה במקום נשים.

לגבי החלק השני - אני חושבת שזה מראה שזה בהחלט מגיע מתוך משהו טבעי - כלומר המשיכה הזו זה באמת משהו שקיים, בטבע זה לא דמיונות בראש של אנשים.

שוב, אתה יכול לדון אם זה מוסרי, אתי, דתי או כל ערך אחר - אבל לא נראה לי שאפשר לטעון שמדובר בשטויות, או שזה לא באמת קיים.

רלוונטית לדיון.

זה לא שאותם גברים התחתנו עם נשים מתוך אהבה גדולה, אלא הם פשוט התחתנו כי בימים ההם הסיבות לחתונה לא היו הסיבות שיש היום לחתונה (הגנה, מעמד, כלכלה, צאצאים).

ואני לא מדבר רק על גברים שנמשכים לגברים אלא על כל הגברים ועל כל הנשים.

עד לפני לא הרבה זמן במונחים היסטוריים, אהבה או משיכה היו בונוס נחמד אבל ממש ממש לא תנאי לחתונה.

מסתמא היו גברים שנמשכו לגברים והם התחתנו עם נשים כי זה מה שכולם עשו, והיו גברים שנמשכו רק לנשים ובכל זאת היה להם נער שעשועים אם הם חיו במקום ובזמן שבו זה היה דבר שיש לכולם וכך נכנסים לאיזשהו מעמד חברתי... 

כלומר כל הניסיון שלנו היום לנסות להבין נטיות מיניות של אנשים לפני 2,000 שנה בעזרת התנהגות שבעבר הייתה שונה מאוד ממה שאנחנו מכירים - נראית לי אנכרוניסטית.

הסולם מחולק ל-7, כך שמבחינת נטייה מינית בקצה הסקאלה יש לפחות כ30% שלפי טענתך נטייתם המינית לא ניתנת לשינוי 

מבחינה ביולוגית אבולוציונית יותר הגיוני שאחוז ההטרוסקסואלים המוחלטים גבוה בהרבה משאר הרמות בסולם.

כך שלכתוב שטויות על הסקה הגיונית בלי להביא את המחקר עליו אתה מסתמך ...

דבר שלישי אם האחוזים האלו (3-5) מתבססים על המחקרים של קינסי אז לא בטוח שזה נכון, יש למחקרים שלו הרבה כשלים והטיות בבחירת מדגם מייצג.

דבר רביעי, בסוף אתה כותב איזושהי אמירה בלי שום בסיס או הגיון. מי אמר שהם הוסיפו את הב' כדי להוכיח שהם הרבה? הסיבה הפשוטה היא שהם הוסיפו ב' כי ביסקסואלים קיימים בלי קשר לכמות ואחוזים.

אלא שהאפשרות השנייה היא לתת למדורי הרכילות לפרסם זאת לציבור הרחב, ומן הסתם האפשרות הזו גרועה הרבה יותר (אלא אם כן התכוונת שהוא אמור להישאר רווק כל חייו או לחיות עם אשה, פתרונות שבהחלט לא מתאימים לכולם ועבור אנשים מסוימים יהיו הרסניים).

מי שאוחז בתפיסות עולם אולטרא שמרניות-חרדליות-קווניקיות
לא ישנה את דעתו עם כמה דיונים מיותרים...

מה היו אחוזי ההתאבדות של נערים בני 16 בעלי נטיות הפוכות לפני 100 שנה? ולפני 200 שנה? ולפני 500 שנה?

אתה צודק מהבחינה שהתופעה היא קיימת וצריך לדעת איך להתמודד איתה בין בהסתכלות פרטנית ובין בשיח החברתי.

אבל האם אין שינויים חברתיים ותרבותיים שמשפיעים על כל העניין? מה היה המצב אם בחברה הכללית היה קונצנזוס מוחלט נגד זה?

והאם באמת אנחנו רוצים להיגרר לשיטה המערבית להתייחס לנושא, או לפתח שיטה תורנית מתוך היהדות?

"

• Gender-affirming medical care, such as hormone therapy, is associated with positive mental health outcomes including showing promise for reducing suicide risk. A 2021 peer-reviewed study by The Trevor Project’s researchers, published in the Journal of Adolescent Health, found that gender-affirming hormone therapy is significantly related to lower rates of depression, suicidal thoughts, and suicide attempts among transgender and nonbinary youth."

מנסתם אין לך פייסבוק.

לא חושב... אבל הסיומת שלו אולי רומזת...

אני לא מכיר כל־כך את האיש ולא מה נכלל ומה לא נכלל באמירה ובכל־מקרה אין לי עניין לדון בכך מכיוון שבוודאי היו לו סיבות משלו לומר את מה שאמר.

בכל־מקרה "יציאה מהארון" אינה תופעה יחידנית אלא תופעה יותר כללית של כל־מיני אנשים שמתמודדים עם העניין ומחליטים לפרסם את זה, לכן אפשר לעמוד פה על דפוס מסוים.

אם להעמיק מהות העניין ביציאה מהארון היא בקשה לאישור חברתי של העניין.

לכולנו יש כוחות שונים ומשונים שמושכים בכיוונים שונים וזאת עיקר עבודת האדם לא להיות כבהמה שפועלת באופן אינסטינקטיבי וטבעי אלא להיות אדם שפועל באופן אמוני ועל־טבעי. הצרימה האישית היא אותו דבר בדיוק בכל תאווה, ההבדל הוא בקונצנזוס החברתי.

לצורך העניין לתאווה לחילול שבת יש קונצנזוס והיא לא נתפסת כ"מרתיעה" לכן גם אין צורך באישור חברתי כי הוא קיים.

ומאידך יצרים פרפיליים כמו פדופיליה הם טאבו מוחלט לכן גם אין אנשים שיוצאים ברחובות ומכריזים שהם כאלה (ואין גם שיח של קבלה והכלה ושזה בסדר רק להימשך כו') כי החברה תקיא אותם, גם אותה חברה שעכשיו עושה מטעמים מהאמירה דידן וקוראת לה אמיצה ומגניבה. ויכול להיות שאם אפרסם ברבים שאני רוצה לרצוח מישהו, המשטרה תעצור אותי, הגם שלכאורה מותר רק לרצות?

ובהתאם לזה השאלה, איך להתייחס לרצון לאישור חברתי? ומה ההשפעה והמשמעות של הבקשה לאישור כזה? מה היתרון ומה החסרון בלגיטימציה חברתית של יצרים (לא חטאים)?

כי האם לרצח מתייחסים אותו דבר כמו לחילול שבת, "לא נורא לא סוף העולם תתחזק בצדקה ובלימוד תורה ותקבל על עצמך להבא להיות יותר זהיר?" איך זה משפיע על היחס שלנו לשמירת המצוות?

ובסופו־של־דבר, בחלק מהשיטות ביהדות, עצם היצר הוא בעיה, כמו הרמב"ם בשמונה פרקים, או הקבלה שרואה בתאווה אחת מג' קלי' טמאות, ושחלק מעבודת ה' הוא עקירת היצרים ולא רק השלמה עם קיומם והתגברות במישור המעשי. אז האם זה צריך אישור או לא? סוגיה כבדת משקל.

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

כי אצלנו הכל מסודר וקבוע ו...שגור. 

אבל זה לא חייב להיות כך. אפשר וצריך ליצוק חיות ורעננות לתוך התפילות

המסודרות (והמוסדרות), כדי שהקשר עם הקב"ה יהיה תמיד חי ורענן

וזורם ופתוח.....זו עבודה לא פשוטה, מן הסתם.

"אל תקרא חרות אלא חירות".

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?

(שהתורה בלבד חשובה לו).

אלא למה הוא כן שם לב!

הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!

לק"י

את התורה או מחשיבים פחות?

אם ככה, את טועה...

(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).

כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.

זה בעברית, וזה תורה. 

את זה היא מעריכה.

שהוא הלך למקום של תורה.

ואת זה גם את מעריכה.

עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?

ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם. 

הוא הרי לא מבדיל ביניהם.

פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.