לך תלמד קצת חפץ חיים או משהו

"כל דבר שידוע או עשוי להתוודע אין בו גדר לשון הרע"

וזה נכון שבעתיים לכאן מפאת חשיבות העיסוק בעניין.

יכול להיות אלף סיבות לפוסט שלו ..

חשבת על זה שאולי סחטו אותו והוא העדיף לגמור עם זה?

אולי יותר נכון לקרוא לזה "דיוק" ולא "חישוב מסלול", כבר דנו רבות גדולי הרבנים מה היחס הנכון לתופעה הזאת, אין שום איסור בעצם המשיכה, יש איסור על משכב זכור, ובנוסף יש מצווה על פרו ורבו וזה מתקיים דווקא עם איש ואשה. 

אז יאיר שרקי הודה בציבור שהוא מתמודד, ולמען האמת כולנו מתמודדים זה חלק שיש שיאמרו שאולי הוא אפילו עיקר החיים ההתמודדות

גם אני מתמודד, אני מתמודד עם משיכה לנשים למרות שאני לא נשוי, ואני צריך להתגבר על היצר שלי ולכבוש אותו כדי לקיים את רצון ה'. ברור לי שההתמודדות של אנשים כמו יאיר שרקי הרבה יותר קשה מההתמודדות שלי ואני מאחל לו המון בהצלחה.

היום השאלה היא לא מה מותר ומה אסור (על זה אין ויכוח),

אלא מה היחס בפועל למי שיש לו את הנטייה הזאת (להגיד לו ללכת לטיפול המרה? לשכנע אותו ללכת לבתי בושת? להכריח אותו להתחתן עם אשה בלי לספר לה תוך איומים?),

מה היחס בפועל למי שבוחר לחיות בצורה זו או אחרת, ומה היחס למשפחתו ולילדיו וכו'.

זה חישוב המסלול המדובר.

לשכנע אותו ללכת לבתי בושת? להכריח אותו להתחתן עם אשה בלי לספר לה תוך איומים?)

אני לא מצוי במה שקורה בפועל ביחס לאנשים כאלה (לא קרה עדיין בקירבתי). אבל אני חושב שלמעט חרדים וקווניקים (ואפילו שמה לא כולם) כולם מתנהגים בצורה יפה ומכבדת לבעלי נטיות שרוצים לשמור תורה ומצוות.

לנערים דתיים שמתמודדים עם היצר ועוד לא בשלים לחתונה. וגם אותה תשובה שיש לאנשים נשואים שמתמודדים עם יצרים - להתאפק.

--

אף אחד (אולי כן? אני לא חושב שיש חולקים עליי) לא חושב להתיר לזוג להט"ב לחיות ביחד כמו שלא יתנו הלכתית לגבר ואישה לא נשואים לחיות ביחד. מי שרוצה לשמור הלכה חייב להקריב דברים מסויימים. 

אתה אמרת שצורת הטיפול פעם הייתה מזעזעת ואני בעצמי מזדעזע ממה שאני קורא, אבל יש קוי גבול הלכתיים שלעניות דעתי אי אפשר לעבור.

כמו שדתל"ש שלא שומר שבת לא נראה אותו כחלק מהקהילה גם הומו שחי עם גבר לא נראה כחלק מהקהילה. 

ההבדל הוא שעם שמירת שבת הקושי מובן לכולם ואילו בנושאי להט"ב זה קושי שלא מובן למי שלא חווה את זה ולכן יש יותר תחושת כאב ופגיעה מבן / חבר כזה, ולכן גם מתייחסים אליו יותר בחריפות.

די מסתבר שהקושי של מי שיודע שהמצב לא אמור להשתנות, ושהוא לא יוכל לחיות חיים נורמליים- גדול בהרבה. אם כבר זה דומה למשהו, אז זה דומה למצב של עגינות, שהרבנים במשך כל הדורות עשו מאמצים גדולים כדי למנוע מצבים כאלה (עד כדי הגיטין על תנאי של כל היוצא למלחמה).

וגם אז, יש הבדל בין עגינות- שהתחילה מבחירה שלך, ואתה מרגיש נורמלי (לא מרגיש דפוק ולא מרגיש שדפקו אותך מלמעלה), ונוצרה מסוג של "תאונה" (ובדרך כלל יהיה באחוזים נמוכים יותר), לבין נטיות הפוכות, שזה פשוט ככה באופן טבעי.

להיות במצב שאתה לא יכול להתחתן לעולם- זה סוג של נכות. זה הרבה מעבר לסתם לשמור על ההלכה.

אני לא בא להצדיק מעשה כזה או אחר. אני לא אומר שאדם נכה שקשה לו לשמור על הלכה כלשהי- פטור ממנה. אבל אני כן חושב שראוי להבין עד כמה גדול הקושי.

ומומר לתיאבון הוא במקום גבולי מבחינת היחס. ועכ"פ לדעתי ראוי שהיחס אליהם (להט"בים דתיים שעוברים על משכב זכור) יהיה לפחות כמו למסורתיים, שאליהם היחס כיום הוא די סובלני. שוב, אני לא בא להכשיר את הפסול. רק מבקש לשים דברים בפרופורציות הנכונות

אני מאמין שהקב"ה לא בא בטרוניה עם בריותיו, אני לא רוצה לבוא אל אדם בדרישות בלתי אפשריות אבל אני לא יכול להחליק התפשרות על ההלכה. אני אתייחס באותה צורה לאדם שמשתדל לשמור הלכה וקשה לו לא משנה באיזה מצוות הוא מתקשה, ובצורה אחרת לאדם שבוחר לא לשמור חלקים מסויימים.

לא חלקתי על כך שהיחס למי שבוחר לעבור על איסורים כדרך חיים הוא יחס שונה, ולא משנה כמה יש לו נסיבות מקלות.

הדבר שעליו הערתי הוא ההתייחסות שמציירת את ההתמודדות שלהם כהתמודדות נורמלית שחצי מהאוכלוסיה הדתית מתמודדת איתה. הם מתמודדים עם משהו הרבה יותר קשה, ובכלל לא נורמטיבי. כמו שאמרתי - זה התמודדות עם נכות משמעותית, כשההלכה כובלת את ידיך.

משום מה אנשים נוטים לחשוב שמדובר במשהו חדש, שלא היה קיים בעבר, שזו משהו מומצא של המודרניות או הפוסט-מודרניות.

התורה אסרה את זה - כי זו הייתה המציאות בעולם העתיק.

בעולם היווני והרומי זה היה לגמרי מיינסטרים. 

רק השתלטות הדתות המונותיאסטיות (יהדות, נצרות ואיסלאם) הוציאה את זה מהקונצנזוס (באמצעות הגדרה כחטא), והעולם המודרני היום מחזיר את זה לקונצנזוס (בלי טענה דתית, ומכאן ההתנגשות).

לא מצליחה להבין את מי שטוען שזה מזויף.

אתה מביא בשמם שהדתות העיקריות כל כך נלחמות במשהו שהם לא מאמינים שאמיתי - משהו במשפט הזה נשמע לי לא נכון. למה שמישהו ישקיע כל כך הרבה מאמצים להילחם במשהו שלא קיים, לטענתם?

אפשר להתווכח על הבחינה המוסרית, הדתית, אם ראוי או לא ראוי - אבל על עצם זה שהדבר קיים, זה פשוט לא נראה לי משהו שאפשר לדון עליו בכלל.

שיש משהו "לא טבעי" בלאכול צ'יזבורגר? 

שמי שעושה את זה נכנע לתאווה שלו?

סליחה שאני מפנה את זה אליך, אין פה 'להם'.

אם הדיון שלהם הוא על העדפה לעומת נטייה, זה צריך להתבסס על איזשהם ראיות שמוכיחים כיוון כזה או אחר...

בכלל מה שאת אומרת מזכיר לי ויכוח שהיה לי עם חברות לגבי פרוגרסיביות ושמרנות.. 

וסתם כך, לא חושבת שטוענים שזה תופעה מזויפת, יותר לגבי ההיקף, תכלס נטייה מינית נחשבה בינארית במשך מאות שנים, נכון שהיו הומוסקסואלים בכל מאות השנים האלו אבל לא התייחסו להומוסקסואליות כדבר שפוי.

ועכשיו, כשהופכים (או כבר הפכו) את הנטייה המינית לרצף, לדבר נזיל, התופעה התרחבה כי בסופו של דבר הכל בראש (טוב, הרוב)

זה לא היה בינארי - אלא נחשב לחטא, והכנסייה השקיעה משאבים כדי לרדוף אחרי החוטאים הללו (בטח שמעת על ציד מכשפות וציד אנוסים, לכן זה לא אמור להפתיע אותך), אז זה לא בדיוק משהו שהתהדרו בו בראש חוצות. המילה 'שפוי' כאן לא רלוונטית לימי הביניים - לא מדובר בבעייה רפואית, אלא בבעייה דתית.

לגבי ההיקף - למיטב הבנתי, בעולם העתיק, זה היה מאוד נפוץ, ומקובל - במקביל לחיים 'סטרייטים', לא בהכרח במקומם. כך שלהגיד שהפכו את הנטייה המינית לרצף, לדבר נזיל, ושהתופעה רחבה יותר ממה שהיה פעם - זה נראה לי נובע מבורות, מחוסר ידע.

הומוסקסואליות נחשבה לפי הDSM מחלת נפש עד לפני כמה עשרות שנים, הומוסקסואליים נחשבו לא רק חוטאים אלא חולי נפש.

לגבי הסוף- אני יודעת, בדיוק לכן דיברתי על כמה מאות שנים אחורה- ימי הביניים, לא כמה אלפי שנים אחורה

ה-DSM זה משהו יחסית חדש (פסיכולוגיה בכלל זה תחום די צעיר) - יצא לראשונה בשנות החמישים, וההגדרה שלהם למחלות נפש לא התבססו על שום בדיקה אמפירית, אלא על סמך השערות בלבד (שסביר מאוד להניח שנשענו על התפיסות הדתיות של הכותבים), ולכן בגירסה DSM II זה כבר הוצא, ולא מוגדר כהפרעה נפשית.

זה הקטע, שגם בימי הביניים, בארצות הנוצריות, תחת רדיפה - זה עדיין קיים. אין שום דבר רציונלי בלבחור להיות מסומן על ידי הכנסייה והאינקוויזציה.

התדיינתי על ההיקף, לדעתי ההיקף היה קטן בהרבה, אבל כמובן שאין דרך להוכיח או להפריך את ההשערות שלי

אני מאמינה שמיניות זו תכונה שמעורב בה גורם חברתי תרבותי

ברגע שאין לגיטימציה ושיח על הומוסקסואליות רוב האנשים שנמצאים על הרצף ויש בהם גם הטרוסקסואליות ירגילו את עצמם להטרוסקסואליות

אני מבססת את האמונה הזאת על בסיס מקרים שאני רואה בשטח בקבוצה החברתית שלי.

כמובן כמו שכתבתי מקודם אין דרך להוכיח ולהפריך את ההקשה הזאת על ימי הביניים ויותר מזה, גם המסקנות שלי לגבי החברה הנוכחית קשות עד בלתי אפשריות למדידה מסיבות חברתיות שונות שכוללות בושה שיח מנוון בנושא הזה ועוד

לבסס את האמונה רק על מה שאתה רואה, במיוחד בתחום של התנהגות מינית.

אני לא יודעת להגיד יותר מידי על ימי הביניים, מעבר לרדיפה של הכנסייה ושל האיסלאם. אני יודעת להגיד שיש ויכוח לגבי יוון העתיקה (שזה כמובן אלפי שנים לפני ימי הביניים) אם יחסים הומוסקסואליים היו נרחבים רק באליטה, או בכל שכבות החברה. אין ספק שבאליטה זה היה נפוץ, מקובל, מדובר, לא משהו להתבייש בו וכו' - בלי לגרוע מיחסים הטרוסקסואליים. בעולם העתיק אנשים לא התחתנו מתוך אהבה\תשוקה, אלא מתוך אינטרסים פוליטיים, כלכליים, סוציולוגיים וכו'. פילגשים (זכרים ונקבות) לא היו משהו חריג שם.

לכן הוויכוח הוא לא על הזמן הזה אלא על זמנים ותרבויות שההומוסקסואליות מגונה בהם. וזו באמת בעיה לדון בלי עובדות מוכחות,.. בינתיים אני מביאה את נקודת המבט וההשערות שלי 

ובניגוד למה שאנשים אוהבים לחשוב, הסיבה להוצאת ההגדרה מהספר אינה לחצים פוליטיים אלא ההבנה שהמחקרים לפיהם ההומוסקסואליות היא הפרעה נפשית - היו לא תקינים.

חקרו הומוסקסואלים בבתי חולים פסיכיאטריים ובבתי כלא וכו' ועל סמך זה קבעו, כאילו שאנשים מאושפזים או כלואים הם מדגם מייצג של הציבור הרחב.

זה בערך כמו שאני אחקור את מצב הבריאות של תושבי תל אביב על ידי שאלונים שאחלק במחלקה האונקולוגית של איכילוב. ברור שהתוצאות יהיו מוטות ולא ישקפו את כלל תושבי תל אביב, שרובם ב"ה לא מאושפזים במחלקה האונקולוגית באיכילוב. 

צריך להבין שה-DSM הוא לא "ספר מחלות נפש".

ה-DSM בסך־הכל נותן קריטריונים לאבחנת שורה חלקית של פסיכופתולוגיות ככלי עזר טיפולי. לא כדי להכריע בדיונים תרבותיים וגם לא כדי להצמיד תוויות לאנשים, אלא כדי לתאר דפוסים מסוימים ודרכים לזהות אותם ועל־ידי־כך אנשי מקצוע יוכלו להתוות דרך טיפול. הרבה פסיכופתולוגיות נופלות איפשהו בין ההגדרות גם מבלי להתגבש להפרעה מוגדרת בספר כמו כל ה-PERSONALITY DISORDER NOS.

אחד מהקריטריונים הבסיסיים לכל הפרעה נפשית ב-DSM הוא שההפרעה אכן "מפריעה" כלומר פוגעת באופן משמעותי בתפקוד. אפשר להיות עם כל התסמינים של הפרעת אישיות גבולית אבל אם נניח (באופן לא סביר) שזה לא פוגע לא בתפקוד אז זאת לא הפרעה בכלל. ואם הייתה פגיעה בתפקוד, והצלחנו לפתור אותה גם מבלי לגעת בשורש הבעיה, אזי אין הפרעה.

בהתאם לזה נטיות הפוכות הן לא הפרעה מבחינת ה-DSM כמו שחילול שבת הוא לא הפרעה מבחינתו.

מאידך דווקא דיספוריה מגדרית, למרות הביקורת הפרוגרסיבית, היא כן הפרעה, כי כשמה כן היא, מועקה נפשית כתוצאה מאי־התאמה בין המגדר למין הביולוגי, פתרת את המועקה בין אם על־ידי טיפול פסיכולוגי בין אם על־ידי ניתוחים הרי שאין הפרעה.

Reliable diagnoses are essential for guiding treatment recommendations, identifying
prev‎alence rates for mental health service planning, identifying patient groups for clinical
and basic research, and documenting important public health information such as morbidity
and mortality rates. As the understanding of mental disorders and their treatments
has evolved, medical, scientific, and clinical professionals have focused on the characteristics
of specific disorders and their implications for treatment and research.

The boundaries between normality and pathology vary across cultures for specific types
of be‎haviors. Thresholds of tolerance for specific symptoms or be‎haviors differ across cultures,
social settings, and families. Hence, the level at which an experience becomes problematic
or pathological will differ. The judgment that a given be‎havior is abnormal and
requires clinical attention depends on cultural norms that are internalized by the individual
and applied by others around them, including family members and clinicians.

A mental disorder is a syndrome characterized by clinically significant disturbance
in an individual’s cognition, emotion regulation, or be‎havior that reflects
a dysfunction in the psychological, biological, or developmental processes underlying
mental functioning. Mental disorders are usually associated with significant
distress or disability in social, occupational, or other important activities.
An expectable or culturally approved response to a common stressor or loss,
such as the death of a loved one, is not a mental disorder. Socially deviant be‎havior
(e.g., political, religious, or sexual) and conflicts that are primarily between
the individual and society are not mental disorders unless the deviance
or conflict results from a dysfunction in the individual, as described above.

ולענייננו, אחרי שה־DSM-5 כתב בפירוש ש־8 הפרפיליות שהוא מביא אינן ממצות את עשרות סוגי הפרפיליות השונים:

A paraphilic disorder is a paraphilia that is currently causing distress or impairment to the
individual or a paraphilia whose satisfaction has entailed personal harm, or risk of harm, to
others. A paraphilia is a necessary but not a sufficient condition for having a paraphilic disorder,
and a paraphilia by itself does not necessarily justify or require clinical intervention.

לגבי החלק הראשון, כבר כתבתי כאן:

זה לא מדויק - צעירים מעל עשרים

ועדיין היו אנשים שזה כן היה במקום נשים.

לגבי החלק השני - אני חושבת שזה מראה שזה בהחלט מגיע מתוך משהו טבעי - כלומר המשיכה הזו זה באמת משהו שקיים, בטבע זה לא דמיונות בראש של אנשים.

שוב, אתה יכול לדון אם זה מוסרי, אתי, דתי או כל ערך אחר - אבל לא נראה לי שאפשר לטעון שמדובר בשטויות, או שזה לא באמת קיים.

רלוונטית לדיון.

זה לא שאותם גברים התחתנו עם נשים מתוך אהבה גדולה, אלא הם פשוט התחתנו כי בימים ההם הסיבות לחתונה לא היו הסיבות שיש היום לחתונה (הגנה, מעמד, כלכלה, צאצאים).

ואני לא מדבר רק על גברים שנמשכים לגברים אלא על כל הגברים ועל כל הנשים.

עד לפני לא הרבה זמן במונחים היסטוריים, אהבה או משיכה היו בונוס נחמד אבל ממש ממש לא תנאי לחתונה.

מסתמא היו גברים שנמשכו לגברים והם התחתנו עם נשים כי זה מה שכולם עשו, והיו גברים שנמשכו רק לנשים ובכל זאת היה להם נער שעשועים אם הם חיו במקום ובזמן שבו זה היה דבר שיש לכולם וכך נכנסים לאיזשהו מעמד חברתי... 

כלומר כל הניסיון שלנו היום לנסות להבין נטיות מיניות של אנשים לפני 2,000 שנה בעזרת התנהגות שבעבר הייתה שונה מאוד ממה שאנחנו מכירים - נראית לי אנכרוניסטית.

הסולם מחולק ל-7, כך שמבחינת נטייה מינית בקצה הסקאלה יש לפחות כ30% שלפי טענתך נטייתם המינית לא ניתנת לשינוי 

מבחינה ביולוגית אבולוציונית יותר הגיוני שאחוז ההטרוסקסואלים המוחלטים גבוה בהרבה משאר הרמות בסולם.

כך שלכתוב שטויות על הסקה הגיונית בלי להביא את המחקר עליו אתה מסתמך ...

דבר שלישי אם האחוזים האלו (3-5) מתבססים על המחקרים של קינסי אז לא בטוח שזה נכון, יש למחקרים שלו הרבה כשלים והטיות בבחירת מדגם מייצג.

דבר רביעי, בסוף אתה כותב איזושהי אמירה בלי שום בסיס או הגיון. מי אמר שהם הוסיפו את הב' כדי להוכיח שהם הרבה? הסיבה הפשוטה היא שהם הוסיפו ב' כי ביסקסואלים קיימים בלי קשר לכמות ואחוזים.

אלא שהאפשרות השנייה היא לתת למדורי הרכילות לפרסם זאת לציבור הרחב, ומן הסתם האפשרות הזו גרועה הרבה יותר (אלא אם כן התכוונת שהוא אמור להישאר רווק כל חייו או לחיות עם אשה, פתרונות שבהחלט לא מתאימים לכולם ועבור אנשים מסוימים יהיו הרסניים).

מי שאוחז בתפיסות עולם אולטרא שמרניות-חרדליות-קווניקיות
לא ישנה את דעתו עם כמה דיונים מיותרים...

מה היו אחוזי ההתאבדות של נערים בני 16 בעלי נטיות הפוכות לפני 100 שנה? ולפני 200 שנה? ולפני 500 שנה?

אתה צודק מהבחינה שהתופעה היא קיימת וצריך לדעת איך להתמודד איתה בין בהסתכלות פרטנית ובין בשיח החברתי.

אבל האם אין שינויים חברתיים ותרבותיים שמשפיעים על כל העניין? מה היה המצב אם בחברה הכללית היה קונצנזוס מוחלט נגד זה?

והאם באמת אנחנו רוצים להיגרר לשיטה המערבית להתייחס לנושא, או לפתח שיטה תורנית מתוך היהדות?

"

• Gender-affirming medical care, such as hormone therapy, is associated with positive mental health outcomes including showing promise for reducing suicide risk. A 2021 peer-reviewed study by The Trevor Project’s researchers, published in the Journal of Adolescent Health, found that gender-affirming hormone therapy is significantly related to lower rates of depression, suicidal thoughts, and suicide attempts among transgender and nonbinary youth."

מנסתם אין לך פייסבוק.

לא חושב... אבל הסיומת שלו אולי רומזת...

אני לא מכיר כל־כך את האיש ולא מה נכלל ומה לא נכלל באמירה ובכל־מקרה אין לי עניין לדון בכך מכיוון שבוודאי היו לו סיבות משלו לומר את מה שאמר.

בכל־מקרה "יציאה מהארון" אינה תופעה יחידנית אלא תופעה יותר כללית של כל־מיני אנשים שמתמודדים עם העניין ומחליטים לפרסם את זה, לכן אפשר לעמוד פה על דפוס מסוים.

אם להעמיק מהות העניין ביציאה מהארון היא בקשה לאישור חברתי של העניין.

לכולנו יש כוחות שונים ומשונים שמושכים בכיוונים שונים וזאת עיקר עבודת האדם לא להיות כבהמה שפועלת באופן אינסטינקטיבי וטבעי אלא להיות אדם שפועל באופן אמוני ועל־טבעי. הצרימה האישית היא אותו דבר בדיוק בכל תאווה, ההבדל הוא בקונצנזוס החברתי.

לצורך העניין לתאווה לחילול שבת יש קונצנזוס והיא לא נתפסת כ"מרתיעה" לכן גם אין צורך באישור חברתי כי הוא קיים.

ומאידך יצרים פרפיליים כמו פדופיליה הם טאבו מוחלט לכן גם אין אנשים שיוצאים ברחובות ומכריזים שהם כאלה (ואין גם שיח של קבלה והכלה ושזה בסדר רק להימשך כו') כי החברה תקיא אותם, גם אותה חברה שעכשיו עושה מטעמים מהאמירה דידן וקוראת לה אמיצה ומגניבה. ויכול להיות שאם אפרסם ברבים שאני רוצה לרצוח מישהו, המשטרה תעצור אותי, הגם שלכאורה מותר רק לרצות?

ובהתאם לזה השאלה, איך להתייחס לרצון לאישור חברתי? ומה ההשפעה והמשמעות של הבקשה לאישור כזה? מה היתרון ומה החסרון בלגיטימציה חברתית של יצרים (לא חטאים)?

כי האם לרצח מתייחסים אותו דבר כמו לחילול שבת, "לא נורא לא סוף העולם תתחזק בצדקה ובלימוד תורה ותקבל על עצמך להבא להיות יותר זהיר?" איך זה משפיע על היחס שלנו לשמירת המצוות?

ובסופו־של־דבר, בחלק מהשיטות ביהדות, עצם היצר הוא בעיה, כמו הרמב"ם בשמונה פרקים, או הקבלה שרואה בתאווה אחת מג' קלי' טמאות, ושחלק מעבודת ה' הוא עקירת היצרים ולא רק השלמה עם קיומם והתגברות במישור המעשי. אז האם זה צריך אישור או לא? סוגיה כבדת משקל.

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים