לך תלמד קצת חפץ חיים או משהו

"כל דבר שידוע או עשוי להתוודע אין בו גדר לשון הרע"

וזה נכון שבעתיים לכאן מפאת חשיבות העיסוק בעניין.

יכול להיות אלף סיבות לפוסט שלו ..

חשבת על זה שאולי סחטו אותו והוא העדיף לגמור עם זה?

אולי יותר נכון לקרוא לזה "דיוק" ולא "חישוב מסלול", כבר דנו רבות גדולי הרבנים מה היחס הנכון לתופעה הזאת, אין שום איסור בעצם המשיכה, יש איסור על משכב זכור, ובנוסף יש מצווה על פרו ורבו וזה מתקיים דווקא עם איש ואשה. 

אז יאיר שרקי הודה בציבור שהוא מתמודד, ולמען האמת כולנו מתמודדים זה חלק שיש שיאמרו שאולי הוא אפילו עיקר החיים ההתמודדות

גם אני מתמודד, אני מתמודד עם משיכה לנשים למרות שאני לא נשוי, ואני צריך להתגבר על היצר שלי ולכבוש אותו כדי לקיים את רצון ה'. ברור לי שההתמודדות של אנשים כמו יאיר שרקי הרבה יותר קשה מההתמודדות שלי ואני מאחל לו המון בהצלחה.

היום השאלה היא לא מה מותר ומה אסור (על זה אין ויכוח),

אלא מה היחס בפועל למי שיש לו את הנטייה הזאת (להגיד לו ללכת לטיפול המרה? לשכנע אותו ללכת לבתי בושת? להכריח אותו להתחתן עם אשה בלי לספר לה תוך איומים?),

מה היחס בפועל למי שבוחר לחיות בצורה זו או אחרת, ומה היחס למשפחתו ולילדיו וכו'.

זה חישוב המסלול המדובר.

לשכנע אותו ללכת לבתי בושת? להכריח אותו להתחתן עם אשה בלי לספר לה תוך איומים?)

אני לא מצוי במה שקורה בפועל ביחס לאנשים כאלה (לא קרה עדיין בקירבתי). אבל אני חושב שלמעט חרדים וקווניקים (ואפילו שמה לא כולם) כולם מתנהגים בצורה יפה ומכבדת לבעלי נטיות שרוצים לשמור תורה ומצוות.

לנערים דתיים שמתמודדים עם היצר ועוד לא בשלים לחתונה. וגם אותה תשובה שיש לאנשים נשואים שמתמודדים עם יצרים - להתאפק.

--

אף אחד (אולי כן? אני לא חושב שיש חולקים עליי) לא חושב להתיר לזוג להט"ב לחיות ביחד כמו שלא יתנו הלכתית לגבר ואישה לא נשואים לחיות ביחד. מי שרוצה לשמור הלכה חייב להקריב דברים מסויימים. 

אתה אמרת שצורת הטיפול פעם הייתה מזעזעת ואני בעצמי מזדעזע ממה שאני קורא, אבל יש קוי גבול הלכתיים שלעניות דעתי אי אפשר לעבור.

כמו שדתל"ש שלא שומר שבת לא נראה אותו כחלק מהקהילה גם הומו שחי עם גבר לא נראה כחלק מהקהילה. 

ההבדל הוא שעם שמירת שבת הקושי מובן לכולם ואילו בנושאי להט"ב זה קושי שלא מובן למי שלא חווה את זה ולכן יש יותר תחושת כאב ופגיעה מבן / חבר כזה, ולכן גם מתייחסים אליו יותר בחריפות.

די מסתבר שהקושי של מי שיודע שהמצב לא אמור להשתנות, ושהוא לא יוכל לחיות חיים נורמליים- גדול בהרבה. אם כבר זה דומה למשהו, אז זה דומה למצב של עגינות, שהרבנים במשך כל הדורות עשו מאמצים גדולים כדי למנוע מצבים כאלה (עד כדי הגיטין על תנאי של כל היוצא למלחמה).

וגם אז, יש הבדל בין עגינות- שהתחילה מבחירה שלך, ואתה מרגיש נורמלי (לא מרגיש דפוק ולא מרגיש שדפקו אותך מלמעלה), ונוצרה מסוג של "תאונה" (ובדרך כלל יהיה באחוזים נמוכים יותר), לבין נטיות הפוכות, שזה פשוט ככה באופן טבעי.

להיות במצב שאתה לא יכול להתחתן לעולם- זה סוג של נכות. זה הרבה מעבר לסתם לשמור על ההלכה.

אני לא בא להצדיק מעשה כזה או אחר. אני לא אומר שאדם נכה שקשה לו לשמור על הלכה כלשהי- פטור ממנה. אבל אני כן חושב שראוי להבין עד כמה גדול הקושי.

ומומר לתיאבון הוא במקום גבולי מבחינת היחס. ועכ"פ לדעתי ראוי שהיחס אליהם (להט"בים דתיים שעוברים על משכב זכור) יהיה לפחות כמו למסורתיים, שאליהם היחס כיום הוא די סובלני. שוב, אני לא בא להכשיר את הפסול. רק מבקש לשים דברים בפרופורציות הנכונות

אני מאמין שהקב"ה לא בא בטרוניה עם בריותיו, אני לא רוצה לבוא אל אדם בדרישות בלתי אפשריות אבל אני לא יכול להחליק התפשרות על ההלכה. אני אתייחס באותה צורה לאדם שמשתדל לשמור הלכה וקשה לו לא משנה באיזה מצוות הוא מתקשה, ובצורה אחרת לאדם שבוחר לא לשמור חלקים מסויימים.

לא חלקתי על כך שהיחס למי שבוחר לעבור על איסורים כדרך חיים הוא יחס שונה, ולא משנה כמה יש לו נסיבות מקלות.

הדבר שעליו הערתי הוא ההתייחסות שמציירת את ההתמודדות שלהם כהתמודדות נורמלית שחצי מהאוכלוסיה הדתית מתמודדת איתה. הם מתמודדים עם משהו הרבה יותר קשה, ובכלל לא נורמטיבי. כמו שאמרתי - זה התמודדות עם נכות משמעותית, כשההלכה כובלת את ידיך.

משום מה אנשים נוטים לחשוב שמדובר במשהו חדש, שלא היה קיים בעבר, שזו משהו מומצא של המודרניות או הפוסט-מודרניות.

התורה אסרה את זה - כי זו הייתה המציאות בעולם העתיק.

בעולם היווני והרומי זה היה לגמרי מיינסטרים. 

רק השתלטות הדתות המונותיאסטיות (יהדות, נצרות ואיסלאם) הוציאה את זה מהקונצנזוס (באמצעות הגדרה כחטא), והעולם המודרני היום מחזיר את זה לקונצנזוס (בלי טענה דתית, ומכאן ההתנגשות).

לא מצליחה להבין את מי שטוען שזה מזויף.

אתה מביא בשמם שהדתות העיקריות כל כך נלחמות במשהו שהם לא מאמינים שאמיתי - משהו במשפט הזה נשמע לי לא נכון. למה שמישהו ישקיע כל כך הרבה מאמצים להילחם במשהו שלא קיים, לטענתם?

אפשר להתווכח על הבחינה המוסרית, הדתית, אם ראוי או לא ראוי - אבל על עצם זה שהדבר קיים, זה פשוט לא נראה לי משהו שאפשר לדון עליו בכלל.

שיש משהו "לא טבעי" בלאכול צ'יזבורגר? 

שמי שעושה את זה נכנע לתאווה שלו?

סליחה שאני מפנה את זה אליך, אין פה 'להם'.

אם הדיון שלהם הוא על העדפה לעומת נטייה, זה צריך להתבסס על איזשהם ראיות שמוכיחים כיוון כזה או אחר...

בכלל מה שאת אומרת מזכיר לי ויכוח שהיה לי עם חברות לגבי פרוגרסיביות ושמרנות.. 

וסתם כך, לא חושבת שטוענים שזה תופעה מזויפת, יותר לגבי ההיקף, תכלס נטייה מינית נחשבה בינארית במשך מאות שנים, נכון שהיו הומוסקסואלים בכל מאות השנים האלו אבל לא התייחסו להומוסקסואליות כדבר שפוי.

ועכשיו, כשהופכים (או כבר הפכו) את הנטייה המינית לרצף, לדבר נזיל, התופעה התרחבה כי בסופו של דבר הכל בראש (טוב, הרוב)

זה לא היה בינארי - אלא נחשב לחטא, והכנסייה השקיעה משאבים כדי לרדוף אחרי החוטאים הללו (בטח שמעת על ציד מכשפות וציד אנוסים, לכן זה לא אמור להפתיע אותך), אז זה לא בדיוק משהו שהתהדרו בו בראש חוצות. המילה 'שפוי' כאן לא רלוונטית לימי הביניים - לא מדובר בבעייה רפואית, אלא בבעייה דתית.

לגבי ההיקף - למיטב הבנתי, בעולם העתיק, זה היה מאוד נפוץ, ומקובל - במקביל לחיים 'סטרייטים', לא בהכרח במקומם. כך שלהגיד שהפכו את הנטייה המינית לרצף, לדבר נזיל, ושהתופעה רחבה יותר ממה שהיה פעם - זה נראה לי נובע מבורות, מחוסר ידע.

הומוסקסואליות נחשבה לפי הDSM מחלת נפש עד לפני כמה עשרות שנים, הומוסקסואליים נחשבו לא רק חוטאים אלא חולי נפש.

לגבי הסוף- אני יודעת, בדיוק לכן דיברתי על כמה מאות שנים אחורה- ימי הביניים, לא כמה אלפי שנים אחורה

ה-DSM זה משהו יחסית חדש (פסיכולוגיה בכלל זה תחום די צעיר) - יצא לראשונה בשנות החמישים, וההגדרה שלהם למחלות נפש לא התבססו על שום בדיקה אמפירית, אלא על סמך השערות בלבד (שסביר מאוד להניח שנשענו על התפיסות הדתיות של הכותבים), ולכן בגירסה DSM II זה כבר הוצא, ולא מוגדר כהפרעה נפשית.

זה הקטע, שגם בימי הביניים, בארצות הנוצריות, תחת רדיפה - זה עדיין קיים. אין שום דבר רציונלי בלבחור להיות מסומן על ידי הכנסייה והאינקוויזציה.

התדיינתי על ההיקף, לדעתי ההיקף היה קטן בהרבה, אבל כמובן שאין דרך להוכיח או להפריך את ההשערות שלי

אני מאמינה שמיניות זו תכונה שמעורב בה גורם חברתי תרבותי

ברגע שאין לגיטימציה ושיח על הומוסקסואליות רוב האנשים שנמצאים על הרצף ויש בהם גם הטרוסקסואליות ירגילו את עצמם להטרוסקסואליות

אני מבססת את האמונה הזאת על בסיס מקרים שאני רואה בשטח בקבוצה החברתית שלי.

כמובן כמו שכתבתי מקודם אין דרך להוכיח ולהפריך את ההקשה הזאת על ימי הביניים ויותר מזה, גם המסקנות שלי לגבי החברה הנוכחית קשות עד בלתי אפשריות למדידה מסיבות חברתיות שונות שכוללות בושה שיח מנוון בנושא הזה ועוד

לבסס את האמונה רק על מה שאתה רואה, במיוחד בתחום של התנהגות מינית.

אני לא יודעת להגיד יותר מידי על ימי הביניים, מעבר לרדיפה של הכנסייה ושל האיסלאם. אני יודעת להגיד שיש ויכוח לגבי יוון העתיקה (שזה כמובן אלפי שנים לפני ימי הביניים) אם יחסים הומוסקסואליים היו נרחבים רק באליטה, או בכל שכבות החברה. אין ספק שבאליטה זה היה נפוץ, מקובל, מדובר, לא משהו להתבייש בו וכו' - בלי לגרוע מיחסים הטרוסקסואליים. בעולם העתיק אנשים לא התחתנו מתוך אהבה\תשוקה, אלא מתוך אינטרסים פוליטיים, כלכליים, סוציולוגיים וכו'. פילגשים (זכרים ונקבות) לא היו משהו חריג שם.

לכן הוויכוח הוא לא על הזמן הזה אלא על זמנים ותרבויות שההומוסקסואליות מגונה בהם. וזו באמת בעיה לדון בלי עובדות מוכחות,.. בינתיים אני מביאה את נקודת המבט וההשערות שלי 

ובניגוד למה שאנשים אוהבים לחשוב, הסיבה להוצאת ההגדרה מהספר אינה לחצים פוליטיים אלא ההבנה שהמחקרים לפיהם ההומוסקסואליות היא הפרעה נפשית - היו לא תקינים.

חקרו הומוסקסואלים בבתי חולים פסיכיאטריים ובבתי כלא וכו' ועל סמך זה קבעו, כאילו שאנשים מאושפזים או כלואים הם מדגם מייצג של הציבור הרחב.

זה בערך כמו שאני אחקור את מצב הבריאות של תושבי תל אביב על ידי שאלונים שאחלק במחלקה האונקולוגית של איכילוב. ברור שהתוצאות יהיו מוטות ולא ישקפו את כלל תושבי תל אביב, שרובם ב"ה לא מאושפזים במחלקה האונקולוגית באיכילוב. 

צריך להבין שה-DSM הוא לא "ספר מחלות נפש".

ה-DSM בסך־הכל נותן קריטריונים לאבחנת שורה חלקית של פסיכופתולוגיות ככלי עזר טיפולי. לא כדי להכריע בדיונים תרבותיים וגם לא כדי להצמיד תוויות לאנשים, אלא כדי לתאר דפוסים מסוימים ודרכים לזהות אותם ועל־ידי־כך אנשי מקצוע יוכלו להתוות דרך טיפול. הרבה פסיכופתולוגיות נופלות איפשהו בין ההגדרות גם מבלי להתגבש להפרעה מוגדרת בספר כמו כל ה-PERSONALITY DISORDER NOS.

אחד מהקריטריונים הבסיסיים לכל הפרעה נפשית ב-DSM הוא שההפרעה אכן "מפריעה" כלומר פוגעת באופן משמעותי בתפקוד. אפשר להיות עם כל התסמינים של הפרעת אישיות גבולית אבל אם נניח (באופן לא סביר) שזה לא פוגע לא בתפקוד אז זאת לא הפרעה בכלל. ואם הייתה פגיעה בתפקוד, והצלחנו לפתור אותה גם מבלי לגעת בשורש הבעיה, אזי אין הפרעה.

בהתאם לזה נטיות הפוכות הן לא הפרעה מבחינת ה-DSM כמו שחילול שבת הוא לא הפרעה מבחינתו.

מאידך דווקא דיספוריה מגדרית, למרות הביקורת הפרוגרסיבית, היא כן הפרעה, כי כשמה כן היא, מועקה נפשית כתוצאה מאי־התאמה בין המגדר למין הביולוגי, פתרת את המועקה בין אם על־ידי טיפול פסיכולוגי בין אם על־ידי ניתוחים הרי שאין הפרעה.

Reliable diagnoses are essential for guiding treatment recommendations, identifying
prev‎alence rates for mental health service planning, identifying patient groups for clinical
and basic research, and documenting important public health information such as morbidity
and mortality rates. As the understanding of mental disorders and their treatments
has evolved, medical, scientific, and clinical professionals have focused on the characteristics
of specific disorders and their implications for treatment and research.

The boundaries between normality and pathology vary across cultures for specific types
of be‎haviors. Thresholds of tolerance for specific symptoms or be‎haviors differ across cultures,
social settings, and families. Hence, the level at which an experience becomes problematic
or pathological will differ. The judgment that a given be‎havior is abnormal and
requires clinical attention depends on cultural norms that are internalized by the individual
and applied by others around them, including family members and clinicians.

A mental disorder is a syndrome characterized by clinically significant disturbance
in an individual’s cognition, emotion regulation, or be‎havior that reflects
a dysfunction in the psychological, biological, or developmental processes underlying
mental functioning. Mental disorders are usually associated with significant
distress or disability in social, occupational, or other important activities.
An expectable or culturally approved response to a common stressor or loss,
such as the death of a loved one, is not a mental disorder. Socially deviant be‎havior
(e.g., political, religious, or sexual) and conflicts that are primarily between
the individual and society are not mental disorders unless the deviance
or conflict results from a dysfunction in the individual, as described above.

ולענייננו, אחרי שה־DSM-5 כתב בפירוש ש־8 הפרפיליות שהוא מביא אינן ממצות את עשרות סוגי הפרפיליות השונים:

A paraphilic disorder is a paraphilia that is currently causing distress or impairment to the
individual or a paraphilia whose satisfaction has entailed personal harm, or risk of harm, to
others. A paraphilia is a necessary but not a sufficient condition for having a paraphilic disorder,
and a paraphilia by itself does not necessarily justify or require clinical intervention.

לגבי החלק הראשון, כבר כתבתי כאן:

זה לא מדויק - צעירים מעל עשרים

ועדיין היו אנשים שזה כן היה במקום נשים.

לגבי החלק השני - אני חושבת שזה מראה שזה בהחלט מגיע מתוך משהו טבעי - כלומר המשיכה הזו זה באמת משהו שקיים, בטבע זה לא דמיונות בראש של אנשים.

שוב, אתה יכול לדון אם זה מוסרי, אתי, דתי או כל ערך אחר - אבל לא נראה לי שאפשר לטעון שמדובר בשטויות, או שזה לא באמת קיים.

רלוונטית לדיון.

זה לא שאותם גברים התחתנו עם נשים מתוך אהבה גדולה, אלא הם פשוט התחתנו כי בימים ההם הסיבות לחתונה לא היו הסיבות שיש היום לחתונה (הגנה, מעמד, כלכלה, צאצאים).

ואני לא מדבר רק על גברים שנמשכים לגברים אלא על כל הגברים ועל כל הנשים.

עד לפני לא הרבה זמן במונחים היסטוריים, אהבה או משיכה היו בונוס נחמד אבל ממש ממש לא תנאי לחתונה.

מסתמא היו גברים שנמשכו לגברים והם התחתנו עם נשים כי זה מה שכולם עשו, והיו גברים שנמשכו רק לנשים ובכל זאת היה להם נער שעשועים אם הם חיו במקום ובזמן שבו זה היה דבר שיש לכולם וכך נכנסים לאיזשהו מעמד חברתי... 

כלומר כל הניסיון שלנו היום לנסות להבין נטיות מיניות של אנשים לפני 2,000 שנה בעזרת התנהגות שבעבר הייתה שונה מאוד ממה שאנחנו מכירים - נראית לי אנכרוניסטית.

הסולם מחולק ל-7, כך שמבחינת נטייה מינית בקצה הסקאלה יש לפחות כ30% שלפי טענתך נטייתם המינית לא ניתנת לשינוי 

מבחינה ביולוגית אבולוציונית יותר הגיוני שאחוז ההטרוסקסואלים המוחלטים גבוה בהרבה משאר הרמות בסולם.

כך שלכתוב שטויות על הסקה הגיונית בלי להביא את המחקר עליו אתה מסתמך ...

דבר שלישי אם האחוזים האלו (3-5) מתבססים על המחקרים של קינסי אז לא בטוח שזה נכון, יש למחקרים שלו הרבה כשלים והטיות בבחירת מדגם מייצג.

דבר רביעי, בסוף אתה כותב איזושהי אמירה בלי שום בסיס או הגיון. מי אמר שהם הוסיפו את הב' כדי להוכיח שהם הרבה? הסיבה הפשוטה היא שהם הוסיפו ב' כי ביסקסואלים קיימים בלי קשר לכמות ואחוזים.

אלא שהאפשרות השנייה היא לתת למדורי הרכילות לפרסם זאת לציבור הרחב, ומן הסתם האפשרות הזו גרועה הרבה יותר (אלא אם כן התכוונת שהוא אמור להישאר רווק כל חייו או לחיות עם אשה, פתרונות שבהחלט לא מתאימים לכולם ועבור אנשים מסוימים יהיו הרסניים).

מי שאוחז בתפיסות עולם אולטרא שמרניות-חרדליות-קווניקיות
לא ישנה את דעתו עם כמה דיונים מיותרים...

מה היו אחוזי ההתאבדות של נערים בני 16 בעלי נטיות הפוכות לפני 100 שנה? ולפני 200 שנה? ולפני 500 שנה?

אתה צודק מהבחינה שהתופעה היא קיימת וצריך לדעת איך להתמודד איתה בין בהסתכלות פרטנית ובין בשיח החברתי.

אבל האם אין שינויים חברתיים ותרבותיים שמשפיעים על כל העניין? מה היה המצב אם בחברה הכללית היה קונצנזוס מוחלט נגד זה?

והאם באמת אנחנו רוצים להיגרר לשיטה המערבית להתייחס לנושא, או לפתח שיטה תורנית מתוך היהדות?

"

• Gender-affirming medical care, such as hormone therapy, is associated with positive mental health outcomes including showing promise for reducing suicide risk. A 2021 peer-reviewed study by The Trevor Project’s researchers, published in the Journal of Adolescent Health, found that gender-affirming hormone therapy is significantly related to lower rates of depression, suicidal thoughts, and suicide attempts among transgender and nonbinary youth."

מנסתם אין לך פייסבוק.

לא חושב... אבל הסיומת שלו אולי רומזת...

אני לא מכיר כל־כך את האיש ולא מה נכלל ומה לא נכלל באמירה ובכל־מקרה אין לי עניין לדון בכך מכיוון שבוודאי היו לו סיבות משלו לומר את מה שאמר.

בכל־מקרה "יציאה מהארון" אינה תופעה יחידנית אלא תופעה יותר כללית של כל־מיני אנשים שמתמודדים עם העניין ומחליטים לפרסם את זה, לכן אפשר לעמוד פה על דפוס מסוים.

אם להעמיק מהות העניין ביציאה מהארון היא בקשה לאישור חברתי של העניין.

לכולנו יש כוחות שונים ומשונים שמושכים בכיוונים שונים וזאת עיקר עבודת האדם לא להיות כבהמה שפועלת באופן אינסטינקטיבי וטבעי אלא להיות אדם שפועל באופן אמוני ועל־טבעי. הצרימה האישית היא אותו דבר בדיוק בכל תאווה, ההבדל הוא בקונצנזוס החברתי.

לצורך העניין לתאווה לחילול שבת יש קונצנזוס והיא לא נתפסת כ"מרתיעה" לכן גם אין צורך באישור חברתי כי הוא קיים.

ומאידך יצרים פרפיליים כמו פדופיליה הם טאבו מוחלט לכן גם אין אנשים שיוצאים ברחובות ומכריזים שהם כאלה (ואין גם שיח של קבלה והכלה ושזה בסדר רק להימשך כו') כי החברה תקיא אותם, גם אותה חברה שעכשיו עושה מטעמים מהאמירה דידן וקוראת לה אמיצה ומגניבה. ויכול להיות שאם אפרסם ברבים שאני רוצה לרצוח מישהו, המשטרה תעצור אותי, הגם שלכאורה מותר רק לרצות?

ובהתאם לזה השאלה, איך להתייחס לרצון לאישור חברתי? ומה ההשפעה והמשמעות של הבקשה לאישור כזה? מה היתרון ומה החסרון בלגיטימציה חברתית של יצרים (לא חטאים)?

כי האם לרצח מתייחסים אותו דבר כמו לחילול שבת, "לא נורא לא סוף העולם תתחזק בצדקה ובלימוד תורה ותקבל על עצמך להבא להיות יותר זהיר?" איך זה משפיע על היחס שלנו לשמירת המצוות?

ובסופו־של־דבר, בחלק מהשיטות ביהדות, עצם היצר הוא בעיה, כמו הרמב"ם בשמונה פרקים, או הקבלה שרואה בתאווה אחת מג' קלי' טמאות, ושחלק מעבודת ה' הוא עקירת היצרים ולא רק השלמה עם קיומם והתגברות במישור המעשי. אז האם זה צריך אישור או לא? סוגיה כבדת משקל.

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר