פשוט לא מצליחה להפסיק להיות עצבנית על זה.
ובעלי מסכן, אשתו באטרף עצבים, ולא מוכנה לדבר.
אין לי כוח לשבעה נקיים האלו.
מתיש אותי הבדיקות האלו, שאני צריכה לעשות אותן מלא זמן אחרי שאני קמה, כי אסור לעשות לפני עלות השחר..
ואני צריכה להספיק אותם בזמן הכי לחוץ בעבודה, כי עד שאגיע הביתה, כבר תהיה שקיעה (ואז מה שהרב אמר שאני לא חייבת שתיים, אני באמת יכולה לעשות, אז לא מקלה לעצמי סתם)
וישר אחרי שקיבלתי, חישבתי הכל, וסידרתי את כל הלוז לפי זה.
וזהו.
אין איך לשנות יותר.
ואז, כמו כמעט על פעם, אני עושה הפסק בעבודה, באמצע שום מקום, מהר כדי לא להתעכב יותר מידי זמן..
והיה נראלי משהו מוזר, אדום מידי.
אז בדקתי שוב , והכל היה דם.
וזה שקוף שזה דם של פצע, אבל אי אפשר להתיר את זה.
ועכשיו גם המקווה יוצא על אירוע שאני חייבת להיות בו,
והוא במרחק שלוש שעות מהבית והעבודה.
וכל אחד יגיע ממקום אחר, ואני לא סובלת לנהוג בפקקים, אז גם אסע בתחבצ..
ובטוח נגיע הביתה מותשים, והלך הליל טבילה (בדיוק כמו שהיה פעם שעברה)
ואני לא מצליחה לשחרר ולהרפות.
פשוט מתוסכלת ועצבנית כל כך.
ולא מפסיקה לבכות.
אין לי כוח לאכול.
ולא לדבר עם בעלי (שבדיוק השבוע היה עייף במיוחד, אז היו לנו כמה פיצוצים על דברים קריטיים וכמה שהוא התנצל, אני עדיין מבואסת מהם).
פשוט אפס מוטיבציה לכל מה שזז.
ועוד שבת שדורשת ממני להיות נחמדה, ולא , לא רלוונטי לא להגיע (וגם לא רוצה שנשאר שנינו לבד ותהיה אווירה מבאסת).
פשוט אין לי כוח.
ובאלי רק להיות במיטה, ולבכות, לראות סרט ודי.
ולא להצטרך לתת דין וחשבון לאפחד מסביבי.
*בבקשה לא לתת לי עצות ללכת לבדוק/ לשאול רב אחר, זה לא רלוונטי*
ובעלי מסכן, אשתו באטרף עצבים, ולא מוכנה לדבר.
אין לי כוח לשבעה נקיים האלו.
מתיש אותי הבדיקות האלו, שאני צריכה לעשות אותן מלא זמן אחרי שאני קמה, כי אסור לעשות לפני עלות השחר..
ואני צריכה להספיק אותם בזמן הכי לחוץ בעבודה, כי עד שאגיע הביתה, כבר תהיה שקיעה (ואז מה שהרב אמר שאני לא חייבת שתיים, אני באמת יכולה לעשות, אז לא מקלה לעצמי סתם)
וישר אחרי שקיבלתי, חישבתי הכל, וסידרתי את כל הלוז לפי זה.
וזהו.
אין איך לשנות יותר.
ואז, כמו כמעט על פעם, אני עושה הפסק בעבודה, באמצע שום מקום, מהר כדי לא להתעכב יותר מידי זמן..
והיה נראלי משהו מוזר, אדום מידי.
אז בדקתי שוב , והכל היה דם.
וזה שקוף שזה דם של פצע, אבל אי אפשר להתיר את זה.
ועכשיו גם המקווה יוצא על אירוע שאני חייבת להיות בו,
והוא במרחק שלוש שעות מהבית והעבודה.
וכל אחד יגיע ממקום אחר, ואני לא סובלת לנהוג בפקקים, אז גם אסע בתחבצ..
ובטוח נגיע הביתה מותשים, והלך הליל טבילה (בדיוק כמו שהיה פעם שעברה)
ואני לא מצליחה לשחרר ולהרפות.
פשוט מתוסכלת ועצבנית כל כך.
ולא מפסיקה לבכות.
אין לי כוח לאכול.
ולא לדבר עם בעלי (שבדיוק השבוע היה עייף במיוחד, אז היו לנו כמה פיצוצים על דברים קריטיים וכמה שהוא התנצל, אני עדיין מבואסת מהם).
פשוט אפס מוטיבציה לכל מה שזז.
ועוד שבת שדורשת ממני להיות נחמדה, ולא , לא רלוונטי לא להגיע (וגם לא רוצה שנשאר שנינו לבד ותהיה אווירה מבאסת).
פשוט אין לי כוח.
ובאלי רק להיות במיטה, ולבכות, לראות סרט ודי.
ולא להצטרך לתת דין וחשבון לאפחד מסביבי.
*בבקשה לא לתת לי עצות ללכת לבדוק/ לשאול רב אחר, זה לא רלוונטי*
