בסהכ אני משתדל להקפיד על ההלכה. ולרוב לא חש מתח אמיתי בקיומה והקפדה על פרטי פרטיה.. גם אני נהנה לפעמים/בדכ ללמוד הלכה..
אבל לאחרונה שמתי לב שבמישור אחר משהו קצת נחלש.
אני קורא לזה בשם המקורי "למי אכפת" או אדישות..
קל יהיה להסביר את זה ע"י סיטואציות - חבר אמר לי סתם לדוגמא, אתה יודע שאתם נוטלים ידיים ללחם ורק אחכ מברכים על נטילת ידיים אבל בשוע כתוב שאפשר לברך לפני הנטילה וכך אנחנו נוהגים .. וכל מה שעבר לי בראש היה "למי אכפת" והכוונה שאני מקיים את מה שכתוב בילקוט יוסף.. ואם היה כתוב בילקוט יוסף אחרת הייתי עושה אחרת.. וממש לא קריטי לי אם מברכים לפני או אחרי.. ולאט לאט שמתי לב שזו התחושה בהרבה סיטואציות - הוא אומר לי הגרסא שלנו לקטע/לברכה הזאת היא כך וכך או למשל, בגמרא כתוב ככה ובפועל בגלל מנהג הארי ההלכה השתנתה וכל פעם התחושה היא מה זה משנה?? פסקו כך אז אני עושה כך והחיים שלי היו נפלאים גם אם היה נפסק אחרת..
ופתאום זה החל להציק לי האם זה מצב תקין? האדישות הזאת כלפי מה שנפסק להלכה? אפשר לשנות אותו? איך? תוך כדי כתיבת הדברים יצא לי לחשוב על כך שיש גם דוגמאות לכך שכן משנה לי מה ההלכה - למשל מאוד חשוב לי שיאמרו הלל ביום העצמאות.. ומניח שיש עוד כמה דוגמאות שאולי קשורות מעט לאידאולוגיה וכו אבל מאיפה מצליחים לגייס את זה להלכות שבת ברכות כשרות וכו..
לא יודע אם יש ככ הרבה מה לדון אבל אשמח מאוד לשמוע..

