מי שהנושא רגיש לה- עדיף שלא תקרא...
טוב, אז אנסה להסביר את עצמי.
יש 5 ילדים ב"ה.
נקלטתי להריון שישי בגיל 39.
ההריון הזה היה קשה בפער מהאחרים ממש.
חולשה מטורפת.
ימים שאני בקושי מתפקדת.
ממש לא מכירה ככה את עצמי מהריונות קודמים.
בשלב כלשהו אמרתי לבעלי- אם היית ייודעת שזה ככה הייתי חושבת פעמיים...
לפני 3 ימים, בשבוע 11, התחיל דימום.
נסעתי למיון.
האחות התחילה לתשאל אותי. וכשאמרתי שיש גם כאבי מחזור בנוסף לדימום- הבנתי מהפנים שלה שזה לא מבשר טוב.
היא אמרה: טוב, אני מקווה שאחרי שתיכנסי לרופאה תחזרי לבשר לי בשורות טובות.
ואז תהיתי לעצמי בלב- מה זה בשורות טובות?
אולי זה כבר טוב שיסתיים ההריון, ואיתו הקשיים המטורפים...
נכנסתי לרופאה.
אחרי תשאול קצר, עשתה אולטרסאונד.
ואז אמרה, ממש ברגישות ואמפתיה, שאין דופק.
ו.... ואללה, לא נעים לי לומר.
היו לי ממש תחושות מעורבות.
מצד אחד ריקנות מוזרה כזו- שההריון כבר הפסיק (מסתבר שהפסיק להתפתח כבר לפני שבועיים ומשהו).
אבל מצד שני- היתה לי תחושה מוזרה של הקלה, ואולי קצת שמחה.
שזה נגמר. ובעוד כמה ימים כבר לא ארגיש חולשה, עייפות, סחרחורות, קושי כל כך גדול בתפקוד.
וזהו, עכשיו אני מחכה לתור לגרידה.
מה שרציתי להתלבט אתכן-
אני ממש מתלבטת לגבי הריון נוסף.
מצד אחד- רציתי שישה ילדים.
ואולי עוד כמה נשים אתחרט על זה שלא הבאתי ילד נוסף.
מצד שני- אני לא יודעת אם יש לי כח לעוד הריון כזה.
אמנם אין לי וודאות שהוא יהיה קשה כמו שהיה- אבל בהתחשב בגילי, ובקושי של ההריון הנוכחי, אני חושבת שזה תרחיש אפשרי לחלוטין.
ואולי ההקלה הזאת שהרגשתי באה לומר לי- זה סימן שכדאי לך לעצור, את לא באמת רוצה את זה?
מצד שלישי- זה משהו שאני כן יכולה להתאמץ עליו אם הוא מספיק חשוב לי. זו תקופה עוברת, ובסוף הילד נשאר.
מצד רביעי- גם הילדים שבבית צריכים את ההשקעה שלהם, וזה גם יבוא על חשבון.
דבר נוסף- אני יודעת שתשאלו אם מתחשק לי עוד ילד.
חשוב לציין, שמעולם לא התחשק לי ילד.
ילדתי ממקום שכלי.
כי צריך.
כי אני רוצה משפחה בגודל מסוים.
אם אחכה שיתחשק לי- זה לא יקרה לעולם. וגם לא היה קורה מעולם.
ולכן זה לא משהו שאני יכולה להכניס ממש במערך השיקולים.
בקיצור, אני ממש מבולבלת.
וגם מרגישה שהרגשות שלי כרגע אולי לא הכי נורמליים. בעיקר השמחה שאין דופק.
כיווני חשיבה, עצות ועידודים יתקבלו בברכה
