ובנוסף כמה דברים מניסיון שעזרו לנו:
1. קודם כל ולפני הכל- לראות את הטוב. להאמין בילד. לראות את הצדדים החיוביים שבו. להבין שהוא פועל מתוך כוחות הנפש החיוביים שבו ולא מתוך כוח הרע. מאוד קל לשכוח את זה בתוך ים התלונות מהסביבה שמתמקדים ברע. אבל זה התפקיד שלנו כהורים, לא להתבלבל ולנתח את הכל מהכיוון החיובי.
למשל כשהוא מעיר או מתערב המריבה של אחרים זה לא כי הוא מחפש לסכסך זה כי הוא מחפש צדק ואמת. זה כי הוא מחפש דיוק ולא יכול להתעלם ממשהו עקום שקורה סביבו. כשהוא משתולל זה כי הוא מלא כוחות ושמחת חיים לא כי הוא מופרע וכו'.
הוא לא קם מהבימבה כי טוב לו בה. הוא מוצא בה מרגוע לאנרגיות שבו. לא כי הוא שתלטן.
2. לדמיין איך עם הכוחות המיוחדים שבו הוא הולך להגשים את ייעודו בחיים. אנשים בינוניים יש המון. אנשים מיוחדים עם כוחות מיוחדים יש מעט. והתפקיד שלנו כהורים זה להעצים ולהכווין את הילד והכוחות שבו למקומות טובים ולא לסרס את הכוחות שלו כי לסביבה יותר נוח ככה.
תדמייני רב גדול, מנהיג, חוקר דגול, מדען, כל אלה לא יכולים להוביל פריצת דרך או להיות דמות משמעותית אם הם נותנים לדברים לא כשורה לעבור לידם או עושים יחד מה שאומרים להם.
3. לבחור מסגרת לימוד מתאימה- אנחנו קנינו דירה בעיר אחרת, עזבנו שני מקומות עבודה מסודרים בעיר הקודמת, הפכנו הכל כדי למצוא לו מקום טוב ומכיל שידע לראות ולהעצים את הכוחות המיוחדים שבילד שלי.
בשנה הראשונה עדיין היה קשה כי הילד מעצמו התרגל שהוא ילד רע שכל יום הגננת מתלוננת עליו והציפיות ממנו היו להתנהג ולריב עם כולם כמו ילד רע ולקח לנו כמעט שנה להוציא אותו ואת הסביבה שלו מהמקום הזה.
מהשנה השניה כבר עלה על דרך המלך ובעזרת מורים מצויינים למד להבין את עצמו ואיך אפשר לעשות טוב עם הכוחות שיש בו.
4. ליצור סביבה של חינוך בלתי פורמלי מתאימה- תנועת נוער, חוגי ספורט ואומניות לחימה, יצירה בחומרים וכד'- יתנו לו מעטפת תומכת תוך שמירה על גבולות. לפחות יהיה לו מקום שמאמין בו והוא שווה בין שווים ולא תמיד הילד הרע שמפריע לכולם.
5. לרתום את המשפחה המורחבת. אפשר לשתף בקשיים שלך בתור אמא מה את כל היום מקבלת הערות על הילד המקסים הזה. בד"כ זה רותם את המשפחה להיות בצד שלו ולהעצים את הילד ולתת לו תפקידים מתאימים לאופי שלו.
6. בי"ס למחוננים ויפה שעה אחת קודם- גם כדי לתת מרגוע לשכל שעובד שעות נוספות בלי אתגר מתאים וגם כדי לתת הזדמנות לילד לייצר אינטראקציה חברתית עם ילדים עם מנת משכל מתאימה לשלו. זה יכול מאוד לפתח אותו חברתית ובנוסף יש צוות שמבין טוב מאוד מה הוא עובר וידע לעזור לו מהבחינה הזאת.
אם אתם גרים באיזור שיד בנימין יכול להיות רלוונטי- ממליצה על מרכז ברקת. הם עושים אצלם גם אבחונים ומקבלים תלמידים מכיתה א'.
7. טיפולים- רשמת שאתם בתור לטיפול רגשי. זה מצויין. רק רוצה עוד קצת לדחוף ולבקש שתקחו את הנושא הזה מספיק ברצינות. תראי את התסכול שלך כאמא ותחשבי רק מה עובר *עליו*
לילד קטן מאוד קשה לסחוב את כל זה וחייבים לטפל מהר לפני שיגיע למצבים קשים. אפשר לעשות ביטוחי בריאות פרטיים (לנו יש שני ביטוחים פרטיים מעבר למאוחדת שיא) ככה שיש החזרים כפולים יוצא מאוד משתלם.
ובכל מקרה טיפול בשלב הזה יהיה יותר זול ויעיל מטיפול בהמשך אם המצב יחמיר.
קחי לך כעובדה מוגמרת שהילד הולך לטיפול ונשארה רק השאלה הטכנית מה הדרך היעילה והמשתלמת ביותר לקבל את זה.
8. לגבי העייפות- מבינה מאוד מאוד את האמירה הזאת. אם כרגע את מוצפת ועייפה. קחי לך כמה ימים. אל תעני למורים ואל תשאלי איך היה בבי"ס. קחי כמה ימים שבהם את מדמיינת שהכל טוב והכל זורם על מי מנוחות.
כשתרגישי שחוזרים אלייך הכוחות- מציעה לשנות כיוון ולשנות גישה. במקום לטפל נקודתית בכל הפרעה ובכל תלונה לשנות פאזה ולהחליט במקום לנסות להילחם בזרם ולהגיע לאפיסת כוחות- במקום זה לעבוד בכיוון של ניתוב הזרם למקום האידיאלי שלו.
במקום לנסות לעצור את הרע כל הזמן- לחזק את הטוב. לפי הסעיפים שהצעתי ואולי יהיו לך עוד רעיונות וכיוונים נוספים איך מטפלים בשורש הבעיה ולא בסימפטומים שלה.
ולגבי המורים שמתקשרים- את יכולה לשתף שאתם בתהליך איתו ואת יכולה לגלגל את השאלה חזרה אליהם- מה אתם מציעים לעשות? אם עונים לך תשובות דביליות כמו "תדברי איתו" אז את יכולה לענות בציניות: "אוהו, זה רעיון מצויין, באמת עד היום לא חשבתי על הפתרון הזה אדבר איתו ונבדוק אם זה פותר את הבעיה אחת ולתמיד".
בד"כ מורים נורמלים זה כן משנה את החשיבה שלהם ממקום מתלונן למקום שרואה את הילד וחושב יחד עם ההורה על תהליך שבאמת יעזור.
למשל אצל הבן שלי הייתה תקופה שהוא כל הזמן היה מתערב ושופט בין ילדים- אתה התחלת ראשון אני ראיתי, אתה לא בסדר, היא לא בסדר, הוא עשה ככה, זה בכלל לא היה ככה... וילדים היו נעלבים ולא מצליחים להתגונן מפני האשמות שלו גם מבחינת הביטחון העצמי שלו מול חוסר הביטחון שלהם וגם מבחינת היכולת הוורבלית המפותחת שלו מול היכולת המוגבלת שלהם. אז בשיתוף המורה התחילו בכיתה תוכנית גישור. למדו את הילדים מה תפקיד המגשר איך עושים זאת (שומעים את שני הצדדים ומציעים פתרון, לא מחליטים פתרון בשבילם וכד')
ובאמת הבן שלי קיבל תורנות גישור לעיתים קרובות יותר (לא כולם רצו) אבל הוא גם קיבל כלים איך לעשות את זה נכון וזה לימד אותו שבכל מריבה יש שני צדדים. וגם הילדים האחרים הרגישו שהוא סוף סוף מקשיב להם. ושיש להם מקום להתבטא בפניו.
אז יש המון דוגמאות לרעיונות כאלו איך אפשר להעצים את הבן שלך לא על חשבון שאר הילדים אלא בשיתוף עם כולם. ברגע שהחשיבה של ההורה והמורה משותפת זה הרבה יותר יעיל.
אם אין לכם רעיונות אפשר לבקש עזרה מיועצת/ פסיכולוגית של בי"ס זה לגמרי חלק מהתפקיד שלהם. ואין דבר כזה שאתם לא מצליחים לקבוע פגישה להתניע תהליך. תילחמי על זה. זה חשוב לא פחות מלטפל בילדים עם לקויות למידה.
ובסוף, נחזור להתחלה, איך את רואה את הבן שלך בעוד שלושים שנה? כמה נחת תרוויח ממנו כשתראי לאיזה מקום הוא הגיע ותרצי לצעוק לכל העולם- האדם הזה שאתם מדברים עליו- הוא הבן שלי!! שלי!!!!!
עברנו דרך חתחתים איתו אבל בסוף זה השתלם.
בהצלחה רבה!
