בחיים לא הייתי טבילה. בדרך למקווה דיברתי איתו אבל הוא היה באמצע משהו (ממש לא חשוב) אז השיחה הייתה לא משהו.
סיימתי, חזרתי הביתה כ"כ עצובה. שלחתי לו הודעה ברגע סיימתי והוא עדיין לא התקשר.
מצד אחד אני יודעת שאני חשובה לו, שהראש שלו עובד שונה ממנו, שאולי הוא אפילו לא שם לב להודעה.
מצד שני, זה בדיוק מה שמבאס אותי. בא לי שהוא ייחכה להודעה שסיימתי, שיתקשר ישר לעודד אותי.
אוף. יושבת בבית ובוכה. מבאס ככה ליל-טבילה.


