אוקי.
אז אחרי שהדחקתי
ונעלמתי לעצמי
והבית הפוך ומבריק כי לא יכולתי לחשוב
ובעזרת הכלי השני שיש לו
(אלוקים אני כלכך מרשימה את עצמי. ואוו)
הבנתי שהתגובה שלי לא מאוזנת
בגללי
לא בגללה.
זה שאני חרדה ולחוצה וחוששת זה גם כי
אבל גם מהבחינה האגואיסטית שלי
שאני בלחץ אימים מזה שזה יקרה גם לי.
שיקרה משו
לא בשליטה שלי
לא לפי הבחירה שלי
ולא אוכל לעשות דבר כדי להתחמק מזה
ואצטרך פשוט לקבל את זה
בטוב או ברע זו עובדה סגורה כבר
וזה מבעית אותי
נורא.
ועכשיו זה ברור יותר
אבל אני מרגישה רע על זה שאני כלכך מעורבבת
ולא דואגת רק לה אלא אני אנוכית
אווצ
אבל זה מרגיע כי על עצמי אני יכולה לעבוד ולנסות להגיע לתוצאה
אעבוד עם עצמי וארגיע את עצמי
ויש לי מה לעשות
בשונה מאיך שאני מולה.
זה שלה.
וכואב לי שזה מצב מורכב ושאין דרך חזרה ושאין כאילו מה לעשות
ושברררר
בלגן
ואני כאן בשביל להיות בשבילה מה שהיא צריכה ממני
וזהו.
כי באמת זהו.
ולהתפלל עליה
כמו כל פעם שהולכת למקווה
ותו לו.