אני לא יודעת איך לעשות שלא יהיה לי אכפת.
לא יודעת איך או על מה לוחצים שלא אשמע
שלא יהיה לי קשה
או שמח
או אכפת.
נקודה.
ולעזאזל.
אכפת לי
ואני דואגת
ואוהבת
ומפחדת
ולחוצה
ודואגת פעמים
אני לא מצליחה לשחרר
ולגרום לעצמי להאמין שזו לא אחריותי.
שזה שהצעתי לא אומר שאני אחראית גם על הסבל שאולי יהיה.
אני לא אחראית על בחירות של אנשים בוגרים
!
אבל.
אבל.
מה אני אעשה עם הקול בלב שאומר לי שלא בהכרח היתה יכולת לבחור?
שהבחירה היתה בין רע יותר לבין לא אפשרי?
מה עושים במצב כזה?
חשובה לי החברות שלנו
לעזאזל
חשובות לי האנשות שלי.
ואכפת לי מהן
וכואב לי בטירוף לראות ולהרגיש מסרים סותרים
ולהתרחקות כי אני זוכרת
ו
לא באלי
ויותר לא באלי שאנשות שאני אוהבת יהיו מנוהלות על ידי ומסביב למשו שהן לא בחרו
על כל פנים לא בחירה מודעת חופשית לגמרי
למה נישואין ניתנים לאנשים קטנים? (הרייצ?)
על הקשר שלה איתי