שאני אעזור לבת שלי בשמחה
שלא אתן הרגשה שזה עול וטרחה
באמת שאני לא מבקשת כמעט בכלל, רק אם ממש חייבת
וגם אז עושה את זה בלב כבד ואחרי אלף התלבטויות
וגם אז מבקשת קודם מאחים שלי ואם לא יכולים אז ממנה
וגם אז זה תמיד רק אם אני יודעת שהיא פנויה
וגם אז זה בלי שתצטרך לעשות כלום, לא להאכיל ולא לחתל
וגם אז ההרגשה לא נעימה
היא בפנסיה מוקדמת, כל היום בבית או בסידורים שונים
ותוך כדי שאני כותבת אני חושבת שזאת חוצפה מצידי בכלל להתלונן
אלה החיים שלה וזכותה לדאוג רק לעצמה
אבל למה אם אני אבקש עזרה מהשכנה היא תפגע וכשאני מבקשת ממנה היא נותנת הרגשה רעה?
אני יודעת שהיא לא חייבת לי כלום
אני יודעת שאלה הילדים שלי ולא שלה
אני יודעת שאני בחרתי את החיים האלה ואני צריכה לשלם את המחיר
אני יודעת את כל מה שתגידו לי לטובתה
ועדיין מפריע לי מאוד
ועדיין קיויתי שיהיה לה קצת יותר אכפת
וכבר לא נעים לי ללכת לשם עם הילדים כי הם עושים בלאגן ולא נעים לי כי אולי זה מפריע לה
והם מלכלכים כשאוכלים
והם מרוקנים ארונות (שאני מחזירה אחר כך)
וכבר לא נעים לי ולא נח לי בבית שלי, מרגישה שם כמו אצל חמותי
הולכת על ביצים, משתדלת שהילדים לא יבלגנו מידי ומיד מסדרת אחריהם, מגיעה רק כי כיבוד הורים.
וכל הרגשות האלה כי לא מזמן התלוננה שכשעושים סעודה משפחתית אנחנו לא באים לעזור (אני עם חבורה עליזה וקטנטנה) והיא עובדת לבד וקשה לה (יותר הגיוני היה לבקש עזרה מהרווקים שבבית) ולדבריה 'גם ככה גם בבית את מבשלת אז בואי תעזרי כאן', רק שבבית זאת הסביבה הטבעית של הילדים והם יותר רגועים וגם לא אכפת לי שיבלגנו.
בכל אופן, מאז הפסקנו את הסעודות המשפחתיות כי אני לא יכולה ללכת לעזור וגם לשבתות אנחנו באים עם האוכל כדי לא להטריח אותה להכין סלטים במיוחד בשבילנו (אם אנחנו לא נמצאים הם מסתדרים בלי) אז גם שבתות באים פחות כי אם כבר מבשלת את הרוב אז מעדיפה להישאר בבית.
וזהו.
יאללה עגבניות
שלא אתן הרגשה שזה עול וטרחה
באמת שאני לא מבקשת כמעט בכלל, רק אם ממש חייבת
וגם אז עושה את זה בלב כבד ואחרי אלף התלבטויות
וגם אז מבקשת קודם מאחים שלי ואם לא יכולים אז ממנה
וגם אז זה תמיד רק אם אני יודעת שהיא פנויה
וגם אז זה בלי שתצטרך לעשות כלום, לא להאכיל ולא לחתל
וגם אז ההרגשה לא נעימה
היא בפנסיה מוקדמת, כל היום בבית או בסידורים שונים
ותוך כדי שאני כותבת אני חושבת שזאת חוצפה מצידי בכלל להתלונן
אלה החיים שלה וזכותה לדאוג רק לעצמה
אבל למה אם אני אבקש עזרה מהשכנה היא תפגע וכשאני מבקשת ממנה היא נותנת הרגשה רעה?
אני יודעת שהיא לא חייבת לי כלום
אני יודעת שאלה הילדים שלי ולא שלה
אני יודעת שאני בחרתי את החיים האלה ואני צריכה לשלם את המחיר
אני יודעת את כל מה שתגידו לי לטובתה
ועדיין מפריע לי מאוד
ועדיין קיויתי שיהיה לה קצת יותר אכפת
וכבר לא נעים לי ללכת לשם עם הילדים כי הם עושים בלאגן ולא נעים לי כי אולי זה מפריע לה
והם מלכלכים כשאוכלים
והם מרוקנים ארונות (שאני מחזירה אחר כך)
וכבר לא נעים לי ולא נח לי בבית שלי, מרגישה שם כמו אצל חמותי
הולכת על ביצים, משתדלת שהילדים לא יבלגנו מידי ומיד מסדרת אחריהם, מגיעה רק כי כיבוד הורים.
וכל הרגשות האלה כי לא מזמן התלוננה שכשעושים סעודה משפחתית אנחנו לא באים לעזור (אני עם חבורה עליזה וקטנטנה) והיא עובדת לבד וקשה לה (יותר הגיוני היה לבקש עזרה מהרווקים שבבית) ולדבריה 'גם ככה גם בבית את מבשלת אז בואי תעזרי כאן', רק שבבית זאת הסביבה הטבעית של הילדים והם יותר רגועים וגם לא אכפת לי שיבלגנו.
בכל אופן, מאז הפסקנו את הסעודות המשפחתיות כי אני לא יכולה ללכת לעזור וגם לשבתות אנחנו באים עם האוכל כדי לא להטריח אותה להכין סלטים במיוחד בשבילנו (אם אנחנו לא נמצאים הם מסתדרים בלי) אז גם שבתות באים פחות כי אם כבר מבשלת את הרוב אז מעדיפה להישאר בבית.
וזהו.
יאללה עגבניות
אז אין באפשרותה לעשות זאת
