הַיּוֹם אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לָעוֹמֶרהמייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
הלוואי שאני לא אהיה כמו אמא שליאנונימית בהו"ל
שאני אעזור לבת שלי בשמחה
שלא אתן הרגשה שזה עול וטרחה

באמת שאני לא מבקשת כמעט בכלל, רק אם ממש חייבת
וגם אז עושה את זה בלב כבד ואחרי אלף התלבטויות
וגם אז מבקשת קודם מאחים שלי ואם לא יכולים אז ממנה
וגם אז זה תמיד רק אם אני יודעת שהיא פנויה
וגם אז זה בלי שתצטרך לעשות כלום, לא להאכיל ולא לחתל
וגם אז ההרגשה לא נעימה

היא בפנסיה מוקדמת, כל היום בבית או בסידורים שונים
ותוך כדי שאני כותבת אני חושבת שזאת חוצפה מצידי בכלל להתלונן
אלה החיים שלה וזכותה לדאוג רק לעצמה
אבל למה אם אני אבקש עזרה מהשכנה היא תפגע וכשאני מבקשת ממנה היא נותנת הרגשה רעה?

אני יודעת שהיא לא חייבת לי כלום
אני יודעת שאלה הילדים שלי ולא שלה
אני יודעת שאני בחרתי את החיים האלה ואני צריכה לשלם את המחיר
אני יודעת את כל מה שתגידו לי לטובתה
ועדיין מפריע לי מאוד
ועדיין קיויתי שיהיה לה קצת יותר אכפת

וכבר לא נעים לי ללכת לשם עם הילדים כי הם עושים בלאגן ולא נעים לי כי אולי זה מפריע לה
והם מלכלכים כשאוכלים
והם מרוקנים ארונות (שאני מחזירה אחר כך)
וכבר לא נעים לי ולא נח לי בבית שלי, מרגישה שם כמו אצל חמותי
הולכת על ביצים, משתדלת שהילדים לא יבלגנו מידי ומיד מסדרת אחריהם, מגיעה רק כי כיבוד הורים.
וכל הרגשות האלה כי לא מזמן התלוננה שכשעושים סעודה משפחתית אנחנו לא באים לעזור (אני עם חבורה עליזה וקטנטנה) והיא עובדת לבד וקשה לה (יותר הגיוני היה לבקש עזרה מהרווקים שבבית) ולדבריה 'גם ככה גם בבית את מבשלת אז בואי תעזרי כאן', רק שבבית זאת הסביבה הטבעית של הילדים והם יותר רגועים וגם לא אכפת לי שיבלגנו.
בכל אופן, מאז הפסקנו את הסעודות המשפחתיות כי אני לא יכולה ללכת לעזור וגם לשבתות אנחנו באים עם האוכל כדי לא להטריח אותה להכין סלטים במיוחד בשבילנו (אם אנחנו לא נמצאים הם מסתדרים בלי) אז גם שבתות באים פחות כי אם כבר מבשלת את הרוב אז מעדיפה להישאר בבית.

וזהו.
יאללה עגבניות
אני ממש מבינה אותךPandi99
נכון שהיא חיייבת כלום וכו..
אבל עדיין, אנחנו מצפות, ולפעמים רואות את הסביבה איך עוזרים ונשענים על ההורים
וזה קשה, החלום ושברו
תודה על ההבנה ❤️אנונימית בהו"ל
וואי חיבוק ענקפיצישלי

אין לי מה לאמר זכותה אמנם אבל ממש לא סותר את הקושי והתסכול

אין לי כל כך זמן לענות אבל מה שבטוחשירה_11
מזה לא עגבניות
וואו איזה קשהאני10
למה עגבניות?
ברור שזכותה והכל נכון אבל נשמע שאת ממש מודעת ומנסה להיות הכי בסדר ואיכשהו תמיד מקבלת הרגשה רעה.

איזה מבאס זה להרגיש אצל אמא כמו בבית זר 😔

לא יודעת אם את מחפשת טיפים ונשמע שעם כל הצער את ממש מתנהלת בחכמה מולה, אבל רק לגבי דבר אחד - אם עושה לך רע לבקש ממנה, אז אל. ואם היא נותנת לך הרגשה רעה כשאת מבקשת עזרה מהשכנה - זה שלה, לא שלך.
אני בטוחה שקל יותר להגיד מלהרגיש את זה, אבל תנסי לחזק את עצמך בענין הזה כי רגשות אשמה הם כל כך מכבידים ומעיקים ויכולים להעיב על הרבה דברים טובים.
ואם תרגישי יותר בטוחה בעצמך ופחות אשמה אז אולי (הלוואי!) גם תצליחי שהקשר איתה יהיה טוב יותר.

וחיבוק ❤
מבאס ממש להרגיש זר בבית שבו גדלת!אנונימית בהו"ל
ואת צודקת שזה שלה ואם היא לא רוצה לעזור היא לא יכולה גם למנוע ממני להיעזר בגלל הכבוד שלה או לא יודעת מה.
אבל חשוב לי להמשיך ללכת לשם שבתות כדי לכבד אז לא באלי לא לכבד בזה שאפגע בה, למרות שבסוף זה פוגע בי.
באמת לא יודעת מה עדיף, מבחינה הלכתית נראה לי שהיא קודמת, לא?
מבחינה הלכתית לאאני10
רק בדברים שקשורים אליה ממש (האוכל שלה, תור לרופא, דברים כאלה) היא קודמת.
במה שקשור להתנהלות שלך הלכתית את קודמת.

אבל יש פה דברים יותר עדינים מהגדרות כלליות..

אני לא חושבת שזה סותר להתנהל בצורה שמתאימה לך וגם לבוא לשבתות. באופן כללי אני מאמינה בלבוא לשבתות ולביקורים, גם אם לעיתים רחוקות, אפילו כשקשה, למעט מקרים מאד קיצוניים.
אבל נראה לי שקודם כל את צריכה להפנים שאין סתירה בין הדברים, שזה שאת מבקשת עזרה מהשכנה לא אומר כלום לגבי היחס או הכבוד שלך לאמא שלך. ואם תתחזקי בזה יהיה לך יותר קל להגיע אליה בנחת.
זה לא אומר שלה יהיה קל לקבל את זה, אבל תנסי ממש לזכור שזה שלה ולעבוד על לא להילחץ מהתגובה שלה, ואני מאמינה ומקווה בשבילך שעם הזמן היא תבין שהתגובה שלה לא מפעילה אותך וגם התגובות שלה יתמתנו והקשר יהיה נעים יותר..

לא קל בכלל. בהצלחה ממש!
ממש לא עגבניות יקירהציפיפיצי

כל כך מבינה אותך!!!

אמא שלי תמיד אומרת שלילדים צריך להעניק ולתת כל החיים 

לא משנה שהיא ממש לא גרה לידי וגם לא בארץ לידי חח אז אין באפשרותה לעשות זאת

אבל יש לנו את הצד של חמותי ואני רואה כמה היא עושה עבור רוב הילדים שגרים לידה

והאמת? שואלת את עצמי למה לנו לא? אנחנו מגיעים פעם בחודשיים בערך אם בכלל, אז למה כשאנחנו מגיעים אי אפשר לקבל קצת ממה שנותנת לכל אלו שלידה? וכן זה לגמרי לגיטימי

נכון שאמא שלך לא חייבת לך אבל לפעמים זו ההרגשה של התשומת לב בעיקר

חיבוק אחותי

תודה! חיבוק גם לך ❤️אנונימית בהו"ל
אני מבינה את הבאסהoo
אבל מבינה גם את הקושי של אמא שלך.

אני משערת שאעזור מעט עם הנכדים, כשאעזור אעשה בכייף וכשלא יסתדר לי אסביר בנעימות שאי אפשר.

להרבה אנשים קשה לסרב לבקשות עזרה ואז הם מתחמקים או עוזרים ללא רצון ונוצרת הרגשה לא נעימה.

לכן אני כמעט ולא מבקשת עזרה, גם אם אני צריכה, פשוט למדתי להסתדר לבד.

כשמבקשים ממני עזרה, כמעט תמיד אני מסרבת בנימוס כמובן, אלא אם זה בא לי בקלות ובשמחה.
גם אני מבינה את הקושי שלה, כמו שכתבתי.אנונימית בהו"ל
ועדיין זה מפריע לי מאוד.

אין לי בעיה שלא תעזור אבל גם שלא תמנע ממני לקבל עזרה אחרת.
ואין לי בעיה שלא תתאמץ בכלל בשבילנו כשבאים שבת לדוגמא, אבל גם אז אל תקחי קשה אם לא באנו 4 שבתות ברצף... (כי אין לי כח לארוז גם את כל האוכל שהכנתי לשבת)
אני לא חושבתהמקורית
שאפשר לומר שהיא מונעת ממך
זה לא נעים לקבל פרצופים, אבל זה שלה. לא קשור אלייך. וזה לא נכון למנוע מעצמך עזרה בגלל פרצוף. הכי הרבה את יכולה לא לשתף אותה בהיקף העזרה, או בעזרה בכלל. אבל למנוע מעצמך - ממש לא. את לא בעונש כי היא לא יכולה.
וכנל לגבי השבתות. היא מפעילה עלייך לחץ נפשי שעובד עם התגובות שלה. אבל את צריכה לנתק את התגובות שלה מהפעולות שלך ומהצרכים שלך כדי לשמור על עצמך. כך בעיניי.
מודה, שעשיתי את זה בעצמי וזה עשה לי רק טוב בחיים
חיבוק ❤️
ממש ממש מזדההמקקה
באמת זה מאוד קשה כשאין תמיכה ועזרה משפחתית
זה ממש קשה לדגל ילדים לבד בלי "כפר" מסביב
ברור שזכותה אבל לא מוריד מהקושי
מה גם שלצפות ממך לעזרה נשמע לי פחות לגיטימי, ברור שלא תוכלי

אני כשהייתי נערה עזרתי המון לאחים שלי
ועכשיו לי אין מי שיעזור, אמא שלי רוצה אבל עברה את השלב וכבר ממש לא מסוגלת, ובטח בטח שצובט לי בלב כל פעם שרואה פה סבא וסבתא ששומרים ונותנים צומי לילדים ולנכדים... אין לנו אלא לחזק זו את זו!!
תודה!אנונימית בהו"ל
איזה באסה שאת לא יכולה לקבל עזרה כמו שאת עזרת להם.
מזדהה עם התחושות המעורבותדיקלה91
אבל עובדת על עצמי עבודת מידות- מה שלא שלי לא שלי
האמת שמאז שהפסקתי לבוא אליה (מסיבות אחרות) היא התחילה לבוא אליי ולפתע עוזרת לי הרבה יותר.
אצלנו זה לא עובד 😐אנונימית בהו"ל
אם לא באים אליה היא עושה פרצופים וממשיכה בחייה.
מזדהה ממש עם מה שכתבתשמיכת פוך
אמנם זה לא בדיוק המצב אצלנו.. אבל תמיד יש לי הרגשה רעה כשאני יוצאת משבת אצל ההורים שלי .
למרות שהם מהממים והכל... אנחנו נמנעים מלהגיע אליהם הרבה. אבא שלי אח''כ מספר לאחים שלי כמה קשה כשאנחנו נמצאים.
מעדיפה לוותר על התענוג של לבוא שבת מאשר לקבל את הד''שים האלו מאחי.
אני מודעת לזה שלא קל להם כשאנו נמצאים,למרות שאנחנו משאירים אחרינו בית מסודר ונקי ויוצאים מיד בצאת שבת.
הבטחתי לבעלי שבע''ה בבוא הזמן אני אארח את ילדי בכיף ואתן להם הרגשה הכי טובה שיש וכמובן שלא ארכל על אף אחד מהם באזני אחיו.

אוי איזה קשה זה!אנונימית בהו"ל
וכל הכבוד לך שממשיכה להגיע בכל זאת. חיבוק אהובה!
תודה יקרה!שמיכת פוך
גם לי יש חלום כזה על איזו אמא אני אהיה כשאגדל😏מתנות-קטנות
גם לי יש כל מיני תחושות כאלה מאמא שלי..
ולא אפרט פה אבל
המסקנה שלי היתה זה שאני חולמת לתת לילדים שלי גם הגדולים והנשואים תחושה שזה הסית שלהם והדלת פתוחה
זה בסדר שיהיה גם גבולות והקשבה לכוחות

אבל לתת גבול עם אמפתיה ואהבה
לא להתעסק בעצמי אלא בילד-

וואי אני ממש מתגעגעת והיתי רוצה ממש שתבואו השבת
אבל בכנות אני עייפה אחרי שבוע עמוס אז נראה לי שלא בכוחות לי כרגע.. אבל ממש מחכה להזגמנות הקרובה

משהו כזה שנותן תחושה טובה
ושרואים אותך

אני מניחה שגם אז לא אהיה האמא המושלמת כמו שגם עכשיו אני לא

אבל בהחלט לא קל העבודה הפנימית הזאת
באמת לאיך אומרים יש משמעות גדולהאנונימית בהו"ל
וגם לאיך מתנהגים כשלא רוצים לתת עזרהה מכל מיני סיבות, האם מקבלים את זה שיקחו עזרה מאחרים גם במחיר שיבינו שאני לא מעוניינת לעזור כרגע
וואי קשה מאתגר ומזדההאמא בעבודה
עבר עריכה על ידי אמא בעבודה בתאריך ח' באדר תשפ"ג 22:19
וממש לא עגבניות
לפעמים מסתכלים מסביב על כל המשפחות שנוסעים להורים בקלות וההורים באים לעזור פעם בשבוע או זו שההורים לוקחים את הילדים מהגן ולחשוב הלוואי והיה לי גם איזה כיף להם רק לי אין.
המצב הבריא זה מקום בטוח להגיע אליו להרגע לנוח להחליף אוירה וכוחות. קשה כשיש שבת שצריכים להטען לנוח לא להכין כלום ואין ממש לאן לנסוע.

אבל יש הרבה משפחות שלא נוסעות להורים מכל מיני סיבות כאובות לא כל האמהות בנויות לגדל את הילדים אחרי שגדלו ויצאו מהבית.
יש הורים שמבחינתם בחתונה או אפילו לפני הם סיימו את תפקידם ומחפשים בעצמם מנוחה.
אצלינו גם ממש מורכב לנסוע להורים אצל שניהם לא נוח. ואצל צד אחד פעם היינו נוסעים וכל הזמן מקבלים הערות מהאחים בעיקר ששמעו את ההורים ונתנו הרגשה לא נעימה כאילו לקחנו להם את המרחב הפרטי למרות שהיו רווקים בבית ולא חיים לבד.
היום אנחנו לא מגיעים בכלל ואין רצון לארח אותנו מסיבות רפואיות ורגשיות מורכבות ונמנעים מביקורים וזה כואב ועצוב שיש הורים שלא רוצים לראות את הנכדים ולרוות מהם נחת וכל הזמן נותנים תחושה אם במקרה נאלצנו להביא את הילדים (יצאנו ללידה ולא היה ברירה) אז הרגשה היא שניצלנו אותם.

ומצטרפת לחלום שבעזרת השם כשנהיה הורים בוגרים מקווה שנוכל לארח גם במובן הגשמי טכני שיהיה איפה וגם במובן הנפשי שיהיה לנו נעים לארח ושהבית יהיה מקום נעים ובטוח לילדים שלנו לבוא לבקר ולהיות אולי לא תמיד יהיה כוח לארח לבד אז אבקש שיעזרו שיוכלו להגיע בצורה שלא תכביד ויהיה להם גם נעים.

המצב הבריא הוא שילד גדל עם תחושת שייכות ויש לו הורים ומעגלים של דודים וסבים וסבתות שיוצרים סוגעם אחרים של קשרים קרובים ואוהבים. אבל לא כל ההורים גדלו בסביבה בריאה ולא יודעים להעניק הלאה.

מציעה הצעה לאמץ משפחות שנעים להגיע אליהן חברות חברים בני דודים אפילו שכנים כאלו שנחמד לשבת איתם ולהתחלק איתם בהכנת האוכל ולילדים יש חברים לשחק ככה שסה גם נחמד מגוון ומשחרר מהסדר הרגיל לפעמים גם מאפשר לנוח כי יש עוד ידיים בסביבה
האמת שעכשיו אני נזכרת לציין שאמא שלי עוזרת לנואנונימית בהו"ל
בדרכה, בעיקר כספית.
ומעריכים את זה מאוד.

אבל אולי גם מה שמאוד מפריע לי זה לא ההשוואה לאחרים כי כל אחד והחבילה שלו.
כן מפריע לי שאני זוכה לפחות התעניינות והצעות עזרה כי כולם יודעים שאמא שלי בפנסיה אז "איזה כייף לך, אמא שלך בפנסיה אז יש מלא עזרה".
ואני לא טורחת לתקן אותם שאין שום הבדל בין הפנסיה לזמן שעבדה.
אני זוכרת שאחרי הלידה זה הכי הפריע לי, אף אחד לא התעניין אלא החליטו בשבילי שיש לי עזרה של אמא שלי, גם היא בפנסיה וגם אני גרה לידה, אז אני מסודרת ולא צריך להתעניין בי כי יש מי שדואג לי.
ההנחה שאמא בפנסיה פנויה לעזור היא לא נכונהאמא בעבודה
מכירה כמה בפנסיה שעסוקות מאוד שחיכו כל הזמן להגיע לשלב של עשיה בלי מחויבויות לעבודה וזו החלטה שלה איפה להשקיע את הזמן שלה וכנראה שהיא לא פנויה להיות סביב הילדים. לדעתי צריך לעשות הפרדה בין הציפיה שלך לציפיה של הסביבה ולהפריד בין מה שאת רואה מסביבך לאמא שלך.
היא עוזרת בדרכה וזכותך לקבל עזרה בצורה שטובה ונוחה לך. אני למדתי להגדיר איך מתאים לי לקבל עזרה ולא חייבים להגיד כן לכל הצעה אם לא נעים הצורה או הזמן או ההרגשה. ואם חייבים עזרה והיא מוכנה לעזור רק ההרגשה לא נעימה חשוב לדעתי לשאול את עצמך האם יש כאן מקום לפרשנות כי היא מן הסתם לא אדם רע.
האם כשעוזרת יש לה ציפיה למשהו? האם היא מפתחת מצוקה בשלב כל שהוא? לפעמים העזרה היא בחירה בין מחויבויות לבעל למחוייבות לילדים? לי ממש עוזר להבין מאיפה ההורים מגיעים ועם כל הקושי שאין עזרה אני מבינה שזה לא בא מרוע זה בא ממסכנות מחסך רגשי מחוסר בשלות בהתבגרות מחיקוי דברים שראו בבית וכדו.
אני רואה שמה שמפריע לך זה שלא מציעים עזרה ככל שעובר הזמן צריך ללמוד לבקש עזרה אנשים פחות מציעים כי לא יודעים מה קורה צריך גם ללמוד להשיג עזרה מבחוץ בחורה או שכנה או חברה לפי הצורך כי המשפחה לא תמיד נותנת את המענה
תודה על השיתוף!שמיכת פוך
במצב דומה ומרגיע לשמוע שיש עוד משפחות המתמודדדות עם מצב כזה.
חיבוק!
לא יודעת אם זה נחמת שוטיםאמא בעבודה
אבל כן יש עוד מצבים דומים אישית חושבת שהעובדה שהדור הקודם לא כולם גדלו עם הורים שקיבלו ילדות נורמלית ולא ידעו לתת הורות נורמלית וככה העבירו הלאה חסכים ומשקעים רגשיים בלי לדעת שזה לא תקין או בלי לדעת איך לעשות את זה נכון.
לפעמים אחד מבני הזוג הוא אוהב שקט פרטיות והשני אוהב חברה ורעש. התכונות הדומיננטיות מתחדדות ומתגברות ככל שמתבגרים אם לא עושים שם עבודה. והתוצאה היא הורה שמרגיש קושי באירוח
אפשר להציע לך סלט עגבניות?🍅🍅🍅🍅אם מאושרת

מכל ההודעות שכתבת נראה שאת ממש מודעת למציאות ולא דורשת ומבינה וכו וכו אבל התעצבתי לקרא ממה שכתבת שאת בעצם מפסידה משהו מאד חשוב - סבא וסבתא לילדים שלך.

כשמצפים ומתאכזבים הלב מותסס ובגלל זה מפסידים הרבה דברים אחרים.

 

כשעושים את הסוויצ' בראש שחלום הילדות נגוז - אבא שלי כבר לא צעיר ואין לו כח לסחוב על הכתפיים את הילדים שלי ולאמא שלי כבר אין את הכוחות לבשל ולנקות אחרינו ולהחליף טיטולים... ( לא סתם בגיל מסויים  יוצאים לפנסיה - טבע האדם להזדקן)

אפשר לגלות עולם מופלא, אבל - זה תלוי גם בהרבה עבודה שלנו כהורים.

כדי ליצור לילדים שלנו חווית ילדות נפלאה אצל סבא וסבתא - עלינו כמבוגרים לעבוד בשביל זה!

אז אפשר לבוא עם ארוחת ערב, אפשר לקנות משהו מיוחד, והכי טוב לעשות את זה בצורה מכבדת כדי לתת להם את ההרגשה - לדוג' - אני מביאה סלט עגבניות ,🍅🍅🍅 וטחינה.איזה לחם מתאים לאכול עם זה? ואז אולי הם יציעו גם שהם יקנו לחם מיוחד ולילדים תהיה חגיגה אצל סבא וסבתא וסבא וסבתא לא ירגישו "עויבר בוטל" אלא שווים! ואולי לא יציעו, ואת תקני לכבוד הביקור פיתות כייפיות ולילדים יהיה חוויה!

והאמת - כשמתרגלים לזה גם לנו למרות כל העבודה על זה - זה חוויה לבוא להורים.

בהחלט מסכימהאמא בעבודהאחרונה
לא יכולה לפרט. אבל זה מורכב ממש. הקורונה גם החמירה את המצב.
ויש כזו מציאות בה חלק מהילדים פחות רצויים בנוכחותם וחלק יותר רצויים (לקח זמן להבין שזה המצב וזה יצר הרבה קושי ותסכול ותהליך של רחמים והשלמה עם המצב)

הקשר עם הסבא והסבתא חשוב מאוד כל עוד הם באמת מעוניינים בו. בנקודה הזו הגענו למצב בו הילדים מוזמנים כשנוח להם פעם בשבוע או שבועיים לצהרים אצל הסבא והסבתא בתנאים והגבלות ורק הסבתא נוכחת ומבלה איתם זמן איכות. בשבילה זה הנאה ונחת ולילדים זו חוויה מהממת. זו ההחלטה שלה להתנהל ככה.

מאיתנו ההורים זה מצריך בהחלט השקעה. השקעה מודעת.

זה מצריך קודם כל לעצום 2 עיניים מהמצב אצלם והכאב לב שזה כל מה שניתן לתת בחוויה של הילדים מצריך שיח פתוח ותומך עם הבעל ומצריך כוחות והתארגנות ולהפעיל כמה קטנים שלא ירעישו ושלא יאבדו את הסבלנות ולא יסתובבו בבית. זה לא לימים שמגייסים עזרה חיצונית לשרוד בשעה שההורים כמה מטרים ליד מארחים אחים אחרים.

צריך להשקיע בקשר וצריך למצוא את האיזון שהביקור לא יהפוך לסבל וקושי.


משתפת בעיקר להציע עוד כיוונים למצב דומה פחות מחפשת כרגע עוד פתרונות מול הסבא והסבתא האלו. יש לי עבודה עצמית כאן לא לשקוע בקושי למצוא פתרונות בלעדיהם ויחד עם זאת לא להתנתק מהם ולאפשר את הקשר עם הסבתא. הרבה דברים אני מבינה אחרת עם הזמן ומאיפה זה מגיע וזה מקל על הרגשות הקשות בעניין.

ולמזלי יש עוד בני משפחה קרובים ודודים שאצלם כן מרגישים בנוח ויש עוד צד שמתראים פחות אבל רצויים ושם מוצאים דרכים להתארח מביאים מה שצריך מכינים מארחים את עצמנו לפעמים כדי להיות איתם.
טוב זה עוד רחוק ואולי לא ריאלי...גלויה

 

אבל זה חלום.

מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות

במבחר?

או באוניברסיטת חיפה?


 

לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...

אבל אולי מתישהו

אאמין בעצמי שאני יכולה

ויסתדר לא על חשבון המשפחה

וכו'...


 

בקיצור:

1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי?  (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)


 

2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון

שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו

ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.

אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.

אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?


 

תודה

יום אחד אמצא את מקומי.

סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים

אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה

וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...

ובכל זאת

החלום לעזור למתמודדים עם אומנות

נשאר.

אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה

ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...

ועלות של לימודים גם איכשהו.


 

קיצור

אשמח לתובנות מניסיון.


 

 

לפחות בעבר במבחר קיבלו רק כאלה שלמדו במסגרת חרדיתיעל מהדרום
לק"י

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.


בהצלחה עם החלום!!

תודה!גלויה

כן... חשבתי אולי השתנה.

נכון ללפני כמה שנים מבחר לא מקבליםבוקר אור
כמעט בלתי אפשרי להתקבל למבחר דתיות לאומיותPandi99

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

תודה. אוףגלויה

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

מממשש באסה ! מזדההPandi99
למה בעצם לא כדאי?רוני 1234

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

^^ מסכימהכבתחילה

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

בתחום האומנות הייתי בודקת שבמקומות לא דתייםיעל מהדרום

לק"י


אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

תודה על ההסבררוני 1234

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

זה מה שהתכוונתיגלויה
אני חושבת ששווה לברר מול סטודנטיות שםיעל מהדרום
עולם התרבות הוא מאוד מאוד חילוני. וגם ההוואי,Pandi99

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

חברה שלי דוסית למדה בחיפה. משערת שיש עודשיפור
תודה!גלויה
למד תרפיה?
כן. תרפיה באומנות. עכשיו עובדת בזהשיפור
וואוו!!גלויה

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

אני מכירה כמה וכמה, ואולי התנאים לתואר שניממשיכה לחלום

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..


אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

מישהי למדה בבר אילן?גלויה

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

מבחר לא מקבליםDevora

אם עשית בגרויות.


יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

זה לא הפרמטרDoughnut
אני עשיתי בגרויות ולמדתי שם, לא לפי זה הם בוחנים.
זה אמור להיות קשורDevora

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

הוראת המל"ג קשורה לחינוך חרדי, לא לבגרויותשיפור
יש חינוך חרדי עם בגרויות, ולא תהיה להם בעיה להתקבל למבחר 
אבל הם מסתכלים על מוסדות עם בגרויותDevora

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.


 

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

לאDoughnut
השלמתי בגרויות והתקבלתי לשם ללא בעיה וללא ועדת חריגים, ולמדו אתי בכיתה כמה בנות שעשו בגרויות בסמינר. זה יותר הולך לפי סגנון הסמינר מאשר הפרמטר של הבגרויות.
אבל אםDevora

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

אני התקבלתי בלי בעיותרקאני

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

הנקודה היא לא בגרות אלא תעודת בגרות חרדיתעכבר בלוטוס

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

 

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

 

 

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

 

אז אולי שינו כללים, מתי זה היה?שיפור
אני מכירה כאלו שהתחילו לימודים שם לפני 10 שנים
מכירה הרבה עם בגרויות שלמדו שםשמ"פ
אין לי עניין להתווכחDevora

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

לי אמרו שמקבלים רק מהחינוך החרדי, לא קשור לבגרויותשיפור
יש גם אולפנות דת"ל ששייכות לחינוך החרדי שיכולות להתקבל כמו אולפנת למרחב בפתח תקווה ותהילה בירושלים
תודה!גלויה
נכון, אבל העלות ממש גבוהה אני חושבת. (כי זה לא שכ"ל אוניברסיטאי)
זה לא הבגרויותרקאני

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

תודה לכולם על (מבחר...) התשובות גלויה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אם מישהי תוכל להתייחס למה שכתבתי בסוףגלויהאחרונה

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

אפשר לפרוק?אנונימית בהו"ל

מרגישה שאין לי כבר כח

אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים

ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד

והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד

וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים

 

אין לי כח להיות הגמח של השכונה

בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות

 

אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש

או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה

 אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל

ואין לי כבר כח

אוףף

 

זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים

אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים

 

חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר

וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו

 

לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים

וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית

(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)

 

סופריקה

 

 

חחחחחח מעולההשירה_11
חושבת על חופשה באיזור טבריה. בטיחותי שם כעת? וגםפלפלונת
לגבי הדרך הכביש די חוצה את איזור הגליל ממערב למזרח. תוהה אם שייך בתקופה הזו. יודעות לומר לי? פשוט בחדשות אומרים ירי לאיזור הגליל ואין לי מושג מה בדיוק הכוונה.
אנישם חיים בכל מקום..פה משתמש/ת
אם את רוצה חופשה שקטה אז כרגע הצפון לא הכי הולך להיות שקט- צה''ל חוזר לתקוף בלבנון..מה שאומר שכנראה יחזור להיות מופגז

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..

בגדול איזור טבריה הוא בין היותר שקטיםטארקו
גם בשיא ההסלמה מאיראן וחיזבאללה, היה סוער יותר צפונה(גליל עליון) ויותר דרומה(חיפה) וטבריה כמעט ולא..
תודה. טוב, לפי החדשות. נראה לי נחכה כרגע..פלפלונתאחרונה
סיפור הלידה שלי (מפה בניק אחר..)Sharing

ערב שביעי של פסח, אני לא ככ מרגישה טוב, בחילות והרגשה כללית מגעילה. בבוקר גם הקאתי.

במקביל אני מתלבטת אם התחילו לי טפטופים של ירידת מים. לא בטוחה. ממש לפני הצפצוף של החג אזעקה ואנחנו בממד לאיזה רבע שעה. אח''כ מתקשרת לדולה והיא אומרת לי מה לעשות כדי לבדוק האם אכן ירידת מים. בכל מקרה מציעה לחכות לצירים.  אני מנסה את מה שהיא אמרה, לא בטוחה אם ירידת מים או לא. מעדיפה לחכות. אבל מרגישה במתח.


ב 5 בבוקר (אחרי קימה ב 2 מאזעקה) מתעוררת מציר, מבינה שמתחילים צירים, בתחילה כל 20 דק אחכ כל 10 דק. בעלי לא הולך לתפילה כי לא יודעים איך זה יתקדם.

כשעתיים צירים כל 10 דק, אחכ שקט. וככה לאורך היום צירים למשך כשעתיים, ושקט למשך כשעה - שעה וחצי. זה טוב כי זה נותן לי זמן לישון בין לבין, וגם לבעלי..

סביב 17:00 אחהצ הצירים מתחילים להצטופף, כשבמשך שעה יש לי ציר כל 5 דק והם מתחילים להתחזק, אני מבקשת מבעלי לקחת את הילדים להורים שגרים קרוב. הוא חוזר ואני מתקשרת לעדכן את הדולה ולשאול מה היא חושבת. מציעה לצאת לבית חולים ומעדכנת שהיא מתארגנת ויוצאת גם.

מתקשרים לנהג גוי, מגיע אחרי רבע שעה ונוסעים.

בשעה 19:00 בערך במיון יולדות רגוע והאחיות מקסימות. מחברים למוניטור, בודקים פתיחה - 3.5. מציעים לי להתקדם עוד קצת לפני כניסה לחדר לידה. רואים שאני קצת מיובשת וממליצים לי לאכול ולשתות כדי שיהיה לי כח בלידה. אני מבקשת לידת מים ומבטיחים לי ששומרים לי חדר.

פותחים לנו חדר צדדי ליד המיון ושם אני, בעלי והדולה מעבירים את הזמן ואת הצירים, מוציאות את החג, אני סופרת ספירת העומר. בין הצירים מפטפטות , רוקדות. בצירים עושות כל מיני תרגילים.

אחרי כשעה וחצי מורגש שהצירים מתחזקים. הולכים למיון יולדות ואני עוברת לחדר לידה- השעה בערך 21:00. מיילדת עם אנרגיות טובות מקבלת אותנו.

היא בודקת פתיחה- 3.5 אני דיי מאוכזבת. מציעה לי סטריפינג ועושה בהסכמתי- זה כאב נורא!

בינתיים מחברת למוניטור. קוראת לרופא שיאשר לידת מים. הרופא שומע את הרקע שלי (שתי לידות שהסתיימו בוואקום, ובלידה ראשונה איבוד דם) וגם במוניטור כעת היו פעמיים ירידות דופק. לא מאשר לידת מים.

אני נשברת מזה, נורא פוחדת מהכאב של הלידה, דמיינתי שבמים הכל יהיה קל יותר.

המיילדת והדולה עוזרות לי להתגבר על זה ומעודדות להיכנס למקלחת עם מוניטור נייד.

אני במקלחת, מתכסה בסדין, בעלי לידי.יושב על האסלה. הזרמים של המים החמים על הגב מקלים.

לא יודעת כמה זמן ביליתי שם. מידי פעם המיילדת באה לסדר לי את המוניטור כי לא קורא טוב, התינוקת כבר יורדת כלפי מטה והזוית של המוניטור לא ככ קולטת את הדופק..

אני מרגישה צירים חזקים ממש. אולי אפילו לחץ. מעדכנת את המיילדת שמציעה לצאת להיבדק , וגם לסדר את המוניטור.

בבדיקה- פתיחה 5. אני מרגישה שאני נשברת. כמה זמן זה עוד ייקח. הצירים כואבים נורא. מתחילה להתלבט על אפידורל, מציעים לי לקחת כרבע שעה ואז לקבל החלטה. אני מרגישה שהדולה שלי לא בעד (טוב, היא גם יודעת שאני לא הייתי בעד מראש ואולי זה טוב שהיא החזיקה את הקול הזה). אחרי כמה זמן אני מבקשת אפידורל. המיילדת אומרת שתבדוק אותי- פתיחה 8, מציעה לפקוע מים, בינתיים המים פוקעים לבד והיא אומרת לי "את יולדת. קדימה".

- בלידה הראשונה הייתי עם אפידורל. בלידה השניה בלי , אבל בשלב של צירי לחץ עשו וואקום מהיר בגלל מצוקה חדה של העובר, אז לא ידעתי איך תכלס זה מרגיש ללחוץ את התינוק החוצה..

ואמאלה, זה כואב נורא נורא. איבדתי את זה, בכיתי וגם צעקתי כמו שלא חשבתי שיקרה לי.

אבל ב"ה אחרי 7 דק' מאז שהמים פקעו התינוקת המהממת שלנו היתה בחוץ.

וב"ה ללא קרעים ותפרים.

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. 

וואו כולי צמרמורותאוזן הפיל

איזה גיבורה את

זה כל כך מרגש המסע הזה

מעריצה אותך על כל השעות הארוכות

וואו איזה סיפור! מרגש!דיאן ד.

מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️

וואי תמיד כיף לקרוא סיפורי לידההשקט הזה
תודה ששיתפת ואיזה אלופה את שהתמודדת ככה
וואוו מלא מזל טוב!מאוהבת בילדי

איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!

 

איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!

וואו איזו מרגשת!🩷Doughnut
איזו אלופה את, שיהיה הרבה במזל טוב! 
מרגש ממש! כל סיפור לידה הוא כל כך מיוחד ומרגשואילו פינו

ומאוד ניסי. פלא ה'

ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים.. 

מרגששש!!התלבטות טובה

תודה רבה על השיתוף!

המון נחת והתאוששות קלה❤️

איזה כיף זה סיפורי לידהשירה_11
תודה על השיתוף
מזל טובא.ק.צ
הרבה נחת
תודה יקרות💙Sharingאחרונה
מישהי נקלטה עם נרות פארמטקס למניעה?ליטל1992
בטח את מכירה את הכינוי שלהם.... "נרות נשמה"אמהלה

זה מניעה שידועה עם אחוזי מניעה נמוכים

בעיקר מכיוון שהשימוש בה צריך להיות מאד זהיר ולפי הכללים.

אם את מעוניינת במניעה אמיתית, כדאי ללכת על סוג אחר....

 

את צודקת ומכירה בעצמי כמה נשמות שבאו איתםעל הנס

אבל אצלי זה עבד הכי טוב בתור מניעה.

ידועבשורות משמחות

גם עם שקפים

כדאי ללמוד לזהות את תקופת הביוץ ובאיזה ימים מתוכם(3-5 ימים) להימנע ממש גם לא לנסות עם נרות או שקפים

המון נשים. אני לא אולי כי לא השתמשתי בזה..פרח חדש
אני משתמשת בהם כבר שנה וחצי ולא נקלטתי אבלליטל1992
רציתי לדעת אם במידה ונקלטים, בלי לדעת, וממשיכים לשמש עם נרות- זה לא פוגע בעובר? החומר
לא זה לא פוגעעל הנס
איך אפשר לדעת?ליטל1992
את מכירה נשים שילדו והתינוק היה בסדר?
אני מניחה בגלל שזה לא עובר את צוואר הרחםרק רגע קט
וגם, החומר שבנרות פוגע בזרע, לא בעובר.
לא פוגעDoughnut
איך יודעים,ליטל1992
את מכירה נשים שילדו והתינוק היה בסדר?
אני נקלטתי עם זה פעמייםshiran30005אחרונה

וילדתי ב"ה ילדים מהממים 😅

זה לא אמצעי מניעה בטיחותי בכלל....

דלקות אוזניים אחרי כפתוריםshiran30005

אנחנו חודשיים אחרי כפתורים וכנראה יש לו שוב דלקת אוזניים, זה הזוי!!

לפני שבועיים וחצי היה דלקת וחום טיפלנו בטיפות. היום שוב הקאות, אחכ חום ותלונות שכואב לו באוזן -בן 3 אז יודע מה הוא אומר כבר

מתלבטת אם ללכת לרופא מחר, רופא שלא מכיר אותו בכלל ואם יביאו טיפות אז כבר התחלתי לשים היום.

ולא מבינה היינו בבית בפסח ונהיה חולה, היינו בבית השבוע כמה ימים ושב נהיה חולה ממי הוא נדבק?

וזה הגיוני שתוך חודשיים יש 3 דלקןת? לפני הכפתורים בקושי סבל מזה , הדלקות האלה התחילו אחרי הניתוח

פעם קודמת שנבדק הרופאה אמרה שזה במקום ולא נראה משהו חריג

וואי מתסכל😒 רפואה שלמה!שיפור
ממה שאני מכירה דלקת אוזניים זה לא מדבק. אולי נכנס משהו לתוך האוזן שגורם לדלקת? חברה שלי אמרה לי שהייתה צריכה לקלח את הילד עם אטמים אחרי ניתוח כפתורים, גם לכם אמרו ככה, אם לא אז אולי צריך?
נראה שכדאי להתייעץoo

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

אוי, לא...מתואמת

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

עונהshiran30005

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...


וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

תמשיכי לשמור מאוד טוב ממים.פרח חדש

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אבל איך רואים חור אם יש כפתור?shiran30005
רופא היה מצליח לראות מן הסתם לא? 
לרופא רגילעוד מעט פסח

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

כבר פעם שלישית שיש הקאות כמה שעות ואזshiran30005

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

מענייןעוד מעט פסח
פעם ראשונה שאני שומעת על זה 
ויכול להיות שהדלקת באוזנייםooאחרונה

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

הכפתורים אמורים ליפול בשלב מסויםמתואמת

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

להתייעץ עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים!אור עולה בבוקר

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

האמת האאג שלנו בשיבא לא היה נראליshiran30005

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

אם נתניה רלוונטי לךעוד מעט פסח
יש לי המלצה לרופא תותח עם תורים זמינים (הלכתי בפרטי דרך המשלים, היה שווה כל שקל).
אני במכבי, ומעדיפה את שיבא כיshiran30005

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

ניתחתי שלושה ילדיםעוד מעט פסח

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.


אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

רופא שלנו תמיד נותן אנטיביוטיקה בפהפילה

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

אצלינו היא אומרת- מתחילים בטיפות ואםshiran30005

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

מה דעתכם על דיקלקטין/בנגסטה?הרמה

שתי הריונות הייתי בלי

שתי הריונות עם

לא יודעת להגיד כמה עזר אבל אולי הקל

עכשיו עם בחילות בלי הקאות אבל בחילות איומות

מתלבטת אם לקחת שוב פעם או לשרוד בלי

לא מבינה בזהיעל מהדרום

לק"י


אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.


תרגישי טוב!!

עלי זה הקל ברמה מסויימתאנונימית בהו"ל

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

לי בונגסטה היה משמעותי לבחילותכנה שנטעה
ברור שלקחת בונגסטה למה לסבולשירה_11
אני יודעת שזה יישמע הזויהרמה

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

אצלי חלק ככה וחלק ככה ולא לקחתי בכלליעל מהדרום
לק"י

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

למי יש חשש?שירה_11

לך? או משו שקראת?


בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

אצלי הפוך חחחDoughnut
בקטע של ילדים?הרמה
שלקחתי הילדים רגועים😉 באמת אין קשרDoughnutאחרונה
הציל אותיDoughnut
אני בעד לנסות כל הריון מחדש ולראות איך זה. לי הדקלקטין עזר עם הקאות אבל עדיין סבלתי מבחילות, הבונגסטה הקלה משמעותית את הבחילות ברמה שיכולתי לנשום.
הרגשת הבדל בין דיקלקטין לבונג'סטה?אנונימית בהו"ל
אני מאודמישהי מאיפשהו
דיקלקטין היה לי מעולה ועם בונגסטה הייתי ככ חלשה שכבר העדפתי את הבחילות
כןDoughnut
הבונגסטה היתה לי הרבה יותר טובה מהדקלקטין. עם הדקלקטין לא הקאתי אבל עדיין היו לי מלא מלא בחילות, עם הבונגסטה היתה הקלה משמעותית גם בבחילות.
מזכירה לישירה_11

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!


שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

וואי היה לי ערב אחד בול ככה בהיריון הראשוןשיפור
למישהי זה עשה עצירות קשה? אוף מה עושיםהרמה
בוקר של מצפון ממשהריון ולידה

באמצע הלילה ביקשתי מבעלי להשכיב את התינוקת שבת חודשיים כי לא יכולתי כבר מרוב עייפות להיות איתה והלילות האחרונים קשים

לקח לו הרבה זמן להחזיר אותה לישון והבוקר אני מרימה מהמיטה ורואה את הסדין עם כתמי דם ופצע דם בצורת שריטה בפנים שלה

בעלי לא שם לב אבל זה ברור שזה מניסיונות ההשכבה שלו. הויסות שלו לא מאוזן וכשהוא עייף כנראה לא נזהר מספיק

אני עם מצפון מטורף!! אם הייתי איתה אני זה לא היה קורה

מצפון על הבכי האומלל בלילה בלי מענה לשריטה או אפילו חיבוק קטן.

אוף

את בטוחה שזה בעלך ?פילה
לפעמים תינוקות שורטים את עצמם די חזק. 
^^ ואם העור שלה יבש, אז גם נשרטים יותר בקלותיעל מהדרום
כן, יש לו ציפורן אחת שישר הוא אמר שחושב שהיא אשמההריון ולידה

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

אאוצ'. אבל יכול לקרות גם לאנשים עירניים וזהיריםיעל מהדרום
גם לאנשים זהיריםאיזמרגד1

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

וואי גם לי קרהרקאניאחרונה

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

אולי יעניין אותך