יש בתי ספר כאלה,

אבל כל החלק הקיצוני של החברה החסידית נמצא שם, אלה שלא קיבלו אותם לשום מקום אחר..

כבר ביררתי עליהם, המצב שם לא משהו....

נכון שאי אפשר לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה.

רק רציתי לשתף בתסכול שלי

מזוג חרדי חסידי פאות מסולסלות שטריימל וכו' לרמה דתית לאומית.

מישהו כאן אולי כן מכיר מקום חרדי, מקום שכן מקפיד על צביון חרדי אבל  כן משקיע בלימודים, כן משקיע באישיות של התלמידים בלי לזלזל בנושאים אחרים?

חלילה לא מחלקת ציונים לרבנים או לאנשים.. 

למרות שלצערי, הנה, אנחנו נראים הכי חרדי שיש.. בפועל? שה' יעזור. משתדלים מאוד. ב"ה

שינוי קשוח מידי. נשאר במקום הנוכחי וזהו..

קודם כל לא נעים שזה היה נשמע מדבריי שהחברה והקהילה אמורה להתאים לי.. אני לגמרי מתכוונת לזה שאני זו ש 'תכלית' צריכה להתאים את עצמי לסביבה לחברה וכו..

בעלי נראה חיצונית כמו כל חברים שלו, אדם חרדי חסידי מקסים וכן הלאה. אנחנו כן הקפדנו להתייעץ עם הרב שלנו בעבר, אבל עם הזמן הבנו שאיך נאמר - פחות מתחברים לקו הזה.

כן מתחברים לעקרונות אבל יש מקומות שהיינו רוצים לעגל בהם פינות. ובשייכות לקהילה שלנו זה לא אפרי. זה או להיות שייך לגמרי או פשוט להתנתק - גם אם זו תהיה התנתקות קטנה מאוד, כבר נחשבת ליציאה בשאלה.. כן, זה ממש ממש מתסכל.

בשורה התחתונה הוא כמוני לא מתחבר לקהילה.. הוא באמת שונא ללכת לבית כנסת הקהילתי בשכונה.. אז מתפלל בבית או בעבודה (עברנו דירה לאחרונה ועדיין לא מצא את עצמו במקום החדש).

אז לא מתחברים.. אבל אין לנו ממש אפשרות פשוט לעזוב.. לא יודעת - שינוי גדול מידי.

ניסיתי לעבור על רשימת היישובים שהמליצו פה למעלה, השינוי הזה בועל לא נראה לי יקרה.

כך שנכון לעת עתה נצטרך להמשיך "לשרוד"... 

עד מתי? לא יודעת.

אבל כן, לפחות לעתיד ילדנו (גם עבורנו באותה המידה)

למצוא מקום שנוכל להתאים את עצמנו אליו, מקום טוב ואיכותי שחושב קצת מעבר.. קצת יותר ליברלי וכו

אני מכירה את האדמור מאמשינוב, יותר נכון מכירה היטב את הקהילה שלו

גם שם הכל ממש סגור מבחינה דתית. הם ממש בהארד קור.. אבל ממש!

כך שהקהילה אליה אני שייכת כרגע כבר יותר ליברלית ופתוחה..

אבל דבר ראשון , כשגדלים, שמתבגרים.

צריך להבין מה הקשר שלי לריבנו של עולם

שהביא לי את הילדים האלו , את המשפחה, את עצמי , את כל הטוב שלי .

לא לעזוב את הקשר הזה לעולם

לפעמים הקהילה לוקחת לנו כמו פיקוד על ההתנהלות , מול מלך מלכי המלכים

ואז כשעוזבים אותה , האדם חושב שהוא עוזב כל הקשר 

אבל זה לא נכון 

הקב"ה איתך גם אם את חסידית א או ב

וגם אם את חרדלינקית או ליטאית .

כדי לחזק את זה, צריך ללמוד , למצוא קשר פנימי שלך ולבנות איתו את הקשר הזה ,

אח"כ תחליטי היכן לבנות את חייך , 

בחברה החרדית יש המון יתרונות ויש גם חסרונות .

לפעמים בתוך החברה עצמה , יש נישות שיותר מתאימות לנו . וזה בסדר.

אבל הדבר הכי חשוב שהקב"ה לא עוזב אותך, ואת איתו ועם תורתו בכל מצב.

כמו שבקשר שלנו עם חיי הנישואין, אנחנו לא רוצות שהוא היה פרווה ופושר, ולכן צריך לעבוד עליו כל הזמן.

ככה הקשר להקב"ה , צריך לזכור לתחזק ולעבוד עליו כל הזמן.

תודה לך על זה

אין לי חלילה וחס משהו נגדם, אבל רק תוהה איך אפשר לעשות את זה

מהמקום שלנו כיום, וממש לא בקטע רע... 

צר לי אם בחרת לקחת את זה לכיוונים אחרים

שוב, תודה לך ולכולם על המענה מעריכה מאוד!

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הייתי מפרידה בין שני הדברים.

העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.

ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.

אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.

מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא

ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.

אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)

ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.

אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק

אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)

תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.

אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.

שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר

כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

כמו כן בעל צריך לסמוך על אשתו, והיא צריכה להוכיח שהיא מרוויחה את האמון הזה בכבוד.

כשהוא (או היא) לא מוכיח שאפשר לסמוך עליו?

אני בטוחה שהמשחק לא נגמר.. אבל איך הצד השני יכול עדיין להחזיק את הזוגיות בכבוד בלי להתייאש ממנו?

החיים המשותפים הם אלו שמעצבים את האופי של ההתנהלות, להכיר ולהפנים את החוזקות והחולשות, הכישורים והמיומנויות, מה קל לסמוך באופן מלא על הצד השני מול דברים שצריך לדעת לנהל את הצד השני, או לדעת שצריך לוותר ולא לצפות.  

מניסיון החיים שלי יש הרבה דוגמאות שאפשר להצביע על הבדלים ביננו, בני הזוג, שגרמו בתחילה לחיכוכים ומריבות ועם הזמן הדברים הסתדרו- והסתדרו באופנים שונים.

(וזכור לי אחד הבולטים שבהם בתחילת הנישואים היה סביב היחס לכסף, כי היינו במצב מאוד דחוק בתחילת הדרך, הייתי סטודנט בשנתיים הראשונות והיא כבר עבדה וזו שפרנסה).

ויש דברים שמהרגע הראשון כל צד לוקח על עצמו כי הוא טוב בהם וקל לו איתם. 

אז את אמא שלו.

הוא צריך לקחת את האחריות שלו. אם הוא מתנהג כמו "ילד" אז הוא לא פרטנר לחיים משותפים.

תסמכי על משהו קיים.

תסמכי עליו שהוא גבר, וזה בטוח נכון

תסמכי על דברים שאת יודעת שהוא טוב בהם.

וזה לא חייב להיות דבר גדול,

אפילו בורג קטן שהוא תוקע בקיר!

והכי חשוב, תראי לו את זה - תגידי לו את זה כל הזמן.

"ואוו כשאתה פה, אני לא צריכה לדאוג מ..."

"אתה עושה את זה הכי טוב"

"חיכיתי לך שתעשה את זה, כי אני לא הייתי מצליחה כמוך"


את צודקת לגמרי שאי אפשר לסמוך על משהו לא קיים,

ולהיפך, זו טעות, כי הוא רק ירגיש עוד יותר כמה את לא סומכת עליו ודואגת מהנושא הזה, ואז זה מתכון לנסיגה בזוגיות.

אבל זה לא אומר שאין מה לעשות,

אם את היית רוצה שהוא יעשה משהו, את יכולה לומר לו, בגישה נשית.

כלומר, תדרשי ממנו, אבל כמו אישה, תשתמשי בקונספט של ה"להישען" עליו ו"לסמוך" עליו.

(ד"א, זה לא נקרא "לדרוש" זה נקרא "לבקש").

פשוט תגידי לו כמה את תהיי שמחה אם הוא יעשה כך וכך,

כמה יקל מעלייך שהוא יעשה משהו קטן,

וכשהוא עושה משהו הכי קטן - תראי לו בדיוק כמה שזה עשה לך טוב!

והכי חשוב, כשאת מבקשת, תתמקדי במה שאת מרגישה, לדוגמה:

"איזה יופי, בזכותך היה לי יותר זמן להשקיע בדבר חשוב נוסף".

"אני מרגישה פחות עייפה, בזכות שעזרת לי, יש לי אנרגיה טובה".

הרעיון, הוא כל הזמן להישאר "אישה" ולא לצאת מהדמות ולהפוך ל"אמא" או "משגיחה",

כי אז האהבה תהיה ממך והלאה...

וזה עניין של הסתגלות, להיות אישה, בכל המובנים והבחינות, לאט לאט -

בעז"ה עם שיחות משותפות (כמובן לא מתוך ביקורת, אלא מהמקום הנשי הטוב כל כך לנפש שלך ושלו)

נבנית זוגיות טובה, שהולכת ומשתבחת, והכי חשוב, מתוחזקת בצורה נכונה וטובה!

מסכים לגמרי

רק חשוב לאזן שכן יש מקרים שבהם את רואה שהגבר לא רוצה להתגבר ולהיות גבר גם עם עידוד

ואז את לא צריכה לקחת את זה על עצמך אלא פשוט לשחרר את זה

להוריד זבל? לפרנס? לחזר? מה הגדיר מהן בכלל המשימות?

חשוב לשים לב דבר ראשון שלא מפילים על הצד השני משימות רק כי "אתה הגבר ואתה אמור ל".

והמשימות שהגדרתם מוסכמות על שניכם.
 

וגם לי יש משימות שלי שאני לא מבצעת, לכולנו, אנחנו לא רובוטים שאמורים לספק משימות.

אני מאמינה בחיים זוגיים שאין תלות מוחלטת בין הזוג - כלומר אין משהו שרק בידיים שלו, ואת חסרת אונים בלעדיו, מפרנסה ועד לקבוע מסמר בקיר (או לדעת לחייג להנדימן).
 

יש משימות שהוא עושה יותר, אבל אם הוא דוחה שוב ושוב אני אתקשר לבעל מקצוע ולא אנדנד לו.

יש הבדל בין להישען לבין להיות תלויה, וכאן ההבדל.

זה אחד הדברים שהכי עובדים עליהם בזוגיות

לשחרר

גם אם הוא לא מבצע את המשימות פשוט לשחרר

הוא ילמד מההשלכות להבא והוא יקח את האחריות זה פשוט לא שלך

כמו שאת לא נכנסת לתחומי אחריות של קולגות גם אם הם לא מבצעים משימות

ככה גם אצל הבעל, אם הוא לא יעשה הוא יראה שזה לא נעשה ויתמודד עם זה בעצמו

לא קשור אליי

יש גם נורמה של לוודא שמישהו עשה משהו.

כמו שאם נחלק אחריות בין האחיות נוודא את את השניה כדי שלא ישכחו דברים-לא כי אנחנו לא סומכות. כי כולנו בני אדם.

אני מוודאת מידי פעם את בעלי והוא אותי. לא ממקום של ביקורת פשוט מזכירים אחד לשני.

שנינו בני אדם ושנינו שוכחים.

כשזה בטוב הכל בסדר.

אם זה היה ממקום של 'את/ה חסר/ת אחריות ולכן אני מוודא/ת' אני מאמינה שהיה לנו סיוט. 

והדינאמיקה שלו

לא מובן שורש השאלה

מתחתנים כשנראה שהנתונים מתאימים ומתואמים

בחיים יש הפתעות ומטפלים תוך כדי תנועה 

לסמוך כמו שאת מתארת, זה לסמוך כמו אמא על ילד.

להישען על גבר ולהאמין בו, זה אומר לא לחכות שדברים יקרו.

לא אמור להיות משנה לך אם הוא עשה או לא.

כמעט כל הדברים שמצפים שיעו הם נטו כי התרגלנו לזה שגברים אמורים.

תרגילי את עצמך שרק את אמורה' וכל השאר 'יכול'.

לדעתי זו נקודת המוצא.

לא ממקום של יאוש, ממקום משחרר באמת. הוא איש נפרד עם כוחות ותסביכים ויכולות ורצונות. ומחליט מה נכון לו.

כמובן שיש מקום לדבר ולהעלות נושא שחשוב וכל זה. אבל זה לא סותר את עמדת הבסיס.

צריך לדעת להתנהל בנפרדות- מהות מול מעשים. אסביר.

לעתים אדם לא מבצע משימות מסיבות טכניות שהן פתירות, כמו בעיות קשב וריכוז ,עומס, חרדה

ולפעמים לא מספיק תחושת אחריות.

האם יש הגדרה ברורה של משימות? מי אחראי על מה בבירור?

הוא מבין את ההשלכות של מה קורה אם הוא לא מבצע את מה שמואל עליו דווקא?

ואתה משחררת וסומכת באמת?

אם זה לא דברים של דיני נפשות, עדיף פעם אחת שיתפספס, לעשות על זה שיח, לראות את ההשלכות ולתת לו את האחריות לתקן להבא.

לסמוך ולהישען זה דברים שונים

לסמוך- לשחרר ולהאמין שדברים יקרו

להישען- להזדקק לבנאדם ע"מ שדברים יקרו

אני לא בעד להישען על שום בנאדם

אין צורך להיות חסרי אונים בשום תחום

לסמוך אכן צריך

ובעיקר צריך מישהו שאפשר לסמוך עליו

דברת על מטלות

יש הרבה נושאים שצריך לסמוך על בן הזוג

הרבה מעבר למטלות

האישו הראשון זה לשחרר ולתת לבנאדם הזדמנות לבצע

האישו השני זה האם הוא מצליח לבצע או לא

(אם נניח הוא לא מצליח שוב ושוב

זה לא עוזר שמנסים לסמוך עליו)

את עוד לא התחתנת והחלטת שכבר הוא לא יעשה?

תתחתני עם הבחור שכן עושה וכן את סומכת עליו

וברגע שיש לך פרטנר והדינמיקה היא שאת בת זוג ומשחררת לחלוטין מתחומי האחריות שלו והוא אדם בוגר אחראי רציני ושאפשר לסמוך עליו (בהנחה וזה הגבר שתבחרי להתחתן איתו..) אז הכל אמור לתקתק.

לגבי להישען אני חושבת שזה תהליך וככל שעובר הזמן בנישואים בריאים המשענת הזוגית הופכת לחזקה ויציבה יותר ויותר

דברים שאי אפשר לסמוך עלינו בהם

ואני חושבת שזה טבעי ומתבקש.

אני רק שואלת איך מתמודדים בסיטואציות כאלו.

בתוך כל המכלול,  יש לכל אחד נקודות חלשות

בסדר

זו המציאות

זה מיקרו פה ושם , בגדול לא פוגע במאקרו,  ושוב כל זוג מנתב מתמודד בדרכו הוא

לא אירוע 

באיזה נושא מדובר

יש דברים שאפשר למצוא דרך עוקפת או להתפשר בהם

ויש שלא

וגם תלוי בעקומת למידה

אם יש למידה של בן/ בת הזוג לעשות שיפור או לא

כשמדברים על אמון, מתייחסים לאמון בסיסי. לא להפוך ל'גננת' שלו. וכן, חלק מהיכולת להתחתן, זה גם יכולת לקבל שאחרים עושים דברים בדרכם שלהם.

בהצלחה רבה מאוד

ולכל אלו שהעירו,

לא שאלתי את זה בעקבות בחור שאני "יוצאת" איתו, תודה בכל אופן.

את אוהבת שהכל אצלך בידיים?

קשה לך בכללי לסמוך על אנשים?

שאת אומרת שזה לא קשור לבחור ספיצפי מעלה לי את השאלות האלה

כי אולי זה בכלל משהו שלך...

שואלת את זה בעקבות סיטואציה שיש לי עכשיו בקשר לא זוגי.

מרגיש לי שהצד השני לא מבין עד כמה חשוב לי שהמשימה תתבצע, כנראה מבחינתו בראש יש סדר עדיפויות שונה, ואז אולי הוא לא לגמרי רוצה לבצע את המשימה אבל לוקח אותה על עצמו ולא ממש עושה בפועל.

ושמתי לב שההסברים שלי על כמה שזה חשוב לי רק עושים לו אנטי, אז תהיתי לעצמי איך אני אתמודד עם סיטואציה כזאת כשהיא תהיה בזוגיות. (כי נשמע לי מאוד הגיוני שיהיו דברים כאלו מידי פעם)

ואם תגידו שאין מקום להשוות, ושקשר זוגי זה לא קשר מקצועי וכו'.. 

ברור לי שבזוגיות התקשורת היא אחרת, אבל זה רק מה שביקשתי להבין, איך זה עובד כשזה במסגרת זוגית. ועניתם לי כאן מעולה, תודה רבה.

שיבין שזה חשוב לך. הוא יכול להגיד- חשוב אז אתאמץ

ויכול להגיד- מיותר בעיניי לחלוטין, ואולי זו תהיה בפועל מטלה עלייך.

באופן כללי- לא להוריד מהאחריות שלו. בטח בדברים שהם שלו. אמא של בעלי היתה דואגת לדברים שלו גם בגיל גדול כי באמת לא היה שם לב לדברים חשובים. היא היתה מתה שידאג לדברים שלו בעצמו.

אני שמתי וטו- אם אתה אחראי אתה תעשה. אז כמה פעמים הוא "אוכל אותה" כי שכח או לא עשה בזמן, ובפעמים הבאות למד שזה עליו ואם הוא לא יעשה- זה לא יקרה ובאסה לו.

אני לא מוכנה להיות אמא שלו.

אנחנו שותפים.

אם אהיה אמא שלו ואקח על עצמי כשהוא לא אחראי- אני אהיה אמא שלו והוא יהיה ילד. לא מתאים לי ולא לזוגיות. 

ואת נשמעת כזו מקסימה 😊

ענו לך נפלא אז מצטרפת לדברי כל החכמים

ובאמת הכי חשוב שתרגישי שאת יכולה לסמוך עליו שתוכלי תמיד לתקשר איתו ולומר לו את הלב שלך בכל תחום ועניין. ושיהיה מי שישמע. ונכון זו עבודת חיים לכולנו, כמו כל הזוגיות שהיא לימוד, אז גם כאן, אבל בהחלט ניתן לפתח עוד ועוד את הערוץ התקשורתי וגם את הערוץ הישיר מלב אל לב ולומר הכל, כל מה שחשוב לך, כל הלמה (ל בקמץ) שלך, כל הלב שלך. להשמיע, להנכיח, ולהביא את עצמך בשלמות לקשר.

בהצלחה רבה יקרה ורק בשורות טובות ב"ה 🙏🌹

ניסחתי הודעה ארוכה והיא נמחקה לי... אז אנסה לנסח בקצרה ומקווה שיהיה מובן, אם יש שאלות אפרט יותר:

ככלל, כשאנחנו עוקבים או לא עוקבים אחרי מישהו, זה קשור גם לשאלה האם יש דברים שאנחנו מוציאים מתחום אחריותינו. לדוגמה, אם אני נותן את האוטו למוסך - אני לא רק סומך עליו שהוא יבצע את מה שאני רוצה שיעשו; אני גם סומך עליו שהוא יודע גם מה לעשות.

כשאמורים לסמוך על מישהו, זה כולל את הסמיכה על שיקול הדעת שלו ועל הבחירות שהוא עושה.

אם תבואי בגישה ש100% מהסמכות והתבונה אצלך, את לגמרי תהיי בבעיה כשבעלך לא יבצע את כל מה שאת רוצה. אם תשני זווית ותביני שאולי הוא פשוט חושב שזה לא חשוב וכדו', או שהוא לא רואה עניין להתווכח איתך (הרבה גברים לא אוהבים להתווכח, יש לזה צדדים טובים וגם צדדים רעים), אבל הוא פשוט רואה את הדברים אחרת - תצטרכי לשאול את עצמך כמה אחוז את נותנת לו בקבלת ההחלטות ותשקללי את זה.

כמובן, שאם יש משהו חשוב אובייקטיבית שלא קורה, הדרך היא לחלק את העבודה מחדש. הוא פחות יוריד זבל ויותר ישטוף כלים.

מחשבה מעניינת ונכונה ממש

(לא דווקא בהקשר של הפותחת)

קראתי את כל התגובות, וגם את התגובות על התגובות

אתם כולכל מדהימים

הבנתי קודם כל שהחלוקת משימות היא בידיים שלנו ואנחנו בדיבור על זה,

וגם חידדתם לי את הנקודה שצריך באמת להרפות, ולתת לו ללמוד לבד את רמת החשיבות של זה,

וגם, לתקשר את עצמי בצורה נשית.

תודה ממש.

וכנל הפוך. אתם לא פועלי קבלן האחד של השניה.

יש שותפות שנבנית. לסמוך על בן זוג לא קשור לתוצאות הביצועים שלו, זו מהות. 

הבסיס בשותפות הזוגית היא לסמוך ולשחרר אחרת איך אנחנו סומכים האחד על השניה שנחנך את הילדים, ולרוב עם אפס תעודות מוסמכות וכישורים מתאימים.

מה כן? כן יש רצון גדול להצליח בשותפות חאורך ימים ושנים ,בלי לעמוד עם סטופר כי אנחנו לא המחנכים של האחד את השניה. כי אנחנו מאמינים בבני אדם.

ואם יש קושי בביצוע מטלות או משימות והדבר נכון גם עם הילדים,משלמים כסף ומביאים עזרה מבחוץ

פורום רכב | ערוץ 7 

או לבדוק בעברו..

השימוש בפרומים הייעודיים - ולכן יש מעט פורומים שפעילים מאוד והשאר רדומים

וההסבר:

על מנת שהודעה חדשה שנכתבה בפורום מסויים תופיע במרחב הכללי שלי, ב feed שלי, כדי שאראה את ההודעה החדשה - הפורום הזה צריך להיות בפורומים המועדפים שלי.  

ואם  הפורום לא מופיע במועדפים, אני בכלל לא מודע להודעות הללו.  

ואם הפורום, כדוגמת פורום רכב, בכלל לא נכלל ברשימת הפורומים שאפשר לסמן כמועדפים - אז בכלל אין סיכוי שאפילו אם הפורום מעניין אותי, אדע על קיומו.  

אני אישית עם הבעיה הזו כבר שנים עם פורום שאני כן מכיר ופעיל בו - פורום שריטות ליליות | ערוץ 7

הוא לא נמצא באפשרויות המועדפים, ועשיתי לי קיצור דרך נפרד בדפדפן כדי להגיע ל f503 (מספר הפורום)

אז יפה שנוצרו הרבה פורומים - רובם ככולם נטושים מפעילות.  מעט מאוד הם מאוד דומיננטיים ומהווים זירה חברתית לנושאים רבים ומגוונים.  

@משה 

אבל יש פורומים שאם כותבים בהם

זה מקפיץ אותם

ואני גם בשטו"ל עשיתי קיצור בדפדפן למרות שאצלי הוא כן במועדפים

ונראלי נשאיר את המשך השרשור לשאלה המקורית

אם זה יותר מדי פעמים, אולי שווה לשקול שדרוג...

חיסכון בזמן ובכאב ראש, לפעמים גם חיסכון כספי. 

צמיגים מצבר ציריות ברקס

מדי 3 עד 10 חודש נתקלים ב1 מהנל הוצאה בטווח 500 עד 2000

טיפול שגרה בערך כל חצי שנה

וזה הזמן שהמוסך יעשה סיבוב ויסתכל לגבי הנל

מגבים ופנסים עוד 200 שנתי

איך אתם נתקלים ב1 מהרשימה. מידי כמה חודשים??

צמיגים - אחרי כ 50-60 אלף ק"מ

מצבר - פעם בכמה שנים

ציריות - אחרי המון המון עשרות אלפי ק"מ …

טיפולי שגרה - כל 15,000 ק"מ - אתם נוסעים כלכך הרבה בשנה?

מגבים - פעם בשנה

פנסים - נורה אחת, פעם בכמה שנים …

יש לנו בבית שני רכבים ואני מכיר ומתמצא בתחום….

3000 שח שנתי ו3 ימי עבודה

מצד שני

עוד 50 אשח בקנייה

וגם ברכב חדש יש להחליף צמיגים ועלולים להיות תיקונים

כמובן יש עוד הבדלים ושיקולים

כל אחד שישקול לעצמו

ועוד פעם לפני טסט.

כן היה מצב שנדלקה לי נורית שהצריכה תיקון אבל אולי פעמיים ב3 שנים שהוא אצלנו.

שנת 2015.

לפני זה היה לנו שנת 2008 גיהינום. כל כמה חודשים תקלה. שתה לנו את הכסף בקשית.

העדפנו לקנות יקר יותר ויש לנו שקט 🤚

אצלי זה גם מרגיש יותר מדי 😅 פעם בשנה זה תיאוריה, בפועל תמיד יש משהו קטן שצץ…

פרסומת בגוגל

הנוכחי, לא מבקר בכלל. רכב חשמלי חדש יחסית.

@אמא טובה---דיה! 

מוזמנת לפרטי @אהבת חינם1 

על קרית מנחם

להבנתי קהילה יותר פתוחה נהר המור (עדיין דוסים)

יש שם גם קיבוץ עירוני משהו כזה

חמודים

מחירי שכירות הגיוניים לזוג צעיר (ביחס לירושלים)

יש דוסים, יש גם פחות

יודעת שהצעירים מפוזרים ברחבי השכונה

יכולה לפרט במסר

פתחתי פצלש כדי למנוע אוטינג

שלחתי מסר

תודה רבה 

מנהלי הפורומים הוא להכניס לפורומים סגורים ניקים ותיקים, עם היסטוריית פעילות כאן בערוץ.

את ניקית חדשה לגמרי.

(אלא את ניק חדש וטרי של משתמשת ותיקה ותוכלי לבקש להתחבר עם ניק ותיק ומוערך במהימנותו).

איזה פורום מתאים לך - זה הולך הפוך.

תנסי לדייק מה התחום שאת מחפשת והתגובות כאן יכוונו אותך.  

פשוט לא בא לי לכתוב את זה פה.. חשוף לי. ואין לי אפשרות לפתוח שיחה עם מנהלים כי אני חדשה =/

ברוכה הבאה לכאן.

את יכולה לשלוח מסר לאחד המנהלים ולבקש דרכו/ה לחבר אותך לאותם פורומים אחרי שמולם במסר אישי תדייקי איזה את מחפשת 

אז גיליתי שאין לי אפשרות לשלוח הודעות אישיות כי אני חדשה

אלא רק רכישה באינטרנט 

לא יודע איך אנשים רוכשים מזרון באינטרנט בלי להתנסות ולשכב עליו קודם בחנות.  

כל גוף והצרכים האישיים של הנוחות. לפעמים אפילו לשני בני הזוג במיטה יהודית נדרשים מזרונים שונים ברכות/קשיות לפי הנוחות האישית

בחברות הגדולות והמפורסמות- למשל עמינח, יש הרבה, קרוב ל 20 לדעתי, סוגי מזרונים ורק כשמתנסים בחנות חשים בהבדלים הדקים בין מזרונים.  

אחרי חודש החלפנו לסוג אחר ללא עלות.

מרוצים מאוד. מזרונים נוחים מאוד ואין רווח ביניהם

רק מזרונים או כולל מיטה?

איזה סוג מזרונים? 

ההכי יקר לא היה לנו נוח והחלפנו לסוג שפחות יקר, כאילו דרגה אחת מתחת..

לא קנינו מהם מיטה

ותראה מה רמה אחת מתחת להכי יקר..

אבל מה זה משנה מה היה נוח לנו? אתם צריכים שיהיה נוח לכם

וזו עוד סיבה לעשות סיבוב בחנויות כדי להרגיש בהבדלים בטכנולוגיות

יש מזרוני קפיצים - ולחברות שונות יש טכנולוגיות שונות לקפיצים.  לנו יש עמינח, ולעמינח עצמם יש שתי טכנולוגיות שונות לקפיצים.

יש מזרונים על בסיס ספוג, ועל בסיס לטקס. ועל שילובים בינהם.  וגם זה עם או בלי קפיצים.  

ויש שכבת בריאות מעל לליבת המזרון. מבוססת ויסקו או לטקס

וכל קומבינציה של ההרכבים מעניקה תחושה אחרת.  

כך כאשר אתה שואל על מידת הרכות - יש אפילו הבדלים בין תחושות לשכב על מזרון באותה רכות אבל שכבת הבריאות שונה.  

לנו יש עמינח קינג-קויל דגם בראשית.

וביקשנו ועשו לנו ריץרץ כדי לסגור את המזרון כשהם צמודים.  

והחזרת

כנראה לא זרקו את המזרנים

אלא מישהו אחר קיבל אותם. נכון?

אז איך את בטוחה שאת לא קיבלת מזרן משומש?

הם או תורמים או מוכרים למלונות

התכנות כלכלית (הרי בסוף הם צריכים גם להרוויח)

הם אמורים למכור את המזרן בפי1.5-2 מהמחיר המקורי שהם היו לוקחים ללא ההתנסות הזאת?

עבור תרומה בוודאות

וגם עבור מכירה למלון. הוא קונה מזרן יד שניה (אומנם יחסית חדש. אבל יד שניה) לכן זה במחיר זול משמעותית (וגם מעצם זה שהוא בעל עסק שקונה כמות ולכן מקבל מחיר טוב יותר)

הוא כנראה רבע מהמחיר אצל הRETAILER.

שהיה אצל זוג להתנסות

נתרם או נמכר כיד שניה במחיר מופחת

זה כבר לא יהיה שולי רווח של רבע אלא הרבה יותר

יש ימי נסיון שניתן להחזיר את המזרון (לרוב 30 ימים) ואז השאלה שלך על מה עושים עם המזרונים שמחזירים עדיין נשאלת.

הייתי בכמה חנויות ושכבתי להם על כל המזרונים ולא מצאתי משהו מתאים והם גם אמרו לי תיקח הביתה תישן כמה ימים כי אי אפשר באמת לדעת מזרון מלשכב כמה דקות בחנות.

לכן אני מבין את הטענה שלהם לקחת את המזרון להרבה זמן להתנסות

וזה לא נוח להיות עם ניילונים

ובאמת אם אני מקבל מזרן עם ניילון ומשאיר את הניילון אני מגן על המזרן (לא ב100% אבל בסדר)

לעומת זאת. התנסות עם מזרן ללא ניילון היא הרבה יותר אמיתית. אבל אף אחד לא רוצה לקבל מזרן שהיה מזרן נסיונות של כמה זוגות לפניכם. נכון?

לכן צריך צריך להחליט מה מעדיפים.

1. ללכת לחנות להתנסות

2. להתנסות עם ניילון. זה לא נוח ולא מדוייק.

3. להתנסות בלי ניילון בבית. זה הכי מדוייק. אבל יש סיכוי יותר מסביר שתקבלו מזרן שכבר כמה זוגות התנסו עליו לפניכם.

אנחנו בחרנו באופציה הראשונה

לקח לנו מעל שעתיים התנסות בחנות

ולצערי אני לא מצליח להבין איך האופציה השלישית אפשרית מבחינה כלכלית אם מבטיחים שכל מזרן אחרי שהוא חוזר מהתנסות נתרם או נמכר לבתי מלון בעלות נמוכה משמעותית.

לא רוצה להוציא לעז על אף חנות. רק מבין שזה כנראה לא מתכנס כלכלית עם ההבטחה

מכירה עוד חנות אחת לפחות שמאפשרת הרבה לילות ניסיון בבית בלי ניילון (ואם מוחזר אז תורמים כזה).

מן הסתם זה מבוסס על זה שכמעט כולם משאירים, והמינוס של אלו שמחזירים, משתקלל עם תוספת לקוחות שקונים כי יש את האפשרות להחזיר במידה ולא נוח (וכאמור, הרוב לא מחזירים).

אסטרטגיה עסקית זה הכל. 

לרוב ללכת לחנות להתנסות זה כדי להחליט על דגם, רמת קשיות וכו.

אבל תכלס, צריך לישון על זה לילה

גם איזה מבלבל זה לשכב על 10 מזרנים ולהחליט מה הכי נוח. וואו.

שכיבה של כמה דקות בחנות על מזרן לא משתווה לשינה עליו לילה שלם.

אז זה נותן לאנשים ביטחון, כי מזרן זו הוצאה גדולה, ואם יודעים שמקסימום אם יחזרו הביתה ויהיה לא נוח הם יוכלו להחזיר- הם קונים ביתר קלות.

גם אם זה להשאיר את הניילונים. 

שהם מקבלים בחזרה..

המסקנה שלי היתה שרוב האנשים מתעצלים ולא מחזירים..

והקצת שכן - הגיוני שמוכרים לבתי מלון או משהו כזה.

כי אם הרוב מחזירים - לא מצליח להבין איך זה עובד

מוכרים כעודפים במחיר מוזל, או תורמים, וזה לא כזה הרבה כנראה.

שהם כנראה משומשים??

מרוצים מאד

אם רוצים לנסות לדעתי אפשר לבקש להגיע לנסות במחסנים שלהם ויש גם תקופת נסיון

יש קודים לכל מיני משפיעניות אם תרצו לנסות

שנינו מאד מרוצים, קנינו מיטה ומזרונים. המזרונים מאד נוחים. שירות אחלה בסך הכל.

רק קחו בחשבון שהמיטות גבוהות (לפחות בדגמים שאנחנו קנינו, אולי יש להם אחרים שלא...)

חייבת לתקן:

מזרן

ולא מזרון

מצו"ב אפילו העמוד הספציפי מאחד הספרים שלו  

לתקן בעמוד הראשי שם כתוב בטעות "מזרון"

@משה 

(ורק כדי להביא את המקור, אז זה הספר של אבי ז"ל (שהיה ד"ר ללשון עברית) משם הבאתי את העמוד הנ"ל):

קראנו השבת בפרשת השבוע את פרשת קדושים.

אנו קוראים בה על המקום הכי קדוש לעם ישראל - קודש הקודשים -

שביום הכי קדוש בשנה - יום הכיפורים -

האיש הכי קדוש בעם - הכהן הגדול - נכנס לקודש הקודשים ומכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל עם ישראל.

ואנו יכולים ללמוד מכך גם בהשוואה אלינו. לקודש הקודשים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו:

המקום:

המקום הכי קדוש לנו - הבית שלנו.

ובתוך המקום הזה, נפנה באמת מקום. 

נראה בו באמת את מה שהוא - קדוש. נבדל. מכל הבחוץ.

ניתן לו את המקום הראוי לו ונאפשר לנו לפנות רעשי רקע למען אותו מקום פנימי שהוא רק שלנו.

האדם:

האיש הכי קדוש לי זה אישי.

האישה הכי קדושה לי היא אשתי.

קדוש גם במשמעות של נבדל גם כאן -

להבדיל את אשתי מכל הנשים בעולם. 

להבדיל את אישי מכל האנשים בעולם. 

"הרי את" - ורק את.

"מקודשת לי" - ורק לי.

מקודשת.

רק היא עבורי.

רק הוא עבורי.

לחזק את הייחודיות. את הבלעדיות.

לקדש אותנו.

הזמן:

הזמן הכי קדוש לנו הוא הזמן שלנו יחד.

לפנות זמן למרחב הזוגי שלנו.

לקדש ולבדל אותו מזמנים אחרים.

לתת זמן ופניות לביחד שלנו.

ולהבדיל אותו מהסחות דעת לדברים אחרים באותו רגע ולייחד ולקדש את הזמן הזה אך ורק עבורנו.

אז גם בביתנו פנימה -

מקום

זמן

אנחנו -

האיפה

המתי

המי

ולייחד אותם. ולקדש אותם. ולהבדיל אותם מאחרים.

"קדושים תהיו"

"כי קדוש אני"

ה' אחד ושמו אחד

וללמדנו גם מתוך כך -

אשתי אחת. ובה ורק בה אני ממוקד. ובה ורק בה אני מכוון ומוציא את האנרגיה שלי.

אישי אחד. ובו ורק בו אני ממוקדת. ובו ורק בו אני מכוונת ומוציאה את האנרגיה שלי.

ואנחנו יחד - אחד.