ומקווה ומייחל לראות במפלתם ובשברונם של אלה שאחראים לעוול הזה כלפיו. 

אני באמת מחבב אותך. אבל אם אי פעם תצליח להגיע לעמדה כזאת, נסה להשתדל ולהתאמץ יותר מאשר לדקלם דפי מסרים. 

רק מעיר,

כל עוד לא ידוע לנו בוודאות מי הרוצח אנחנו אמורים לקוות שהרוצח האמיתי יענש

לא דווקא מי שאנחנו מאמינים שרצח

א. למה ביום הרצח רומן זדורוב זרק את מכנסיו לפח האשפה? עד היום לא נמצאו המכנסיים שאיתם עבד באותו היום. שיפוצניק שמרוויח 150 ש"ח ביום עבודה, לא זורק את בגדיו לפח בלי סיבה מעולה.

ב. למה ביום הרצח הוא שאל את אבא של אשתו איך מפעילים מכונת כביסה? לפי עדותו של חמיו, ביום הרצח רומן זדורוב כיבס בעצמו את חולצתו, לראשונה מאז שזדורוב התחתן (הוא כלל לא ידע לכבס).

ג. למה כשהמשטרה עצרה אותו נעליו היו מצוחצחות עם חומר ניקוי (לא מנהג נפוץ אצל שיפוצניקים)?

ד. למה הוא הודה בפני מדובב בשעה שבה לא הופעל עליו כל לחץ?

ה. למה הוא אמר למדובב פרטים מוכמנים שרק הוא והמשטרה ידעו באותו הזמן?

מדובר בחמש שאלות שמתבססות על עובדות גמורות, לא דעות או פרשנויות וכו'. אין כלל מחלוקת בין הסנגוריה לבין הפרקליטות בנוגע לאותן 5 עובדות.

כמובן רומן עצמו נשאל על כל אחת מהשאלות האלה פעמים רבות מספור, והוא שינה את גרסתו חדשות לבקרים בכל פעם שהוכח שהגרסה האחרונה שקרית.

גם על העבודה הזאת אין חולק, היא מופיעה שחור על גבי לבן בפרוטוקולים.

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

הוא לא הודה בחקירה אלא בפני מדובב.

הוא הודה בפני מדובב בשעה שבה לא הופעל עליו לחץ.

היה יכול ללכת לישון, לדבר, לנוח, לשבת ולחשוב...

הוא בחר מרצונו החפשי לדבר עם המדובב ולהתוודות מולו. כולל תנועה של סכין על הצוואר וכו'.

בקשר לפוליגרף - פייק ניוז מארץ הפייק ניוזים.

לפי הפרקליטות הוא לא יצא דובר אמת, ופרקליטיו לא טענו אחרת כך שאין לי סיבה לחשוב שהפרקליטות לא דוברת אמת.

רגע אחד בלי לחץ לא אומר כלום. כל עוד אדם במהלך חקירות הוא בלחץ וחושב איך לצאת מזה

כמו שתשאל למה בנאדם עם צרות התאבד בדיוק בזמן הפנוי.

מה גם שהמדובב שם כן ישב עליו ושיכנע אותו להודות אולי השתכנע בדיוק ברגע הזה

אני לא חושב שאפשר להתייחס להודאה הזאת ברצינות

צריך לברר את העניין אבל פה בסרטון מסבירים מה היה שם.  לא כזה ברור שהוא משקר

אני אישית לא זוכר כל מה שקראתי בעניין, כי זה לא כזה מעסיק אותי

שם יש המון חומר ותשובות לשאלות.   

אני זוכר שיש להם תשובות די טובות לכל מה ששאלת

אתה מביא לי כראיה את הבליו של חיים סדובסקי? השרלטן שמציג את עצמו לד"ר למרות שמעולם לא קיבל דוקטורט, האדם שנזרק על ידי בית המשפט כשהתגלה שהוא סתם שרלטן שמדבר כמו ידען? אדם שמתפרנס מהומאפותיה ועל דעת עצמו בלבד החליט שהוא גם מומחה מז"פ?

ואם נדבר לגופו של עניין ולא לגופו של שרלטן, אז הראיה שלך היא שזה הופיע בכתובית של סרט? למה עורכי הדין שלו כלל לא העלו את הטענה הזאת בבית המשפט? לכאורה יש כאן פרס כפול מבחינתם: גם העובדה שהוא יצא דובר אמת, ובעיקר העובדה שהשוטרים שיקרו לו וכך תחמנו אותו. למה הם לא הזכירו זאת?

בהמשך הסרטון מיקי רוזנטל מאמת את השרלטן עם העובדה ש...הוא משקר. אומרים שם בפירוש שזדורוב יצא דובר שקר.

ולא, זה לא כמו אדם עם צרות.

אדם חף מפשע יכול להודות על דברים שלא עשה כדי להפסיק עינויים שהוא חווה. אם אין עינויים אין לו סיבה להודות.

אני לא יכול להסכים עם מה שאתה כותב למטה..

גם לשים אדם בתא קטן ולהגיד לו שהוא גם ככה אכל אותה ורק נשאר לו להודות כדי להמתיק את העונש זה עינויים

כל החקירות צריכות להתנהל בסלון של החשוד, בשעות שנוחות לו (לא להפריע לו בשנץ בטעות), כי כל הפרעה בשגרת חייו תגרור הודאה שקרית.

זה לא עובד ככה, באף מדינה לא עושים זאת ככה, חקירות הן לא נעימות ולא חביבות ואכן יש בהן אלמנט מפחיד. זה לא אומר שהודאות שחשודים מספרים הן שקריות.

מניסיון להוציא ממנו האם הוא הרוצח - לסימון מטרה "רק שיודה ונגיד שמצאנו את הרוצח"

לדעתי רומן זדורוב לא רצח את תאיר ראדה 

זו הקבוצה אם תראה לשוטט שם.

בתשובתך נסה להעזר בידע שלך מחקירות שאנשים אחרים עוברים במשטרה כשהם חשודים ברצח, ולא בסרטון של שרלטן הומאפות (יש שיגידו שזו כפילות מיותרת)

אמרתי לך שזה מוציא אותו שקרן, לא מסתמך עליו.  

אתה ממשיך לעקוץ אז אני פורש

תחפש בקבוצה ששלחתי לך (הוספתי קישור בתגובה האחרונה)

קודם כתבת שעצם שהייתו בתוך תא קטן מהווה לחץ שעלול להוציא הודאה פסולה.

לכן אני שואל *ביחס לנחקרים אחרים* איזה שיטות פסולות עשו כאן, כי מן הסתם כל הנחקרים שוהים בתא קטן...

לא בגלל שהוא בתא קטן, אלא שניסו לשכנע אותו בכל דרך שיודה אפילו שיש מצב שהוא רצח והוא לא זוכר. 

איזה היגיון יש בדבר כזה. 

התא הוא סך הכל עוד הרגשה של הנה אתה כלוא ובודד ואכלת אותה

למי שלא רגיל למאסרים וחקירות

ניסוח לא נכון

אין מצב כזה שהמשטרה חושבת שרצחת מישהו, והיא לא תשב עליך חזק מאוד כדי שתודה. זה פשוט לא קורה.

לא הפעילו במקרה שלו שום אמצעי מיוחד שלא קיים בחקירות אחרות מהסוג הזה.

אני לא חוקר במשטרה, לא יודע מאיפה הידע שלך.. אחרים טוענים שזאת הייתה חקירה לא הוגנת

(וגם אם זאת חקירה רגילה אז מה זה אומר... אם לא הוגנים כלפי כולם זה לא הופך להוגן)

מעבר לזה, בקשר לפרטים המוכמנים

ראיתי שם פוסט שכותב להפריך שהוא ידע פרטים מוכמנים ומאתגר את מי שיצליח להביא פרט מוכמן אמיתי שהוא אמר. תקרא תגיד מה דעתך.

בכל אופן, נסכם, בינתיים על פי מה שקראתי אני די משוכנע שהוא לא רצח

מה עוד יש לומר. אנחה. 

שהקריאה שלי אותך גורמת לי תחושה שאתה מדברר ע״ס דפי מסרים. 

הנה מה שחושב ראש המכון לרפואה משפטית! 

מנהל המכון לרפואה משפטית: "מפחד מהפרקליטות, אבל לא הולך להתפשר"

מיקוד ספציפי - הפרקליטות ניסתה ״לשפץ״ תצהיר חתום שלו!!! זה משהו מטורף. 

הפרלקיטות היא ארגון הפשע הכי מסוכן בארץ. בלי שום צל של ספק. 

לא קראתי איך מתייחסים שם בבית המשפט כראיה

אבל תכלס זאת ממש לא הראיה היחידה לטובתו

אגב, לפי מה שאתה כותב בשם הטענות בפייסבוק, נראה שבכלל לא קראת שם

כנס לפסק הדין של העליון משנת 2014, החל מפסקה 149 בעמוד 93 ותמשיך בקריאה עד עמוד 140.

נכנסתי בעקבות המלצתך לקבוצת הפייסבוק של התומכים בזיכויו, ונחרדתי לראות שהם מתעלמים באופן גס ביותר מפסקי הדין שניתנו.

למשל "כולם אומרים שהוא מסר פרטים מוכמנים אבל הוא מעולם לא מסר" (ציטוט מהזיכרון שלי אבל זו בהחלט רוח הדברים) - כן, רק שבפסק הדין יש דיון לאורך כמעט 50 עמודים בנושא הפרטים המוכמנים שהוא מסר...

http://www.din.co.il/images/10079390.w53.pdf

השופטים שאלו את זדורוב איך ידע שהרצח בוצע בתא מספר 2. זדורוב ענה מספר תשובות שונות וסותרות:

בהתחלה ענה שהמדובב אמר לו את זה (ואז השופטים אמרו לו שכל השיחות מוקלטות ומצולמות והמדובב מעולם לא אמר או רמז דבר כזה, מה גם שהמדובב בעצמו לא ידע זאת).

אחר כך הוא אמר שזה היה פשוט ניחוש. השופט הקשה עליו שהסיכוי לנחש נכון נמוך מאוד.

אחר כך אמר ש"זה סתם לוגיקה", כלומר "הכי הגיוני שזה יהיה בתא 2".

ואיך הוא הסביר את ההיגיון הזה? "ילדים לא הולכים לעשות את צרכיהם בתא הראשון". אוקיי, אז למה לא ניחשת שזה דווקא התא השלישי למשל?

בבית המשפט העליון התייחסו להסברים האלה במילה "מופרכים" .

וכך זה היה בעוד ועוד ראיות שהיו נגדו, בכל פעם הוא שינה את גרסתו והחליף אותה שוב ושוב עד שבית המשפט אמר נואש ועבר לנושא הבא.

לכן אני שואל.. בדרך כלל שומעים שהיו כאלה וחוזרים על זה בביטחון

הם לא אומרים שהוא מעולם לא מסר, אלא רק על אחד מהם (וזה מתבסס על כך שהחקירות מפורסמות, אז איפה זה נמצא) 

ושאר הפרטים המוכמנים האלו הם שליליים. זאת אומרת שזה סותר ממצאים. 

אגב, בחקירות הוא גם הודה שהוא אנס אותה, והנרצחת לא נאנסה

הוא מסר הרבה פרטים מוכמנים שהתגלו כנכונים. כולל פרט שאפילו החוקרים לא ידעו עד שהוא אמר להם. שלחתי קישור לפסק הדין ואפילו הפניתי לעמודים הרלוונטיים, עכשיו אתה יכול להגיב מתוך ידיעה ולא מתוך קריאה בפייסבוק.

מצטער שאין לי זמן לקרוא את כל התיק... מי שקרא שיביא מה שכתוב שם.

אני לא מגיב מתוך ידיעה וגם לא מהפייסבוק כי אני לא בקיא בתיק,

פשוט שאדע את הטענות שאוכל לראות מה ענו עליהם בהזדמנות.

לא התכוונתי לומר שאני שואל כדי לקנטר שכותבים בביטחון בלי לדעת

אלא כדי שיהיה אפשר לחפש אם יש תשובה לזה, אבל אם כותבים סתם "הוא מסר פרטים" אין עם מה לדון

אחלק את זה לקטגוריות בהתאם לחלוקה של בית המשפט המחוזי.

בפועל בית המשפט העליון לא תמיד קיבל את עמדת המחוזי והוא שינה חלק מהקטגוריות (לטובת זדורוב), אך עדיין המסקנה של העליון היא שהפרטים המוכמנים מספיק חשובים בשביל להרשיע ברצח:

פרטים בעלי משקל מכריע:

*היעדר האפשרות לנעול מבחוץ את תא השירותים הספציפי שבו בוצע הרצח (העליון אישר), פרט שלא היה ידוע לחוקרים.

*תנוחת המנוחה בשעת הרצח (העליון אישר), פרט שלא היה ידוע לחוקרים.

*הוא סיפר לאשתו שילדה נרצחה בשירותים (אשתו היא זו שסיפרה זאת לחוקרים), הרבה לפני שהפרט הזה היה ידוע לציבור (העליון אמר שיש לזה משקל גבוה אבל לא מכריע, כלומר קטגוריה אחת פחות).

פרטים בעלי משקל גבוה:

*המקום בו בוצע הרצח, כלומר התא השני (העליון אישר)

*הוא ידע שיש טיפות דם בשירותי הבנים (העליון אמר שזה לא פרט מוכמן כי לא רק הרוצח יכול היה לדעת זאת)

*ידיעת העובדה שהמנוחה לא נאנסה - העליון קבע גם כאן שלא מדובר בפרט מוכמן.

(בפייסבוק שהפנית אליו היה כתוב שהוא "חשב שהיא נאנסה" - פשוט לא נכון).

*המכניקה של הרצח - היו פרטים שהוא מסר והם אינם נכונים (פרט מוכמן שלילי), ולעומת זאת היו פרטים שמסר שהיו מדויקים מאוד (למשל שהיא נפגעה בחזה באופן שטחי ולא עמוק כאשר הניף את ידו עם הסכין לכיוון סנטרה).

יש גם פרטים בעלי משקל מופחת אבל הקריאה עושה לי רע בלב אז אני מפסיק כאן.

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

הכל היה סבבה עד שהגעתי לסעיף המכניזם... שבו יש תיאורים של כיוון הנפת הסכין, המקום שבו הסכין פגעה, עומק החתכים... וכל זה על ילדה קטנה שלא שרדה את האירוע.

פשוט עצוב.

אצלי פשוט כשאני בתוך ההתעסקות במשהו המוח מתנתק מהמחשבות על הסיטואציה.

אבל זה באמת מזעזע

מקום הרצח - ראה כאן למשל העובדה שהרצח היה בתא השני מתוך ארבעה - צעירים מעל עשרים כמה גרסאות היו לו בקשר לזה, גרסאות שבית המשפט העליון כינה "מופרכות".

שאלת האונס - 

בית המשפט אומר שזדורוב האמין שיכול להיות שמישהו אחר אנס אותה, אחרי הרצח, וזה לא מעיד על כך שהוא לא הרוצח.

הוא אמר מפורשות למדובב שלא היה אונס "מהצד שלו", והוא חשש שהוא יואשם באונס שמישהו אחר ביצע. 

בחקירה הוא אמר "אולי איזה טיפש לקח ועשה שם משהו... לעשות מעשה מיני או אני לא יודע מה עוד ויש עוד אונס קושרים לי". בהמשך הוא עונה במפורש לחוקר שהוא חשש שאחרי הרצח מישהו נכנס לתא ואנס אותה.

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

בפסק הדין מצוין שהיה שלב שבו הוא אמר "בין התאים" - האם בפייסבוק יש התייחסות לכל המקרים בהם הוא אמר "בתוך התא"?

זה בדיוק אותו דבר עם ה"פרטים מוכמנים שליליים".

כלומר בסופו של דבר בית המשפט מתייחס למכלול הראיות, שלא תמיד כולן מתאימות לאותו הכיוון (לחיוב או לשלילה). בית המשפט מסביר באריכות למה לפעמים הוא מעדיף את זה ולפעמים את זה, מראה איך לפעמים אין באמת סתירה אלא יש דרך ליישב את שני הכיוונים וכיוצ"ב.

אני מבטיח לך שלאורך 291 העמודים של פסק הדין, אין ולו טענה אחת או ראיה אחת שהציגו ההגנה ולא זכו למענה ראוי.

ואז באים אנשים בפייסבוק, מתייחסים אך ורק לראיות שמתאימות לכיוון שלהם, אומרים שהן הראיות היחידות ואין בלתן, ומשכנעים אנשים שאין להם כוח או ידע בשביל לקרוא את פסק הדין המלא.

אגיד לך יותר מזה:

ההתנהגות הזאת של חברי קבוצות הפייסבוק הנ"ל לא שונה מהותית מהתנהגותם של מכחישי חיסונים, מכחישי כדור הארץ וכו'. 

כי זה דבר אחד לטעון שיש ראיות לכאן או לכאן אבל אני אישית מעדיף את הכיוון הזה, וזה דבר אחר לגמרי לטעון ש*כל* הראיות שיש הן לכיוון שלך, תוך התעלמות מכוונת מראיות אחרות והאשמת הרופאים/שופטים שהם לא סתם טועים אלא ממש עושים קונספירציה נגד האמת, שהרי האמת כל כך ברורה לכל בר דעת ולכן לא ייתכן שהרפואים/שופטים טועים אלא הם בהכרח פושעים נגד האמת.

לפי סעיף 315, לא רק שהוא זרק את מכנסיו לאחר הרצח - אלא הוא שיקר לחוקרים שוב ושוב כאשר נשאל איזה מכנסיים הוא לבש באותו היום.

השקרים שלו נסתרו על ידי אנשים שראו אותו באותו יום, המעסיק שלו, ואפילו אשתו...

בית המשפט הדגיש שהעובדות האלה אינן שנויות במחלוקת בין התביעה להגנה.

סעיף 316 מספר לנו שארבעה ימים לפני הרצח הוא קרא מאמר על איך לנצח אנשים בעזרת סכין, כולל התייחסות מפורשת לצורך לתקוף את הסנטר של הקרבן. בדיוק כמו שנעשה לתאיר.

הם מביאים חקירה שבה הוא אומר שהיא הייתה מחוץ לתאים והוא רצח אותה וכו'

ואז החוקר שואל אותו "אבל מה עשית בתוך התא".. שנראה שהוא הכניס לו לפה את העובדה שבכלל הוא נכנס לתא השירותים אי פעם. 

אגב, האם לדעתך זה סביר שמצאו עקבות נעליים על הקיר כמו מישהו שמטפס החוצה מתא לתא

ובית המשפט החליט לתלות את זה בכך שכנראה אחד מאלו שחילצו אותה עמד עם הרגליים עם הקיר איכשהו?

לגבי המכנסיים לא קראתי.. אני אסתכל, מעניין.  

רק שתדע שגם עורכי דין נכנסים לקבוצה הזאת להתווכח בעד ונגד,

אפילו פרופסור שור (זה שטען שהסוליה הג'ינס של של רומן היה שם והתווכח איתם, ולא היה נראה שיש לו הוכחות יותר מהם)

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

היו כמה וכמה פתולוגים שהעידו במשפט, והם לא היו תמימי דעים (בעיקר ד"ר פורמן וד"ר זייצב).

העובדה שד"ר קוגל עבד כראש המכון לרפואה משפטית (מינוי שהוא קיבל 7 שנים *לאחר הרצח*), לא הופכת אותו למומחה גדול יותר משאר הפתולוגים במשפט.

בדיוק כמו שראש לשכת עורכי הדין אינו בהכרח עורך דין טוב יותר מכל אחד אחר.

אכן יש בתיק הזה חורים רבים, שכנראה לעולם לא נדע.

השאלה היא האם בית המשפט יזכה אותו על סמך החורים האלה (כנראה שכן), או ירשיע אותו על סמך הדברים שאנחנו כן יודעים בוודאות.

צריך להבין שבמשפט אזרחי, מי שיש לו 51% מנצח.

כלומר אם ראובן ושמעון ניגשים לשופט בגלל ויכוח כספי ביניהם, מספיק שהשופט חושב שיש 51% שאחד מהם צודק - הוא יפסוק לטובת אותו אחד.

בדין הפלילי לעומת זאת ההרשעה צריכה להיות "מעבר לכל ספק סביר", כלומר 51% בוודאי לא מספיקים וגם לא 80%.

זה אומר שאפילו אם השופטים משוכנעים שהוא הרוצח אבל לא "מעבר לכל ספק סביר" (או במילים אחרות: אם יהיה להם ספק קל בנוגע לאשמתו), הם יהיו חייבים לזכות אותו.

אני חושב שברור לכולם (וזה מן הסתם יהיה גם בפסק הדין בצורה זו או אחרת) שאם הדין היה נקבע לפי 51% אז הוא היה מורשע.

במילים אחרות,

אפילו אם ייצא זכאי - לא הייתם רוצים שהוא יעבוד בשיפוץ בביתכם או בבית הספר של ילדיכם.

זה לא שיש סטטיסטיקה כלשהי לפיה אפשר להעריך "מה אחוז האנשים שהם XXX והם גם רצחו ילדה בשירותים".

קורס בסטטיסטיקה לא היה עוזר להם בשום צורה ודרך לנהל את התיק הזה.

ובשביל להגיד אחוז מסוים לא צריך קורס בסטטיסטיקה, לא צריך לדעת מה זה רווח בר סמך ולא שום דבר אחר.

אתה צודק שהם לא יכתבו מפורשות את האחוז, לכן כתבתי "בצורה זו או אחרת". כלומר גם אם יהיה זיכוי, לדעתי הם יציינו שיש בעיות עם התיק ולכן הם מזכים, אבל זה לא שהם בטוחים שהוא לא עשה זאת אלא בדיוק להפך - יש חשד כבד לגביו.

אני לא מכיר אף אחד שחושב שאין בתיק חורים.

גם אלה הבטוחים שהוא אשם, ואני ביניהם, יודעים שיש הרבה בעיות וסתירות בכל הראיות שהתגלו (ובאלה שלא התגלו).

השאלה היא מבחינתנו לא האם הוא רצח, אלא האם כל החורים האלה עולים לכדי ספק סביר. זה מה שהשופטים יפסקו, וממילא אין לי כל קושי עם הפסיקה שלהם תהא אשר תהא. הם בוודאות לא יקבעו שהוא חף מפשע, במקסימום הם יזכו אותו מחמת הספק. אני גם בטוח שהם ישחזרו שוב את כל הגורמים שהביאו ל-3 ההרשעות הקודמות שלו, גורמים שאין עליהם כלל מחלוקת בין ההגנה לתביעה.

כלומר זה לא שאם יהיה זיכוי אז עד היום "הולכנו שולל" על ידי הפרקליטות.

סיפור עצוב 

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת