מו"ר הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (שהיום יום פקודתו) בביאורו על המגילה (בס' טעמא דקרא) מבאר שכל מקום שנכתב אחשורוש חסר וא"ו מורה ע"ד ר"ח בגמרא שבכל נעשו רשים בימיו, ומבאר כל מקום שנכתב כך, חסר, על עניין המיסים. ונראה שדבר עמוק טמון פה, ויבואר אחר תוספת דגש על עניין אחר, שכך כת' בפרק ב' (פס' יח):
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ:
משתה זה, בניגוד לשני המשתאות שנזכרו לפניו, מקבל שם מיוחד, "משתה אסתר", ובשם זה הוא נזכר לדורות. למה? דאגתו של אחשורוש – תמיד היא על המס, וכאשר ישנה חריגה מהתנהלותו לגביו – זהו דבר שניכר ונזכר לדורות. ובאמת שגם בעניין זה המגילה חותמת, ז"ל הפס':
(י, א) וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ [אחשרש בכתיב] אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם.
מה העניין?
נראה לבאר ע"פ דברי הגמרא בשבת (קד ע"א. וכן הוא במגילה ג ע"א), ז"ל:
דאמר רב חסדא: מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין.
האותיות מ"ם וסמ"ך בכתב אשורי הן בעלות בחינה ניסית, שכן בלוחות הברית, שהיו כתובים משני עבריהם, היה התוך שלהם עומד בנס.
ראשית נתבונן על מילואן של אותיות אלו. מ"ם – אותיות המילוי זהות, זו אחת מג' האותיות שבנויות באופן זה, בכללן ו"ו ו־ה"ה [אולם במילואים אחרים אינם כן. מצד העניין של מילואים פנידרומים מצאנו גם את האות נו"ן[1] (וכן המילוא של וא"ו באלפין)]. סמ"ך – המילוא כולל בתוכו את האות מ' וכן את ההפרש שבין אות מ' ל־ס' – ך'.
האותיות מ"ס מורות על נס, שמלווה באופן נסתר (שכן המס נרמז באחשורוש חסר) את כל המגילה. ויותר מזה – במדרש נאמר שהעולם הזה דומה לאות ב' (או כ') שהוא סגור מד' רוחות ופתוח מרוח צפונית. משמעות דברי המדרש היא שהעולם הזה איננו יחידה אוטונומית, מנותקת מהקב"ה, אין זה שהקב"ה ברא עולם ואז עזב אותו ואיננו מתעניין בשקורה בו, אלא הרוח הצפונית פתוחה שהקב"ה מנהיג את העולם. אולם, עולם מלשון העלם, וכלפי חוץ נראה שהעולם תחום מד' רוחותיו, סגור ומסוגר כמו סגירתן של ב' האותיות מ' סופית וס'. ובחינה זו של העלם נרמזה לא רק באות אחת אלא בשתיים – הסתרה שבתוך ההסתרה, חותם בתוך חותם. ובעצם, כאשר מתבוננים בלוחות מגלים ששתי האותיות הללו, שלכאורה מסמלות את ההסתרה וההעלם של מציאות אלקים והשגחתו בעולם – שתיהן עומדות בנס!
זה כל עניינו של פורים, הנס שמקיף את ההעלמה שבתוך ההעלמה. הן הן גבורותיו והן הן נוראותיו.
[ונביא הופעות נוספות של רמז זה, ובאמת שהוא מקיף את כל מעגל חיינו. עמלק בגימ' עולה ר"מ, שמספר זה הוא כפולה של אות ד' באות ו' ואח"כ באות י'. אם תכפיל ד' ב־י' הוי מ', ואם תכפיל ו' ב־י הוי ס' – הרי שבתוך עמלק רמוזות אותיות אלו.
וידוע שרומזים שמו של המלאך סמאל באותיות ס"מ, שהם באמת האותיות היסודיות בשמו, שהרי לכל המלאכים מצורפת סיומת אל, א"כ שמו הוא באמת ס"מ, והעניין הוא כאמור – הסתרה שבתוך ההסתרה].
[1] והמילה 'מס' גם עולה כחשבון פעמיים אות נ' (מזכיר את שתי ה־נו"ן שתוחמות את פרשת "ויהי בנסוע הארון").
שמו של אדם מורה על מהותו. אם בשמו של המלך אחשורוש נרמז שהכל נעשו רשים בימיו, וזה מחמת המיסים כמו שמבאר הגר"ח קנייבסקי זצ"ל - הרי שזה מורה על מהותו, מה הכי העסיק אותו, עמד בראש סדר העדיפויות שלו (אולי ניתן לראות זאת גם במסע השכנוע של המן שהמלך ימכור לו את היהודים בין מבחינת השוחד שהוא נותן ובין מבחינת הטענות של "ואת דתי המלך אינם עושים", שה"י פה"י כדברי הגמ').