כתבתי פה לפני כחודשיים פוסט על סוגיה שהייתה לי עם בחור שהייתי איתו בקשר.
מצרפת קישור: לגור ליד ההורים אחרי החתונה - שכונה ביניהם
אז מעדכנת שאני נפרדתי ממנו.
אחרי תהליך שעברתי, הבנתי שהבעיה היא לא אמא שלו ולא אח שלו.
הבעיה היא אצלו, הוא מפחד מהשינוי בחיים, מבניית זוגיות ויצירת אינטימיות...
הגעתי לתובנות האלו, אחרי לא מעט שיחות שהיו לנו וכל מיני אמירות שהוא אמר (כמו, "מה כבר יש לנו לעשות כל כך הרבה זמן ביחד" כשדיברתי איתו על החשיבות של השבתות שיהיו כזמן זוגי שלנו).
או כשאמר לי שאני זו שצריכה להבין, לגשר להכיל וכו'.
גם בהקשר של אח שלו, מצד אחד הוא טען שהם התחילו תהליך של שינוי, מצד שני אמר לי שאי אפשר שיהיו לו שבתות אחרות ממה שהם רגילים היום...
ועוד דברים כאלה ואחרים.
עברתי תהליך ממש טוב הבנתי על עצמי כמה אני חזקה ואיזה זוגיות אני רוצה (לא כזו, של ויתורים רק מצד אחד).
אחד הדברים שדיברתי איתו עליהם זה שכשזוג מתחתן הזוגיות היא ראשונה בסדרי העדיפויות, והוא מאוד לא אהב את זה, ומבחינתו כולם שווים.... אבל בפועל, הוא זה ששם את המשפחה שלו בעדיפות עליונה ויותר מזה את העבודה.
בתכלס, הוא משתמש בצרכים של המשפחה שלו (שמאוד מובנים לי) כדי להישאר באזור הנוחות שלו.
אחרי שבוע שבו הורדתי הילוך ל-0 ביחסים ביננו כי רציתי לראות אם זה יזיז לו והוא יתחיל ליזום משהו (כי הבנתי שאני זו שלרוב יזמה), וזה לא קרה, זה רק חידד לי את התובנות שלי עוד יותר.
ולכן הודעתי לו שאנחנו נפרדים...
מודה לכם על התובנות וההודעות המחזקות בפוסט ובפרטי.
בשורות טובות לכולם.
