כשילדתי את הילד הראשון, היה ברור לי שאני מניקה, אבל הוא היה בפגיה והשאיבות לא צלחו, היתה לי תחושה רגעית של כשלון, אבל המעבר לתמ״ל והפסקת ניסיונות השאיבה עשו לי טוב.
בילד השני ההנקה הלכה חלק, אבל התחושה שלי בהנקה לא הייתה נעימה, הרגשתי דחיה מהפעולה הזו. בנוסף הרגשתי מועקה מחוסר היכולת שלי לתת למשהו אחר להאכיל אותו ולהיות חופשיה לכמה שעות.
בגיל שבועיים עברתי לתמ״ל.
בילד השלישי ידעתי שההנקה תהיה משהו זמני לכמה ימים. אצלו ההנקה לא הלכה בכלל, הוא ינק וינק ולא היה שבע, אחר שהנקתי חצי שעה והילד נשאר רעב, אבדתי סבלנות. גם ככה הנקה של חצי שעה זה דבר קשה, אז אחרי לידה שאני זקוקה לזמן לטפל בעצמי, זה היה בלתי נסבל.
זו היתה תקופה של טרור הנקה, האחיות נזפו בי על שאיני מניקה. נתתי תמ״ל ובתשאול שלהם אמרתי שהנקתי.
בילד הרביעי נתתי ישר תמ״ל, זה היה מאד מוצלח והיה סגירת מעגל לחוויות השליליות שלי מהנקה.
בעיניי הדבר הכי חשוב (בחיים בכלל ו) בהזנת תינוק, זו הבחירה של האמא.
אין בעיה לתת תיעדוף להנקה, לעודד אותה, אבל שהטיעונים הופכים ללחץ להניק ולהמנע מתמ״ל זה בעייתי.
בילד השני ההנקה הלכה חלק, אבל התחושה שלי בהנקה לא הייתה נעימה, הרגשתי דחיה מהפעולה הזו. בנוסף הרגשתי מועקה מחוסר היכולת שלי לתת למשהו אחר להאכיל אותו ולהיות חופשיה לכמה שעות.
בגיל שבועיים עברתי לתמ״ל.
בילד השלישי ידעתי שההנקה תהיה משהו זמני לכמה ימים. אצלו ההנקה לא הלכה בכלל, הוא ינק וינק ולא היה שבע, אחר שהנקתי חצי שעה והילד נשאר רעב, אבדתי סבלנות. גם ככה הנקה של חצי שעה זה דבר קשה, אז אחרי לידה שאני זקוקה לזמן לטפל בעצמי, זה היה בלתי נסבל.
זו היתה תקופה של טרור הנקה, האחיות נזפו בי על שאיני מניקה. נתתי תמ״ל ובתשאול שלהם אמרתי שהנקתי.
בילד הרביעי נתתי ישר תמ״ל, זה היה מאד מוצלח והיה סגירת מעגל לחוויות השליליות שלי מהנקה.
בעיניי הדבר הכי חשוב (בחיים בכלל ו) בהזנת תינוק, זו הבחירה של האמא.
אין בעיה לתת תיעדוף להנקה, לעודד אותה, אבל שהטיעונים הופכים ללחץ להניק ולהמנע מתמ״ל זה בעייתי.
איזה כואב
(במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה
)