בס"ד.
טוב הכותרת קצת מתריסה. אבל אני דווקא חושב שהדברים שאכתוב הם הכי מובנים בעולם ובטח לא מעט שותפים למחשבה הזאת.
אני מרגיש קצת שהקריאות לאחדות והסכמה בכל מיני שאלות וסוגיות כבר הולכות ונהיות ריקות. [והייתי שמח אחרי מה שאכתוב שאולי משהו/י יראה לי את הדברים באור שונה..]
א. [זאת לא בדיוק הוכחה כי זו רק כתבה אחת אבל מניח שזה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו] קראתי כתבה על שיחות הידברות שנעשו בגשר השלום בין תומכי הרפורמה למתנגדיה. נחשו מה? אנשים שמחו שיש מקום לשיח ולא לאלימות וכו אבל בשורה התחתונה שני הצדדים הבינו שאין את מי לשכנע "אף אחד מהצדדים לא שוגה באשליות בנוגע לסיכוי לשנות את עמדות הצד האחר" ...
ב. בואו, אני לא בטוח שאפשר ליצור אחדות בציבור הדתי לאומי.. אתם רואים את הרבנים החרדליים יושבים ומסכימים בכל מיני שאלות יסוד עם רבנים בצד הליברלי? עזבו מסכימים. יושבים ביחד עם רבניות?[אחדות זה גם להכיר בכך שיש ציבור שרואה בנשים כחלק מההנהגה התורנית..]
אז עכשיו אחדות בכל מיני שאלות בין חרדים וימנים לליברלים ושמאלנים?
ג. אולי הכי מהותי - אם בסוף יש לנו תורה אז מה בדיוק השיח יתרום? הנחות היסוד שונות.. השפה היא לא אותה שפה.. [אם לא מובן אז להבנתי אם שתי אנשים מתווכחים ויכוח שכלי וכל אחד מדבר אך ורק מכח התבונה והשכל אז יותר מובן מה יש ניסיונות שכנוע.. אבל אע"פ שבוודאי התורה היא גם מובנת בשכל בסוף היא לא מתחילה מאיתנו ולפעמים אנו נצטרך לעמוד על עקרון שלא בהכרח מעוגן ומבוסס על השכל כמו על עמדתה של התורה כמובן מבחינתו היא האמת והצדק אבל אני פחות רואהה איך זה תורם להידברות..]
לא מסכימים? אשמח לשמוע.
תחכימו אותי.. באמת. תודה..
