קול פכפוך המים של ארץ ישראל נותן גם הוא את הטון שלו.
יש להם אמירה, רק תקשיב טוב טוב.
שום דבר בפוטנציאל לא יכול להפר את אותם הטונים המדוברים. מלבד הקב"ה.
אבל הוא מעדיף לא להתערב בחוקיות הטבע שהוא מקיים.
אתה הציפורים והמעיין.
מקשיב למוסיקת הטבע.
מסתכל על הציפור שנחה לה בשלווה על הסלע הסמוך למפל, שותה את מימיה.
מרגיש את גופך.
שומע את דפיקות הלב המתמזגות יחד עם שאר הקולות.
הדפיקות קצובות בקצב נינוח ואחיד.
משלימות את ההרמוניה שהיה קשה לשים לב אליה בחיים הסואנים.
יושב על הסלע הסמוך למפל.
משכשך את כפות ידיך במים הזורמים.
וכל רגע שעובר, הטבע מקלף מעליך את השכבות שנדבקו בך במהלך חייך.
זורק אותם למים הזורמים.
אלו מצדם מעבירים אותם הלאה.
לחילוף החומרים הטבעי שבעולם.
ומותיר אותך כפי שאתה, אל מול עצמך.
אל מול המים.
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.