אני בחורה שנחשבת דוסית, לא אש, אבל שומרת על מחשוף, שרוול, כסש מלא וחצאיות עד הברך ולפעמים טיפה מעל.
חצאיות תמיד היו אשיו מבחינתי והאישיו הגדול יותר זה שברגע שהיא עולה לי ס''מ מעל הברך אני מקבלת מבטים או הערות ממנו.
הסברתי כמה פעמים בכמה דרכים שזה לא מקומו, שזה שלי. לפעמים בעצבים כי זה משגע אותי, לפעמים דיברתי אל ליבו ובאמת הוא התחיל טיפה לשחרר ועדיין מידי פעם זורק הערות. זה גורם לי להרגיש שחזרתי לאותםנא והמחנכת בודקת אותי, שאחותי הייתה משוכת לי את החצאיות בבוקר כי הן היו קצרות מידי לדעתה וזה מטריף אותי ממש ככה!
החצאיות שלי עם ההריון והבטן עלו מעל הבטן אוטומטית התקצרו. כשהוא מעיר על זה אני אומרת שזה עלה עכשיו במקרה וישר מסדרת כי נאין לי כח למלחמות כל הזמן.
אתמול לבשתי שמלה גבולית על הברך שיכול להיות שאם לא הייתי בהריון, ואם לא היה חורף והייתי בלי גרביון הייתי שמה חצאית. בכל אופן אם היום הייתי שמה חצאית היא עדיין הייתה עולה וגם משגעת אותי אז וויתרתי עליה. וזה שלי. זאת התמודדות שלי ובחירה שלי ולא עשיתי שום דבר קיצוני.
ומאז שהוא ראה את זה אתמול בסוף היום כשחזרתי מהלימודים הוא בפרצוף תשעה באב. הלם מאיך שאשתו מסתובבת, לא מתקשר, לא מדבר, 100% דרמה מעצבנת... אולי עם אמת אבל עדיין מוציא אותי מדעתי. לא מצליחה להכיל את זה וזה כל כך מעצבן אותי שהוא יוצא פה מסכן ונעלב ופגוע.
הוא שלח לי הודעה שעבר לו והתכתבנו קצת והיום בערב כשחזר מהעבודה שוב פרצופים. שוב תשעה באב, יצא לתפילה והמשיך משם ללמוד למבחן ו0 תקשורת.. לא מצליחה להכיל את הסיטואציה הזאת. הייתי רוצה באמת לבוא אליו ולפתוח שיח על זה ולתת מקום לתחושות שלנו אבל אני יודעת שאני פשוט אתחרפן וזה יגרור ריב רק גדול יותר. מבחינתו אין אופציה אחרת. תחזירי חצאית וזהו. ושתבינו!! זה לא אורך שלא הייתי הולכת איתו וזה לא אמור להפתיע אותו! פשוט במקום שהחצאית תעלה ותציק היא לא נמצאת שם. ויש לי המון שמלות אחרות שהוא יודע שהייתי מתה ללכת איתן בלי חצאית וזה לא יקרה כי יש לי גבולות! אבל איך שהוא לוקח הכל על עצמו בכזאת דרמטיות... אני לא מצליחה להתמודד עם זה.
חצאיות תמיד היו אשיו מבחינתי והאישיו הגדול יותר זה שברגע שהיא עולה לי ס''מ מעל הברך אני מקבלת מבטים או הערות ממנו.
הסברתי כמה פעמים בכמה דרכים שזה לא מקומו, שזה שלי. לפעמים בעצבים כי זה משגע אותי, לפעמים דיברתי אל ליבו ובאמת הוא התחיל טיפה לשחרר ועדיין מידי פעם זורק הערות. זה גורם לי להרגיש שחזרתי לאותםנא והמחנכת בודקת אותי, שאחותי הייתה משוכת לי את החצאיות בבוקר כי הן היו קצרות מידי לדעתה וזה מטריף אותי ממש ככה!
החצאיות שלי עם ההריון והבטן עלו מעל הבטן אוטומטית התקצרו. כשהוא מעיר על זה אני אומרת שזה עלה עכשיו במקרה וישר מסדרת כי נאין לי כח למלחמות כל הזמן.
אתמול לבשתי שמלה גבולית על הברך שיכול להיות שאם לא הייתי בהריון, ואם לא היה חורף והייתי בלי גרביון הייתי שמה חצאית. בכל אופן אם היום הייתי שמה חצאית היא עדיין הייתה עולה וגם משגעת אותי אז וויתרתי עליה. וזה שלי. זאת התמודדות שלי ובחירה שלי ולא עשיתי שום דבר קיצוני.
ומאז שהוא ראה את זה אתמול בסוף היום כשחזרתי מהלימודים הוא בפרצוף תשעה באב. הלם מאיך שאשתו מסתובבת, לא מתקשר, לא מדבר, 100% דרמה מעצבנת... אולי עם אמת אבל עדיין מוציא אותי מדעתי. לא מצליחה להכיל את זה וזה כל כך מעצבן אותי שהוא יוצא פה מסכן ונעלב ופגוע.
הוא שלח לי הודעה שעבר לו והתכתבנו קצת והיום בערב כשחזר מהעבודה שוב פרצופים. שוב תשעה באב, יצא לתפילה והמשיך משם ללמוד למבחן ו0 תקשורת.. לא מצליחה להכיל את הסיטואציה הזאת. הייתי רוצה באמת לבוא אליו ולפתוח שיח על זה ולתת מקום לתחושות שלנו אבל אני יודעת שאני פשוט אתחרפן וזה יגרור ריב רק גדול יותר. מבחינתו אין אופציה אחרת. תחזירי חצאית וזהו. ושתבינו!! זה לא אורך שלא הייתי הולכת איתו וזה לא אמור להפתיע אותו! פשוט במקום שהחצאית תעלה ותציק היא לא נמצאת שם. ויש לי המון שמלות אחרות שהוא יודע שהייתי מתה ללכת איתן בלי חצאית וזה לא יקרה כי יש לי גבולות! אבל איך שהוא לוקח הכל על עצמו בכזאת דרמטיות... אני לא מצליחה להתמודד עם זה.
תודה על התגובה!