שלא.
דווקא נחמד לי כשאסורים.
ומכל השרשורים כאן נראה שאני היחידה..
כמה פעמים באתי להגיב בשרשורים ולשאול- איך? למה? מה כ"כ קשה בזה?
אני לא טיפוס של מגע. חוץ מהילדים אני כמעט לא מחבקת אף אחד- לא הורים, לא אחיות, ובטח שלא חברות.. קצת באירועים שיש מן חיבוקים רשמיים כאלה אז בטח, אבל סתם ככה בכלל לא. גם אם אני רוצה להסב תשומת לב של מישהי, בחיים אני לא אגע לה בכתף או בברך.
בעלי כמובן מקבל חיבוקים, אבל זה תמיד הוא שרוצה יותר. ובאמת אני אוהבת אותו והוא נאה בעיניי והוא החבר הכי טוב שלי. אבל מה לעשות ותמיד אחד ירצה יותר.
אז דווקא נחמד לי כשאסורים.
בערב כשאני כבר רוצה ללכת לישון ונשאר עוד מלא לסדר, אני מסדרת בזריזות במקום להישאב לחיבוק באורך חצי שעה על הספה.
ובבוקר אני ישנה בשלווה במקום להתעורר מחיבוק כי למישהו התחשק. לא מספיק שהילדים מעירים אותי חופשי בלילה, אז עכשיו גם הבעל בבוקר או בלילה כשמתהפך עליי פתאום.
וגם את השרשורים על אסורים בנופש לא מבינה.. מבחינתי אני יוצאת לנופש כדי לנפוש. כל ההתארגנויות, הנהיגה הארוכה והרדיפה האינסופית אחרי הילדים גומרים עליי. מצטערת, מבחינתי נופש זה ללכת לנוח ולא לעשות דברים אחרים.
אוהבת את הספייס שלי. לא אוהבת שנוגעים בי.
כשאנחנו מותרים בעלי כל הזמן רוצה מגע וזה גורם לי לחשוב שהוא רואה אותי כתור אובייקט מיני וזהו. כשאסורים אפשר לדבר בנחת מהאני האמיתי שלך.
בטוחה שיש עוד כמוני.
